My Little Sister Can’t Be This Cute

הרשו לי להיות שחצן לרגע – זו לא הפעם הראשונה שאני מנבא סדרה שתהפוך ללהיט ביום בו תשודר.
חכו! חכו! אני יודע ש-‘להיט’ זה מונח יחסי, וביחס ל-“
Fullmetal Alchemist“, Soul Eater או אפילו “Host Club” יש ל-“Ore no Imōto ga Konna ni Kawaii Wake ga Nai” עוד דרך ארוכה כמו השם שלה. היחס שאני מדבר עליו הוא יחסית לסדרות…אתם יודעים…שלא לוקחות את עצמן ברצינות תהומית, ואיכשהו נהפכות להיות הדבר הראשון שמגיע אל מסך הטלוויזיה שלי אחת לשבוע בעונת השידור האחרונה (אם נתעלם לרגע מהפנינים של הדוֹד סאם כדוגמת “The Walking Dead”, “צ’אק” או “דקסטר”).

עבור מי שהיה לכוד במערה ומי שהיה בצוות החילוץ שלהם בחודשים האחרונים, אספר ש-“Oreimo” עוסקת בשני אחים שלא מתקשרים אחד עם השני. כלומר שני אחים רגילים. קיוסוקה, האח הגדול, מוצא יום בהיר אחד עותק של משחק שלא הייתם מראים לאמא שלכם (בדיוק, סופר מריו גלקסי). תוהה למי שייך התקליטור *סותר לעצמי על השימוש במילה* מחליט קיוסוקה לברר, עד שהאמת המרה מצביעה לכיוון של אחותו הקטנה קירינו, ואל תעמידו פנים שאתם מופתעים. קיוסוקה לעומת זאת מופתע כמו אחד שגילה שג’וני דפ הוא סבתא שלו. הרי קירינו חיה חיים של אחת שבישראל הייתם קוראים לה ‘פקאצה’: הרבה ורוד והרבה בגדים זה המוטו שלה, ומבחינתה אחיה הגדול הוא רהיט, ולא רהיט יפה במיוחד. קירינו, בצעד דרסטי, מובילה את קיוסוקה לחדרה, שם היא פותחת ארון סודי שהחוקיות של תכולתו מוטלת בספק. מהרגע הזה חייב קיוסוקה לקבל את העובדה שאחותו אוטאקואית חולת-מין עם סניף של אמאזון בחדרה, ועליו לעזור לה לעשות את צעדיה הראשונים הן בתוך התעשייה והן בקהילה (לא שלנו תודה לאל, אחרת הסדרה הייתה נגמרת אחרי 2 פרקים).

הרעיון המרכזי ב-“Oreimo” היא המראה המוצבת לנו מול הפרצוף. ככה אנחנו נראים, והייתי אומר שזה די מוגזם לולא הייתי מכיר אנשים כמו קירינו. הפרק השני לדוגמה, בו קיוסוקה וקירינו הולכים למפגש פורום הראשון שלהם, מלא באלמנטים אמיתיים של מפגשי פורום ראשונים; האקטיביסטית שמארגנת את המפגש, החבר’ה הפעילים והחבר’ה הביישנים השקטים. אפילו בויכוח בין קירינו לחברתה החדשה קורונקו בדבר הסדרה האהובה על שתיהן (וזו לא אותה הסדרה אם תהיתם) הרגשתי צורך להתערב בעצמי. אצלם מפגשי הפורום כמובן הרבה יותר מתורבתים, ובסטייל, כי נראה אתכם מארגנים מפגש פורום במייד-קפה באקיהאברה. הפרקים הבאים עוסקים בכניסתה של קירינו לעולם האוטאקואים הרחב, ורובם מרגישים רלוונטיים ונכונים לגבי רבים מאיתנו; הכנס הראשון, ה-‘יציאה מהארון’ מול המשפחה, הפעם הראשונה בה אנו מקבלים סדרת אנימה משלנו…אה רגע. טוב, לא אמרתי שהסדרה אותנטית מ-א’ עד ת’.

בכלל, המגמה בעונת השידור האחרונה הייתה סדרות העוסקות – מי יותר מי פחות – באנשים כמונו; ב-‘באקומן’ לקחו את זה לכיוון הריאליסטי של עולם המאנגה, ‘קוראגהימה’ חיה על טהרת אנשי האאוט-קאסטינג, ו-“The World God Only Knows” עוסקת בגיימר כפייתי. מושא כתבתנו ‘אוריימו’ לאו דווקא טובה יותר מאחיותיה, אבל היא כן מכילה את השילוב השפוי (ושוב, גם ‘שפיות’ זה מונח יחסי) בין כולן:  קירינו קיבלה אנימה בקלות כזו שתגרום לבנים מבאקומן לבכות. היא אוטאקואית-גיקית וגם היפסטרית-דוגמנית, מה שמעלה את התהייה איך היא תתקבל בבית הבנות של קוראגהימה. ומעל כל זה: היא חולת משחקים כפייתית התגרום לקאטסוראגי מ-“The World God Only Knows” להיות זה שיתאהב בה, ולא להיפך.

מלבד היותה של “Oreimo” סדרה על התחביב האהוב עלינו, היא גם מצחיקה. מאוד מצחיקה. בסדרות קומיות רבות הכימיה שנבנית היא בין כל דמות משנה לדמות הראשית. המצב הזה נכון גם פה, אך ישנן צורות כימיה רבות ושונות בין דמויות אחרות. היחסים בין קירינו לקורונקו לדוגמה הם לא היחסים בין קיוסוקה לקורונקו. רוב הסיטואציות הקומיות נובעות מ-2 מכנים עיקריים החוזרים על עצמם פעמים רבות: קיוסוקה שמכניס את עצמו ביודעין לסיטואציה מביכה כדי לעזור לאחותו, וקירינו כאשר זאתי נכנסת לפאנגירל-מוד. בשאר הזמן היא…הגיע הזמן להודות…דורשת סטירה. קירינו היא ביצ’ית שתלטנית, ולפעמים נשאלת השאלה מדוע קיוסוקה בכלל טורח לעזור למישהי שרוב הזמן בועטת לו במפשעה.

אה כן, כי היא מאוהבת בו. שכחתי.
להירגע בבקשה. “Oreimo” היא לא סדרת אצ’י בה כל דמות נשית מאוהבת בגיבור…אבל כן יש קריצה רומנטית בין קיוסוקה לכמעט כל דמות בסדרה. בין אם זו חברת הילדות שלו מאנאמי המאוהבת בו בסתר, או ההידלקות שלו על אייסה – חברתה הדוגמנית של קירינו – ואפילו התפתחות קצת-יותר-מחברתית בין קיוסוקה לקורונקו (גילוי נאות: זה הקשר שאני הכי מעודד). אבל בין קיוסוקה לקירינו יש מערכת יחסי אהבה-שנאה מטרידה למדי, ששיאה בפרק בו הם יוצאים לסוג-של דייט בכריסמס. ועוד לא הזכרתי את תקריות האצ’י הנדושות שכולנו מכירים, כמו נפילה מדויקת על החזה של קירינו, או מפגש מתורבת בין זוג תחתוני נשים, בעליה, והפרצוף של קיוסוקה. הכיוון הרומנטי הזה מעט לא ברור, שכן לא מדובר בסדרת אצ’י, והיא משודרת ברשתות מסחריות. אבל לא לדאוג, זו עדיין סדרה לכל המשפחה (בתנאי שהמשפחה שלכם היא צעירים בני 16 עד 30).

הגענו לחלקים הטכניים, גם בהם מצטיינת “Oreimo”. נתחיל מהחלק הבולט ביותר: פס-הקול. 12 פרקים, 12 שירי סיום, והם יכולים למלא כמעט שעה במסיבת ג’יי-פארטי. הפתיח, ‘Irony’ של ClariS, הוא ממכר למדי ומתאים מאוד לאופייה הביזארי של הסדרה, אבל לא מצאתי את עצמי מאזין לו מחוץ למסגרת הסדרה, שזהו המדד האולטימטיבי שלי כלפי שירים מסדרות. את האנימה הפיקו החבר’ה של סטודיו AIC, אנשים שיודעים דבר או שניים על קומדיות שלא-כדאי-לשתות-קולה-בעת-הצפייה-אחרת-היא-תצא-מהאף. דוגמה שאני יכול לשלוף מהמותן היא !Nyan Koi. זה מזכיר לי אגב שסיכויה של “Oreimo” לקבל עונה שנייה מוצלחים כמו הסיכויים האפסיים של “Nyan Koi”. אבל אל חשש! הבטיחו לנו פרקי בונוס וסיומות אלטרנטיביים – בדומה למשחקים של קירינו – לכשיצאו מארזי הבלו-ריי וה-DVD בקיץ. כך שאם דאגתם שקיוסוקה לא יגמור (Bad Choise of Words) עם הדמות שרציתם שהוא יהיה איתה, הסיכויים כעת גדלים ל-100%, אלא אם ייחלתם שהוא יהיה עם אמא שלו, ואם זה המצב, עופו מהבלוג שלי.

“Ore no Imōto ga Konna ni Kawaii Wake ga Nai” (אני חייב אורטופד) היא לא רק קומדיה מוצלחת, היא גם סדרה עבורנו. היא מלאה ברגעים מוצלחים, הומור משובח והיא דינמית להפליא. היא אולי לא מספקת הצצה אותנטית במיוחד לתעשייה (לא. לא באמת תקבלו סדרת אנימה על סמך הנובלה שבטח גם לא כתבתם), אבל מבחינת הקהילה והתחביב היא שואפת לשלמות. היחסים של קירינו למשחקים והסדרות האהובות עליה או התגובות האוטאקואיות-להפליא שלה במצבים שראינו במו עינינו, כמו התפנגרלות בתחרות קוספלי או רגע מוצלח במיוחד במשחק מחשב, הופכים אותה לסדרה שלא כדאי להחמיץ.


הטוב: אנימה בעלת הומור אנטיליגנטי ודמויות מופרעות, לא משעממת לרגע.
הרע:
12 פרקים בלבד (אם לא מחשיבים את הבונוסים שייצאו בעתיד).
הכיף: לצחוק על האוטאקואים הגיקים האלה בסדרה שאין להם חיים.
והמכוער: להיזכר בעצמנו.

ציון במדד OK – סביר פלוס פלוס

 (Ore no Imōto ga Konna ni Kawaii Wake ga Nai (My Little Sister Can’t Be This Cute | קומדיה, רומנטיקה, אחיות-קטנות | 2010 | 12 פרקים | סטודיו AIC | במאי: הירויוקו קאנבה | יוצר מקורי: טסוקאסה פושימי (מעניין בן כמה הוא?)

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם