One Week Friends


כאשר הייתי תלמיד בחטיבת הביניים התאהבתי לראשונה. היא הייתה תלמידה מהכיתה המקבילה, ובמבט לאחור כנראה שאני מבלבל הידלקות נעורים לאהבה. אך את הפרפרים הראשונים בבטן אני זוכר היטב; פרפרים אלה חזרו מאז אחת לשנה… ואז אחת לחודש… ואחת לשבוע, וכיום מדובר בכל יום. כזה אני, מתאהב סדרתי (החברה שלי משום מה לא מחבבת את התכונה הזו. אבל אז אני נותן לה בורקס והיא שוכחת הכול).

רק שבסדרות אנימה מז’אנר הדרמה, לא כך הוא הדבר. האהבה הראשונה של הגיבור היא לרוב גם אותה אחת שהוא ילך לבחור עמה חלקת קבר. זה הגיוני: הגיבור שלנו צריך לבוא עם דף חלק, ללא ארגז מלא ברגשות מהעבר. אם הוא כבר אהב בעבר, מה ימנע ממנו לאהוב מישהי אחרת בעתיד? אהבה הנדירה כמו זכייה בלוטו קסומה יותר מאהבה שנדירה כמו זכייה בציפורן חודרנית.


לא אגיד לכם שזה מציק לי או משהו כזה, פשוט הייתי שמח לראות יותר סדרות בהן לגיבור יש מטען רומנטי כזה או אחר. ולא, הישועה לא תבוא מ-One Week Friends, אם תהיתם. לא לגמרי, בכל אופן; הדרמה הקומית החדשה של Brain’s Base מתארת סיפור אהבה תמים בין שני תלמידי תיכון. למעשה, התמים ביותר שראיתי בשנים האחרונות.

יוּקי הָאסְה לא מסוגל להסיט את מבטו מ-קאורי פוג’ימייה, נערה מופנמת שמרבה להתבודד. בניגוד להרבה נערים ביישנים אחרים, אוזר יוּקי אומץ וניגש לקאורי כדי להציע לה… ידידוּת. כי עדיף להסתכן ב-Friend Zone מ-No Zone. השניים מרבים להיפגש בהפסקות בגג בית הספר, לאכול יחדיו צהריים ולדבר על דא ועל הא. נראה כי יוּקי במסלול הבטוח לזוגיות, אלמלא בעיה קטנה: בתחילת כל שבוע מאבדת קאורי את זיכרונותיה הקשורים בחברים. זו הסיבה שהיא מעדיפה לא ליצור קשרים חדשים.


אחת לשבוע נאלץ יוקי לאזור אומץ ולפתוח בשיחה “ראשונה” בינו לבין אהבת חייו. כל שבוע מחדש הוא מטפס איתה במגדל של חוויות רק כדי לצנוח לתחתית. במובן מסוים, One Week Friends היא סדרה מהסוג אותו קיוויתי לראות במסווה של סדרה מהסוג שקיוויתי לא לראות; מדי שבוע על יוקי להתעלות על הקשר הקודם של קאורי – יוקי של השבוע שעבר – אותו אחד שהיא לא זוכרת אך שמעה עליו סיפורים, ויודעת שהוא אמור להיות אביר על סוס לבן שהכניס אור לחייה. סדרת האנימה הזו מצליחה לרקוד על שתי חתונות, ורק על זה אני מוריד בפניה את הכובע.

הסיבה השנייה להורדת הכובע היא שמדובר בסדרה לא רעה בכלל.

One Week Friends מאוירת בשיטה פשטנית ונעימה לעין, סגנון המתאים לסדרה פשוטה בבסיסה. אפילו שמדובר בדרמה רומנטית, היא עוסקת בידידות ולא בזוגיות (אחרת היו קוראים לסדרה One Week Lovers, או 50 דייטים ראשונים). כן, יוקי מאוהב בקאורי, והוא יכול להכחיש את זה באותה הצלחה שאני מכחיש שבכיתי בקבר הגחליליות. הידידות לא מורידה מערכה של הסדרה, אלא משמרת את התמימות שלה. זה בהחלט עדיף על דרמה רומנטית המסרסרת בזוּגיות של גיבוריה לרמה בלתי נסבלת (אני מסתכל עלייך, Tonari no Kaibutsu-kun).


לסדרה יש עוד גיבורים, חלקם מככבים בסדרה פנימית משל עצמם. כל גיבוריהּ שרוטים באופן זה או אחר, אך ההפרעות הנפשיות שלהם מייחדים אותם והופכים כל אחד לדמות חביבה שכיף לאהוב. צופי הסדרה ימצאו מוּשא הזדהות אחד או יותר, וגם אתם עצמכם תביטו עליכם באור שוֹנה. אם כבר לקבל תובנות עצמיות, הדרך הטובה ביותר היא בעזרת אופטימיות – וזו מהוּתה של One Week Friends.

12 פרקי הסדרה מספיקים בהחלט לספר את מה שהאנימה צריכה לספר. אם להיות כן, הייתי מצמצם בערך כשני פרקים מהסדרה: אי שם במחצית, חגה הפואנטה במעגלים. אך שום דבר אינו מושלם, וזה כולל את הסדרה. אבל המאמץ שלה משתלם – אם יש סיפור אהבה (“אהבה”) אחד שכדאי לכם לראות השנה, פנו את הדרך ל-One Week Friends.



הטוב: מחממת את הלב; נראית טוב; דמויות חביבות.
הרע: כ-2 פרקים שאפשר היה להוריד; לא הארד-קור ברומנטיקה.
והמכוער: אני, אחרי שהחברה שלי תקרא את הפִסקה הראשונה בביקורת.

ציון במדד OK – סביר פלוס

[One Week Friends [Isshūkan Furenzu | יפן, 2014 | דרמה, רומנטיקה, קומדיה, ארוחות צהריים | 12 פרקים | סטודיו Brain’s Base | יוֹשיטאקה יאמאייה [אוֹקוֹג’ו מ-“Aldnoah.Zero”], סוֹרה אמאיימה [אסילוּם ואן אליאוּשייה מ-“Aldnoah.Zero”], יוֹשימאסה הוֹסוֹיה [אראטה מ-“Chihayafuru”], רוּמי אוֹקוּבּוֹ [קאזוּקי פרארי מ-“Galilei Donna”], שינטארוֹאוּ אסאנוּמה [אָסַאגי מ-“Majestic Prince”] | במאי: טאוֹרוֹ איָווסאקי | תסריט: שונטארו סוּגה | יוצרת מקורית: מאצ’ה הוֹזוּקי

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם