עונת אוקטובר 2013 – חלק א’


התחרות החשובה של השנה הזניקה במקצה הראשון שלה (מתוך 3) קבוצה מכובדת של מתחרים.
סטודיו KyoAni פתח ראשון את המירוץ ולרגע נדמה כי הוא מוביל, אך סטודיו GoHands שהוזנק מיד אחריו מצליח בינתיים לשמור על פער קטן ממנו; נדמה כי התחרות בין שניהם צמודה, אך אף אחד מהם כבר לא יגיע למקום הראשון: סטודיו Trigger נתן ספרינט על ההתחלה והוא עוקף את שניהם בסיבוב. כרגע הוא מוביל בפער ניכר על המתחרים, כולל על J.C Staff שפתח בריצה אטית ונמצא במקום האחרון. P.A Works הוא האחרון להצטרף למירוץ ובינתיים שומר על רוח תחרותית במיוחד. עם גישה כזו, יש לו סיכוי טוב להדביק את הפער עם המובילים.

איזה מתח, איזו דרמה. מי מהחמישה יעפיל לגמר הגדול של אוקטובר 13′? בינתיים, בואו ננתח את המתחרים שלנו.


  אוקטובר 13′ – מתחרי המקצה הראשון:

  ♥ [Kyoukai no Kanata [Beyond the Boundary

  ♠ Coppelion

  ♦ Kill la Kill

  • Golden Time

  ♠ Nagi no Asukara


Kyoukai no Kanata
[Beyond the Boundary]

Kyoto Animation והשטיק הקבוע שלהם.

על מה זה: אקיהיטו הוא התלמיד הרגוע עם הראש על הכתפיים (או בקיצור: גיבור רוב הסדרות של KyoAni). הטוויסט הפעם הוא שאקיהיטו אינו תלמיד י”א רגיל, אלא הוא מחצית אדם ומחצית יוֹאוּמוּ [Youmu] – שזה מסתבר סוג של שד. או משהו. לא יודע, אף אחד לא באמת טורח להסביר. אקיהיטו הוא בן אלמוות, ולא חשוב אם תחדירו יתד בלבו או תערפו לו את הראש, פצעיו יחלימו בהבזק עין. 

מיראי היא ציידת יואומואים (מכל הסוגים) ולומדת שנה מתחת לאקיהיטו, ולה יש את היכולת לתמרן דם ולהשתמש בו כנשק – דבר שאינו שגרתי אפילו בקרב קהילת האנשים שנלחמים בשדים (מעניין אם יש להם מפגשי פורום). דרכיהם של אקיהיטו ומיראי מצטלבות כאשר אקיהיטו (שיש לו סטייה למשקפיים) מציל ממוות את מיראי (לה יש זוג משקפיים).

איך זה: נו, אתם יודעים, קיוטו אנימיישני שכזה. 
אני חייב להודות שאני קצת מתגעגע לימים בהם הופקו בסטודיו סדרות שלא מתרחשות בכותלי בית-ספר, או כאלה שלגיבוריהם כבר יש שיער ערווה. אם תציגו למישהו שאינו מכיר את Air ותספרו לו שהיא גם של KyoAni, הוא כנראה לא יאמין.

אז כן, אם עוד לא נמאס לכם – Kyoukai no Kanata היא עוד מאותו הדבר. הפרק הראשון מכיל אנימציה נפלאה, ירידה לפרטים הקטנים ביותר, גיבורים סימפתיים שעושים דברים חמודים וכו’ וכו’ וכו’. באסה לי שנהניתי מכל רגע, ובאסה לי שנכנעתי בקלות כזו למה שפופולרי.

תחושת בטן: אם עד עכשיו לא ראיתם ולוּ סדרה אחת של הסטודיו, Kyoukai no Kanata היא נקודת פתיחה סבירה (פשוט כי הסדרה נראית כמו רוב הסדרות של הסטודיו מהשנים האחרונות). אם אתם כבר מכירים את כל הטריקים בספר שלהם, האנימה לא נראית כאילו היא יכולה לחדש משהו. הבחירה היא בידיכם אם להיגרר (שוב) למה שמסתמן כשידור חוזר איכותי במיוחד.



Coppelion

או: מדוע נשק גרעיני זה דבר רע.

על מה זה: עשרים שנים חלפו מאז הדליפה הגרעינית החמורה שהפכה את טוקיו לעיר הרפאים הגדולה בתבל. עד עכשיו, שנת 2036, איש אינו יכול לדרוך במקום באופן חשוף (לא מבלי לסבול מכאבי תופת). בעקבות אות מצוקה, נשלחות שלוש בנות כדי לזהות ניצולים ולטפל בהם, אך הבנות לא לובשות עליהן שום הגנה. הכיצד?

איך זה: זו הדרך של סטודיו GoHands להתנצל על K שעלתה לשידור אשתקד. הפרק הראשון של Coppelion הוא מסע אטי ומדכא של שלוש בנות המסתובבות במקום העצוב ביותר בפלנטה (למעט אולפן ההקלטות של וואן דיירקשן *סטגדיש* תראו איזה מצחיק אני!). על אף הדיסטופיה ששוררת סביבן, מנסות הבנות לשמור על רוח אופטימית. סוף הפרק (בלי ספויילרים) לוקח את הסיפור הקשה מנשוא והופך אותו לקשה אף יותר. טוב, לא ציפיתי למשהו אחר מהסטודיו שהביא לנו את Mardock Scramble.

ישנם כמה דברים בפרק הנשגבים מבינתי, כמו למשל האיור; האנימה עומדת בסטנדרטים הגבוהים ביותר והגרסה העזוּבה של טוקיו נראית – באופן אירוני – נפלא. אלא שמשום מה בחרו האנימטורים להדגיש את קווי המתאר של גיבורותיו ברמה שבולטת מאוד לעין. אחרי מחצית הפרק הורגלתי לסגנון ובכל זאת חבל לי על הבחירה המשונה הזו בעיצוב הדמויות. 

ועוד משהו – מדוע הבנות חייבות להסתובב בתלבושות בית ספר? סוף סוף הרי יש סדרה שלא מתרחשת במוסד לימודי, אך עדיין מתעקשים היוצרים להלביש על הגיבורות מָדי Joshi Kousei (תלמידות תיכון, למי שלא מכיר את המונח). פיכס.

תחושת בטן: סדרה שנראית שונה מכל השאר (משהו שבעידן הזה אתם צריכים לברך עליו) והפרק הראשון מראה פוטנציאל רב למה שעתיד להיות אחת הסדרות הטובות של העונה. לצערי האנימה הזו לא לכולם, ולמרות שהפרק הראשון כמעט חסר אלימות, הפרקים הבאים יכילו מנות גדושות של דם, ולא מהסוג הנעים-לעין כמו ב-Kyoukai no Kanata. בכל אופן אני אמשיך לעקוב כדי לראות לאילו כיוונים הסדרה עוד תתפתח, ולפי הקדימון לפרק הבא – אנחנו הצופים נלמד יותר על עברן של הבנות והנסיבות שהובילו אותן לאן שהן היום. 



Kill la Kill

?Da fuck

על מה זה: ריוּקוֹ מאטוי מגיעה לאקדמיית הוֹנוֹאוּג’י, מוסד הנשלט ביד ברזל על-ידי מועצת התלמידים, ובעיקר מי שעומדת בראשה: סאטסוּקי קיריוּג’ין. חברי מועצת התלמידים לא מהססים להוציא להורג תלמידים שעברו על הכללים, והם שומרים על הסדר (“סדר”) בעזרת חליפות-על שמעניקות כוחות למי שלובש אותן. ריוקו מגיעה להונואוג’י כדי למצוא את מי שאחראי למות אביה, ובתוך פחות מיום הופכת לאויבת המושבעת של מועצת התלמידים.

איך זה: הפרק נפתח בקריינות אודות עליית המפלגה הנאצית והיטלר לשלטון, אלגוריה לא חבויה במיוחד למשטר האימים של הונואוג’י. זוהי הסדרה הראשונה מבית סטודיו Trigger (מי שהביאו לנו הסרט הקצר Little Witch Academia) והיא נראית כמו דברים שראיתם קודם; יש בה מהנירוטיות של Gurren Lagann, הנחת היסוד של Medaka Box והכאוס הוויזואלי של FLCL. כל זה כמובן אינו צירוף מקרים; במאי הסדרה, הירוֹיוּקי אימאיישי, הוא גם הבמאי המהולל של Gurren Lagann, ועוד לפני זאת הוא עבד כבמאי-אנימציה ב-FLCL. הרזומה שלו אף מרחיק לכת עד Evangelion!

Kill la Kill. לא. נחה. לרגע.
זוהי סדרת-קרב במלוא מובן המילה, כאשר – לפי איך שזה נראה כרגע – כל פרק יתמקד בקרב חסר פרופורציות בין ריוקו למישהו מחברי מועצת התלמידים. הדבר היחיד שחורה לי הוא השימוש בחליפות; איך לוחמי הסדרה יכולים להיות גאים במי שהם כאשר הכוחות שלהם נובעים ממה שהם לובשים? אני מקווה מאוד שבהמשך נגלה שיש יותר לכוחות הפיזיים ממה שנראה לעין.

תחושת בטן: הסדרה החצופה ביותר של עונת אוקטובר. Kill la Kill לא מתביישת בדיאלוגים המופרכים שלה, בדמויות האגואיסטיות, באצ’י ובאנימציה הסוראליסטית. מבין כל הסדרות החדשות עד עכשיו, Kill la Kill הותירה עלי את מיטב הרושם. לא אכפת לי אם הפרקים הבאים לא יחדשו כלום, כל עוד נזכה לראות קרבות גרנדיוזיים נוספים (כמצופה מהיוצר של Gurren Lagann).



Golden Time

הסדרה הבינונית הראשונה של העונה.

על מה זה: בּנרי הוא תלמיד שנה ראשונה ללימודי משפטים באוניברסיטה יוקרתית, וכבר ביומו הראשון הוא חווה מגוון דברים לא שגרתיים: הוא מאחר לטקס הפתיחה, מתיידד עם חבר לספסל הלימודים בשם מיטסוּאוֹ, וזמן לא רב לאחר מכן הוא פוגש לראשונה את קוֹקוֹ קאגה, חברת הילדות של מיטסואו ממנה מיטסואו מנסה לברוח. בהמשך הוא לומד להכיר חברים נוספים ו…סוף.

איך זה: צריך קצת איזון, הרי לא הגיוני שכל הסדרות עד עכשיו יהיו מיוחדות וטובות.
Golden Time לכל הדעות אינה סדרה רעה, היא פשוט… רגילה. סופו של הפרק הראשון מציג פלשבק מסתורי שיעניק בהמשך יותר נפח לסיפור, אך אני בספק אם זה מה שיהפוך את הסדרה למיוחדת; האנימציה בנלית, ההומור חמוד וגיבורי הסדרה טיפוסיים למדי.

בניגוד לסדרות הבינוניות הקודמות של J.C Staff, מצאתי את עצמי דווקא נהנה יחסית מהפרק הראשון של Golden Time. ציפור קטנה בשם וויקיפדיה לחשה לי כי העלילה תספוג לתוכה אלמנט על-טבעי, ושלגיבור הסדרה – בנרי – יש עבר טרגי. סצנה אחת באמצע הפרק שנראית רגילה לחלוטין תקבל משמעות חדשה ברגע שסודות העבר של בנרי ייחשפו.

תחושת בטן: עוד שנה אף אחד לא יזכור שהסדרה הזו קיימת, אבל מי שיצפה בה לא יבזבז את זמנו. אין לה ערכי הפקה גבוהים כמו לארבע הסדרות האחרות, אך בים ההפקות המטורפות שפוקד אותנו העונה – Golden Time היא אתנחתא למוח. אני כנראה לא אמשיך איתה, אבל אתם אל תמהרו לשלול.



Nagi no Asukara

היו שלום, ותודה על הדגים.

על מה זה: היקארי ומאנאקה הם חברי ילדות. כאשר בית הספר בו למדו נסגר, מועברים היקארי ומאנאקה לבית ספר אחר. די מהר מגלים השניים שלא קל להסתגל לחיים החדשים, וזאת בגלל סיבה אחת פשוטה: היקארי ומאנאקה הם דגים.

טוב, לא באמת דגים. הם בני-אדם (עם זימים) שחיים באוקיינוס.
הסדרה מתרחשת ביקום אלטרנטיבי בו מתקיימים שני סוגים של בני אנוש: אלה שחיים על האדמה (כמוני וכמוכם, אני מקווה), ואלה שגרים מתחת למים. אנשי הים מתנהלים באופן רגיל לחלוטין – שם במצולות הם מנהלים אורח חיים שגרתי בעיירות, שוחים לבתי ספר ולעבודה, רק שבמקום כלבים וחתולים מסתובבים סביבם דגים (לא נצפה שום כריש בפרק הראשון, וחבל). אנשי הים יכולים לחיות מעל פני האדמה, ולכן היקארי, מאנאקה וחבריהם מסוגלים ללכת לבית הספר של בני האדם הרגילים. הבעיה היא שלמרות שהם אנשים לכל דבר, חלק מהאזרחים חסרי-הזימים חושבים שמקומם מתחת למים בלבד.

איך זה: ללא ספק סדרה מאוד… דגית. אין לי דרך אחרת לתאר אותה כרגע. 
היקארי מעצבן; הוא חמום מוח ועקשן, ואם אאלץ לסבול אותו במשך עשרים ומשהו הפרקים הבאים, אצטרך לקחת עשרים ומשהו כדורי אופטלגין. מאנאקה היא בכיינית וחלשת אופי שזקוקה להגנה של היקארי, אלא שזה מתייחס אליה כאילו הם במועדון BDSM. רגע אחד הוא רע אליה, רגע אחר-כך הוא דואג לה כאילו היא אשתו. לא פלא שעם הגישה הזו של היקארי, מתחברת מאנאקה לתלמיד היחיד מעל פני השטח שחושב שהקטע-הדגי הזה דווקא חמוד.

הפרק הראשון של Nagi no Asukara מתנהל כמו סדרת בית-ספר סטנדרטית, רק עם תלמידים שבסוף יום הלימודים קופצים לתוך האוקיינוס. נושאי הזהות, השייכות והניכור (או בקיצור: פוליטיקה) יקבלו יותר מקום בפרקים הבאים, והסדרה תתפתח למקומות אפלים יותר, כיוון שיהיו לאנימה די והותר פרקים כדי להצית את חבית הנפץ הרגישה הזו.

תחושת בטן: הפרק לא הותיר עלי רושם מיוחד כמו “Hanasaku Iroha” ו-“Another” – שתיים מהיצירות הטובות יותר של סטודיו P.A Works – אך זו בהחלט אחת הסדרות היוצאות דופן של העונה הזו (רגע! יש יותר סדרות יוצאות דופן העונה הזו מסדרות רגילות. מה זה אומר בעצם?). צפו לפחות בפרק הראשון כדי להחליט אם אתם מתחברים לסגנון המיוחד. זו אולי לא הפתעת-העונה, אבל Nagi no Asukara מספיק טובה כדי שתתנו לה הזדמנות.



ו…*שריקה* הסתיים המקצה הראשון.
איזו פתיחה נהדרת לתחרות. סטודיו Trigger הצעיר הביס את המתחרים בפער ניכר בזכות Kill la Kill הנהדרת! לא הרחק אחריו KyoAni ו-GoHands הגיעו יחדיו למקום השני עם Kyoukai no Kanata ו-Coppelion (בהתאמה). P.A Works, בזכות יצירתם המקסימה Nagi no Asukara, סיים את המקצה במקום השלישי, בהבדל מזערי בלבד מהשאר. J.C Staff, אחד המתחרים הוותיקים בתחרות, הגיע למקום האחרון למרות המאמץ המיוחד שהוא השקיע ב-Golden Time.

בינתיים כבר יש לנו מתחרה אחד שהבטיח את מקומו בגמר הגדול. אך במקצה השני והשלישי ישתתפו כמה מהמתחרים הגדולים ביותר בהיסטוריה של הענף. האם לסטודיו Trigger הקטן יש הזדמנות לצאת מולם עם היד על העליונה? אנחנו כמובן נמשיך לעקוב.

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם