Naruto: The Cross Roads

טה נה נה נה נה נה נה נה נה ניי ניי נה טה נה נה נה נה נה נה נה נה נה ניי ניי טאי טאי טאם טאם

סרט הספיישל החדש של נארוטו – Naruto: The Cross Roads – הוקרן בסבב ה-Jump Super Anime Tour האחרון עם מכובדים רבים נוספים. הספיישל, למרבה הפלא, מצליח להזכיר במהלך חצי שעה מה היה כל-כך טוב בחלק הראשון של הסדרה. למרבה הצער, הוא גם מעלה באוב את כל הבעיות שהיו באותו החלק. אבל איך אפשר להתלונן כשכל האנימציה נעשתה בתלת מימד?

כאשר נאמר לי לראשונה (על מי אני עובד, המינוח המדויק הוא “כאשר קראתי לבד לראשונה…”) כי הספיישל האחרון של נארוטו הולך להיות בתלת מימד, ובכלל יתקיים בין סאגת זאבּוזה למבחני הצ’ונין, הרמתי גבה. לעזאזל, הרמתי את שתיהן אפילו (והייתי מרים את שלושתם לו יכולתי, אבל הסתפקתי בלהרים גבה של מישהו אחר); “זה בטח הולך להיות משהו מיותר כמו שני פרקי ה-OVA הקודמים שיצאו מבית “Jump Tour” אמרתי לעצמי וחזרתי לישון, בעודי תוהה מדוע אני חושב על אובות של נארוטו ב-4 לפנות בוקר.

אלא שלא כך היה הדבר. נכון, הגרפיקה מזכירה את משחקי Narutimate לפלייסטיישן, אך השימוש בה הייתה אחת הבחירות החכמות. הרי מי רוצה לראות מעין פרק פילר שמתרחש בתקופה ישנה של הסדרה עם אותה אנימציה ותיקה? נלך על Сel Shading! התוצאה היא שחלק מהסצינות נראות פשוט נהדר, ברמה הרבה יותר גבוהה ממרבית הסדרה, כאשר לעומת זאת סצינות מסויימות נראות כמו עבודת דוקטורט של סטודנט ללימודי אנימציה. אך מדובר במיעוט, בעיקר בסצינות בהן יש פוקוס על תווי הפנים, מה שאין הרבה בפרק שרובו גדוש באלימות שרואים בדרך-כלל בערוץ אגו.

עלילת הפרק מתכתבת ישירות עם העלילה הראשית של הסדרה. כרגיל, סאסקה הוא הדמות הדומיננטית, סאקורה היא הדמות המיותרת ונארוטו הוא הדמות המעצבנת. שלושתם, יחד עם הסנסיי האגדי שלהם – הדחליל, יוצאים למשימה למצוא ולאחד אב ובנו שהלכו לאיבוד (בתקווה שבחתיכה אחת). אלא שבדרך העניינים משתבשים, והם מותקפים בידי שלושה שינובים. קאקאשי מנוטרל מיד ואנו נפרדים ממנו עד לסוף הפרק, כנ”ל לגבי סאקורה, מה שמשאיר את הבלונדיני והלא בלונדיני במצב בו הם נאלצים לשתף פעולה.

זהו שלא. נארוטו – ושאפו ליוצרים על שהצליחו להחיות את דמותו הנוירוטית והישנה ללא שינוי – מסתער קדימה ומשתמש בשיטה הישנה והידועה של קאגה בונשין. כי אם נארוטו אחד גורם לוריד שלי לבצבץ, 100 נארוטואים גורמים לורידים שלי להשתולל. עוד עושים קאמבק: הסקסי נו ג’וטסו ומתקפת 100 שנים של כאב (למי ששכח, תיזכרו טוב טוב לאן לא כדאי לדחוף אצבעות). גוועלד. סאסקה הוא ראש הצוות, ובולט בעיקר בלהיות כמה שיותר חזק, כמה שיותר חכם, ועל הדרך לנסות ולהישאר מגניב. שונאי סאסקה למיניהם: לכו פרו ורבו.

החסרון הבולט בספיישל הוא כמובן נארוטו, צעקן ומעצבן מתמיד (בניגוד לדמותו בשיפודן שם הוא מעצבן ורגשן מתמיד). התגובות של סאסקה לטמטום הגואה של נארוטו היו טובות לא פחות מעלילת הפרק, שלמרבה הפלא ניחנה בדבר נדיר במיוחד בפרקים שאינם קשורים למאנגה: יש בו תסריט. העלילה, והכל במונחים של “יחסית לשונאן”, דווקא הייתה מעניינת ואפילו לא פעם אחת חשבתי ‘נו מתי הגיהנום הזה נגמר? זה יותר גרוע מרוקדים עם כוכבים’. ולא רק הסגנון הישן של הסדרה עשה נוסטלגיה: כל המנגינות המפורסמות של החלק הראשון של הסדרה עשו קאמבק, ורק היה לי מצער שאף אחת מהמנגינות האלה לא עברה גם לשיפודן.

“The Cross Roads” הוא ספיישל מצויין; הוא מביא מנה של עלילה טובה, קרבות מצויינים וגרפיקה תלת-מימדית מרשימה במעטפת של נוסטלגיה עבור כל חובבי הסדרה. מחוייבותי להזהיר אבל כי לאחר הכתוביות, הפרק מביא זובּור ענק לצופי האנימה-בלבד, וכל מי שלא קרא את המאנגה ורוצה להימנע מספויילרים, רצוי שידלג על אותה סצינה. כנראה שהיא תוכננה עבור כל מי שירכוש את עותק ה-DVD של הספיישל לכשיצא בקרוב, על-מנת שיתכתב עם עלילת הסדרה במקומה הנוכחי. עד אז, בכל אופן, אני ממליץ לא לוותר על הספיישל. גם אם כן וויתרתם על נארוטו בשלב כזה או אחר, הספיישל מחזיר את כל מה שהיה פעם תמים וטוב בסדרה.


הטוב: ניסיון מוצלח להחזיר את הסגנון הישן של הסדרה. גרפיקה תלת-מימדית. עלילה עם תסריט!
הרע: הצוציק הבלונדיני.
והמכוער: הצוציק הבלונדיני כפול 100.

ציון OK – סביר פלוס

Naruto: The Cross Roads | יפן, 2009 | אקשן, המ…עוד אקשן? | 27 דקות | סטודיו Pierrot | במאי: הייאטו דאטה | יוצר מקורי: מסאשי “קישי” קישימוטו


לקריאה נוספת
Naruto Shippuden: Kakashi Gaiden ♦ 
 Naruto Shippuden: Bonds

לקריאה נוספת
1 תגובה
  1. דרור עמוס כהן אומר/ת

    איפה מוצאים את זה בכלל
    וגם מי הרשה לך לדבר ככה על נארוטן אתה לא מבין אותו בכלל טפוי

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם