Naruto SD: Rock Lee no Seishun Full-Power Ninden

לא הייתי מאמין בחיים שסדרה כמו “Rock Lee no Seishun Full-Power Ninden” תיחשב להצלחה, ביקורתית ומסחרית כאחד. אבל בהיותי למוד הפתעות, עיכלתי את העניין במהרה ובמהלך השנה האחרונה חיכיתי לפרקים חדשים של סדרת הספין-אוף יותר מאשר לפרקים של סדרת האם, Naruto Shippuden.

לסדרה הזו יש את כל הנתונים כדי להיכשל: מדובר בספין-אוף בכיכובו של גיבור משנה (ולא אחד מהאהובים עלי, שיסלחו לי המעריצים) באנימציית SD בה כל הדמויות מוצגות בגרסתן הצ’יבית. מסתמן היה שמדובר בעוד ניסיון לסחוט כסף מהמותג המצליח של נארוטו רגע לפני שהן המנגה והן האנימה מגיעות לסיומן. אלא שכנראה הפרויקט הזה לא היה קם מלכתחילה לולא קישימוטו היה מאמין שהאסיסטנט שלו, טאיירה קנג’י, יכל ליצור משהו מצחיק מהדמויות.

האנימה מתרחשת בכפר העלה ביקום הסדרה של Naruto. גיבור הסדרה הוא רוֹק לי, נינג’ה שלא יודע להשתמש בנינג’וטסו, ושני חבריו לקבוצה: טן-טן ונג’י. כמעט כל פרקי הסדרה מחולקים לשני תת-פרקים בני עשר דקות, המציגים לרוב עלילה דבילית אליה נקלעים רוק לי וחבריו. לפעמים אפילו בלי שום אקשן. Rock Lee למעשה תשכיח מכם שמדובר בסדרה על נינג’ות (האמת, גם הסדרה הראשית השכיחה ממני שמדובר בסדרה על נינג’ות. אבל זה כבר דיון לנושא אחר).

הסדרה שמה דגש מיוחד על קבוצתו של רוק לי ועל הדינמיקה ביניהם. טן-טן למשל היא “הנורמלית”, זו שמגיבה לשטויות סביבה ואומרת את הברור מאליו, ותגובתה לרוב מלווה באגרוף לרוק לי או נג’י. בסדרה המקורית טן-טן היא אולי היחידה מתוך כל ארבע הקבוצות של הצעירים ממנה לאף אחד לא היה אכפת. היא פשוט ‘הייתה שם’, בלי אישיות ובלי עניין מיוחד. הסדרה הזו עשתה עמה צדק והוכיחה כי טן-טן היא הרבה יותר מהנראה לעין, ורק בזכות האנימה של Rock Lee אכפת לי הרבה יותר מהנעשה עמה בסדרת האם.

נג’י. הו, נג’י. הלנצח תלבש שמלות?
נג’י של הסדרה הראשית הוא נינג’ה רציני, חזק ובעל עבר טרגי. קשה לקחת דמות כמו שלו ולהפוך אותה לשחקן ראשי בסדרה שהיא כל כולה קומית. אבל טאיירה הצליח להפוך את נג’י לדמות היסטרית: נג’י של Rock Lee נהנה (טוב, לא בדיוק נהנה) להתלבש כמו בחורה, כנראה בשל הדמיון הרב בינו לבין אישה. כמו כן יש לו אובססיה לבת דודתו הינטה עליה הוא תמיד מגן, מה שכמובן גורר לא מעט עימותים מול נארוטו בו הינטה מאוהבת.

רוק לי הוא היחידי שלא עבר שינוי רב מגרסתו המקורית, אולי בשל העובדה שכבר במקור דמותו קריקטוריסטית יותר מכל השאר, וזו הסיבה שהוא קיבל את הסדרה בכיכובו. גם פה רוק לי מתאמן קשה כדי להיות נינג’ה מצליח, מאוהב בסאקורה עד עמקי נשמתו ואוהב לעזור לאנשים בצרה. קונספט שהספין-אוף המציא הוא שיטות הלחימה הלא קונבנציונליות של רוק לי, בשל העובדה שהוא לא יכול להשתמש בנינג’וטסו. רוק לי יפציע לעתים במערכון מרגש (בליווי שני חבריו) שפותר – בחיי שאני לא יודע כיצד – את כל התסבוכת בה הוא נמצא. ואלה החלקים המצחיקים ביותר של הסדרה: פעם רוק לי הוא עובד ממורמר שמבלה את לילותיו בפאב ופוגש צעירה (נג’י), פעם הוא אימא דאגנית לנערת טיפש-עשרה (נג’י) ופעם הוא חולָה על ערש דווי שנפרד מבתו (נג’י). הרצינות התהומית של המערכונים האלה לצד הביזריות של המצב הן הפנינה ההומוריסטית של הסדרה.

ולא רק שני חבריו של רוק לי מככבים. רוב דמויותיה של סדרת-האם מפציעים על המסך מספר פעמים או פחות. הקבועים הם (איך לא) נארוטו וסאקורה, מלווים בטסונאדה ההוקאגה (אלכוהוליסטית יותר מתמיד) וכמובן גאי-סנסיי שכמו רוק לי, לא עבר שום שינוי מסדרת-האם.

הרשע המרכזי ב-Rock Lee הוא אורוצ’ימרו. זה לא אותו אורוצ’ימרו של הסדרה, אלא יותר אורוצ’ימרו בגרסת ‘פינקי והמוח’: כל פרק בו הוא מופיע זומם אורוצ’ימרו תכנית זדונית להשתלט על כפר העלה, זאת בלוויית עוזרו הנאמן קאבוטו (קאבוטו, בדומה לטן-טן, מתפקד בתור החצי השפוי בצמד). הסדרה מסרסת לחלוטין את דמות הנבל שבתוכו והופכת את אורוצ’ימרו ליצור מגוחך שבסופו של יום, חפץ לחום ואהבה. את הגרסה הזו אגב אני מעדיף בהרבה.

לצערי כמעט ולא מופיעים נבלים נוספים מהסדרה. הייתי בטוח שהופעותיו של אורוצ’ימרו הן זמניות, אך הוא נהיה לרשע הכמעט-בלעדי של הסדרה.
אתם אבל כן תפגשו בכל חברי האקאטסוקי במה שהוא ללא ספק אחד הפרקים הטובים ביותר של הסדרה, אם לא הטוב שבהם. עלילת הפרק (שתופסת את כל העשרים דקות, ולא רק עשר) מפגישה את רוק לי במערה הסודית של חברי האקאטסוקי בהם אנו פוגשים כקבוצה לראשונה ולאחרונה בסדרה. גם אם לא ראיתם את הספין-אוף של Rock Lee וגם אם אין לכם כוונה לראות, על הפרק הזה אתם לא יכולים לדלג: מדובר בפנסרביס הצוחק לחלוטין על כל אחד מחברי האקאטסוקי בהומור מודע לחלוטין (למעט קונאן שהפכה משום מה לטסונדר. ענק!) . אם יש קבוצה נוספת של גיבורים מהסדרה הראשית שצריכים לקבל ספין-אוף בכיכובם, האקאטסוקי עומדים בראש  התור. 

פרקים קומיים נוספיים שראויים לציון הם הפרקים בהם מופיעים סאסקה העריק וחברי קבוצתו, וג’יראייה שקופץ לביקור ואוסף את צוות הבנים למשימה סודית: להסתנן לתוך בית-המרחץ כדי להציץ לבנות. לא למרבה ההפתעה, כל הפרקים שציינתי הם גם פרקים מתוך סדרת המנגה. אך גם הפרקים המקוריים של האנימה (הייתי קורא להם ‘פילרים’, אך מבחינה טכנית כל הסדרה הזו היא פילר אחד גדול) עושים עבודה טובה. היכן לכל השדים נמצא צוות הכותבים הזה כאשר סדרת-האם זקוקה לפילרים?

בין אם אתם מעריצי או מאוכזבי הסדרה המקורית, “Naruto SD: Rock Lee no Seishun Full-Power Ninden” היא לא סדרה שכדאי להחמיץ. מי שבכלל לא מכיר את Naruto, מומלץ לערוך היכרות ראשונית עם עולם הסדרה כדי להבין את הלך הרוחות, אך הקומדיה בסדרה מכוונת לכולם. עכשיו משנגמרה, אין לי מושג איזו סדרת אחרת תמלא את משבצת האנימה-הקומית השבועית (גם Sket Dance ועכשיו Rock Lee? עולם אכזר).


הטוב: מצחיקה; מצחיקה; מצחיקה.
הרע: בסדר, אז לא תמיד מצחיקה. אבל יש לסדרה כ-100 תתי-פרקים. נראה אתכם שומרים על רצף.
והמכוער: יאמאטו, מופיע כמעט בכל פרקי הסדרה ולא אומר אפילו שורה.

ציון בממד OK – סביר פלוס פלוס

Naruto SD: Rock Lee no Seishun Full-Power Ninden | יפן, 2012-2013 | קומדיה, אקשן, פטישיזם טרנסווסטי | 51 פרקים | סטודיו Pierrot | יוֹאיצ’י מאסוֹקאווה [אוֹצ’י מ-“The Gokusen”], יוּקארי ‘יוקארין’ טמוּרַה [נאנוֹהא מ-“Magical Girl Lyrical Nanoha”], קואיצ’י טוּצ’יקה [ריוּ מ-“Tokyo Mew Mew”], קוּג’ירה [אוֹטוֹסֱה מ-“Gintama”], מאסאשי אֱבּארָה [הוהנהיים אלריק מ-“Fullmetal Alchemist” המקורית] | ג’וּנקוּ טאקגוצ’י [גוֹן מ-“Hunter x Hunter” המקורית], צ’יאֱה נאקאמוּרה [רֱבֱּקה הולסטְרוֹם מ-“EUREKA SEVEN”], מאסאקוֹ קאטסוּקי [סיילור נפטון/מיצ’ירו מ-“Sailor Moon”], טוֹרוּ אוהקאווה [טאיירה מ-“!Btooom”], נוֹבּוּטוֹשי קאנה [גאטס מ-“Berserk” המקורית] | במאים: מאסאהיקוֹ מוראטה [1-26], גוֹרוּאוֹ סֲסְשָה [27-51] | יוצרים מקוריים: מאסאשי קישימוטו [“Naruto”], טאיירה קנג’י

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם