עונת אוקטובר 2013 – חלק ב’


אנו מתכנסים היום לרגל המקצה השני של אליפות אוקטובר 13′ לסדרות אנימה! את המקצה הקודם סיים סטודיו Trigger עם Kill la Kill המצוינת, אך ישנם הפעם לא פחות מ-12 מתמודדים על כרטיס לאליפות הגדולה! 

רגע, מוסרים לי עכשיו באוזניה שמתוך 12 המתמודדים – 8 פרשו! אני חוזר, 8 פרשו! ארבעה פרשו בעקבות כושר גופני ירוד וחשד לשימוש בסמים, וארבעה אחרים הבינו שאין להם סיכוי לנצח. כמה חבל, בכל שנותי כקריין פיקטיבי לא ראיתי דרמה שכזו. נותרנו כעת עם ארבעה מתמודדים בלבד – Production I.G, סטודיו Madhouse, סטודיו Diomedea ומתמודד חדש בזירה, שהוא במקרה בנם של Madhouse ו-I.G. נראה שהתחרות רובה תהיה בין משפחות, הא? 
הנה אנחנו רואים את המתמודדים על קו הזינוק, והנה יריית הפתיחה! ארבעת הרצים נותנים את הספרינט של חייהם, ללא ספק מדובר במקצוענים מהשורה הראשונה.

לכל ארבעת הרצים יש סיכוי שווה לנצח, מי זה יהיה? עד שנדע זאת, בואו ננתח את המתמודדים, כולל אלה שלא באמת רצים.


אוקטובר 13′ – מתחרי המקצה השני:

 Hajime no Ippo: Rising
 Kuroko no Basket
 Diamond no Ace
 !Sekai de Ichiban Tsuyoku Naritai
 Magi: The Kingdom of Magic
 Log Horizon
 Outbreak Company
 Strike the Blood
 .Yuusha ni Narenakatta Ore wa Shibushibu Shuushoku wo Ketsui Shimashita
 Walkure Romanze
 Gingitsune
 !Meganebu


Hajime no Ippo: Rising
[Fighting Spirit: Rising]

פאק. פאק. פאק. פאק. פאק.

על מה זה: עונה שלישית לסדרה על מאקוּנוֹאוֹצ’י איפּוֹ – בן למשפחת דייגים שפוצח בקריירת אגרוף. 

איך זה: קצת עצוב שאין לי דרך טובה יותר לתאר את סדרת האנימה האהובה עלי בכל הזמנים. אבל זו Ippo בשבילכם; זו לא סדרת ספורט במסווה של משהו אחר, זו סדרת ספורט לכל דבר. איפו לא שואף להיות הטוב ביותר כדי להביס חבר ילדות או משהו, והספורט ריאלי לחלוטין בלי כוחות-על מטורפים (אני מסתכל עלייך, Kuroko no Basket). טוב, אולי יש כל מיני אפקטים להעצמת הדרמה, אבל כשאני צופה בקרבות ב-Hajime no Ippo – אני מרגיש את המתמודדים, אני חש את התשוקה, אני מאמין שמה שאני רואה על המסך אפשרי בהחלט. זה סוד הקסם של הסדרה, וזו הנוסחה בה היא דובקת מזה עשרות שנים ועשרות פרקי אנימה.

לפני שהדלקתי את הפרק הראשון, שיננתי לעצמי ‘רם, תירגע. זה רק הפרק הראשון. לרוב לא קורה כלום בפרק הראשון’. וואו, כמה טעיתי. הפרק הראשון בעונה השלישית דוחף לתוכו כל-כך הרבה עלילה שהופתעתי לגלות – כשעלו כתוביות הסיום – שאורכו היה באמת רק עשרים דקות ולא חמישים.

עונתה השלישית של הסדרה נפתחת בפלשבק מתבקש מילדותו של איפוֹ והיעלמותו של אביו בלב ים. לא זוכר מתי הייתה הפעם האחרונה בה בכיתי 5 דקות לתוך פרק כלשהו. אני גם לא זוכר מתי הייתה הפעם האחרונה בה 10 דקות אחרי שבכיתי, קפצתי על הכיסא כמו משוגע.

הפרק לא מבזבז זמן ואחרי הפלשבק הוא זורק אותנו לתוך האקשן. יריב חדש מאתגר את איפו ומאיים לשבור את ה-Dempsey Roll שלו, סימן ההיכר של איפו על הזירה. הפעם אין אימונים מיוחדים ואין Trash Talk במסיבת העיתונאים (בריאן הוק, אני מתגעגע). ובכל זאת, חצי דקה לתוך הקרב והרגשתי את האיום מולו ניצב איפו, והייתי שרוי במתח כאילו היה זה קרב לו התכוננו במשך עשרה פרקים.

אני חייב להודות שמעט התביישתי בכך שרק לקראת סוף הפרק נזכרתי כי המדבב של קאמוגאווה המאמן, קנג’י אוּטסוּמי, נפטר; שוֹזוֹ איזוּקה (מי שבעונה שעברה דיבב את מאמנו של בריאן הוק) עושה עבודה טובה כמחליפו של אוטסומי.

האנימציה בפרק מוצלחת למדי. על אף שהיא לא מרקיעה שחקים כמו שאני יודע שהסדרה הזו מסוגלת, היא נראית מבטיחה למדי. תהיו בטוחים שהקרבות החשובים-באמת יקבלו טיפול AAA מהסטודיו.

תחושת בטן: לעזאזל עם תחושת בטן. הפרק הראשון לבדו הותיר אותי במתח כמו שאף סדרה העונה עוד לא עשתה, וכנראה גם לא תעשה. עבורי זוהי האנימה החשובה של השנה. עבורכם זו סדרת הספורט הטובה ביותר שאתם יכולים לצפות בה. אם עוד לא התחלתם לראות Hajime no Ippo – עכשיו הוא זמן מצוין כמו כל זמן אחר. 



Kuroko no Basket
[Kuroko’s Basketball]

ממשיכים להזיע.

על מה זה: עונה שלישית שנייה לסדרה על מאקוּנוֹאוֹצ’י איפּוֹ טטסויה קורוקו – בן למשפחת דייגים סתם מישהו שפוצח בקריירת אגרוף כדורסל.

איך זה: שתיים מסדרות הספורט הפופולריות ביותר משודרות בערב אחד, והצופים מרוויחים.
‘Kuroko’ אולי אינה שומרת על מידת ריאליסטיות כמו ‘Ippo’ (למען השם, אם הייתי שוטר בעולם של ‘Kuroko’ הייתי עוצר את כולם על החזקת סטרואידים) אבל היא מהנה כל-כך שאני לא יכול לנטוש אותה. הפרק הראשון בעונה השנייה מתמקד גם הוא בפלשבק, של קאגאמי טאייגה יקירנו – שותפו דובר האנגלית-שגורמת-לי-לצחוק-למרות-שאני-לא-אמור. הפלשבק מעניק לטאייגה אופי. נקודה. לא אופי ‘עמוק יותר’, אלא פשוט ‘אופי’. בעונה הראשונה הוא היה הזר שהגיע מאמריקה והחליט לקרוע לגזרים כל שחקן שהוא פוגש. הפעם מסתבר יש לו רקע מעניין.

הפרק נראה מצוין, ולמרות שלא ראינו בו הרבה כדורסל (לא כדורסל מקצועי בכל אופן) הוא כן פותח עבורנו את הצוהר לשארית העונה. אני כבר לא יכול לחכות לכמה מהמשחקים החשובים ביותר שהסדרה הזו תנחית עלינו; האנימה אולי לא ריאליסטית, מעט מגוחכת לפרקים ולדמויות שלה יש אגו גדול יותר ממגרש כדורסל – אבל בלתי אפשרי לצפות ממנה למשהו אחר.

תחושת בטן: עם משחקי האליפות שבדרך, זו צפויה להיות העונה אינטנסיבית אפילו יותר של Kuroko no Basket. 



Diamond no Ace
[Ace of Diamond]

Wer’e on a strike.

על מה זה: אייג’ון סאוואמוּרה הוא מָגיש [Pitcher] בקבוצת בייסבול של חטיבת הביניים בה הוא לומד. לאחר שהבטיח לחבריו כי ימשיך איתם לתיכון המקומי, דווקא תיכון בייסבול יוקרתי (יש דבר כזה מסתבר) שם עין על הפוטנציאל הגלום באייג’ון. כעת עליו להחליט האם לעבור לתיכון היוקרתי שממוקם הרחק בטוקיו, בו הוא עתיד לפרוח כשחקן, או להישאר בעיירה הקטנה ולשחק עם חבריו?

איך זה: ישנו מושג בבייסבול שנקרא ‘Perfect Game’ (משחק מושלם) – זהו מצב בו לכל אורך המשחק אין לשחקני הקבוצה היריבה אפשרות להגיע לבסיס. כדי להגיע למצב כזה, המגיש צריך לפסול את כל 27 החובטים שעולים מולו. בואו נגיד שזה לא קורה הרבה. בשידורי הספורט ישנה אמונה תפלה שאוסרת על השדרנים או הצופים לדבר על ה-Perfect Game ברגע שהם רואים שאחד כזה מתהווה מולם, אחרת זה יהרוס את סיכויו של המגיש להגיע לתוצאה המושלמת. 

כך אני מרגיש כרגע. זוהי סדרת הספורט השלישית ברציפות מאז תחילת הכתבה ואני מרגיש שמתגבש מולי משחק מושלם – אם אוכל להתאפק יממה אחת כל שבוע, ימי ראשון יכילו אצלי סריה של שלוש סדרות ספורט מוצלחות במיוחד, כל אחת בדרכה שלה. אבל אם אדבר על כך (מה שממילא כבר עשיתי), יש לי תחושה שאהרוס את הרצף המושלם ומישהי מהסדרות הללו תפקשש.

Diamond no Ace היא פרי שיתוף הפעולה הראשון אי פעם (!) בין סטודיו ‘עשינו את Hajime no Ippo’ לבין סטודיו ‘עשינו את Kuroko no Basket’ (נו, Madhouse ו-Production I.G לקשיי הקליטה מבינכם). מוזר קצת לראות את שני הענקים הללו יוצרים ביחד סדרת ספורט, על אחת כמה וכמה בעונה בה לכל אחד מהם יש סדרת ספורט משלו, אבל התוצאה שווה כל רגע: Diamond no Ace הולכת להיות השם החם הבא בז’אנר.

גיבור הסדרה, אייג’ון, הוא חמום מוח ולא חכם במיוחד. יש לו ערכי נאמנות גבוהים לחבריו וגלום בתוכו כוח רב שהוא עוד לא מודע לו. בקיצור, אייג’ון הוא גיבור שונן סטריאוטיפי. לא שציפיתי למשהו אחר כמובן, המנגה רצה ב-‘Weekly Shonen Magazine’ (אותו מגזין של ‘Ippo’, אגב). ערכי ההפקה גבוהים במיוחד, אם כי חלקכם תיאלצו להתרגל לעיצוב הדמויות המעט-רטרו. הפרק הראשון לוקח את הזמן לאט – לא תראו פה משחק חשוב או אימון מיוחד. אבל קשה להחמיץ את הפוטנציאל שמסתתר בסדרה.

תחושת בטן: כמו הגיבור שלה, Diamond no Ace היא מעט עקשנית – היא מעדיפה להתבדח הרבה במקום להראות רצינוּת, אבל ברגע שהיא תשתפשף קצת והספורט יכנס לתמונה, זו תהיה אחת מעשרים-הדקות-השבועיות האינטנסיביות ביותר שיש. מעכשיו גם אוטאקואים יכולים להגיד שהם צופים בהמון ספורט כל שבוע.



!Sekai de Ichiban Tsuyoku Naritai
[Wanna Be the Strongest in the World]

נגמר ה-Perfect Game.

על מה זה: סאקורה ואֵרנה שייכות לקבוצת איידול פופולארית. משום מה הן לא רק שרות, הן גם מתאבקות-בכאילו. אלא שכאשר מתאבקת מקצועית בשם ריו מביסה את ארנה באימון ויורדת על קבוצת האיידול – סאקורה מזמנת אותה לקרב מול קהל.

איך זה: אתם יודעים, אני מרגיש שלא קטלתי מספיק סדרות עד עכשיו. זה באמת לא בסדר מצדי. אז הנה לכם: 

לא זוכר מתי הייתה הפעם האחרונה בה עודדתי כל-כך את הצד של הרעים. האמת שקשה לקרוא לריו רעה – היא מתאבקת מקצועית שעבדה קשה כל חייה בכדי להגיע רחוק בתחום, ואז באות למכון שלה נערות איידול מתייפייפות שאין להן מושג קלוש בהיאבקות, וחושבות שהן יכולות להצליח בזה. כל זה כדי להיראות טוב מול המצלמות. לא יודע מה איתכם, גם אני הייתי קורע להן את הצורה על הזירה.

בסוף הפרק מכריזה סאקורה מול כולם ש-“מעכשיו אני אהיה מתאבקת מקצועית”, וכולם פשוט מקבלים את זה. בלי ניסיון אמיתי מאחוריה ובלי מבחן, מקבלת סאקורה תואר של מתאבקת מקצועית באותה קלות בה אני משתין ישר.

מספיק מבט חטוף בתמונות למטה כדי להבין שזו לא באמת אנימה על היאבקות. ספק אם תשמעו מונח מקצועי אחד בפרקים הבאים, כי הסדרה היא פורנו רך לכל דבר. אולי לא כרגע, אבל חכו לגרסת ה-Blu-ray הלא מצונזרת, שקהל חרמן של אוטאקואים הוא קהל היעד שלה. בכל עונה אחרת הייתי מבליג, אבל דווקא בעונה כל-כך מוצלחת מבחינה ספורטיבית – חבל שהזבל הזה קיים כדי להכתים את המערך.

תחושת בטן: לרוב אני אוהב להמליץ על סדרות ספורט לאנשים שעוסקים באותו ספורט, אך לא קיים שום תסריט בעולם בו אני ממליץ על האנימה הזו למתאבק, אלא אם אני שונא את הבן-אדם הזה.

קיצר, אל תראו. שכחו שהיא בכלל קיימת. סטודיו ARMS, אני מאוכזב מכם.



Magi: The Kingdom of Magic

מסתבר שיש עוד דברים בעונה הזו חוץ מספורט.

על מה זה: המשך מעלליהם של אלאדין, עלי באבה, מורגיאנה וגיבורים נוספים מתוך סיפורי אלף לילה ולילה.

איך זה: נראה כי Magi 2 הולכת להיות “שר הטבעות” יותר מאשר “ההוביט”. הפרק הראשון נפתח בפלאש-פורוורד לקרב האפּי שיסיים את העונה (ואולי גם את הסדרה כולה). Magi נטשה כבר בעונתה הקודמת את קונספט המסע של שלושה צעירים אמביציוזיים ביבשת קסומה, וכעת היא מושתתת על פוליטיקה וסכנות קיוּמיות. רוחות מלחמה מנשבות מכל הכיוונים, ואת הפרקים הקרובים יבלה אלאדין במאגנושטאט – ארצם של הקוסמים.

מסתמן כי האנימציה של A-1 תמשיך לעורר מחלוקת. פעם היא נראית ממש-טוב, כמו בפלאש-פורוורד, ופעם היא נראית רגילה במקרה הטוב. לא מתרחשים דברים מעניינים במיוחד בפרק הראשון, אלא בעיקר דיבורי ‘וואי וואי לא תאמינו מה יקרה פה… חבל לכם על הזמן’. יש מצב שהם צודקים ובאמת חבל לנו על הזמן, אבל אם הגענו כבר לעונה השנייה, להפסיק פה יהיה דפוק. למרות שהסדרה כבר לא כזו מעניינת כמו שהיא הייתה בתחילת דרכה, הקרבות הגדולים בה עדיין מרתקים ויש לה ארסנל רחב של גיבורים שאני אוהב: סינבד, מורגיאנה ועלי באבא. גם אלאדין בסדר כזה. 

תחושת בטן: כולי בספק אם העונה השנייה תתקן את עוולות סוף העונה ראשונה. אם אתם רוצים להימנע מעצבים, פשוט אל תצפו בסדרה. אם יש ביכולתכם להביט מעבר לבעיות הרבות שלה, ולהתמקד בצדדיה החיוביים של האנימה (דווקא יש כאלה לא מעט) – Magi 2 ראויה לצפייה.



Log Horizon

כי כל עונת שידורים חדשה חייבת לפחות סדרה אחת על אנשים שתקועים בתוך משחק.

על מה זה: Elder Tale הוא משחק MMORPG פופולרי למדי – 20 מיליון שחקנים מרחבי העולם פעילים בו (מספר שאפילו World of Warcraft יכול לחלום עליו). אלא שיום אחד מאות אלפי שחקנים אמיתיים מצאו את עצמם לכודים בתוך Elder Tale. אחד מהם הוא שירוֹאה, גיימר שחיש מהר מתאחד עם שני חבריו, נאוטסוגה הסוטה והמתנקשת אקאטסוקי. יחדיו הם מנסים להבין את המסתורין של המשחק ולשרוד בכל דרך אפשרית.

איך זה: הפסקתי כבר לגלגל עיניים בכל פעם שאני נתקל בסדרה מהסוג הזה. זו כבר לא מגיפה – זה ז’אנר לכל דבר.
בפרק הראשון אנו לומדים להכיר את חוקי העולם. אפשר לאכול ולשתות וניתן לגשת לתפריטי המשחק. עוד לא בטוח מה קורה כאשר שחקן אמיתי נהרג ב-Elder Tale, אבל אני מנחש שזה לא דבר טוב. אחד מגיבורי הסדרה, נאוטסוגה, הוא סוטה מין מהסוג המדכא: הוא מדבר על מין, חושב על מין ולא מתבייש בכך לרגע. למרות זאת, אצ’י רב לא תסחטו מהסדרה הזו, למרבה ההפתעה. 

Log Horizon אינה מחדשת הרבה בתחום, אבל היא חמודה. האנימציה של סטודיו Satelight מושקעת, אם כי לא ברמה של Accel World. בכל זאת האנימה נראית טובה יותר מרוב הזבל שהז’אנר החדש הזה ייצר.

תחושת בטן: סך הכל Log Horizon היא סדרה סבירה למדי. אני כנראה לא אמשיך איתה כי עם כל העומס שכבר יש לי ברשימת הצפייה, ‘סדרה סבירה למדי’ היא לא סיבה טובה מספיק. גם אתם יכולים לשאוף ליותר בעונה הזו. 



Outbreak Company

אוטאקואים לשלטון.

על מה זה: שיניצ’י הוא אוטאקו מהסוג הכבד, מה שמקנה לו עבודה בחברה מסתורית שמחפשת להעסיק אדם כמוהו. במהלך הראיון הוא מתעלף ומתעורר בעולם פנטזי שורץ דרקונים ואלפים. מסתבר כי לפני כמה שנים התגלה פורטל בין העולם הרגיל לעולם הפנטזי, ולאחר שממשלת יפן החלה בכינון יחסים דיפלומטיים עמם – החברה ששכרה את שירותיו של שיניצ’י מבקשת ממנו להביא את בשורת האנימה והמנגה לשכניהם החדשים. העולם החדש הוא חלומו הרטוב של שיניצ’י, כיוון שהמקום שורץ במיטב הסטראוטיפים מעולם האנימה: מייד משלו, נערת לולי ועוד.

איך זה: אני לא מאמין – זה לא כזה רע.

ציפיתי לסדרה בינונית במקרה הטוב שמלאה בפנסרביס וחוקים פנטזיים מצוצים מהאצבע. מה שגיליתי בפועל זו סדרה די מצחיקה עם דמויות די מצחיקות והנחת יסוד משעשעת למדי. הסדרה בסך-הכל מכוונת לקהל של אוטאקואים, אבל לא כמו סדרות אחרות עם מטרה דומה (*אהמ* !Sekai de Ichiban Tsuyoku Naritai *אהמ*). הסדרה נוצרה מאהבה לתחום, והיא גם לא מפחדת לצחוק עלינו מדי פעם.

תחושת בטן: סטודיו FEEL אולי לא יצרו את הסוס המנצח של העונה, אבל זה לא אומר שכדאי לדלג על הסדרה,  לפחות לא על הפרק הראשון. כולי תקווה שהרעיון של Outbreak Company לא ימאס בפרקים הבאים, אך אם היא תדע גם לחדש מדי פעם – זו צפויה להיות סדרה לא רעה לאוסף שלכם.



Strike the Blood

שלא תגידו חלילה שאני עדין מדי.

על מה זה: משהו עם ערפדים ובני אדם ושיט שגרים באיזה אי שקורים בו דברים שלאף אחד לא אכפת מהם.

איך זה: כפי שהבנתם, אני לא הולך להגיד דברים טובים על הפרק הראשון. גיבור הסדרה, אקאטסוקי, אמור להיות כביכול ‘האחד’, סוג של ערפד רב עֹצמה שכולם מדברים עליו. יוקינה היא חברה בארגון ששלח אותה כדי להרוג את אקאטסוקי במידה והוא יתפרע. זה בערך כל מה שהבנתי.

הדיאלוגים הם לא חוד החנית של הסדרה. כאשר אקאטסוקי שואל את יוקינה מי היא, המשך השיחה התנהל בערך ככה:
יוקינה: אני שייכת לארגון בשם מלך האריות.
אקאטסוקי: מה זה ארגון מלך האריות?
יוקינה: מה!? אתה לא מכיר את ארגון מלך האריות??????
אקאטסוקי: לא, לא יצא לי לשמוע את השם.
יוקינה: טוב. אז ארגון מלך האריות זה ארגון סודי ש…

יא’מטומטמת. אם זה ארגון סודי למה את נדהמת שהוא בחיים לא שמע עליו? 
וכך מתנהל רוב הפרק. עשרים דקות של דיבורים חסרי הגיון והמון קלישאות ידועות (“למה אתה מסתכל לי על התחתונים?” שואלת יוקינה אחרי שרוח העיפה לה את החצאית). לאחר כתוביות הסיום ישנה סצנה נוספת בה מופיעים שני חבר’ה שאנחנו לא מכירים, שלא עושים כלום חוץ מלהישיר מבט למצלמה ולחייך. אנחנו לא מכירים אותם אבל משום מה סטודיו Silver חושבים שאנחנו כן, והסצנה מתנהגת כאילו חזינו עכשיו בתחייתו מהמתים של היטלר, לא פחות.

תחושת בטן: אין לכם מה לחפש ב-Strike the Blood. סדרה סתמית, מלאה בחורים וגם נראית לא משהו.



.Yuusha ni Narenakatta Ore wa Shibushibu Shuushoku wo Ketsui Shimashita 
[.I Couldn’t Become a Hero, So I Reluctantly Decided to Get a Job]

רציתם עונה שנייה ל-!Hataraku Maou-sama? זובי.

על מה זה: ראול כמעט נהיה גיבור. כל שהיה עליו לעשות הוא להביס את הלורד האפל, רק שהלה הובס בטרם הספיק ראול לעשות זאת. כעת, שנתיים אחרי שהאומה חיה בשקט ובשלווה, עובד ראול בחנות קסמים בבירה (תכל’ס זו חנות אלקטרוניקה). יום אחד מגיעה לחנות מועמדת חדשה לראיון עבודה – בתו של הלורד האפל.

איך זה: עד כמה שההשוואה ל-!Hataraku Maou-sama מתבקשת, אני אפסיק אותה פה. Maou-sama היא על הסתגלותם של יצורים מיתולוגיים בעולם שלנו, בעוד שהסדרה הזו היא על הסתגלותם של גיבורים מיתולוגיים בעולם שדומה לשלנו. רואים? אלו שני דברים שונים.

הסדרה היא לא מהחכמות שתוכלו למצוא. במשך חצי פרק מסתירים מאיתנו את העובדה ש-פינו, בתו של הלורד האפל, היא בת ולא בן. כל אחד שצפה במינימום 2 סדרות אנימה בחייו יכול להריח את הטוויסט הזה דקה לתוך הפרק. ומה הקטע שכל דבר אלקטרוני מקבל את התואר ‘קסם’? טלוויזיה – Magic Vision, מיקרוגל – Magic Oven, מייבש שיער – הבנתם את הרעיון (מעניין איזה שם הם העניקו לויברטו… לא חשוב).

הסדרה נראית טוב מבחינה ויזואלית, בעיקר בפתיחה הקרה של הפרק שמציגה את הקרב הבומבסטי מול הלורד האפל. הדמויות נראות קצת כמו מקרוני, אבל מתרגלים. כמו כן, הסדרה רוויה באצ’י. אני נותן לכם לשפוט אם זה טוב או רע.

תחושת בטן: רחוק האנימה הזו לא תגיע. נסו אותה רק אם באמת אין לכם משהו יותר טוב לראות.



Walkure Romanze

איך באמת לא הייתה עד כה סדרה עם סוסים?

על מה זה: הסדרה מתרחשת באקדמיה שמאמנת את תלמידיה להיות אבירים (חלומה של כל אימא יהודיה), ושם מתחרים הצעירים במשחקי הפלה ברומח. נו, אתם יודעים – שניים דוהרים על סוס זה לעבר זה עם רומח כדי לנסות להפיל את היריב מהסוס (או להרוג אותו, בגרסאות הפחות-כיפיות של המשחק). טאקהירו הוא תלמיד באקדמיה שהיה פעם אלוף במשחקים מהסוג הזה, אך לאחר פציעה נאלץ הברנש לפרוש. בעקבות תקרית, חברת ילדותו מיאוֹ נרשמה לתחרות השנתית וכעת עליו לאמן אותה.

איך זה: אין דבר מדכא יותר מארוגה ויז’ואל נובל שהופך לסדרת אנימה לכל המשפחה (אם אתם משפחה מאוד מודרנית ופתוחה).
Walkure Romanze נראית כמו האנימה המשעממת ביותר בעולם. לא גרועה, פשוט משעממת. באמצע הפרק הדלקתי את Subway Surfers בסמארטפון ועדיין הצלחתי לעקוב אחרי העלילה בקלות. אם המילה ‘ארוגה’ הדליקה בכם משהו, אז לא – האנימה היא אפילו לא אנימת אצ’י. ישנן שתי סצנות בהן בת מאבדת פריט לבוש כזה או אחר, אבל איכשהו האנימה מצליחה להוריד את הסקסיוּת מזה.

האנימציה נראית סבירה למדי ויש סצנות דהירה על סוס שנראות טוב, אך הסדרה הזו לא עובדת. חסר בה קסם. עדיף היה לה לצאת כהנטאי לכל דבר ואז לפחות היה תירוץ לקיומה.

תחושת בטן: אם יש לכם סוס משלכם בבית, עדיף לכם לדבר איתו מאשר לצפות בדבר הזה. אין לכם סוס? גם קיר יספיק.



Gingitsune
[Silver Fox]

המועמד המפתיע לסדרת העונה.

על מה זה: בגיל ארבע התייתמה מאקוֹטוֹ מאימהּ ומאז היא גרה לבד עם אביה, כהן במקדש מקומי. במשפחתה של מאקוטו עוברת בירושה היכולת לראות את כרוז האלים גינטארו שמתגורר במקדש קרוב ל-15 דורות. על אף השוני באופי של השניים, עוזרים מאקוטו וגינטארו לתושבי העיירה במגוון בעיות.

איך זה: סטודיו Diomedea חזרו לעשות את מה שהם יודעים הכי טוב – סדרות Slice of Life עם נגיעה פנטזית. מאז Shinryaku!? Ika Musume המתנתי ללהיט הבא שלהם, ולמרות ש-Gingitsune חסרת Moe בניגוד לקודמתה, יש בה המון קסם. 

הפרק הראשון בסדרה מרגיש כמו סרט קצר, וכשעולות כתוביות הסיום נדמה כי הסדרה סוגרת מעגל ואין באמת צורך להמשיך לפרקים נוספים. זה כמובן לא ימנע ממני מלצפות בהם בלב שלם – זו אחת הסדרות היפות של העונה. היא נראית מאוד טוב, מחממת את הלב ואת שני גיבוריה הראשיים אני מסמפת מאוד. הדינמיקה בין גינטארו למאקוטו עתידה להתפתח למחוזות חדשים, ונראה שיש משהו בעברו של גינטארו שאנו לא יודעים. 

האנימציה מאוד טובה. העיר בה מתרחשת הסדרה חיה וצבעונית, הרקעים מפורטים להפליא ועיצוב הדמויות חינני ונעים לעין. אני מתנצל P.A Works, אבל Diomedea ניצחו הפעם.

תחושת בטן: אחת הסדרות החדשות היותר טובות שתוכלו למצוא העונה. היא איטית, והאופי הרגוע שלה כנראה לא מתאים לכולם, אך מי שאוהב את הסגנון צפוי להתאהב.

 


!Meganebu

סדרה שלובשת משקפיים.

על מה זה: הרפתקאותיהם של חמישה בנים במועדון שמרכיבים, אוהבים ובונים משקפיים.

איך זה: אני לא ממש בטוח מה לחשוב על הסדרה הזו. סטודיו DEEN בהחלט הביאו פה יצירה… מעניינת. !Meganebu נראית שונה מרוב סדרות עונה בשל הסגנון הוויזואלי הצבעוני שלה. 

חברי המועדון הם קבוצה של בישונן שכנראה תראו לא מעט דוג’ינשי בכיכובם. כבר בפרק הראשון אחד מהם מוריד חולצה, מה שמותיר אותי עם מסקנה עיקרית: זו אנימה שמיועדת לבנות ולאנשים שמרכיבים משקפיים. אם את בת שמרכיבה משקפיים: הרווחת.

על אף שהסדרה מגדירה את עצמה כהומוריסטית – לא צחקתי פעם אחת במהלך הפרק. תחילה חשבתי שאני פשוט שאני עייף ממרתון הפרקים-הראשונים שאני מצוי בו, אבל מיד אחר-כך נחתי מול Gintama וצהלתי כמו סוס. אז כן, !Meganebu פשוט לא מצחיקה.

תחושת בטן: שמעו, הסדרה נראית די טוב והיא יחסית מרעננת. יש לה רעיון מקורי ופלח גדול של חובבי משקפיים שיבינו ללבם של גיבורי הסדרה. כיוון שאני לא נמנע עם הפלח הזה, אאלץ לשים את הסדרה בצד.



Production I.G, Madhouse, Diomedea ו-Mad-I.G מותירים אחריהם עננת אבק. הם רצים בכל הכוח, כאשר נדמה ש-Madhouse מוביל על כולם. אך Diomedea ו-Mad-I.G מצליחים לשמור על פער קבוע. איזו דרמה, הקהל כולו על הרגליים. ו… המנצח… הוא… Madhouse! אין הרבה הפתעה, אבל כולם בכל זאת מריעים לסטודיו המנצ… רגע… משום מה Madhouse ממשיך לרוץ. הוא לא מסוגל לעצור! לאן הוא רץ? הוא עזב את האצטדיון! הביטו בו, רְאו כיצד האלוף רץ לעבר השקיעה במהירות שיא, הוא לא מסוגל לעצור את התנופה בה הוא נמצא. כמה חבל, נדמה ש-Madhouse כבר לא יוכל להשתתף ולנצח את הגמר הגדול, וכל זה בגלל שהוא כל-כך טוב.
אם כך, בואו נצפה בהילוך איטי מי הגיע למקום השני. נדמה ששניות לפני קו הסיום נמצאים Mad-I.G ו- Diomedea בתיקו, אך Production I.G מצליח להדביק את הפער, כיאה לאחד המתחרים הטובים בעולם. הכל פתוח בשלב הזה, הנה הם מגיעים לסוף… ומי שעולה לאליפות… הוא… Diamond no Ace! 

כך גבירותיי ורבותיי מסתיים לו המקצה הדרמטי השני. המון אכזבות היו לנו הפעם, אבל תחרות מטורפת כזו על המקום הראשון לא ראיתי מעודי. שניים הבטיחו את מקומם בגמר הגדול: Kill la Kill מהמקצה הראשון ו-Diamond no Ace מהמקצה הנוכחי. מי יהיה השלישי? הצטרפו אלינו בפעם הבאה כדי לגלות, וגם כדי להמשיך ישירות לתוך האליפות! אתם קוראים נכון, המקצה השלישי *ו*-האליפות יתקיימו באותו יום. היו דרוכים. 

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם