נארוטו שיפודן: קאקאשי גיידן (פרקים 119-120)

נארוטו [Naruto] הייתה אחת הסדרות הראשונות שהתחלתי לצפות כשנכנסתי עמוק לתחום (תחום האנימה, לא תחום הנינג’ות), ומאז לא ניפרדנו. גם כשהגיעו “ימי הביניים” של הסדרה (הכינוי שלי לתקופת הפילרים הידועה לשמצה) נשארתי איתה כל פרק ופרק, בוכה על מר גורלה. באותה תקופה כל נארוטארד כמוני חיכה לרמז הקטן ביותר לסיום הפילרים, כאשר בכל שבוע התנהלו דיונים ברומו של עולם בנושא “מתי הם כבר יגמרו”, וכולם ידעו שברגע שהפילרים יסתיימו, צריכה לבוא הסאגה הקצרה “קאקאשי גיידן” לפני החלק השני של הסדרה, ומשם התפתח המונח הלקסיקוני “ZOMG KAKASHI GAIDEN” שנאמר בכל פעם שמישהו חשב שהגיידן מעבר לפינה.

אך הפילרים הסתיימו וסטודיו פיארוט שמרו את הגיידן במגירה. על אף האכזבה, אף אחד כמעט לא הוטרד; אין פילרים, אז למי אכפת? הגיידן ודאי יגיע מתישהו. אלא שהמתישהו הזה הגיע רק עכשיו: שנתיים וחצי אחרי שהוא אמור היה להיות משודר. לא כחלק מספיישל, OVA או איזה סרט – אלא פשוט שני פרקים רגילים באמצע הסדרה ללא שום קשר לקו העלילה הנוכחי בה.

אבל מה בכלל מיוחד כל-כך בקאקאשי גיידן? שום דבר האמת, הוא פשוט חריג, ואנחנו אוהבים דברים חריגים (כל עוד הם לא מדברים ערבית ומחזיקים רובה קלצ’ניקוב). הסיפור, שבמאנגה ארך שישה פרקים, עוקב אחרי קאקאשי (אם עוד לא הבנתם את זה מה-“קאקאשי גיידן”) בימי ילדותו. קאקאשי זה עתה עלה לדרגת ג’וֹנין, ויחד עם חברי הצוות שלו הוא יוצא למסיבה למשימה מעבר לקווי האויב. איתו בצוות נמצאת גם רין [Rin], נינג’ת רפואה שחוץ מלהיות חמודה היא כמובן לא טובה בכלום, ואובּיטוֹ [Obito] – הכבשה השחורה של שבט האוצ’יהא האגדי. כולם נמצאים תחת הדרכתו של לא אחר מאשר מי שעתיד להיות ההוקאגה הרביעי, וזה שיקריב את עצמו כדי להציל את קונוהא מההתקפה של השועל העצבני עם ה-9 זנבות (טוב, אם לי היו 9 זנבות גם אני הייתי עצבני).

הסיפור אמור לחשוף כיצד קיבל קאקאשי את השארינגן, יכולת שיש רק לשבט האוצ’יהא שקאקאשי לא ממש חבר בה. הפרקים עצמם מתרחשים בתקופה מאוד אפלה בסדרה, בזמן אחת המלחמות הגדולות, והם מראים כיצד שלושה ילדים מסתדרים לבד במערכה הגדולה. הדגש הגדול הוא כמובן מערכת היחסים הרעועה בין קאקאשי לאוביטו, כשהאחד הוא נינג’ה דגול בעל יכולות מרשימות, והשני הוא אוביטו. הסיפור מתיימר להיות בוגר, רציני וגדול יותר מכלל הסדרה עצמה.

החלק המעניין יותר בגרסת האנימה של הגיידן, מלבד עצם קיומו, הוא העובדה שיונדאיימה (נו, ההוקאגה הרביעי) קיבל סוף סוף קול. עד כה בסדרת האנימה רק דיברו עליו והראו תמונות שלו, ולשמוע אותו מדבר הביא צופים רבים לכדי…המ…אורגזמה. טושיוקי מוריקאווה (ספירות’ מ-Final Fantasy VII) יכול לטפוח לעצמו על השכם. גם המדובבים של אוביטו ורין עושים עבודה טובה ונשמעים מצויין, אם כי אוביטו נשמע מעט מבוגר יותר משחשבתי. קאקאשי לעומת זאת – והנה התלונה הרצינית הראשונה שלי על הגיידן – נשמע אותו דבר. זה טוב כמובן בכל שאר הסדרה, אבל בספיישל בו הוא צעיר בכמה שנים טובות אפשר היה לצפות שימנו לו מדובב עם קול צעיר יותר…כלומר מדובבת.

הגרפיקה מצויינת! בחצי הראשון לא שמים לכך לב, ועבודת הבימוי היא שבולטת בחלק הזה. אך בחציו השני והמרכזי של הספיישל, עלתה הגרפיקה בכמה רמות. חלק מהסצינות עברו אחד לאחד מהמאנגה אל המסך, ונראות מדהים. גם האנימציה חלקה וזורמת, כשחלק מהקרבות נראים נהדר, עד שבשלב מסויים חשבתי שזה טוב מכדי להיראות אמיתי. יונדי, המכונה “הברק הצהוב של קונוהא”, מראה סוף סוף את כוחו האמיתי…או ליתר דיוק מהירות העל שלו. באחת הסצינות המגניבות בגיידן, מראים כיצד תיק נופל על הריצפה כשיונדי נמצא על יד החבורה, ועוד לפני שהתיק הספיק לנחות מוצא יונדאיימה את עצמו מאחורי האויב – שנמצא כמה עשרות מטרים טובים משם. דרך יותר טובה מזו להמחיש את המהירות שלו לא יכולתי לחשוב בעצמי.

אבל את הכוח האגדי של יונדאיימה לא זכינו לראות. באמצע הקרב יוצא יונדאיימה להילחם מול עשרות נינג’ות כשחבריו לקרב מתכוננים לראות את כוחו האימתני, כוח שבחרו לא להראות לנו. ההחלטה, עד כמה שהיא מאכזבת, דווקא חכמה. ככה לא נחשפים כל הקלפים שלו, והוא נשאר גיבור אגדי בלי שאנחנו מודעים לכל היכולות שלו. לעומת זאת הגיידן מראה לא רק את מקור השארינגן של קאקאשי, אלא התפתחות הצ’ידורי שלו – אחד הג’וטסואים המפורסמים של קאקאשי, שבעתיד ילמד גם סאסקה.

הגיידן מחזיר את “נארוטו” לימיה הטובים ומשפר אותה בכמה רמות. הוא בהחלט מומלץ לצפיה גם עבור מי שלא צופה בסדרה, כי בסך הכל מדובר בסיפור צדדי. אולי הסיבה לכך שהגיידן כל-כך טוב היא רק בגלל שהסדרה כיום קצת…ובכן…פחות טובה. למרות שהסאגה הנוכחית (כמו גם סאגת הידאן וקאקוזו) מראה סימנים של חזרה לשורשים ושיפור גדול, עדיין לא מדובר במשהו קבוע, ולכן ספיישל כמו קאקאשי גיידן לא צריך להתאמץ במיוחד כדי להיראות טוב. אלא שזה לא ממש נכון, הגיידן באמת ובתמים נראה מצויין. העובדה ששישה פרקים – או לסירוגין 155 עמודים – עברו ל-2 פרקי אנימה, כשכל פרק אחר של נארוטו (או כל סדרת אנימה נורמלית אחרת) מכסה בערך 2 פרקים, מראה עד כמה הגיידן עבר את המבחן שלו בקרב הצופים.


הטוב: העברת הסיפור מהמאנגה לאנימה נעשתה בצורה מרשימה ויוצאת דופן.
הרע: הקול של קאקאשי מבוגר מדי לגילו.
והלא נורא: שני פרקים בלי נארוטו זה תמיד דבר טוב.

ציון במדד OK – סביר פלוס פלוס

נארוטו שיפודן – קאקאשי גיידן [פרקים 119-120] | 2009 | 22 דקות לפרק | אקשן, פנטזיה, נינג’ות, סגידה | סטודיו Pierrot | יוצר מקורי: מסאשי קישימוטו | במאי: האייאטו דאטה

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם