עונת אוקטובר 2012 – חלק ב’


חלף רק חצי שבוע מאז שעלתה הכתבה הראשונה, והיא כבר נהייתה לא רלוונטית. יותר מעשר סדרות חדשות הספיקו להקרין את פרקן הראשון בימים האחרונים, את רובן אסקר הפעם (ומה שלא, בחלק הבא).

אם לתמצת את חלק ב’ לכדי משפט: לא מעט ניסיונות מעניינים, לא מעט נפילות כואבות. בניגוד למה שציפיתי, לפחות חצי מהסדרות אני לא אמשיך, ומתוך החצי השני רק שתיים-שלוש הן אולי יצירות מופת שאסור לפספס. לצערי, עונת אוקטובר 2012 כרגע לא מסתמנת כלהיט גדול. 


!BTOOOM

Accel World פוגשת את Battle Royale.

על מה זה: ריוטה סאקאמוטו הוא לוזר בן 22. למה לוזר? מפני שבמקום לעבוד, ללמוד או לטייל במזרח (בעצם רגע, הוא כבר במזרח) כמו בני גילו, הוא מבלה את כל זמנו מול המחשב. ליתר דיוק, מול משחק מחשב: BTOOOM, משחק סטייל קאונטר סטרייק ודומיהם, רק שבמקום רובים יש פצצות בלבד. אין לי מושג מדוע השתרבבה ‘T’ – יכלו לקרוא לסדרה ‘BOOOM’ וזהו – אבל לכו תתווכחו עם מפתחי משחקים יפנים. ריוטה לא מוכן להקשיב לתחנונים של אימוֹ האהובה להפסיק להיות עלוקה, וטוען שהמקום היחיד בו הוא מוכן לעבוד הוא בחברת המשחקים שפיתחה את BTOOOM. קיצר, ילד בן 12 בגוף של 22. 

הכל משתנה כאשר הוא מתעורר על אי טרופי בו מטורף עם סט פצצות מנסה להרוג אותו. למרות שלוקח לו זמן לקלוט (חבל שהוא לא קרא את תקציר הסדרה כמונו), בסוף מבין ריוטה שהוא בתוך גרסת עולם-אמתי של BTOOOM.

איך זה: הייתי מצפה לביצוע מעט יותר איכותי מסטודיו MADHOUSE, ובכל זאת אזקוף לזכותם את העובדה שזו הסדרה היחידה בכל הכתבה הזו שאני יודע בוודאות שאסיים, פחות בגלל הסטודיו ויותר בגלל הרעיון; הרי מה כולנו אוהבים? נכון, משחקים. ומה הדבר השני שאנחנו הכי אוהבים? צעירים שמנסים להרוג זה את זה. במקום השלישי, אגב, פיצות.

לא ראינו הרבה דמויות בפרק הזה, אבל כבר עכשיו ניתן לראות שמדובר בחסרון של הסדרה. ריוטה, כגיבור, אינו כריזמטי או מעניין. למעשה, הוא טיפוס מעצבן למדי. אני שמח שסוף סוף יש גיבור סדרת אנימה שחצה את גיל 20, אבל ריוטה עושה שם רע לחבר’ה הבוגרים. בסוף הפרק זכינו להכיר את הגיבורה לצדו, הימיקו. כמובן שזה קורה בעודה מתקלחת על שפת נחל, זאת על-מנת שנפתח כלפיה סימפתיה. מהמעט שיצא לי לברר, הסיפור שלה טרגי ומעניין, בעיקר אם משווים לריוטה. מי היה מאמין שלמרבה האירוניה, דווקא הדמות שנמצאת כאן לצורכי פאנסרביס היא זו שתציל את סיפור הסדרה מלהיות סתמי.

תחושת בטן: הפרק הראשון מכיל קמצוץ מהדברים שנראה המון בסדרה הזו: פיצוצים ועירום. אני אישית לא בונה יותר יותר מדי על העלילה, אם כי אני בטוח שיהיו לה את הרגעים היפים שלה, אבל BTOOOM היא לא יותר מפאן טהור. רק חבל באמת שאם זו כבר סדרת טראש, לא קיבלנו את איכות ההפקה של Highschool of the Dead, מה שוודאי היה הופך את הסדרה הזו לקאלט מיידי. בכל אופן, אני לא רואה את עצמי משתעמם ממנה, ובטח שגם לא אתם. ממשיך.



K

שמישהו יעזור לי.

על מה זה: כל מיני נערים הולכים מכות.

איך זה: נורא ואיום.
אין לי תלונות על הפן הוויזואלי של הסדרה, שהוא ללא ספק אחד המושקעים בעונה הזו. אבל מה עם העלילה? הדמויות? ובכן, במבטא צרפתי: קטסטרוף!
אני מדמיין את ישיבת התסריטאים בה הנוכחים חצו את גיל 50, וכולם מעלים השערות של מה לדעתם “קול” היום בעיני בני נוער. “פיצות” אמר אחד. “סקייטבורד!” אמר שני, וכך עד מהרה נוצרה רשימה שכוללת בין היתר: קפוצ’ונים, כובעי גרב, סלואו-מושן, ילדה גותית, דברים שנשרפים, השפה האנגלית, מוזיקה קצבית נון-סטופ, מכות וכו’ וכו’. כל אלה לא רק שמופיעים בפרק הראשון, הם מופיעים בחמש הדקות הראשונות! עוד לא ראיתי סדרה שמתאמצת כל-כך להיות מגניבה כמו “K”, בטח שלא בשנות ה-2000. והעלילה? תהרגו אותי, אין לי שמץ של מושג מה הולך שם. שארית הפרק עוקב אחר תלמיד סהרורי בעוד כנופיה א’ מנסה להרוג אותו ואת החתול שלו, וכנופיה ב’ חוטפת ומצילה אותו.

כמו שציינתי, הגרפיקה היא זו שמצילה את הסדרה. למעשה, זיהיתי מיד מי הסטודיו: GoHands, הסטודיו מאחורי טרילוגיית Mardock Scramble. הסגנון הוויזואלי זהה אחד-לאחד, רק ש…ואני לא מאמין שאני אומר את זה…ב-K הוא מעט יותר טוב. בהתחשב בכך ש-Mardock Scramble היא אחת מיצירות האנימציה המרשימות ביותר כיום, מדובר בחתיכת מחמאה ל-K. חבל שזו המחמאה האחרונה שאני אתן לסדרה הזו.

תחושת בטן: מדכא אותי לחשוב שההפקה המושקעת הזו הופנתה ליצירת פיסת הצואה חסרת התכלית הזו. אני אפילו מתערב אתכם שהאנימציה המשובחת מהפיילוט לא תישמר באופן עקבי, מה שמשאיר אתכם עם סדרה שעדיף שתדלגו עליה. איני רואה כרגע שום דרך ל-“K” להציל את עצמה, מפני שכל אחת מהדמויות כבר מיצבה את עצמה בתודעה שלי בתור דמות משעממת, מה שלא יאפשר למחוק את הרושם הראשוני (הרע) שהפרק הזה מותיר עליהם.



Code:Breaker

מהרגע הזה, כל סדרה מקבלת נקודות בונוס רק מפני שהיא לא “K”.

על מה זה: נערה מעצבנת נוסעת הביתה באוטובוס ורואה נער מעצבן שורף קבוצה של אנשים מעצבנים למוות. למחרת עובר לכיתה המעצבנת שלה תלמיד מעצבן חדש אותו היא מזהה כפירומן המעצבן מליל אמש. שניהם עושים אחר-כך דברים מעצבנים.

איך זה: מעצבן.

תחושת בטן: ישתפר.
כרגע אני לא מסמפט במיוחד את הגיבורים, ועיצוב הדמויות נראה מאוד בעייתי…קשה לי להצביע בדיוק על הסיבה. עוד אין לי מושג מה העלילה בדיוק, משהו שקשור בצדק, נקמה וחוקי חמורבי, אבל לקראת הסוף הפרק מראה את הפוטנציאל האמתי שלו כאשר לרגע פיתחתי עניין במתרחש (במה שמסתמן כאחת הסצנות העצובות ביותר בעולם האנימה). אני אתן לסדרה צ’אנס לעוד פרק שניים כדי להבין לאיזה כיוון היא הולכת.



JoJo’s Bizarre Adventure

והאגדה מתחילה…

על מה זה: באנגליה של 1880 מגיע לאחוזה של משפחת ג’וֹאסטר נער בשם דיאוֹ ברנדו, בנו של נוכל אותו אב משפחת ג’ואסטר מוקיר בתור המציל שלו. דיאו מעתה גר באחוזה, אלא שהתכנית שלו היא לרשת את הכסף של המשפחה. מה הדרך שלו? לאמלל את ג’ונתן ג’ואסטר, הבן של המשפחה. 

איך זה: אני לא אתחיל לפרט על השושלת של “JoJo’s Bizarre Adventure” לדורותיה, גרסאות האנימה הקודמות וכו’. הפירוט הזה לבד יגזול כתבה-שתיים. פרויקט האנימה הנוכחי הוא שאפתני למדי, ומתכנן (כנראה) לכסות את המנגה כולה, שעודנה רצה, על כל דורותיה. לכן כדי לשפוט את הפרק הראשון, חייבים להיות מאוד זהירים, שחלילה לא אשפוט פה שושלת שלמה.

לפי הפרק הראשון, ללא ספק מדובר בפרויקט ה-ביזרי ביותר של העונה. הפרק כולו רץ על סטרואידים, ללא שום הגיון ועם הרבה מכות וצעקות. ככה, רבותי, אני אוהב את האנימה שלי. האנימציה נראית כמו סדרה משנות ה-80, כמובן עם טאץ’ של HD וכל שאר הדברים שהופכים סדרה למודרנית. המוזיקה לא שותקת לרגע, ואם אתם אוהבים להיות מופתעים – זו הסדרה עבורכם.

תחושת בטן: מי שעוד לא מכיר את מעללי JoJo’s, האנימה החדשה היא הזדמנות מצוינת להיכנס לעסק. אני לא באמת יודע עד כמה שאפתני הפרויקט: הוא יכול להיות 12 פרקים כמו שהוא יכול להיות גם 200. בינתיים, אני שמח שהוא פה. רק אל תשכחו לקחת ריטלין לפני הצפייה.



!Onii-chan Dakedo Ai Sae Areba Kankeinai yo ne
?As Long as There’s Love, It Doesn’t Matter If He is My Brother, Right

בכל עונה יש את הסדרה האחת הזו…

על מה זה: נערה צעירה עוברת לגור בבית עם אח שלה, שם היא מנסה לפתות אותו להיכנס מתחת לתחתונים שלה, וכל האמצעים כשרים.

איך זה: כמו שסדרה על אחות שמנסה לפתות את אח שלה אמורה להראות: מעורר בחילה. כדי לתבל את העסק, ישנן שלוש משרתות שעובדות בבית, כל אחת מהן כמובן מעוניינת במלפפון של הבוס. 

אפילו אם נתעלם לרגע מהנחת היסוד המטומטמת של הסדרה, היא עדיין לא מעניינת. ארבע הבנות בנליות למדי וההומור עצוב יותר ממצחיק. אין לי מושג לאן הדבר הזה יכול להתקדם ליותר מפרק אחד, אבל ההיסטוריה כבר הוכיחה שכל עוד יש ביקוש לצואה הזו, סדרות כאלו ימשיכו לצאת.

תחושת בטן: יש רק לאן להתדרדר.


Zetsuen no Tempest
Blast of Tempest

על מה זה: יושינו ומאהירו הם שני חברים טובים, עד שאחותו של מאהירו נרצחת באופן מסתורי ומאהירו נעלם כדי להתחקות אחר הרוצח האלמוני. מאהירו חוזר יום אחד ובידיו כוחות קסם מגניבים, אלא שליושינו אין הרבה זמן להתלהב מכל העסק; העולם בסכנה.

איך זה: אני נוטה להאמין שסטודיו Bones יודעים מה הם עושים. בכל זאת, Fullmetal Alchemist. הפרק הראשון אכן נראי בּונסי למדי, כולל הסצנות העל-טבעיות המושקעות. אלא שהפרק בנוסף לכך הוא חסר קסם (הכוונה לקסם אישי. קסמים יש פה די והותר). הפרק זורק אותנו לתוך קבוצה של אנשים שאנחנו לא מכירים, ולפני שהוא נותן לנו זמן להכיר – הם צריכים להציל את העולם. הסיבה לא לחלוטין ידועה, אבל אנשים בכל מקום הופכים לאבן ודברים ענקיים יוצאים מהים. האפוקליפסה כאן, וזה רק הפרק הראשון.

תחושת בטן: הטון ודאי יתמתן ונזכה להבין את הלך הרוחות של הסדרה הזו. אני חוזה לה עתיד גדול, אולי לא גדול כמו אתם יודעים מי, אבל מספיק גדול כדי שאנשים ימליצו עליה. באופן אישי, לא התלהבתי כל-כך ממה שראיתי. החלטתי לפרוש לבינתיים עד שאשמע על מעללי הסדרה בקרב המעריצים. אם היא תישאר כמו שהיא עכשיו: לפחות פרשתי בהתחלה. אם, כמו שחשבתי, היא תשתפר: לפחות אזכה למרתן אותה. 



Bakuman 3

כנראה הסדרה המיותרת ביותר שאני כותב עליה: מי מכם שצפה בשתי העונות הקודמות, ימשיך לעונה השלישית כמעט בוודאות. מי שלא, ובכן – הוא בטח שלא יתחיל מהעונה השלישית.

על מה זה: העונה החדשה מתחילה בנקודה בה עצרה העונה הקודמת. המנגה של צמד אשירוגי מוטו, PCP, עלתה במגזין ג’אמפ/ג’אק ומצליחה לא רע. אל תשכחו אבל שבעקבות הסכם עם עורך המגזין, נתוני המנגה חייבים להיות מרשימים-באופן-לא-ריאלי גם בעוד חצי שנה, אחרת הסדרה תבוטל. בינתיים, קריירת הדיבוב של אזוּקי פורחת והיא קיבלה אודישן מבוקש לתפקיד הנשי הראשי בגרסת האנימה המתוכננת ל-Natural+ (המתחרה העיקרית של PCP), תפקיד שאם היא תקבל כנראה ימנע ממנה את האופציה לדבב בגרסת האנימה המשוערת של PCP.

איך זה: בדיוק כמו שבאקומן אמורה להראות. הפרק רווי הומור (אפילו יותר מהמקובל בסדרה) ומכיל התקדמות ביחסים בין מאשירו לאזוקי, ומרמת זוגיות של ילדים בכיתה ב’ הם עולים לזוגיות של ילדים בכיתה ג’. הפרק הראשון מבסס מספיק דרמה לשארית העונה, ויוצר עניין כדי לרצות לדעת כיצד זה יסתיים. או בקיצור, כמו שאמרתי: בדיוק כמו שבאקומן אמורה להראות.

תחושת בטן: למרות שחלפה חצי שנה מאז שצפיתי בפרק הקודם של באקומן, הפרק הזה מחזיר אותי מיד לעניינים. זו ככל הנראה תהיה עונתה האחרונה של באקומן, מה שיביא את כל הדרמות לסיום דרכן. כיוון שכך, זו תהיה העונה האינטנסיבית ביותר. מי שעוד לא יצא לו לצפות בבאקומן בכלל, עכשיו זו הזדמנות מצוינת להשלים פערים ולצפות בעונה השלישית יחד עם כולם.



!Little Busters

בחיים שלי לא שמעתי על !Little Busters, מה שדי תמוה לאור העובדה שחוץ מהויזו’אל נובל המקורית, יש לה לא פחות מ-12 סדרות מאנגה (רובן בני ווליום-שניים), לייט נובל, אלבומי מוזיקה ואפילו שתי תכניות רדיו אינטרנטיות. מעניין שעם כל הנתונים האלה, האנימה עולה רק עכשיו.

על מה זה: הסדרה עוסקת בחמישה חברי ילדות (ארבעה בנים ובת) בשנתם הלפני אחרונה בתיכון, ושנתו האחרונה של קיוֹסוּקה – מנהיג החבורה. הם אגב קוראים לעצמם Little Busters: כאשר הם היו קטנים, הם נשבעו להילחם באי-צדק, מה שבעיקר כלל להילחם מול דבורים. כעת, רגע לפני שהחבורה עומדת להתפרק, מציע קיוסוקה להקים קבוצת בייסבול. למה? את זה נבין בהמשך. אבל כדי שהקבוצה תוכל לצאת לפועל, מוכרחים לצרף אליה עוד חברים.

איך זה: למרבה ההפתעה, מצחיק. מדוע אני מופתע? כי בכל זאת, מדובר בסדרה מבית היוצר של Key, שהביאו לנו דרמות סוחטות-דמעות כמו Air, Kanon ו-Clannad. סיבה נוספת להפתעה היא הסטודיו: הסדרות של J.C Staff הן במקרה הטוב בינוניות. למרות שרמת ההפקה היא אכן בינונית גם במקרה הזה, הפרק מכיל שפע של הומור ואפילו מכות. הדינמיקה בין חברי הילדות אמינה ביותר, ובתוך דקות ספורות שוכנעתי שהם החברים הטובים ביותר בעולם. 

כל אחד מהחבר’ה שונה הן באופי והן ביופי. קיוסוקה הוא מנהיג כריזמטי שישכנע אתכם לתרום לו כליה בלי סיבה אם רק יבקש. ריקי, הגיבור, הוא צנום וחלש אבל סימפתי ומעורר אהדה. מאסאטו וקנגו הם שני יריבים שתמיד יחפשו לריב זה עם זה; מאסאטו הוא חמום מוח בעוד קנגו הוא לוחם קנדו קר רוח. ואחרונה וחביבה ביותר (בעיקר בקרב המעריצים) היא רין, אחותו של קיוסוקה ונערה לא סוציאלית במיוחד בחוגים חברתיים. קיצר, אתם כבר תמצאו מישהו לאהוב.

תחושת בטן: עוד אין לי מושג לאיזה כיוון הסדרה תתפתח – יש עוד קבוצה שלמה של דמויות שעומדות להצטרף – אבל אני אוהב את התשתית שהפרק הראשון בונה. הדיאלוגים שנונים ביותר, וזו תהיה כנראה אחת מסדרות הקומדיה הפופולריות ביותר השנה. במידה והצטרפותם של הגיבורים החדשים לא תהרוס את הקסם הראשוני של האנימה, אני עם הסדרה הזו ממשיך. 



Sukitte Ii na yo
“Say “I Love You

תכירו את Tonari no Kaibutsu-kun, הגרסה הפחות מצחיקה.

על מה זה: מיי היא תלמידה ללא חברים ומושא לעג בבית ספרה. יאמאטו הוא התלמיד הפופולרי ביותר בבית-הספר ומושא אהבה של כל בנות השכבה. יום אחד מיי בועטת ביאמאטו בעקבות אי-הבנה, אלא שבמקום להתעצבן, החבוב מתאהב עד מעל הראש.

איך זה: מרגש.
למרות המבנה האטי של הפרק והטון הקודר (יחסית) שלו, הוא לא נגרר או משעמם. הסדרה מזכירה את Tonari no Kaibutsu-kun ביותר מדרך אחת, כולל קו עלילה עם ארנב מת בתקופת הגן. לכן מי מכם שחשב ש-Tonari no Kaibutsu-kun היא לא סדרה טובה, קודם כל הוא חייב להתבייש בעצמו, ואז אני ממליץ לו לצפות ב-Sukitte Ii na yo. הדרמה אולי קיצ’ית וסיפור האהבה שמתפתח כאן בנלי למדי, אבל יש כאן את כל האלמנטים של סדרת שוג’ו והיא עדיין מצליחה להתבלט במקוריות שלה על-פני שאר סדרות העונה. 

יש ל-Sukitte פס-קול מוצלח ביותר, ועיצוב הדמויות מקסים. עבור חלק מכם הוא יצריך מעט הסתגלות – הגיבורים לדעתי הם לא מה שהייתי מכנה “נערי פוסטר”. זו סדרה שמתיימרת להיות ראליסטית, ובחיים האמתיים, מה לעשות, לא כולם יפים. 

תחושת בטן: הפרק הראשון עושה חשק לדעת מה עומד להתרחש בין השניים האלו, ואיך בכלל התלמידים יקבלו מערכת יחסים בין הג’וני דפ של בית הספר לבין סוזן בויל? בעונות אחרות, יש מצב שלא הייתי ממשיך עם הסדרה הזו מפאת כמות הסדרות האחרות שעלי להמשיך. אבל תראו מה זה: כבר סיימתי את חלק ב’, ויש אולי בקושי 3 סדרות שהן ממש-ממש-טובות.



עד כאן חלק ב’.
כל מה שציפיתם שיהיה ולא היה, יהיה כנראה בחלק האחרון, וזה כולל את “Busou Shinki”, “Kami-sama Hajimemashita”, “Magi”, “Teekyuu” ושאר ירקות.

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם