Sarusuberi: Miss Hokusai

אין לי טעם אנין באמנות, ואפילו אני מכיר ומעריך את פועלו של קצושיקה הוקוסאי; מהציירים הבולטים בסוף תקופת טוקוגאווה. אפילו אם לא שמעתם על האיש ודאי נתקלתם במחוזות המרשתת באחד מהדפסי העץ המפורסמים שלו ("הגל הגדול"? כן, זה הוא צייר). שלא במתכוון אגב, אנו חבים לו תודה על המונח 'מנגה' שהושרש בזכות סדרת עבודות מפורסמת שלו בשם "הוקוסאי מנגה".

זהו בהחלט אדם מעניין ורב פעלים. לכן קבלו סרט על הבת שלו.

או-איי (זה שמה. תתרגלו) היא צעירה בשנות ה-20 לחייה שהולכת בתלם של אביה המפורסם. היא מציירת לא רע, ואפילו צברה לעצמה מוניטין. אוּלם יש לה עוד הרבה ללמוד לפני שתוכל לעמוד בגאון בזכות עצמה. בין לבין או-איי, אביה וחניך בשם זנג'ירו עוזרים לפתור מקרים על-טבעיים הקשורים ביצירות אמנות סוררות.

"Sarusuberi: Miss Hokusai" הוא לא סרט עלילתי, אלא סדרה של אפיזודות הקשורות באו-איי ומכריה. הייתי מכנה אותו "סרט אווירה" לולא האלמנטים העל-טבעיים שמוציאים מאיזון את אופי ה-"Slice of Life". אך החלקים הפנטזיים הם לא החלק העיקרי; בדומה לסרטיו הקודמים של קייצ'י הארה (Summer Days with Coo, Colorful) – הם כלי המשרת את העלילה, ומרבית הסרט נותר עם הרגליים על הקרקע.

לא הרבה ידוע על ילדיו של הוקוסאי. וטוב שכך, כיוון שזה מאפשר לשחק איתם כיד הדמיון. למשל, להפוך את בתו הצעירה, אונאו, לילדה עיוורת וחמודה שקשה להישאר כלפיה אדישים. מערכת היחסים בין האב לבנותיו היא בעייתית: על אף שהוא נחשב לגאון, הוקוסאי לא מוצג כבן שיחה חינני, אלא אדם קר רוח שמתנכר אל בתו העיוורת בשל מחלתה. או-איי מודעת למגרעות באישיות של אביה וכמובן שהיא לא תשתוק עליהם. מדובר בדרמה משפחתית סוחפת.

'Hokusai' לא מאכיל את צופיו בכפית. פרטים חשובים נאמרים דרך הקונטקסט, אף אחד לא יגיד "אני אלך לעשות X בגלל ש-Y". אין צורך להיות קולנוען כדי להבין את הנרטיב, מספיק להיות ערניים על מנת שתוכלו ליהנות מהסרט – אולי באופן שונה ממה שצופים אחרים יבינו. כמו עם אמנות, הסרט נתון לפרשנויות. מהבחינה הזו הוא לא שונה מביקור במוזיאון; למעט יצירותיהם של הוקוסאי ואו-איי שמוצגות לא מעט, מדובר בשעה וחצי של אינטרפרטציות.

תרחיש היסטורי, ילדה עיוורת ותסריט מינימליסטי – נשמע כמו אחד הסרטים האלה ששמים ברשימת ה-'נשמע חשוב, אני בטוח אצפה בזה מתישהו', רשימה שאצל הרבה אנשים כוללת סרטים דוקומנטריים ו-"האזרח קיין". אבל אין צורך לחשוש מהכובד של 'Hokusai'; זהו לא שיממון ביוגרפי שמקרינים בשיעורי היסטוריה. כדי לשלהב אתכם יותר, אספר ש-10 דקות מתחילתו מופיע בסרט דרקון (בבקשה תספרו לי שיש דרקון ב-"האזרח קיין"). לפרקים משתמש הסרט בהומור על מנת לתאר את מערכת היחסים הביזרית בין או-איי לאביה, ובלי ספויילרים אספר שהסצנה המצחיקה ביותר מתרחשת בבית בושת ובה גונב את ההצגה מיו אירינו, האחד והיחיד, המדבב זונה ממין זכר ["קָאגֵמָה", "陰間"].

ראינו גרסאות מהפנטות של טוקיו בהווה ובעתיד, אך כדי לקבל לכך השראה יוצרי אותם סרטים היו רק צריכים להביט מהחלון, כמו במקרה של "סנדקי טוקיו", או לדמיין מה שבא להם, כמו במקרה של "אקירא". אך לא במקרה של 'Hokusai': כדי להפיח חיים באדו — השם הקודם של טוקיו — מוכרחים לפתוח את ספרי ההיסטוריה. דמיון לא יעזור פה, גם לא מבט חטוף מהחלון. סדרות וסרטי אנימה אחרים המתרחשים בסוף עידן הסמוראים מציגים רוכל או שניים, קבצן נדבות בפינת הרחוב ומספר דוכני אוכל – וקוראים לזה יום (לא מצאתי ביטוי עברי מקביל ל-"call it a day"). אך לא קייצ'י הארה מיודענו. קייצ'י הארה עשה את שיעורי הבית שלו: אדו, בגרסה שלו, נראית מדהים. היא מאוירת בפרוטרוט, סואנת, והכי חשוב — אנו זוכים לראות ארבע גרסאות שלה; בסתיו, בחורף, באביב ובקיץ. קחו בחשבון שלא פשוט יהיה לחזור לגרסה העצלנית של אדו בהפקות עניות יותר אחרי שתצפו בסרט.

בגלל הדיוק ההיסטורי הזה הופתעתי לגלות את המרחב היצירתי שהוענק למלחינים: גיטרה חשמלית מתנגנת בתחילת הסרט ובנקודה קריטית לקראת סופו, מה שנותן לו נקודות זכות כיוון שגיטרות חשמליות הופכות כל דבר למגניב.

"Sarusuberi: Miss Hokusai" הוא סרט חוויתי ואמוציונלי ואני בספק אם יהיו כאלה שיתחרטו מהזמן שהשקיעו בו. "Summer Days with Coo" הוא עדיין, לדעתי, סרטו המוצלח ביותר של קייצ'י הארה, וגם על "Colorful" אמליץ לאנשים לפני שאזכיר את 'Hokusai' – אך זה מעיד על נפלאות סרטיו הקודמים ולא על חולשותיו של הנוכחי. הארה לא שבר את הרצף שלו, וסרטו (המאויר) השלישי ראוי לשבחים ולפרסים אותם קיבל. זהו נדבך נוסף לרזומה של במאי מבטיח ומגוון, ועל הדרך תזכו להכיר יותר – או פחות — תלוי עד כמה מדויק הסרט — את אחד האמנים הידועים בהיסטוריה ובתרבות היפנית.

Sarusuberi: Miss Hokusai | יפן, 2015 | Production I.G | היסטורי, דרמה, על טבעי, מברשות | 90 דקות | אן וואטאנבי, יוּטאקה מאטסושיגה, גאקו האמאדה, שיאון שימיזו, מיו אירינו | תסריט: מיהוֹ מארוּאוֹ | במאי: קייצ'י הארה | יוצרת מקורית: הינאקו סוגיאוּרה

לקריאה נוספת: 
• Summer Days with Coo [ביקורת]
• Colorful [ביקורת]