Mirai Nikki

על ידי רם קיץ פורסם ב אפר 24, 2012

גם אם ברשותכם הרעיון המגניב ביותר בעולם, ביצוע כושל עשוי להרוס הכל. תראו למשל את "Mirai Nikki" – לכאורה מדובר בסדרה שבסיסה הוא טורניר סטייל באטל רויאל שמתחריו הם בעלי יומן המסוגל לחזות דברים. מגניב, נכון? עכשיו תהפכו את הגיבור הראשי לבכיין שאין שסתום לבלוטת הדמעות שלו. זהו, במחי רגע רעיון מגניב נידון לכישלון. אתם יכולים לדמיין את קירא מ-"Death Note" בוכה על כמה שרע לו? את קיריטסוגו מ-"Fate/zero" מזיל דמעה על כל קורבן שהוא רוצח? לא. סדרה שאמורה להיות אלימה ו/או אפלה בבסיסה בשום פנים ואופן לא אמורה לקבל גיבור סיסי. יש דמות של הומוסקסואל מוצהר בסדרה, ואפילו הוא פחות הומו מיוּקיטרו, גיבור הסדרה.

כעת כשהוצאתי את הקיטור, אפשר להתחיל לדבר על "Mirai Nikki" בתור מה שהיא – פוטנציאל מבוזבז.

ההתחלה של הסדרה, לעזאזל – כל המחצית הראשונה שלה (!) מראה סימנים של הילד המגניב החדש בשכונה. כל אחד מהמתמודדים שהוא לא יוקיטרו ניחן בסיפור רקע טרגי כזה או אחר שהוביל אותו למשחק. מתעלה על כולם היא כמובן מיננה אוּריו, דמות שהיא מעין גלגול נשמות של רווי מ-"Black Lagoon" רק עם קצת פחות מוסר. אפילו את גאסאי יוּנוֹ חיבבתי בהתחלה – ללא ספק מדובר באחת הדמויות הנשיות החזקות ביותר על-המסך, לפחות עד שהאובססיה שלה ליוקיטרו חצתה את הקו הזה שבין 'קצת מטריד' ל-'ממש-ממש-ממש מטריד'. נדמה שיוצר המנגה המקורית לא הצליח להסביר בצורה הגיונית מדוע שהיא תעזור ליוקיטרו בצורה כזו אובססיבית, אז הוא החליט ללכת כמה שיותר רחוק עם האינסטינקט הראשוני: כי ככה.

אחת החולשות המרכזיות שמפגינה הסדרה היא בחירות שנויות במחלוקת. זוכרים את מיננה מהפסקה הקודמת? היא פתחה את תפקידה באנימה בסדרה של פיצוצים בחטיבת-ביניים על מרבית תלמידיו. בשלב הזה אנו אמורים לשנוא אותה, אבל הסדרה שברה טאבו כאשר גרמה לנו לחבב אותה. מאוד. ולא שחלילה זה יקרה אחרי תהליך ממושך ומורכב בו היא מחליטה לחזור בה מפשעי העבר ולעזור לאנשים. מה זה פה, קנשין? לא. זה קורה בגלל…Wait for it…אהבה. יאייקס. הייתי נותן דוגמאות נוספות, אבל אז זה כבר יהיה לספיילר. מי שצפה בסדרה, ארמוז שהתכוונתי שאביו של גיבור בכייין מסוים עושה סדרה של מעשים מטומטמים ביותר בגלל סיבות מטומטמות ביותר…עם סכין.

ככל שהתקדמו הפרקים נהייתה העלילה יותר ויותר מופרחת. משום מה הכל חייב להיות גדול מהחיים. אם כבר יש טורניר מהסוג הזה, אז ברור שיגיע הרגע בו זה ישפיע על כל העולם. חס וחלילה שישאירו את הטורניר תחת ממדים ראליסטיים (נו, באופן יחסי). מהרגע שהסדרה קפצה מעל הכריש, אין לי מושג כיצד הצלחתי לשרוד את הפרקים. הקונספט המקורי נזנח לטובת מחרוזת וידואי קיטש חסרי תכלית, טוויסטים מופרכים בזה-אחר-זה וסיום תמוה במיוחד (וכן, אני מכיר גם את הסיום של המנגה. ולא, זה של האנימה לא הרבה יותר טוב ממנו. שניהם דפוקים באותה רמה). אחרי הפעם ה-427382 שיוקיטרו סיפר שבא לו ללכת לצפות בכוכבים, הצבתי אותו ברשימת "עשרת גיבורי האנימה המעצבנים ביותר" במקומות אחד עד תשע.

הרעיון המרכזי – זה של היומנים – נהיה מעיק. בהתחלה זה היה מתכון לתפניות מעניינות ותרגילים מתוחכמים, אך בהמשך השימוש ביומנים חרג מגבולות הטעם הטוב עד לרמה שכבר לא היה לי אכפת מה לעזאזל כתוב בהם. וזה בסדרה שהשם שלה הוא "Future Diary". היומנים נהיים תרוץ לכל מה שקורה על המסך, והם גם שמים סוף להכל, ולא תמיד מגיעים בעליו לשלוות הנפש לה יחלו.

ומילא זה, אבל לפחות הדבר היחיד שמצופה מהסדרה לשמור עליו היא לא מצליחה: רמת הפקה. בהתחלה האנימה עוד נראתה נהדר, אבל אז התחילו להגיע האיורים המחופפים, עיצוב הדמויות הזול, האנימציה הפשוטה והרקעים ה…טוב, הרקעים נשארו סבבה. הדבר הטוב הקבוע היחיד בסדרה הוא פס-הקול שלה; דינמי ועתיר אדרנלין. לעתים המוזיקה אפילו גרמה לי להשתכנע שמדובר בסדרה טובה.
אבל אז היתעשתתי.

הטוב: כמה מהפרקים; כמה מהדמויות.
הרע: שאר הפרקים; שאר הדמויות.
והמכוער: יוקיטרו.

ציון במדד OK – סביר מינוס מינוס