Occultic;Nine

אין לי מושג על מה הסדרה הזו. אתם תכף תקראו תקציר ואתן לכם חוות דעת על העלילה, אבל בכנות – אין לי מושג על מה אני מדבר. Occultic;Nine היא סדרה איכותית המסתתרת מאחורי עריכה מבלבלת, נרטיב חסר הגיון, ארסנל רחב (מדי) של דמויות וקצב דיאלוגים מהיר כמו הזמן שלוקח לי לחסל שקית ביסלי בצל (כלומר, ממש מהר).

יוּטָה גָמון הוא צעיר שמנהל בלוג אקטואליה העוסק בעולם המיסטיקה. חייו משתנים כאשר מתרחש רצח בפרופיל גבוה, ולא הרבה לאחר מכן נחשפת תקרית שמרעידה את העיר. בעודו נעזר בדמות מסתורית המדברת אליו מתוך מערכת שמע, יוצא יוטה לחשוף קונספירציה הקשורה בחיים ומוות (בעיקר מוות), והוא לא היחיד: 8 צעירים נוספים (ומכאן ה-Occultic;Nine) – כולם אקסצנטריים – מסתבכים במערבולת על-טבעית, ובהם בלש-אוטאקו גאון, מגדת עתידות שהיא איידול, בן של פרופסור ידוע, צעירה עם כוחות מאגיים שחורים ועוד כמה חבר’ה בעלי אישיות גבולית.

מי מכם שצפה ב-Steins;Gate מכיר את השיטה: הגיבור מרוצה מעצמו, סיפור הקשור במדע-מתקדם יוצא מכלל שליטה, וישנם הרבה… הרבה… הרבה… דיבורים. וזה לא מפתיע, משום ש-Steins;Gate היא מבית אותו יוצר (וגם Chaos;Head) – לכן הסביבה האורבנית והרפרנסים העדכניים כבר לא כאלה מיוחדים, הטוויסטים פחות מרגשים ולמען האמת נמאס מהשטיק הקבוע שלא נותן לעכל מה קרה הרגע.

כן, בדומה לאחיותיה הגדולות, גם Occultic;Nine לא מאפשרת לצופיה לנשום; חושבים שבנות גילמור מעייפות? נסו לצפות בהן במהירות פי 20. העניין מטריד אף יותר כשמדובר בעלילה שגם בקצב נורמלי היא אינה מופת לפשטוּת: לא מעט תפניות מתרחשות באנימה, ואשקר אם אגיד שהצלחתי לעקוב אחר כולן.

אז מדוע נשארתי? כי גאד דאמיט, הז’אנר הזה יודע איך להחזיק את הצופים שלו קצר; בין אם זה פרקים שמסתיימים בקליף האנגר חסר פרופורציות, או הרגעים בהם הדמויות יוצרות הזדהות. למען האמת, הסיפורים האישיים של כל אחד ואחת מהגיבורים מעניינים יותר מהטוחה-סמטוחה הגדולה שמתרחשת ברקע. ואי שם לקראת הסוף, כשאנחנו מכירים כבר את חבורת הלא-כאלה-זרים לעומק, גם הסיפור הראשי נהיה מעניין ומבלבל-פחות. פרקיה האחרונים של הסדרה שווים את הכול.

לצערי לא מדובר בפיצוי על דקות ארוכות של חוסר קוהרנטיות. עדיף היה סדרה אטית בת 24 פרקים מאשר סדרה בת 12 פרקים בהילוך מהיר, ולכן Occultic;Nine לא תיזכר לדורות כמו Steins;Gate. הסדרה החדשה החליטה לעשות הכול בגדול יותר: יותר דמויות, דיבורים יותר מהירים, סיפור יותר מסובך וקונספירציה… קונספירטיבית (?) יותר, ובכך היא איבדה קהל רב, ואפשר להבין מדוע לא תרצו להתקרב אליה עם מקל.

אבל בחיי שנהניתי. לא כל הזמן. אפילו לא רוב הזמן – אך מדי פעם העליתי חיוך, ויש בה רעיונות מהסוג בו לא נתקלתי מימי Paranoia Agent. אם יש לכם את הסבלנות, צפו בה. וגם אם כמוני לא תבינו כלום, זה עדיין בסדר.


הטוב: דמויות עם עומק; סיפור סוחף (לקראת הסוף); קונספט מעניין.
הרע: עריכה ודיאלוגים על קריסטל מת’; מרוצה מעצמה.
והמכוער: תזכירו לי לתקן את העניין הזה שאין כאן ביקורת על Paranoia Agent.

ציון במדד OK – סביר פלוס 

Occultic;Nine | יפן, 2016 | 12 פרקים | סטודיו A-1 Pictures | קומדיה, דרמה, מד”ב, על-טבעי, מתח, כאב ראש | יוּקי קָאג’י [ארן יאהגר מ-“Attack on Titan”], איָקה סאקוראי [סאיוּרי מ-“Days”], קאייטו אישיקאווה [קאגיאמה מ-“!!Haikyuu”], היטומי יושידה [מימי מ-“Digimon Adventure tri”], שיזוקה איטו [אירינה מ-“Assassination Classroom”], מיוקי סאוושירו [קורפיקה מ-(Hunter x Hunter” (2011″] | קישוֹ טאנייָאמה [קאורו האנאזונו מ-“No-Rin”], מאמיקו נוטו [פוּקָה מ-“Persona 3”], טטסויה קאקיהָארה [נאטְסוּ מ-“Fairy Tail”] | בימוי: קיוהיי אישיגוּרוֹ, מיוּקי קוּרוׁקי | יוצר מקורי: צִ’יוֹמָארוּ שִיקוּרָה

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם