עונת אוקטובר 2013 – חלק ג'
צופים וצופות יקרים, ברוכים הבאים ליום המירוצים השלישי של אליפות אוקטובר 13' לסדרות אנימה.
היום הזה מיוחד לא רק בגלל המקצה השלישי, אלא גם בזכות העובדה שמיד אחריו יתקיים הגמר הגדול. כן כן, הגמר הגדול יתרחש בסיום האירוע, ובו נדע מי הוא האלוף הגדול של אוקטובר 13': Kill la Kill, ממקצה א', Diamond no Ace ממקצה ב', או מי שינצח תכף במקצה השלישי? בואו לא נבזבז זמן ונצא לדרך.
11 המתחרים של מקצה ג' נמצאים על קו הזינוק. חלקם נראים מוכנים, חלקם עייפים. השופט מתקרב ו… הנה שמענו את יריית הפתיחה. הופה, איזו התחלה מאכזבת: מתוך 11 המתמודדים, שבעה מעדיפים ללכת במקום לרוץ. בדומה למקצה ב', גם הפעם ישנם מתחרים שמבינים שאין להם סיכוי לזכות.
בואו נסתכל מה קורה עם המתמודדים שבאמת רצים: סטודיו A-1 Pictures – שהתחרה והפסיד חזק בחלק ב' עם Magi – מגיע הפעם מוכן יותר מתמיד בזכות Galilei Donna. הוא רץ יפה מאוד, אך לא נראה שהוא בדרכו למקום הראשון. מי שהספיק לעקוף אותו הוא Silver Link – סטודיו שגם הוא הפסיד באופן צורם בעברו בגלל Strike the Blood, אך הפעם הוא הגיע עם קלף מנצח: Non Non Biyori.
עם כל הכבוד, נראה שהתחרות האמיתית על המקום הראשון מתרחשת בין שני אצנים בלבד: סטודיו Manglobe, בזכות Samurai Flamenco; וסטודיו TMS Entertainment – המתחרה המפתיע של העונה, סטודיו שאיבד מהיוקרה שלו לפני שנים רבות, חוזר הפעם למסלול ומכוון היישר למקום הראשון בעזרת Yowamushi Pedal! נראה שהשניים האלה רצים ראש בראש, אבל מנצח יהיה רק אחד. מי זה יהיה? זאת נדע אחרי שננתח את כל 11 המתמודדים.
אוקטובר 13' – מתחרי המקצה השלישי:
♦ BlazBlue: Alter Memory
♦ Kyousougiga
♦ Aoki Hagane no Arpeggio: Ars Nova
♦ Galilei Donna
♦ Non Non Biyori
♦ Ore no Nounai Sentakushi ga, Gakuen Love Comedy wo Zenryoku de Jama Shiteiru
♦ Samurai Flamenco
♦ Tokyo Ravens
♦ Machine-Doll wa Kizutsukanai
♦ Yowamushi Pedal
♦ Yozakura Quartet Hana no Uta
BlazBlue: Alter Memory
על מה זה: דצמבר 2199. ראנגה The Bloodedge (תרגמו אתם לעברית, נראה אתכם) נרדף על-ידי ארגון NOL בשל החשש שהוא עתיד להשמיד את ההיררכיה השולטת בעולם. קבוצה של לוחמים מגיעים לעיר קאגוטסוצ'י, בה נמצא ראנגה, כדי לעצור אותו ולאסוף את הפרס על ראשו.
איך זה: הסדרה מבוססת על הראשון בסדרת משחקי הלחימה הפופולרית BlazBlue של Arc System (מכירים Guilty Gear? אז הם). אני אישית מאוד אוהב את המשחקים, אבל בואו נגיד שלא חרשתי על הסטורי-מוד ועד היום אין לי מושג מה סיפור המשחק. כאשר שמעתי על סדרת האנימה החדשה שמחתי לדעת שסוף סוף אבין במה אני משחק. ובכן, זה כנראה לא יקרה; הפרק הראשון – אם אין לכם היכרות מוקדמת עם BlazBlue – לא טורח להסביר כלום. יש מגוון רחב של דמויות שמסתובבות ממקום למקום, אך מטרתם, סיפורם האישי או הקשרם לסיפור לא ברור בעליל.
האנימציה והגרפיקה לא רעות בכלל, אבל יחסית למשחק שמבוסס על ז'אנר הלחימה, לוקות סצנות הקרב בחסר. אפילו ב-!Meganebu (טפו טפו טפו) יש סצנות אקשן מושקעות יותר. ובכל זאת, מבחינה ויזואלית נמצאת האנימה בסקלה העליונה בעונת השידורים הזו. ואם לא בשביל העיניים, אז לפחות בשביל האוזניים: רשימה מאוד מוכשרת של מדבבים תמצאו בסדרה הזו, ובראשם טוֹמוֹקאזוּ סוּגיטה (גינטוקי מ-Gintama, קיוֹן מ-Haruhi), קאנה אוּאדה (רין מ-Fate/stay night ו-Fate/zero) ו-טטסוּיה קאקיהארה (סימון מ-Gurren Lagann, נאטסו מ-Fairy Tale).
תחושת בטן: מי מכם שיחליט לדבוק באופרת הסבון האלימה הזו יבין (בסופו של סופו של סופו של דבר) על מה בערך העלילה, אך קשה לי לומר לכם כרגע אם אותה עלילה שווה את המסע. הסיבה היחידה שאני ממשיך עם האנימה היא, שוב, כדי להבין יותר טוב את המשחק. אם אין לכם כוונה לשחק ב-BlazBlue – גרסת האנימה אינה אלטרנטיבה ראויה. בעוד שלושה חודשים אוכל לספר לכם אם טעיתי.
Kyousougiga
פסססט, היי, אתה. כן כן, אתה *פותח מעיל* רוצה מנה?
על מה זה: ניסיתם פעם קראק? גם אני לא. אבל צפייה ב-Kyousougiga תניב חוויה דומה.
איך זה: רציתי, באמת שרציתי, אבל לא הצלחתי להתחבר לסדרה הזו. שמעתי עליה מגוון רחב של מילים, החל מ-"אקספרמנטלית" ועד "אקסטרווגנטית", אבל בשורה התחתונה – זו לא אנימה שפשוט לאהוב. אל תטעו, היא בהחלט מצדיקה את שמות התואר שקיבלה, אבל בחייאת רבאק: לא הבנתי ממנה כלום. אפילו צפיתי ב-OVA המקדים בתור שיעורי בית, מה שלא תרם לי דבר (למעט ערך נוסף ב-MAL).
זה לא שאני לא אוהב את 'סדרות טריפ' (זה השם שנתתי לז'אנר), עובדה שאת Kill la Kill אני יותר ממחבב. זה פשוט ש-Kyousougiga מבולגנת ולא בטוחה במה שהיא רוצה להיות. במשך עשרים דקות מתרחשים כל-כך הרבה דברים מוזרים למגוון רחב של דמויות עד שקשה לעקוב אחר מה קורה מבלי לאבד פיוז במוח.
אם לתת תיאור מדויק של Kyousougiga, הסדרה הזו היא כמו כריש. אבל צמחוני. אבל עם ייצר אלים. אבל שפוגע רק בעצמו.
תחושת בטן: אם אתם אוהבים את הסגנון, לכו על זה. נתתי הזדמנות-וחצי ועדיין לא הצלחתי להבין על מה הבלגן. תיהנו לכם.
Aoki Hagane no Arpeggio: Ars Nova
[Arpeggio of Blue Steel: Ars Nova]
על מה זה: צי מסתורי של ספינות תוקף לפתע את צבאות העולם, וכתוצאה מכך מנותקת האנושות מהים. שנים לאחר האירוע מפקד גוּנְזוֹ צ'יהאייה על צוות ה-I-401: צוללת האויב היחידה שמאוישת על-ידי בני האדם. גורל כדור-הארץ תלוי כעת על כתפיו של צ'יהאייה וצוותו.
איך זה: זבל.
נשבר לי מסדרות מד"ב בהן חיי כל תושבי העולם נמצאים בידיים של בן 17. ולמה אף אחד לא נותן לו ולחבריו מדים של צבא? ראיתם פעם צוות של צוללת גרעינית מנוהל בידי קבוצה של תיכוניסטים במדי בית-ספר?
ה-I-401 יכולה לתקשר רק עם צ'יהאייה, השד יודע למה. אבל מדוע החברים שלו צריכים להיות על הסיפון? ועוד בלי אף מבוגר אחראי. ג'יזס. וחכו שתפגשו את מבט ה-'בסדר. אני אציל את העולם למרות שזה מה-זה כאב בתחת' של הגיבור; כל סצנה בכיכובו הוא נראה כאילו הוא עושה טובה שהוא הגיע לעבודה.
הפרק עצמו מלא בקלישאות מד"ב שכבר ראיתם באלף ואחת סדרות אחרות. אפילו הסיפור לא כזה מעניין, בעיקר אחרי שבסוף הפרק מופיעה הרעה המרכזית שלא עושה כלום חוץ מלהבהיר כמה שהיא רעה (הלנתי על הטריק העלילתי המטומטם הזה כבר בחלק ב', מדוע ממשיכים להשתמש בו?).
תחושת בטן: כולי תקווה שאף אחד לא יזכור את הזוהמה הזו עד השנה הבאה. אם אתם אוהבים משהו בסגנון, שמעתי שיש סדרת Gundam חדשה העונה.
Galilei Donna
[Noitamina #1]
על מה זה: גלילאו גליליי היה פיזיקאי, אסטרונום, מתמטיקאי, פילוסוף והאדם הראשון שהעלה את הסברה לפיה כדור-הארץ סובב את השמש. למרות שלא ידוע על המשך לשושלת גליליי לאחר מות שתי בנותיו הנזירות ובנו, אי שם בטוסקנה של שנת 2061 חיות שלוש בנות: הוֹזוּקי, האזוּקי ו-קאזוּקי, הצאצאיות של גליליי. לכל אחת מהבנות אישיות שונה וכל אחת מהן מותקפת באותו רגע באזור אחר בעיר על ידי ארגון מסתורי.
איך זה: חמוד ביותר. הסיפור בינתיים לא תפס אותי מי-יודע-מה, אך האישיות של שלוש הבנות מצחיקה למדי והדינמיקה ביניהן קורעת. יש לא מעט אקשן בפרק הראשון, והסביבה האיטלקית יפהפייה למדי. לא ברור לי אבל מדוע שם משפחתן של השלוש הוא 'פרארי', זה כמו שיעשו סדרת אנימה על שלושה אחים ישראלים עם שם המשפחה 'סוסיתא'.
תחושת בטן: זו אחת הפתיחות הנעימות יותר של העונה. האנימה עוד רחוקה מלהיות יצירת מופת, אך בהתחשב בפתיחה החלשה של חלק ג', אתם צריכים לברך על Galilei Donna.
Non Non Biyori
על מה זה: הסדרה מתרחשת בעיירה נידחת ביפן. כל-כך נידחת שבבית הספר המקומי לומדים חמישה תלמידים סך-הכל: הוטארו (כיתה ה', עברה מטוקיו), רנגה (כיתה א'. לולי), קוֹמארי (כיתה ח'), נאטסומי (כיתה ז') וסוּגוּרוּ (שתקן). הסדרה מתארת את חיי היומיום של הבנות.
איך זה: לא האמנתי שסדרה על כלום תהיה הראשונה שאכניס היום בלב שלם לרשימת הצפייה. האנימה מאוד חמודה, ומתארת סך-הכל שיחות סתמיות ושטויות שעושות הבנות בדרכן לבית הספר או בחזרה. אין עלילה בכלל, מה שהופך את הסדרה לאימא של ה-Slice-of-Life. למרות זאת, או בזכות זאת, הפרק מצליח לשעשע בשל האנקדוטות שהבנות מדסקסות עליהן.
איכות ההפקה דווקא לא רעה יחסית לעובדה ש-Silver Link (החבר'ה שאחראים החודש גם ל-Strike the Blood) אמונים על הסדרה. יש לי חיבה לא מוסברת לאזורים ביפן שרחוקים מהערים הגדולות; כמה שיותר נידח יותר טוב. ואין יותר נידח מ-Non Non Biyori – אם הבנות מחמיצות את האוטובוס הביתה, הן צריכות לחכות שעתיים לקו הבא.
תחושת בטן: לא אגיד לכם לרוץ לראות כי אני יודע שכאשר אני אומר "Slice-of-Life" אנשים נוטים להירתע. אני כן אגיד לכם לצפות בפרק הראשון – אהבתם? הרווחתם. שנאתם? קישטה.
Ore no Nounai Sentakushi ga, Gakuen Love Comedy wo Zenryoku de Jama Shiteiru
[My Mental Multiple-Choice Power Is Completely Ruining My School Romantic Comedy]
לעזאזל עם שמות ארוכים.
על מה זה: קנאדה הוא תלמיד חסר מזל, כיוון שהוא קולל במה שנקרא 'בחירות מרובות אבסולוטיות' – משחק שמופיע במוחו בו הוא חייב לבחור אחד מתוך המסלולים האפשריים המוצעים בפניו, ואם יסרב הוא יסבול מכאבים עזים. כמצופה מהז'אנר, הרעיון של הסדרה מניב בעיקר בדיחות אצ'י.
איך זה: את הרעיון אהבתי. את הביצוע קצת פחות.
הסדרה נפתחת עם קריינות גדולה מהחיים: מראים לנו אישים חשובים מההיסטוריה וכיצד החלטות של רגע משנות את מסלול חייהם, וזה כולל את איינשטיין, סטיב ג'ובס, כריסטופר קולומבוס והמון מצביאים יפנים שאנו לא מכירים. הפתיחה הזו יכלה לעבוד היטב לולא היה מדובר בקומדית אצ'י זולה.
רעיון הסדרה מזכיר קצת את 。Hentai Ouji to Warawanai Neko, מהבחינה בה גיבור הסדרה מוצא את עצמו בסיטואציה שמכריחה אותו להתנהג באופן לא יאה כלפי המין הנשי. אלא שב-。Hentai Ouji to Warawanai Neko העלילה מספקת המון דרמה, כולל בפרק הראשון. ב-NouCome לעומת זאת נראה כי ההומור הזול יישאר לאורך מרבית הסדרה.
תחושת בטן: סדרה בינונית למדי עם רעיון טוב וביצוע לא-משהו. NouCome מכוונת לשוק האוטאקואים הגנריים שאוהבים את השטויות האלה. אבל אתם, קוראים יקרים, חכמים יותר מזה. נכון?
Samurai Flamenco
[Noitamina #2]
Kick-Ass, האנימה?
על מה זה: גוטו (טומוקאזו סוגיטה בתפקיד השלישי שלו החודש, אם מחשיבים את Pokemon Origins) הוא שוטר צעיר ואדיש המשתדל לעשות את עבודתו על הצד הטוב ביותר. חייו של גוטו משתנים כאשר הוא מתיידד עם האזאמה, דוגמן בן 19 שחולם להיות גיבור בסגנון סופר סנטאי. הוא מכין חליפה ומעניק לעצמו את השם המגוחך 'סמוראי פלמנקו' (אני משתתף בצערם של מי שציפו כי זו תהיה אנימה עם פלמנקו שהוא סמוראי).
כיוון ש-Samurai Flamenco היא אנימה ריאליסטית, חוטף האזאמה מכות מאדם שיכור כבר בלילה הראשון שלו כגיבור.
איך זה: ככה, רבותי, עושים טלוויזיה.
Samurai Flamenco תוך דקות הצמידה אותי למסך. חוץ מהעובדה שסוף סוף יש דמויות ראשיות שעברו את גיל ההתבגרות, אנו חוזים בהתהוותה של אחת הסדרות היותר איכותיות, מצחיקות, מרגשות ומעניינות על המסך. Samurai Flamenco היא כל מה שרציתי מהעונה הזו: סדרה שלא לוקחת את עצמה ברצינות אך מאידך לא משתינה על הצופים שלה. סדרה שניתן לעקוב אחריה באדיקות מבלי לקבל כאב ראש.
הזכרתי קודם שהסדרה היא גרסת האנימה של סרטי Kick Ass. זה כמובן לא באמת נכון, קיק אס מתיימרת להיות סדרת סרטים בכיכובם של גיבורי על ריאליסטים, אבל עד כמה שאני אוהב את קיק אס – תיכוניסט שמעיף מאפיונר בעזרת באזוקה לא עונה על ההגדרה של 'ריאליסטי'. Samurai Flamenco – סדרה מצוירת, במקרה ושכחתם – הולכת על הצד הריאליסטי כמה שיותר רחוק; עד כדי כך שאפילו חששתי לחייו של האזאמה כאשר הוא נכנס לעימות נגד בני-נוער ישראלים אלימים. האמנתי באמת שהוא ימות בסוף הריב, מה שיעניק לגוטו את התירוץ שהוא צריך כדי להיכנס לחליפת הפלמנקו ולהמשיך את המורשת.
זה לא קרה (ועדיף שכך).
תחושת בטן: אפילו אם היא לא תזכה בתואר 'סדרת העונה' – זו אחת מסדרות האנימה שהחמצה שלה תהיה פשע, פשע שיביא לסף דלתכם את סמוראי פלמנקו. ותאמינו לי, אתם לא רוצים אותו בבית שלכם. על מסך המחשב זה כבר סיפור אחר.
Tokyo Ravens
על מה זה: הארוּטוֹרה נולד למשפחה של אונמיוג'י (חבר'ה שמתעסקים בעל-טבעי). הבעיה היא שלהארוטורה אין כוחות מיסטיים בשיט, אך בת דודתו – יורשת העצר המשפחתית – מגיעה לעיירה הקטנה בה הוא גר כדי לממש הבטחה נושנה: להפוך את הארטורה לרוח המגן שלה, שיקיגאמי.
איך זה: פרווה כזה.
Tokyo Ravens נראית סך-הכל כמו סדרת אקשן סטנדרטית. יש בה אלמנטים מכל סדרה שאי פעם ראיתם, כך שהיא לא תחדש לכם כלום. אני בספק אם תחמיצו משהו מעניין אם תוותרו עליה.
הסדרה כן מפתיעה קצת (אבל ממש קצת) מהכיוון הרומנטי שמתפתח מהר יחסית לפרק ראשון. כמו כן, סצנת הסיום – בלי ספויילרים – היא סצנת קרב יוצאת מהכלל שמדרדרת את מצב העניינים עבור גיבורי הסיפור. סוף הפרק תפס אותי שניה לפני שהתחלתי לנקר (עניין שכיח כשצופים בסדרות ב-3 בלילה), מה שהוביל להחלטה לשים את הסדרה על 'Hold' ולא על 'Dropped'. האם אני אמשיך אותה או לא? זה תלוי בחסדי הביקורות של אנשים שהם לא אני.
תחושת בטן: כיוון שהרגע כתבתי מה החלטתי לגבי הסדרה, הנה תמונה של פיל.
Machine-Doll wa Kizutsukanai
[Unbreakable Machine-Doll]
על מה זה: הסדרה היא על פסיכי אחד שמשתגע בשל כמות הסדרות המטורפת שהוא רואה בעונה הזו… אה, סורי, תקציר לא נכון. רגע *מדפדף* *שותה כוס קפה שמינית* הנה, אוקיי. הסדרה היא אודות יפני צעיר בשם ראיישין שמגיע לאקדמיית הוגוורטס כדי להילחם מול קוסמים אחרים, וספציפית לנקום בקוסם אחד שכנראה (אני מנחש) הרג את אבא שלו. או אימא שלו. או החתול שלו. ראיישין אבל לא לבד: הוא מלווה בצעירה בשם יאיה, שהיא למעשה בובת לחימה קסומה שהוא יצר (לעוד מישהו זה מזכיר את Angelic Layer של קלאמפ? אין על נוסטלגיה).
איך זה: אהבתי. אולי בשלב הזה הסטנדרטים שלי כבר נמוכים, לא יודע, אבל Machine-Doll – מלבד העובדה שהיא נראית טוב – הינה סדרת קרב לא רעה בכלל. קודם כל בזכות יאיה המגניבה. האישיות שלה מזכירה לי 50 דמויות אחרות, אך ההתנהגות השלומיאלית שלה והקראש שלה על ראיישין מגיעים במינון הנכון, מה גם שהיא יודעת להילחם ממש ממש טוב. אם אמשיך את הסדרה, זה יהיה רק בשבילה.
הפרק הראשון לא חף מבעיות, רובם בתחום הקלישאות, אך במהלך עשרים דקות הנה מה שתספיקו לראות: סצנת בואו-נעצור-רכבת-ללא-בלמים, קרב בין ראיישין ויאיה לבין עשרות תלמידים אחרים, ולקינוח קליף האנגר מותח.
תחושת בטן: תראו אם בא לכם, זה לא כזה רע.
Yowamushi Pedal
ממשיכים לדווש קדימה.
על מה זה: סאקמיצ'י אוֹנוֹדה הוא אוטאקו בארון; במהלך כל תקופת החטיבה אף אחד לא ידע על התחביב הקריפי הזה שלו שאין לו שום קשר אלינו. כאשר מגיע סאקמיצ'י לתיכון, הוא מפנטז על הצטרפות למועדון האנימה – סוף סוף יוכל הברנש להסתובב בחברת לוזרים כמוהו ולצפות עמם בסדרות המצוירות המוזרות הללו. הכל טוב ויפה, אלא שביומו הראשון בתיכון הוא מגלה לדאבונו ש… אויה – אין מועדון. הוא נסגר כי אין מספיק משתתפים. אך סאקמיצ'י לא מוכן לוותר, לא אחרי שנים של בדידות. הוא פוצח במסע שכנועים כדי לפתוח את המועדון מחדש.
אה, אגב: זו סדרה על מירוצי אופניים (חבל שאין לי את האפשרות לצפות בפרצופים של אלו מכם שלא ידעו זאת).
מסתבר כי סאקמיצ'י אוהב לחסוך כל פרוטה עבור המרצ'נדייז שהוא קונה. אין סיכוי שהוא ייקח אוטובוס או רכבת לבית הספר או לאקיהברה, לכן הוא נוסע באופניים. המרחק מבית הספר לאקיהברה, כפי שהפרק מבהיר לנו מספר פעמים, עומד על 45 ק"מ. זה כמעט כמו תל-אביב-חיפה רק בשביל הפרופורציות. את הנסיעה הזו, הלוך ושוב, הוא מבצע מספר פעמים ללא שום קושי. חוץ מזה שכדי להגיע לבית הספר עליו לעלות במדרון תלול וארוך שרק מקצוען על אופני מירוץ מסוגל לבצע. עבור סאקמיצ'י הנסיעות הללו נראות טריוויאליות לחלוטין, אך עבור חברי מועדון מירוצי האופניים, סאקמיצ'י צריך להיות החבר החדש שלהם.
איך זה: ואוו, גם סדרת ספורט וגם סדרה על אוטאקו? בהחלט לא שילוב שחשבתי שאזכה לראות.
Yowamushi Pedal, בדומה ל-Hajime no Ippo, היא על אדם צעיר שכל חייו התעסק בתחום אחד, ומבלי לשים לב זה פיתח בו סיבולת לתחום אחר. איפו היה דייג שסחב דליים כבדים כל יום, לכן הגיוני שהוא יהיה מתאגרף. אבל אוטאקו על אופניים? זה בהחלט מקורי ומגניב יותר. אני לא לגמרי משוכנע בתרומה של הצד האוטאקואי לעלילה, זו בכל זאת סדרת ספורט, אך לפחות הרעיון הזה מבדיל את Yowamushi Pedal משאר סדרות הספורט שעוסקות נטו בספורט (תארו לכם שקורוקו מ-Kuroko no Basket היה לא רק שחקן כדורסל, אלא גם אופה עוגות).
תחושת בטן: מהסדרות הטובות יותר של העונה, ולא רק כי אני פרייר לסדרות ספורט. יש ב-Yowamushi Pedal הומור חינני, איכות אנימציה גבוהה במיוחד וספורט שלא קיבל הרבה חשיפה עד היום. אתם רק תזיקו לעצמכם אם תחליטו לדלג על הסדרה הזו.
Yozakura Quartet Hana no Uta
על מה זה: זה איש אחד ששמח על כך שסוף סוף הוא הגיע לאנימה האחרונה בסדרת הכתבות שהוא כות… מתנצל, מתנצל. שוב טעיתי בתקציר. זו סדרת שמתרחשת בעיירה בה בני-אדם ושדים חיים בהרמוניה, אך כדי לשמור על ההרמוניה, קבוצה של נערים בעלי כוחות-על מתמנים לשמור על השלום ולהילחם ברוע.
איך זה: כמו ב-Machin-Doll ו-Tokyo Ravens, אתם תמצאו באנימה הזו נערים שעושים בלגן בעיר עם כוחות קסם וכדומה. Yozakura עושה זאת לא רע, ויש לה ארסנל רחב של גיבורים (בעיקר גיבורות) שקל לחבב. האנימה הזו מבין השלושה שהזכרתי לוקחת את עצמה הכי פחות ברצינות – בפרק הראשון צריכות הבנות ללכוד דגי זהב ענקיים שמתרוצצים בעיר. ישנם רמזים בנוגע לסיפור הכללי של העונה, אך ספק אם תבינו אחוז ממנו בפרק הראשון.
תחושת בטן: סדרה חמודה סך-הכל עם סצנות אקשן עשויות היטב. לא הפנינה של העונה, אבל שווה את הזמן שלכם (אם בנקודה הזו נותר לכם עוד זמן).
