Naruto

על ידי רם קיץ פורסם ב נוב 4, 2014

בואו נדבר במספרים: המנגה של נארוטו [Naruto] מכרה מעל 135 מיליון עותקים – And counting. לא מתרשמים? בעולם נמכרו כ-500 מיליון אייפונים. כלומר, על כמעט כל ארבעה בעלים של אייפון – מישהו מחזיק בווליום של נארוטו. זהו ללא ספק נתון מרשים. כוחם של המספרים פוחת כאשר נזכרים שפופולריות של מותג לא מעידה על איכות המוצר (עובדה: נמכרו 500 מיליון אייפונים). הכול, כידוע, עניין של שיווק. השיווק המוצלח הוליד לנארוטו שתי מנגות ספין-אוף, 54 משחקים למגוון פלטפורמות, 13 לייט נובל, משחק קלפים, ספרי אמנות ומופע בימתי. אה, וגם איזו סדרת אנימה זניחה. כנראה אספר לכם עליה בשנה הקרובה לכשתסתיים.

נארוטו מגיעה לסופה השבוע. זה הזמן הנכון לשבת דקה, להביט אחורה בזמן ולתהות: מה יש בקומיקס הזה שמשך 135 מיליון זוגות עיניים?

כאשר פורסמה נארוטו לראשונה ב-1999, אף אחד לא ייעד לה גדולות. מאסאשי קישימוטו (אז מנגקה צעיר ושאפתן) היה בילדותו מעריץ מושבע של Dragon Ball. כמו כן, הוא כנראה מאוד אהב נינג'ות; השילוב בין שתי האהבות הגדולות הביא אותו לכתוב סדרה שלא ממש דומה לדרגון בול וגם אין בה שום נינג'ות. הגיבורים אולי קוראים לעצמם "נינג'ות", אבל הם בטח שלא נינג'ות. צר לי לאכזב אתכם (על הדרך: Kuroko's Basket היא לא באמת סדרה על כדורסל. מה היא כן? סדרה על נינג'ות).

גיבור הסדרה הוא ילד בן 12 שגר בכפר "נינג'ות" בשם "העלה הנסתר". אין לי מושג מה נסתר בכפר הזה: הוא מופיע בכל מפה ופתוח למבקרים. אבל ניחה. הילד, נארוטו שמו, הוא מה שאנו מכנים ילד קקה: עושה צרות לכולם, משאיר ברדק ואין לו כבוד לרכוש ציבורי. נוסף על כך הוא יתום, רק שבמקום לקבל חמלה מתושבי הכפר, הם מתעלמים ממנו ומתייחסים אליו כאל מפלצת. הסיבה לכך היא שבבפנוכו של נארוטו באמת קיימת מפלצת: שועל תשעת הזנבות, יצור אימתני שהטיל טרור על הכפר לילה טרגי אחד לפני תריסר שנים. בהחלטה שכנראה הייתה מכעיסה את רשויות הרווחה, הוחלט לכלוא את השועל בתוך בטנו של נארוטו העולל. רק המבוגרים יודעים את הסוד, אוּלם הם מנחילים לילדיהם את השנאה שהם מרגישים כלפי נארוטו ושותפו השעיר. לכן, נארוטו הבודד, צמא לתשומת לב ועושה בלגן.

לא לדאוג, אין בכוונתי להביא תקציר מלא של הסדרה. קודם כל, אין לי מושג היכן לעצור. למנגה קאסט דמויות רחב היקף: ישנן עשרות דמויות משנה ומאות ניצבים בעלי שורה או שניים. כמו כל סדרת שונן טובה, היא מתחילה בקטן: נארוטו הוא הגיבור הבלעדי שיוצא להרפתקאות עם שני חבריו שלא ממש מחבבים אותו, סאקורה (עליה הוא דלוק) וסאסקה (עליו סאקורה דלוקה). זאת תחת הדרכתו של קאקאשי, אדם אפאתי למדי ובעל היסטוריה עקובה מדם. למעשה, אין מישהו בקרב חוג מכריו של נארוטו שלא נושא עמו צלקת נפשית (אולי חוץ מסאקורה). סאסקה למשל, הגיבור השני של הסדרה, איבד את כל משפחתו ושבטו לילה טרגי אחד (מסקנה: לא להיות נוכח בכפר בלילות). אם תחילה נדמה כי זו סדרה על ילד בשם נארוטו, בהמשך מתברר כי זו סדרה על מערכת יחסים מורכבת בין נארוטו לבין סאסקה. על הדרך לומדים להכיר את שאר הנפשות הפועלות, בעיקר דרך פלשבקים (אלוהים, כמה פלשבקים).

וזו הנוסחה שלה. כל סגה בסדרה גדולה קצת יותר מקודמתה, מרחיבה במעט את העולם וסוגרת מעגל נוסף. אפשר לומר על קישימוטו הרבה דברים, אבל הוא לא שוכח שום פרט. עד סוף המנגה אין ולוּ שאלה אחת שנותרת יתומה ממענה. אפילו המיתולוגיה העתיקה של 'נארוטו' מקבלת מיתולוגיה משלה, מה שהופך את 'נארוטו' לסדרה עם אחד היקומים המורכבים שקראתי, הן פוליטית, היסטורית ודתית. מהבחינה הזו נותנת המנגה פייט ליקום המורחב של "מלחמת הכוכבים", "משחקי הכס" ודומיהם. בעצם לא, אפילו ב-"משחקי הכס" רב הנסתר על הגלוי. בעידן בו סדרות מנגה מבוטלות או ממשיכות לנצח – טוב שיש סדרה שאפשר להתחיל, לסיים ולקבל תשובות. אוּלם יכול היה להיות נחמד מצדו של קישימוטו להותיר אחריו קמצוץ של מסתורין. אחרי הכול, שאלות נדבקות טוב יותר מתשובות. הרבע האחרון של המנגה מוקדש כולו לסגירת הקצוות, דבר שנעשה בצורה מחושבת מדי, כמו צ'ק-ליסט בו פשוט מסמנים סעיפים.

'נארוטו', יותר מהכול, מצטיינת בסימבוליות. חלקים נרחבים מהסיפור אפשר היה לנחש רק על פי התבניות הקבועות בסדרה: הצוות של נארוטו למשל הוא אלוּזיה לשלישיית נינג'ות מפורסמת של כפר העלה. נארוטו וחבריו נהיים חניכים של אותם שלושה, כל אחד עם עמיתו הרוחני. היריבות בין נארוטו לסאסקה מזכירה (ולא במקרה, כפי שמגלים) יריבויות עתיקות יותר בהיסטוריה של הכפר. אפילו עברו של קאקאשי נעשה בתבנית דומה, מה שבהמשך מתחבר אחד לשני כמו תצרף. נארוטו עצמו מזכיר להרבה דמויות מישהו שהם מכירים או הכירו. זו הסיבה שרבים מכתירים דווקא את תחילת הסדרה כתקופת ימי הזוהר שלה: הסגה המרכזית הראשונה, זו עם הנינג'ה המטורף זאבוזה, נחשבת לסגה פרועה, לא צפויה ובטח שלא פועלת על פי שום חוק. כך גם הסגה שהגיעה אחרי, מבחני הצ'ונין. אישית אני מסכים עם הטענות הללו, אולם יש בחלקה המאוחר יותר של המנגה משהו שאין בהתחלה: האקאטסוקי.

מדובר בקבוצה של הפושעים המסוכנים ביותר מבין כל הכפרים, כל אחד מהם פסיכי בדרכו מיוחדת. המניע של הקבוצה וההיסטוריה שלהם דוחפים את עלילת הסדרה קדימה. הם ללא ספק הפלפל של המנגה.

בדבר אחד אני לא יכול להאשים את קישימוטו: בחוסר מקוריות. פעמים רבות המנגה צפויה, אך רק בטווח הקרוב. הדמיון של קישימוטו מתעלה על המוח הספקולטיבי של מיטב הקוראים וגולשי הפורומים. אני יותר משמח להעניק לו קרדיט על הכיוונים הלא-צפויים אליהם הולך הסיפור, ועל הפעמים שהוא לא חושש למתוח את החבל הדק-ממילא. קישימוטו יודע לתמרן בין עשרות הדמויות, לעתים בו זמנית, בצורה מוצלחת. תלונה אחת שלי היא על כך שבסופו של דבר, לא משנה עד כמה רחוק נזרק הבומרנג, הוא תמיד שב אל כפר העלה הנסתר; בו נמצאים שורשי הבעיות ובו גם הפתרונות, על אף שהאיומים משפיעים על כל העולם; במקומם של ראשי הכפרים האחרים, הייתי משליך פצצה אטומית על כפר העלה ושוכח מדאגות קיומיות לשארית חיי.

חסרונות לא חסר, בעיקר כשיש 700 פרקים; לפעמים העלילה מתקדמת לאט באופן מחריד, לפעמים היא דוהרת כאילו גילה קישימוטו שנותרו לו יומיים לחיות. רבים מהדיאלוגים – כיאה לסדרת שונן – צ'יזיים ברמות (עם קלסיקות כמו: "בעזרת האהבה ננצח", "חברים הם מעל הכול" ו-"אם אאמין בעצמי, אוכל להתעלות על עצמי"), אך לטובתם יאמר שהם מכסים סיפור עם אמירה: 'נארוטו' עוסקת בלא מעט נושאים, ביניהם (לפי סדר חשיבות עולה) מלחמה ושלום, משפחה וחברים, ערכים וראמן.

עולם המנגה של 'נארוטו' ייחודי, החל מהארכיטקטורה ועד הלבוש והמסורת. המיתולוגיה היפנית היא חלק אינטגרלי בסיפור, אך אל תצפו לצאת עם ידע נרחב בתרבות יפן: הסדרה עושה בעיקר סלט מהאלים והגיבורים המוכרים.

אין בכוונתי לתת ביקורת על אספקטים ספציפיים בעלילה; זו סדרה ארוכה ויש הרבה כאלה. באופן כללי, 'נארוטו' היא מנגה שיודעת מה הסיפור אותו היא רוצה להעביר, וכיצד היא מעוניינת להעביר אותו. סך-הכול, לעניות דעתי, היא עשתה זאת היטב לאורך השנים. 'נארוטו' טובה בדרמה כמו שהיא טובה בקומדיה, היא לא לוקחת עצמה ברצינות מדי אך מאידך לא מזלזלת בתוכן. אפילו איכות האיור שלה נותרת טובה לכל אורכה – לא משהו שניתן לספר על כל סדרה ארוכת שנים. האם זו המנגה הכי אינטליגנטית בשוק? לא. האם זה השונן הכי טוב? כנראה שלא. אבל העולם המקורי של 'נארוטו', עשרות הדמויות השונות והסיפור (שלעתים מפתיע) הופכים את 'נארוטו' למנגה שכדאי – לכל אחד – לקרוא.

האנימה היא כבר סיפור אחר.