עונת אוקטובר 2012 – חלק ג’


הגענו לכתבה האחרונה בסדרה! לא פחות מ-12 סדרות מוצגות כאן, מתוכן שמונה נכנסות לרשימת הצפיה שלי (שתיים מהן הן עונות המשך, שתיים נוספות בנות 2 דקות כל אחת, שתיים של רצועת noitaminA ועוד שתיים שלא קשורות לכלום, אבל הן טובות).

קריאה מהנה.


!Aikatsu

כל מה שרע בתרבות היפנית מוגש לכם ב-20 דקות שבועיות.

על מה זה: איצ’יגו היא נערה ממוצעת ללא חלומות, זאת עד שחברתה הטובה אָאוי משכנעת את איצ’יגו לנסות להתקבל עמה לאקדמיה שמטפחת איידולים.

איך זה: מאוד…ורוד.
ההגדרה הבינלאומית ל-‘איידול’ רחבה ביותר, ומתייחסת בעיקר למושא הערצה שיכול להיות שחקן, סופר, מנחה, זמר או ג’סטין ביבר. ההגדרה היפנית ל-‘איידול’ היא נערות צעירות בלבוש “חמוד” ששרות שירים צ’יזיים, מדגמנות, מנחות בטלוויזיה ואפילו ניחנות בכשרון משחק יוצא דופן (לא. לא באמת). אני לא מקצין, זה כתוב בוויקיפדיה. בערך.

לכן אל תופתעו אם אגיד לכם שסדרה על נערת טיפש-עשרה שחלום חייה הוא להיות איידול (תפקיד שדורש הבנה בלבוש מתאים הרבה לפני שהוא דורש כשרון שירה, לא משהו שהפרק מתאמץ להסתיר) אינו בדיוק כוס התה שלי. הפרק הראשון הפך אותי ל-20% גיי יותר, והוא גמר אותי הרבה לפני שאני בכלל גמרתי אותו.

תחושת בטן: לא חולפת סצנה מבלי שמישהו מחייך, כי הרי זה עולם רווי כיף כיף כיף. הסדרה לא מתכננת לספר לכם על הלחץ שדמות של איידול נתונה בו, בין אם בשל מעריצים אובססיביים או בגלל עבודה מסביב לשעון. הסדרה הזו היא טראש טהור שלא ברא השטן, וותרו למען שפיותכם. 



Busou Shinki

ואם כבר מדברים על זבל שלא ברא השטן…

על מה זה: חייהן של שלוש בובות מדברות ובלבוש-מינימלי שיעשו הכל כדי לרצות את הבעלים שלהן.

איך זה: אפילו יותר גרוע מהתקציר. בּוּסוֹאוּ שינקי הוא קודם כל ליין של אקשן פיגרס מבית קונאמי. מסתבר שהזבל הזה פופולרי למדי (גם זה כתוב בוויקיפדיה) ולכן האנימה הייתה שאלה של זמן. ואם מישהו מכם ציפה שסדרה שמבוססת על בובות (כן, קראתי להן בובות. למה מה תעשו לי?) תהיה משהו מעבר לסביר – חי באשליות. 

תחושת בטן: הסדרה הזו מיועדת עבור צופים בעלי רגשי נחיתות, כאלה שזקוקים לגיבור ששלוש בובות רבות עליו כל היום מבלי סיבה מיוחדת. אם אתם מרגישים שאתם יותר טובים מזה, דלגו הלאה.



Girls und Panzer

בעצם אל תדלגו הלאה.

על מה זה: באיזשהו יקום מקביל, טנקים הם קטע של בנות. בת שיודעת לתפעל טנק היא מושא הערצה (איידול!) של גברי המדינה, וזה אף מעיד עליה כאימא טובה ואשת עסקים מצליחה. אני לא ממציא את זה, זה נאמר בפרק. 

איך זה: לא רע בכלל.

סתם, אני משקר. כנראה יש פלח שלם של אוטאקואים שאוהבים לראות בנות מתפעלות נשק כבד. פעם הפיצוי שקיבלנו על הצורך המוזר הזה התקבל דרך סדרות איכות כדוגמת Gunslinger Girls. כיום כבר לא מתאמצים להסתיר את הבושה – באפריל האחרון קיבלנו את !!Upotte, סדרה שגיבוריה הן בנות-שהן-למעשה-רובים. “לנו יש גדול יותר” אמרו יוצרי Panzer והביאו לעולם סדרה שאין בה ערך מוסף מעבר למה שהשם שלה מעיד.

תחושת בטן: שמעו…זה פחות נורא משתי הסדרות הקודמות. זו לא חֹכמה גדולה האמת, עורלה של בבון יכולה להכין סדרה טובה יותר מאלו. אך לדמות הראשית ב-Panzer יש קצת עומק. רק קצת. שאף אחד מכם לא יתרץ צפיה בסדרה ב-“אבל רם אמר שיש פה עומק”, כי העומק האמתי פה נמדד בחזה של הבנות. צפו בזה רק אם באמת נגמר לכם מה לראות. 



Ixion Saga DT

אנשים-שנתקעים-בתוך-משחק הוא מהיום ז’אנר.

על מה זה: קון הוא הארדקור גיימר, אלא שיום אחד הוא מוצא את עצמו בתוך עולם המשחק בו הוא משחק.

איך זה: אהמ * Accel World* אהמ *Sword Art Online* אהמ *Btooom* 

לטובתה של Ixion Saga DT יאמר שהיא מביאה משהו שאף אחת מהסדרות הנ”ל לא מביאות: איכות הפקה ירודה. בדרך-כלל אני מצפה ליותר מ-Brain’s Base, אבל בכל זאת מדובר בסדרה שמבוססת על משחק מבית קאפקום (כן, שוב הם). מה שכן, הסדרה הזו לפחות לא לוקחת את עצמה ברצינות. ארבעת גיבוריה נראים יותר כמו קבוצה של פריק שואו מאשר גיבורי סדרת אקשן/פנטזיה; מעבר לגיבור הגיימר, יש פה גם לוחם חרב, נסיכת טסונדר בת 8 שמיועדת להתחתן ומשרת טרנסוסטיט. 

תחושת בטן: אני בטוח שאם הייתי בוחר להמשיך עם הסדרה, ודאי הייתי נהנה מדי פעם. ובכל זאת, הסדרה הזו באה בתקופה בה הרעיון המרכזי שבה נלעס והוּרק, ולצערי הרב הפרק הראשון מנסה להיות מצחיק יותר פעמים ממה שהוא מצליח. אם אתם חובבי משחקי תפקידים ומוכנים להתעלם ממגרעותיה של הסדרה, לכו על זה.



Jormungand – Perfect Order

בלאק לאגון חוזרת לעונה נוספת.

על מה זה: המשך מעלליהם של קוקו הקמטייר, יבואנית נשק, ג’ונה – יתום מלחמה ששונא נשקים אבל מיומן בהם מאוד, ושאר חברי הקבוצה שלאף אחד לא אכפת מהם. העונה השנייה ממשיכה בטבעיות מהיכן שזו הראשונה הסתיימה, עם חשיפת העובדה שאחד מחברי הקבוצה הוא שתול. הפרק מתרחש באיי שלמה על רקע שיגור לווין של HCLI, מה שאמור להקנות להם יד-עליונה על אויביהם. בינתיים, אויבים חדשים צצים מתוך הצללים, וזה עוד לפני שה-CIA החל בתכניות שכוללת לתת לקוקו להריח את הפרחים מלמטה.

איך זה: מי שהבין כל מה שכתבתי בתקציר, צפה בעונה הראשונה וכנראה יצפה גם בשנייה. הפרק הראשון מסביר היטב את הלך הרוחות למי שכבר שכח, ומכניס אותנו לאווירה. הסדרה עדיין רחוקה מלהיות Black Lagoon (למדתי אגב ששתיהן מתקיימות באותו עולם) ובכל זאת מצליחה להיבדל ממנה דרך עלילה מקורית ומהנה ודמויות צבעוניות. 

תחושת בטן: אני מרגיש שבעונה הזו יקרו דברים הרבה יותר עצמתיים מהעונה הראשונה, וזה לא עניין של מה בכך אחרי שבעונה הראשונה הם כמעט נטבחו על-ידי צוות רוצחים שכירים באיטליה ונקלעו למהומה בבוסניה. אני מאוד מקווה שנזכה ללמוד יותר על עברה של קוקו, ובעיקר על אישיותה הפסיכוטית. קיצר, יהיה דם. אם עוד לא צפיתם בעונה הראשונה, זה הזמן להשלים.



Medaka Box Abnormal

על מה זה: 3473 4350 039452 0243 0384 5838 58908345 43458 2249 5789 5656577 0388 07238 (מי שראה את הפרק יבין).

איך זה: העונה הראשונה הסתיימה בבאנג. לא כמטפורה: כמעט כל בית-הספר הושמד. העונה השנייה אוספת את השאריות וממשיכה הלאה כאילו לא קרה דבר. אחותו הגדולה של אוּנזן, הצוציק החזק והמעצבן מהעונה הקודמת, מגיעה לבית הספר כדי לסגור חשבון עם מדאקה. התוצאה אלימה ביותר.

הפרק הראשון לא מרגיש כמו פרק ראשון של עונה: כמעט ולא מראים בו את שאר גיבורי הסדרה, ויש בעיקר המון ברברת אודות כוחותיה האנורמליים של מדאקה ועל כמה חזקים האויבים המסתוריים החדשים. הפרק הזה בעיקר אומר לנו “וואי וואי וואי מה שמחכה לכם…”. נו, נחכה ונראה באמת. 

תחושת בטן: הולך להיות אלים אפילו יותר. אני קצת מתגעגע לטון החביב של שני-שליש העונה הראשונה, אני מקווה שנשוב למתכונת ה-“בואו נעזור לתלמידים!” מפני שמדאקה של עכשיו זו לא הסדרה שנרשמתי אליה. בינתיים, יש מספיק דם ופאנסרביס לכולם. 



Magi: The Labyrinth of Magic

סיפור אלף לילה ולילה – הגרסה היותר מגניבה.

על מה זה: אלאדין (נמוך בחצי מטר ממה שאתם מדמיינים וסוטה הרבה יותר) מסתובב ברחבי העולם עם החליל שלו שבתוכו שוכן אוּגוֹ הג’יני. יום אחד פוגש אלאדין את עלי באבא – מינוס ארבעים השודדים – והשניים נהיים חברים. עלי באבא חולם להתעשר, רצוי מוקדם מהמאוחר, ולכן יחדיו הם מתכננים לכבוש את האוצר שטמון במבוך קטלני.

איך זה: ההפתעה-לטובה הראשונה של הכתבה.

הדינמיקה בין עלי באבא ואלאדין מהנה מאוד, והפרק הראשון באופן כללי מצחיק עד-כדי-דמעות. עוד לא צפיתי בשני, אבל אומרים שהוא טוב. עבודת האנימציה המשובחת של A-1 Pictures (זו שנעדרת מ-Fairy Tail) רק מוסיפה לעולם העשיר של ארצות ערב העתיקות. באופן כללי, הסדרה הזו היא מכת מנע לדיסני-של-פעם, ובפרט לסרטי אלאדין הצ’יזיים (לא להרוג אותי, אני עדיין מחבב אותם). יש בסדרה הזו הומור “הווו…ציצים” ואפילו אלימות, אם כי לא גרפית במיוחד (אבל עדיין אלימות!). 

תחושת בטן: אני מת לראות לאן זה עוד יכול להתקדם, כנראה יהיו קרוסאוברים נוספים מסיפורי אלף לילה ולילה. בכל אופן, כבר עכשיו הסדרה הזו מסתמנת כאחת הסדרות הטובות שהעונה הזו בראה (ואין הרבה כאלה. הגיע הזמן להודות). 



PSYCHO-PASS
noitaminA #1

היי תראו – מקוריות!

על מה זה: אי שם בעתיד תהיה לאנושות את האופציה למדוד אוטומטית את מידת שפיותו של אדם, אישיותו, וחשוב יותר מהכול: הסבירות שלו לביצוע פשע, זאת בזכות תוסף בשם “Pchycho-pass” המותקן בגוף של כל אזרח. במידה ומישהו חוצה את הרף שגורס כי יש לו סיכוי לבצע פשע מכל סוג שהוא, כוח משטרה מיוחד שמורכב מפקחים ומפושעים-פוטנציאליים מוזנק לטפל באותו אדם – וכל הדרכים כשרות.

איך זה: את הסדרה כותב גן אורובוצ’י, והטון האפל והמתוחכם שלו ניכר בכל פינה ב-PSYCHO-PASS. מבחינה גרפית, זו אחת הסדרות המושקעות ביותר של העונה, עם אווירת פילם נואר וסביבה עתידנית קודרת. הפרק הראשון מכיל דיאלוגים שנונים ומוטיב חוזר על טבע האדם כשופט, ומי באמת מוגדר כפושע? אני יכול להישבע אגב ששמעתי על סרט או סדרה עם עלילה דומה.

גיבורי הסדרה הם חבר’ה לא סימפתיים במיוחד, למעט הגיבורה הראשית, שיניה קוגאמי. היא הצטרפה לפקח על הצוות היישר מבית-הספר לשוטרים. קצת קשה לי להאמין שלא לימדו אותה שום דבר בקורסי המשטרה השונים, מפני שאת כל רעיון הצוות היא לומדת לראשונה במהלך המשימה. 

תחושת בטן: אני לא יודע אם זה רעיון חכם להפיק את הסיפור בתור סדרה ולא כסרט, מפני שקשה לי לראות את הרעיון הזה ממומש מעבר לשניים-שלושה פרקים. ובכל זאת, In Gen Urobuchi we trust.



Robotics;Notes
noitaminA #2

לא Mecha בהגדרה הקלסית של המילה, ובכל זאת יש פה הרבה רובוטים.

על מה זה: מסתבר ששבע שנים מהיום כבר נוכל לרכב על רובוטים. ובכל זאת, לא מדובר בנחלת הכלל. קאייטו (הוא בן) ואקיהו (היא בת) הם שני החברים היחידים במועדון הרובוטיקה של בית הספר. קאייטו מעדיף לבלות את זמנו מול משחקי מכות של רובוטים, אלא שאקיהו חולמת רחוק יותר ומבקשת מבית הספר העלאה בתקציב המועדון כדי שיוכלו לבנות רובוט עבור טורניר שיערך בעוד כשבועיים, טורניר שאם הם יפסידו בו, יפורק המועדון לאלתר. השניים מגלים בתוך האנגר נטוש רובוט שבנייתו החלה על-ידי חברים ותיקים של המועדון שכבר עזבו, ומחליטים להמשיך במלאכת בנייתו. האם יצליחו?

איך זה: מעניין ביותר. לא רק הנושא המרכזי, אלא גם האווירה מזכירה מאוד את “פלדה אמיתית“‘, הסרט ההוא עם יו ג’קמן בו רובוטים הם עניין שבשגרה. הפרק הראשון נבנה בצורה איטית, ולקראת סופו הבנתי כבר שמדובר בסדרה מיוחדת במינה. Robotics;Notes שקטה באופן יחסי אבל לא משעממת, והטורניר העתידי מוסיף עניין למתרחש. לצערי, מה שעובד הכי טוב בפרק הראשון זה כנראה משהו שלא ישמר הרבה בפרקים הבאים: קאייטו ואקיהו. לאורך הפרק הם הגיבורים היחידים של הסיפור, אבל דמויות רבות עומדות להצטרף והאווירה האינטימית תתפרק. אבל מי אני שאשפוט מוקדם כל-כך?

תחושת בטן: חצי שנה מהיום, אני אתן לסדרה הזו “סביר פלוס פלוס”. 



Sakura-sō no Pet na Kanojo

כבר נגמרו לי הרעיונות למה אפשר לכתוב פה.

על מה זה: מעונות “סאקורה” של אקדמיית סואימיי לאומנויות הם לא מעונות שגרתיים – מתגוררים בהם אך ורק תלמידים בעייתיים ומיוחדים (ולא מיוחדים בקטע טוב). קאנדה הוא לא תלמיד בעייתי ומיוחד, ובכל זאת הוא נאלץ לגור במעונות אחרי שהתעקש לשמור על חתול רחוב, זאת בניגוד למדיניות האקדמיה. יום אחד (אחד…חד…חד…) מצטרפת למעונות שלו שִינה, אומנית בעלת שם עולמי אך מישהי ללא נורמות חברתיות…בכלל. כיוון שהיא לא מסוגלת לטפל בעצמה, על קאנדה מוטלת המשימה לעזור לה.

איך זה: יותר משזו סדרה של J.C Staff, זו סדרה של Madhouse. הלוגו של Madhouse אולי לא מתנוסס פה בשום מקום, אבל זו סדרה של אטסוזו אישיזוקה, אחת מבמאיות הבית והאנימטוריות המובילות בחברה. אלא ש-Madhouse בצרות, ואישיזוקה נאלצה לחפש בית חדש עבור הסדרה שלה, ובדרך היא לקחה עמה צוות גדול של אנימטורים (ואפילו את רינטארו שאחראי על קליפ הסיום). לכן מי מכם שהרים גבה ותהה כיצד J.C Staff יצרו סדרה שהיא יותר מבינונית, הנה לכם התשובה.

הפרק הראשון מקסים. האווירה היא כולה על טהרת הכיף, והומור לא חסר פה. האנימציה עליזה וצבעונית, והדבר היחיד שצורם לי בעסק הוא הפנסרביס הלא-מועט פה (שיש גם בלייט נובל המקורי). סדרה מקסימה כזו לא צריכה טריקים כדי לגבש קהל צופים נאמן.

תחושת בטן: מי מכם שמחפש משהו איכותי אבל לא כבד (ושזורק איזה ציץ פה ושם), זו הסדרה עבורכם. ההתחלה מבטיחה ביותר, ואני עוד מרגיש שנשמע על הסדרה הזו הרבה.


ולסיום סיומת, אל תשכחו לבדוק את “Teekyuu” ו-“Uchurei“, שתי סדרות חדשות בנות 2 דקות כל אחת לפרק. הראשונה זו קומדיה מבית סטודיו MAPPA (אהבתם את Kids on the Slope? אז זה הם) אודות תלמידות תיכון והשטויות שהן עוברות. דיאלוגים מהירים ביותר והומור זול יבטיחו שלא תשתעממו. השנייה זו סדרה אודות תלמיד תיכון שמוצא את עצמו מתגורר עם רוח-רפאים חייזרית (כן, אמרתי רוח-רפאים חייזרית). סגנון אנימציה ייחודי, מהסוג שרואים בדרך-כלל בפסטיבלים, והומור שנון וביזרי.
שתיהן מומלצות בחום.



אם להשוות את העונות מהשנים האחרונות למרתון, אזי שאוקטובר 2012 היא זו שמגיעה אחרונה לקו הסיום…אבל נותנת חתיכת פייט על הדרך ומקיזה המון דם. קשה שלא להעריך את הניסויים שהיא עורכת, חלקם אף מצליחים, אבל בכל זאת רבות מהסדרות לא מחדשות דבר, ובחלקם הגרוע יותר – יטמטמו אתכם למוות. למזלי הרב, את הסדרות מהסוג הזה אני לא מתכנן לראות, והסדרות שהעונה הזו כן משאירה אותי עמם יספקו לי מספיק שעות הנאה. אני לא יודע עם כמה מהן אני אשרוד עד הפרק האחרון, אבל אני אהיה כאן כדי לספר לכם. 

עד כאן, רם.

נ.ב – עכשיו אני יכול לקבל את החיים שלי בחזרה.

נ.ב 2 – על מי אני עובד? יש לי עכשיו בערך 18 סדרות אנימה שבועיות לראות בנוסף לעוד 17 סדרות אמריקאיות, בנוסף לעוד משחקים חדשים שיוצאים, וזה בנוסף לעבודה. לאן הכנסתי את עצמי?

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם