March Comes in like a Lion

פחות עליות ויותר מורדות חווה ריי קירייָמה במהלך חייו; הוריו ואחותו נהרגו בעת היותו ילד, מה שאילץ את ריי לבחור: או להתגורר בבית יתומים או אצל חבר טוב של אביו. ריי – שלא רצה להיות קלישאת צ'ארלס דיקנס – הסכים להצעתו ידיד המשפחה. 

בדרך הקשה גילה ריי כי בית יתומים היה עדיף.

כאשר אנו פוגשים את ריי לראשונה, הוא נער בן 17 עם צלקות נפשיות בהן לא יוכל לטפל אף פסיכיאטר או חטיף קינדר. ריי גר לבדו בדירה קטנה וריקה (אבל עם אחלה נוסף לים), זאת לאחר שעזב את בית משפחתו המאמצת. אמנם אביו החדש הוא לא אדם רע, אבל המגורים עם אחותו החורגת הפכו את ריי לאדם אומלל; היא מסוג האנשים שחייבים לאשפז בכפייה, אך במקום זאת היא מסתובבת חופשי. כעת משעזב, מנסה ריי להמשיך הלאה, ואם תהיתם ממה מתפרנס צוציק בן 17 שחי בגפו – התשובה היא שוֹגי. 

שוגי הוא שחמט יפני, יש שיאמרו קשה ממשחק שח רגיל (בעיקר למי ש… ובכן… אינו דובר יפנית). ריי שלנו הוא עילוי בשוגי, מהבודדים אי פעם שהפך לשחקן שוגי מקצועי עוד לפני התיכון, ועל כן רף הציפיות ממנו גבוה – כל-כך גבוה שריי לא בטוח אם הוא בכלל מעוניין לטפס לפסגה. אך אין לו ברירה, ואף פעם לא הייתה לו: שוגי הוא שחיבר בינו לבין משפחתו החדשה (סליחה, החדשה בדימוס), וכעת שוגי מונע ממנו להיות הומלס לפני גיל 18. שגרת יומו של ריי מורכבת מאימונים, תחרויות וחיי בית ספר נטולי חברים (למעט הפסקות אוכל עם המחנך שלו). אחרים כבר היו משתגעים במקומו – וריי אכן קרוב היה לנקודת שבירה – אך למזלו, האחיות לבית קָאוָומוֹטוֹ נכנסו לחייו.

שלוש האחיות היתומות מתגוררות בבית צנוע, חם ואוהב. הן לא יודעות הרבה על ריי, רק המינימום ההכרחי, אך שלושתן הפכו להיות משפחתו (השלישית?), אולי המשפחה האוהבת הראשונה שהייתה לו מזה זמן רב. ריי לא מתגורר עמן, אולם הקשר בין הארבעה חזק ואוהב מרוב המשפחות הביולוגיות שפגשתי.

"March Comes in like a Lion" (או "Sangatsu no Lion") לא כאן בכדי לספר סיפור. פרקי הסדרה הם אנקדוטיים ברובם ועוסקים בריי ובאנשים סביבו. 'הנה פרק עם ריי והאחות האמצעית', 'הנה חצי פרק על יריבו של ריי' וכן הלאה, כאשר העלילה המרכזית – אם אפשר לקרוא לה ככה – מתקדמת באופן אטי.

וזה בסדר, משום שיותר מהכול זו סדרת אווירה. אווירה של דיכאון, של שמחה, של משפחתיות וניכור. אשקר אם אגיד שלא היה לי רצון לראות את ריי מתקדם בעולם השוגי או מפגש פסגה היסטורי בין שתי המשפחות של ריי, ולמזלי 'סאנגטסו' מבינה כי אי אפשר בלי פלפל בנרטיב – ועל אף שקל להתבלבל, זו הסיבה שהיא אינה נושאת עליה תגית Slice of Life.

ז'אנר מבלבל נוסף הוא ספורט: מעצם היותה סדרה שהגיבור שלה מחונן בשוגי, מהלכת 'סאנגטסו' על חבל דק בתחום הספורט. על אף שמשחק המלכים (או משחק הקיסרים? משחק השוגונים?) דומיננטי לכל אורכה, פרקים רבים חולפים בלי שהמילה 'שוגי' בכלל מוזכרת. בחציה השני של העונה תופס השוגי חלק נכבד מעיסוק הדמויות, וגם אז עיקר ההתמקדות הוא פחות במשחק ויותר בשחקנים.

עשרים דקות סטנדרטיות הוא האורך של כל פרק, אולם עבור סטודיו Shaft מגבלת הזמן הזו אינה רלוונטית – חלוקת הפרקים נעשית לפי המנגה. כלומר, אפילו אם פרק "נגמר" 4 דקות לפני כתוביות הסיום, בארבע הדקות שנותרו יתחיל הפרק הממוספר שאחריו. באופן הזה נמנעת הסדרה ממריחות זמן ומקיצוצים כואבים. אני מקווה ש-Shaft סללו בכך את הדרך לעיבודים נוספים בסגנון.

"March Comes in like a Lion" היא אחת הסדרות הטובות שראיתי בשנים האחרונות, והכל בזכות הדמויות שלה. היא לא נראית כמו סדרת אנימה רגילה (אבל כן כמו סדרה של Shaft: התכוננו להטיות-ראש חסרות פרופורציות) והיא לא מפחדת לעסוק בנושאים מורבידיים, גם אם הם מוחלפים כמעט-מיד בטון קליל. תמצאו בה דרמה, הומור משובח, מערכות יחסים מורכבות ואפילו – מדי פעם – מתח (כי תחרויות שוגי). יש בה הכל מהכול, ועדיין אני רוצה יותר. אני יודע שהווילון עוד בקושי נסגר על העונה הראשונה, אבל אני כבר רוצה אחת נוספת.

הטוב: נטולת פגמים.
הרע: לא לחסרי סבלנות.
והמכוער: גם לא לבעלי צוואר רגיש.

ציון במדד OK – סביר פלוס פלוס פלוס

(March Comes in like a Lion (3-gatsu no Lion | יפן, 2016-2017 | 22 פרקים | סטודיו Shaft | דרמה, קומדיה, לא Slice of Life, לא ספורט | קנגו קאוונישי [שִימה מ-"Prince of Stride: Alternative"], איי קייאנו [צ'יטו מ-"Flying Witch"], קאנה הנזאווה [שיאמי מ-"Ao no Exorcist"], מיסאקי קוּנוֹ [הארומי אייסאטו מ-"Ace Attorney"], טומוקאזו סוגיטה [גינטוקי מ-"Gintama"], מרינה אינואה [יוֹקוֹ מ-"Tengen Toppa Gurren Lagann"], אקירא אישידה [גאארה מ-"Naruto"], נוֹבּוּהיקוֹ אוׁקָמוׁטוֹ [ניזומה אייג'י מ-"Bakuman"], שיניצ'ירו מיקי [סאקאמוטו מ-"Gintama"] | בימוי: קנג'ירוֹ אוֹקָאדה, אקיוּקי סימְבּוֹ | יוצרת מקורית: צ'יקה אוּמינוֹ ["Honey and Clover"]