המתח בשיאו! Samurai Flamenco ו-Yowamushi Pedal רצים ראש בראש, אך רק אחד מהם יחצה את סרט הסיום… הנה הם מגיעים לסוף, מותירים למתחריהם אבק! בעוד שניה וחצי נדע… שהמנצח… שעולה… לגמר… הוא… Samurai Flamenco! איזו התרגשות, היציע כולו על הרגליים. בהבדל מילימטרים בודדים, גַבר סטודיו Manglobe על TMS Entertainment, אך מהערב הזה שניהם יצאו המנצחים. כעת רבותי, נעבור לעמדת השידור שלנו בגמר. אליך קריין פיקטיבי שני.
~ הגמר ~
תודה לך קריין פיקטיבי ראשון.
אני נמצא סמוך לעמדת הזינוק של הגמר הגדול של אוקטובר 13'. עומדים פה בהיכון שלושת המנצחים משלושת הסבבים: Kill la Kill, Diamond no Ace ו-Samurai Flamenco שהצטרף אליהם הרגע לאחר מנוחה קלה. רק אחד ישן הלילה כמנצח הגדול של העונה הנהדרת הזו. אוקי, מסמנים לי באוזניה שהתחרות עומדת לצאת לדרך. הקהל שותק, השופט מתקרב למתמודדים, מאחל להם בהצלחה, ו…
למקומות…
היכון…
רוץ!
שלושת המתמודדים נותנים את הספרינט של חייהם! Diamond no Ace ו-Samurai Flamenco מובילים בסנטימטרים בודדים על Kill la Kill, אך התחרות עדיין פתוחה. במהירות בזק השלושה מתקרבים לעבר נקודת הסיום ו… הם מאיצים, אני לא מאמין, מסתבר שהשלושה מסוגלים לרוץ אפילו יותר מהר! Kill la Kill מדביק את הפער, Samurai Flamenco עוקף מעט את שני המתחרים, אך נראה ש-Diamond no Ace נותן פוש אחרון כדי להתקרב אליו. Kill la Kill לא מוותר והוא מאמץ את אחרון השרירים שלו כדי להישאר במירוץ, ומצליח לעקוף מעט. אך Samurai Flamenco מתנשף חזק, מאמץ אגרופים ורץ מהר יותר, הוא עוקף את שניהם… היתכן? לא לא, Diamond no Ace לא איבד מהמומנטום והוא מצליח לשמור על תיקו עם Samurai Flamenco ו-Kill la Kill. תחרות צמודה שכזו לא רואים בכל יום. קו הסיום נמצא במרחק של שניה, ו… השלושה חצו אותו! איזה מתח, נצטרך עכשיו לבדוק במצלמות בהילוך איטי כדי לשפוט מי המנצח בתחרות. השופט מתקרב למוניטור. הוא בוחן את המסך. נראה שהוא קיבל החלטה, הוא ניגש לשלושת המתמודדים עם המדליה בידו. שלושת המתמודדים, על אף התחרות קשה, עדיין עומדים איתנים על רגליהם. השופט שותק למשך מספר שניות ומחליט להעניק את המדליה ל-Samurai Flamenco! כן כן, המתחרה החדש בזירה הוא גם האלוף של אוקטובר 13' לסדרות אנימה! הוא לוחץ ידיים עם Kill la Kill ומתחבק עם Diamond no Ace. רגע, הם לא מתחבקים, הם… הם מתנשקים! איזו הפתעה נעימה. הקהל מוחה כפיים ומריע לשלושת המתמודדים. עשרות המתחרים של שלושת הסבבים מגיעים למקום ונושאים את שלושתם על הכתפיים! כולם נמצאים שם למעט Hajime no Ippo, שעדיין לא הצליח לעצור אחרי המירוץ שלו שבוע שעבר, וכנראה יכול היה להיות האלוף לוּ היה נרגע קצת.
עד כאן אליפות אוקטובר 13' לסדרות אנימה. ברכות לזוכה וברכות לכל המתמודדים. זו הייתה עונה נהדרת, רוויה באכזבות אך גם בהפתעות, דרמות ומתחרים איכותיים. אני מסיים את השידור. אתם מוזמנים להגיב את דעתכם על התחרות, על הפייבוריטים שלכם והאם אתם מסכימים או לא עם המנצחים והמפסידים.
התגובות נעלות