+New Game | ראיון עם צוות המחזמר "תודה שבחרת"

ראיון גיימרי במיוחד עם צוות המחזמר "תודה שבחרת" שיועלה בכנס הארוקון הקרוב. על העבודה הקשה, האפיל לגיימרים, האפיל לאוטאקואים ועל משחקים. הרבה משחקים.

משחקי וידאו, אוהבים? התחביב הקהילתי הזה שכולנו חולקים הולך יד במקלדת עם הרצון לשחק כמה שיותר בין פרק אחד למשנהו. נדמה כי בכל עונת שידור עולים יותר ויותר סדרות החולקות כבוד מלכים לתחום, לכן אין זה פלא שבקרוב יועלה מחזמר קהילתי שלוקח את הגיימינג צעד קטן לקדמת הבמה.

לקחתי כבני ערובה את נתן (מצוות השחקנים), אד (במאי והוגה המחזמר) ורועי (המפיק והמלחין) – הם חברי צוות NTT Musical – לשיחה על המחזמר "תודה שבחרת" אותו תזכו לראות בכנס הארוקון הקרוב. יש להם הרבה מה לספר לכם הן על המחזמר והן על עולם המשחקים.


 

תודה שבחרתם להתראיין. ספרו קודם כל כיצד נולד הרעיון למחזמר?

רועי: "אחרי שצפינו ב-R Musical אמרנו לעצמנו שמוטב יהיה לעשות עוד מחזמר, מקורי הפעם אם אפשר. עלו רעיונות רבים עד שעניין משחקי המחשב נזרק לאוויר. השותפים לרעיון היו עדי, אד ורין. אד נתן לי להלחין שיר שכתב לפני מספר שנים והתוצאה יצאה ממש טוב. במהלך סיעור המוחות התחלנו בטוויית העלילה; מדובר בתסריט שעבר את השינויים הרבים ביותר מאז הטיוטה הראשונה. ההקראה הראשונה של התסריט עברה בהתלהבות… למעט הסוף. אד לא היה מוכן להתפשר בנושא הזה ולכן סוף המחזמר שוּנה וכעת הוא עומד בסטנדרטים שהצבנו".

אד: "התסריט עבר 106 שינויים עד שהיינו מרוצים. 'תסריט 106' הוא לזכר כל התסריטים שנפלו בדרך".

במהלך השנים ראינו מחזות זמר רבים ומגוונים, אך כולם עסקו באופן כזה או אחר בנושא האנימה באופן ישיר. תהיתי כיצד הקהילה המקומית הגיבה לנוכח הרעיון והאם נתקלו חברי ההפקה בהתנגדויות? לצערי לא קיבלתי מהם סיפורי מלחמה:

"לא שמעתי התנגדויות" מספר רועי, "כמובן שמדובר בהימור, אבל אנו בכל זאת קורצים לקהל של אוטאקואים. בלבּנו אנחנו שמורים לנינטנדו הקלסיים. מדוכני ההתרמה שיצא לנו לעשות בכנסים קיבלנו חיבוק חם ואוהב מהקהילה. אני אישית המתנתי הרבה זמן למחזמר שעוסק במשחקים, בעוד שהקהילה צמאה למחזמר מקורי חדש".

שתפו אותנו קצת בתהליך האודישנים.

אד: "ארוך משחשבנו.
באחד הכנסים קיבלנו יותר מ-60 פניות של אנשים שסיפרו כי יבואו לאודישנים. חששנו שלא נספיק לבחון את כולם אז פתחנו בהליך מזורז על פי שיטת הניקוד. אלא שאז הסתבר כי כמות הנבחנים בפועל קטנה מהמתוכנן, לכן לא סיימנו את האודישנים במועד שייחלנו. כמחצית מהאנשים שכן באו לאודישנים נשארו עמנו לאורך הדרך".

רועי: "הייתה לנו בתחילת הדרך בעיה של בנים. היו לנו כשלושה בנים בלבד, לכן התכנון המקורי היה שכל בן יגלם יותר מדמות אחת, או שבנות יגלמו בנים. שינינו את מינן של כמה מהדמויות ובסופו של דבר הצלחנו להסתדר".

בשלב הזה הייתי סקרן בנוגע לאודישנים מהצד של הנבחנים. נתן יותר משמח לחלוק את החוויה שלו: "לא השתתפתי בשום מחזמר קהילתי לפני 'תודה שבחרת'. הייתי ניצב באופרה של אאידה ומופעים בסגנון, וחשבתי לעצמי שלא יזיק לי לנסות. רקדן אני לא, אבל אני יודע לשחק ולשיר. הייתי אז שומר בקניון ובמשמרות הלילה חזרתי על טקסטים ושיננתי צעדי ריקוד. אלא שבאודישן קיבלתי בלאק אאוט; נתנו לנו מספר שירים לבחירה ואחד מהם הוא 'אחלום לנצח', אך אז נאמר לי שכולם בחרו בשיר הזה ושנמאס להם לשמוע אותו, לכן ביקשו ממני לשיר משהו אחר. אז שרתי… את הפתיח הראשון של פוקימון.

"חששתי – אחרי שסיימתי לשיר – כיוון שיש אנשים שהתקבלו לאחר 30 שניות, בעוד שאני אולצתי לשיר חמש פעמים. הופתעתי כאשר אד ארב לי מחוץ לשירותים בכנס 'עולמות' וסיפר לי שהתקבלתי".


לא רק באודישנים, אלא גם מהחזרות עצמן יש סיפור מעניין, כפי שמשתף אד: "התחלנו בחזרות במקום שנקרא 'גן הקופים'. שתי חזרות בשבוע, לפעמים יותר. היינו גם במחנה חזרות שנמשך שלושה ימים רצופים. המקום נורא נחמד כיוון שהוא שקט ויש בו רחבה עליה יכולנו לעשות סימונים המדמים במה. אלא שאז נהיה קר וחיפשנו אחר מקום בו ניתן לבצע חזרות באופן סניטרי ונוח להגעה. שלחנו מייל לאסף זמיר, סגן ראש עיריית תל אביב-יפו (!) וסיפרנו לו עלינו. אסף זמיר תומך בהפקות וקהילות של צעירים ולכן הוא הפנה אותנו למז"אה 9 שם עשינו חזרות רבות ופרודוקטיביות".

נתן: "מה שמדהים בעיני הוא שיש בהפקה אנשים שבאים ממקומות רבים בארץ; ירושלים, רמת גן, תל-אביב, חדרה, באר שבע ועוד. כולם באים ממרחקים ועובדים יחדיו".

יכול להיות כי במהלך הריאיון הזכרתי שאולי המחזמר עולה דווקא בכנס אנימה בהיעדר כנסי גיימינג בארץ. נתן, חובב גיימינג לא קטן בפני עצמו, דאג לספר על עתיד ורוד עבור גיימרים בישראל: "באופן אישי אני צופה פחות בסדרות אנימה, את הזמן הפנוי שלי אני משקיע יותר במשחקי וידאו מיפן. לכן בתור אינדיבידואל אני דואג להעלות כנס גיימינג בישראל. יש לכך ביקוש רב גם מצד הקהילה: יש לא מעט סדרות אנימה בנושא ותחום המשחקים צובר פופולריות שרק גדלה עם השנים. רק חבל שהכנס המדובר לא יהיה קיים כאשר המחזמר שלנו יעלה".


ומה האפיל של המחזמר עבור קהל שאינו שוחר משחקים?

נתן: "כולנו מכירים פוקימון, זלדה, קירבי, פיינל פנטזי וכו'. רובנו חיים את זה וכך תמיד היה".

"הפתיע אותנו האמת שחלק מהשחקנים לא הכירו את עולם הגיימינג. הרי כולם שם חנונים" משתף אד. נתן מרחיב ש-"הראינו לצוות מה זה פוקימון, מה זה זלדה. האנשים שלא היו בעניין למדו מאתנו מושגים והכירו יותר טוב את העולם העשיר הזה".

אד: יש בזה הרי סוג של קסם. אישית, כאשר סיימתי Kingdom Hearts 2 בגיל 15, בכיתי כמו ילדה קטנה. לא כי למשחק סוף עצוב, אלא כי הוא נגמר. החיבה שלנו לתחום נתנה לנו את הכוח לכתוב את התסריט; פתחנו ערכי וויקיפדיה והוספנו קריצות למשחקים ידועים בתלבושות שעיצבנו וגם בתפאורה".

רועי: "בשורה התחתונה, כולם ייהנו. גיימרים ייהנו מהרפרנסים הרבים וצופים חדשים ייהנו מהעולם החדש והתסריט המקורי".

הנה שאלה שניתן לשאול רק בקהילה שכבר העלתה יותר מעשרה מופעים ומחזות זמר: מאילו קשיים הצלחתם להתחמק בעקבות הניסיון שלכם כשועלי מחזות?

אד: "כאחד שמנוסה עם מחזות זמר, עוד מימיי כשחקן ב-"הלסינג בארץ הפלאות", אני מתפקד כאן על תקן כתיבה ובימוי "בלבד". הרבה יותר קל לגשת לחומר של מחזמר שאתה יודע כיצד לכתוב אותו. התחלתי עם השירים, הם בעצם בונים את העלילה. רק לאחר מכן התחלתי בכתיבת הטקסט עצמו. גם הבימוי הגיע ממקום בוגר יותר, עם השנים למדתי שיטות חדשות לעבודה עם אנשים, מה גם שאני יודע טוב יותר מבעבר כיצד לעבוד עם אוטאקואים. למדתי יותר על עבודת הבמאי. הגעתי הפעם מוכן יותר לא רק בזכות הניסיון אלא בזכות שנה של הכנות. יש הבדל רב מהאופן שהמחזמר יכול היה להיראות לולא הניסיון שלי, לבין איך שהוא נראה בזכותו".

רועי: "האמת שלי אישית אין ניסיון רב. יצא לי לעזור ב-Yosh!Musical, וגם אז זה היה רק מאמצע העבודה ולא הייתי מאוד מעורב בהפקה. התפקיד שלי ב-Yosh לא מזכיר בכלל את העבודה ב-NTT: אני מדבר על עבודה יומיומית ואינטנסיבית. קשה לתכנן את מה שאנחנו מוציאים לפועל.

"אני מעוניין על הדרך להודות לשני אנשים יקרים, יוש ועדי מ-"Yosh!Musical שעזרו לי בעצם להבין בתחילת הדרך את מה שיעבור עלי בשנה הקרובה. הן נתנו דגשים על מה לעבוד ומה רצוי לעשות קודם. היו איתי שתי מפיקות בעלות ניסיון שעזרו לי מאוד.
בכל הנוגע לפן המוזיקלי, למדתי מיקסינג באולפן הקלטות. הצופים ייהנו הפעם ברמה אחרת".

נתן: "כן כן, רכשנו ציוד הקלטה ממדרגה ראשונה".

ויש לכם כבר תכניות להמשך?

"כרגע אנחנו בעיקר עסוקים בסיום הפרויקט הנוכחי. עוד לא דיברנו בכלל על העלאת מחזמר נוסף. העיקר שלפורים נבוא הכי מוכנים שניתן" מספר רועי.

אד: "אני יודע ש-NTT  לא יחדל להתקיים. נמשיך לשמור על קשר נצחי עם רועי. ידוע לי שמבחינת השחקנים, רבים מהם רוצים להמשיך לעוד. הם כבר רואים את הסוף ומרגישים אבודים, כאילו המוות אורב להם מעבר לפורים. אין לאף אחד תחושת מיצוי. אחרי 'הלסינג' למשל לאף אחד לא היה כוח לעוד מחזמר. זו תחושה מאוד טובה כאשר חברי הקאסט פונים אליך בבקשה של 'אתה חייב לקחת אותי למחזמר הבא'. זה נותן רצון רב להמשיך את הפרויקט, רק צריך כמובן למצוא את המפיק המוכשר שיהיה לו את הכוח לעשות זאת".

נתן: "הציעו לנו האמת להעלות שוב את "תודה שבחרת" בכנס עולמות. אנחנו לוקחים סיכון עם עניין הגיימינג, אבל אני בא בגישה של 'בואו נעלה ונראה', ולמרות שהציעו לי לעבוד במחזות זמר מקבילים, אני מעדיף להתמקד בעבודה הנוכחית. במידה והקהל יאהב וירצה עוד, אשמח להשתתף בהפקה חדשה, הכול כדי לשמוע 'איזה כיף, עוד פעם הם'.

נתן גם מסכם את החוויה: "הרצון להשתתף במחזמר הגיע עבורי מאנשים שראו מחזות, נהנו מהם ואמרו 'אני גם רוצה להיות חלק מזה'. אני לא בא ממקום של השוואות למחזות הקודמים. צפינו בהם ואנחנו אוהבים את כולם. הראשון שלי היה "והסושי חינם", אך האהוב עלי הוא "אוטוקו בנזאי". אני לא מגיע עם רוח של 'בואו נהיה טובים יותר מאחרים', אני רק רוצה לתת השראה לאחרים שרוצים להשתתף בעתיד. הרי אין טעם לשלם על כרטיס כניסה להארוקון מבלי להיכנס למחזמר. מחזמר הוא גולת הכותרת של כל כנס באשר הוא".

תודה שבחרתם | הארוקון 2014 | היכל התרבות ראשון לציון, ז'בוטינסקי 16 | אולם ראשי | 12:00 [מופע ראשון], 19:00 [מופע שני]


צוות המחזמר (מתוך האתר של הארוקון 2014).

במאי: נתנאל אדמונד גנר.

הפקה: טל סוטו, רועי רוט.

כותבים: אודיה ליבוביץ', נתנאל אדמונד גנר, רועי רוט.

שחקנים: שהם איילי, יניב גדי, רן גיא, אסיא גרינברג, איוקי, שיר מרכוס, נוי סויקיס, קווין עזר, נוי קוואז, רז קורת, הדר שגיא, נתן שטיבלברג.

כוריאוגרפיה: רן גיא, נתנאל אדמונד גנר, תומר זולברג, מיכל קנדל.

צוות מוזיקלי: מיכל קנדל, הדס לוי, תמיר ורד, יהונתן רוט, רועי רוט.

תלבושות ואביזרים: אופיר אבן-צור, אסיה ברוך, יובל בוזגלו, אודליה יחיאל, תום נעמני, אופיר פלר, מיכל קנדל, עמית קרן.

תפאורה: יובל בוזגלו, אודיה ליבוביץ'.

עיצוב אומנותי: דניאל בר, עומר מיפ, שיר מרכוס, נוי סויקיס, אניטה קרפל.

תודות: יובל בוטבול, שיר ברס, עדי וויס, עומר מיפ, רועי עמר, אלעד פליישון.

לקריאה נוספת

התגובות נעלות