Maquia: When the Promised Flower Blooms

אל תתנו לחזות התמימה שלו להטעות: “Maquia” הוא סרט רע, ואני לא מתכוון שבתור סרט הוא רע (כי הוא לא) אלא שהסרט… רעעעע: הגיבורים שלו הם אנשים שסובלים, סובלים עוד ולבסוף סובלים ממש. בין לבין הם מרגישים רוגע, אך הוא לא נמשך הרבה כי מי זה מציץ מהחלון? בינגו, מיסטר סבל.

וזה נהיה בסדר כשמבחינים כי “Maquia” הוא בכלל לא סרט רגיל אלא מעין סיפור אגדה, משהו שיכול היה לצאת מתוך מעשיות האחים גרים; אם יזדמן לכם לקרוא גרסאות מוקדמות של חלק מאותן אגדות תגלו, לדאבונכם, כי הן טיפה שונות מהסיפורים שהקריאו לכם לפני השינה (אלא אם גדלתם עם הורים חסרי אחריות). למעשייה הידועה “היפהפייה הנרדמת” יש למשל סיום לפיו הנסיכה נאנסת כשהיא בתרדמת ומתעוררת בעת לידת שני ילדיה התאומים – ועוד לאחר-מכן מתחתנת עם האָנס (ועוד ואומרים שהרומנטיוּת מתה). “Maquia” הוא בדיוק זה: עיבוד קולנועי לסיפור אגדה מצמרר, רק שסיפור האגדה המקורי לא קיים.

אנשי היורף (Iorph) שוחרי השלום חיים בקומונה פסטורלית שנסתרת מעיני העולם (דמיינו את תמיסקירה מוונדר וומן, רק שיש גם גברים). את זמנם מבלים אנשי היורף בשזירה ו… זהו בערך, עניין קצת תמוה לאנשים עם תוחלת חיים של מאות שנים. בגלל מתנת / קללת אריכות הימים, צעירה בת 15 בשם מאקיה מוזהרת על-ידי מנהיגת השבט לא להיקשר רגשית לאנשים מבחוץ – פן תגלה מהי בדידות אמיתית. כבר באותו לילה מותקפים אנשי היורף על-ידי ממלכה שכנה שחפצה בסוד היורף לחיים ארוכים, ומאקיה שלנו בורחת על גבו של דרקון (אה כן, יש דרקונים בסרט) ומוצאת עצמה בלב לבו של יער אפל הרחק מביתה ואנשיה. בעודה מפוחדת, מגיעה הצעירה לבקתה הרוסה ומוצאת בה גופת אישה שאוחזת תינוק חי. באותו רגע מחליטה מאקיה להיות אֵם לעולל היתום וזאת חרף האזהרה שקיבלה, חרף היותה בת 15 ללא ניסיון בהורות, וחרף העובדה שהיא לבדה בעולם זר (אמרתי או לא אמרתי אגדה?).

מדובר אמנם בסרט פנטזיה על שלל האלמנטים הנלווים לז’אנר, אך הוא עוסק בהורות יותר מהכל ועל-כן הסיפור שלו אוניברסלי ונגיש לכל אדם. הפנטזיה שמסביב? היא בעיקר בונוס. דמיינו לוּ “אסקימו לימון” היה מתרחש, נניח, בהוגוורטס: בעיקרון מיותר, אבל אין לי תלונות.

“Maquia” מתפרש על פני פרק זמן ארוך. לא אגיד כמה ארוך בדיוק, אבל היחסים בין מאקיה לבין בנה המאומץ, אריאל שמו, נהיים מוזרים ככל שפער הגילאים ביניהם מצטמצם… ואז נפער שוב. אציין כי אני שמח שהסרט, על אף שיש לו הזדמנויות, לא פונה למחוזות שהיו הופכים את הצפייה בו לחוויה מביכה במיוחד עם אימא שלכם (במילים אחרות: הסרט לא עשה את מה שעשתה המנגה של “Bunny Drop“).

קו עלילה מקביל מתרחש בעיר הבירה, ספציפית בארמון המלוכה בו כלואה לייליאה – חברתה הטובה של מאקיה ומי שהייתה פעם אדם שמח. כחלק מהניסיונות להשיג תוחלת חיים ארוכה, לייליאה עוברת מה שעבר על “היפהפייה הנרדמת” (בגרסה הנוראית) רק בלי החלק של הכרת התודה כלפי הנבלות שהביאו אותה למצב הזה. כפי שאמרתי בהתחלה, “Maquia” הוא סרט רע לדמויות שלו: לא מאקיה, לא לייליאה וגם לא אריאל זוכים לרצף של אושר. הם בשלב כזה או אחר מוצאים עצמם נרדפים, כלואים או מייחלים למות.

עם זאת, וזה החלק היפה, הסרט מצליח למצוא את הטוב בכל הרע הזה; אם יש מסר ש-“Maquia” רוצה שהצופים ילמדו הוא שאת הרגעים הטובים בחיים צריך לנצור, קטנים ככל שיהיו. פרק הזמן הארוך שחולף בנרטיב מלמד כי הימים אולי ארוכים אך השנים קצרות, ולהיות עצובים על דברים טובים שהסתיימו עדיף על לא לאפשר להם לקרות. מי שמלמדת אותנו את כל זה היא מארי אוקָדה.

מארי אוקדה היא אחת התסריטאיות הבולטות בתעשיית האנימה. חלקכם יופתע לגלות כי כמה מהסדרות הטובות ביותר שביקרתי פה לאורך השנים הן פרי עטה, ו-“Maquia” הוא ניסיונה הראשונה לעבור אל עמדת הבימוי – ניסיון שעבר בהצלחה. אם תבחר מעתה אוקדה לביים עוד סרטי אנימה, תעשיית האנימה תהפוך למקום הרבה יותר טוב.

“Maquia” לא רק כתוב מקסים, הוא נראה פנטסטי: השילוב בין מארי אוקדה לבין סטודיו P.A. Works הוכיח עצמו בעבר על המסך הקטן, ועל המסך הגדול הם משחררים את חגורות הבטיחות; זה אחד מסרטי האנימה היפים של השנים האחרונות, כשחסרונו היחיד טמון בהיותו סרט שנראה כמו סרט אנימה. רגע, שניה, הרשו לי להסביר: חלק מהאפיל של גדולי הבמאים דוגמת סאטושי קון, מיאזאקי, מאמורו אושי, מאמורו הוסודה (ובמידה מסוימת גם מאקוטו שינקאי) טמון באוניברסליוּת שלהם: לא תמצאו בסרטיהם הקצנה מגוחכת של העיניים, למשל, או שימוש נרחב במלודרמה. אלה במאים שגם מי שסולד ממדיום האנימה יכול ליהנות מיצירותיהם. אולם מארי אוקדה גאה במורשת ממנה באה, ועיצוב הדמויות ב-“Maquia” הוא “אנימה” מהמאה ה-21 במלוא מובן המילה, כולל אימוץ קונספט הקוואיי הרווח בעשור וחצי האחרונים (ואם אתם רגילים לסגנון של P.A Works אז אתם יודעים כבר למה לצפות). היא אוהבת למתוח את חוט המלודרמה עד לנקודה בה מרגישים כי תכף החוט נקרע, ולדעתי האדם הממוצע, זה שאינו מכיר את עולם האנימה, עשוי לסלוד מהסגנון. לא בטוח שאני רוצה שמארי אוקדה תתאים עצמה לזירה הבינלאומית, אבל חלק בתוכי רוצה ששאר העולם יכיר בה. על מנת שזה יקרה צריך, קצת, להשתנות.

מה שמונע ממני לתת ל-“Maquia” ציון מושלם (אם הייתי מחלק ציון) הוא הסוף שלו. הבחירות שעושים חלק מגיבוריו הן לא רק תמוהות, אלא בניגוד גמור לאמונות של עצמם. אין פה עניין של הקרבה אישית לטובת הכלל או ניגוד בין שני עולמות: אחת הדמויות, חד וחלק, זונחת כל מה שנלחמה עבורו. זה בערך כמו שלוק סקייווקר, כאשר הוא כבר בתוך ה-X-wing ועם האגודל על הכפתור, יחליט כי לפוצץ את כוכב המוות זה בעצם לא בראש מעייניו. אני לא בטוח מה אוקדה ניסתה לעשות כאן, אולם זה מותיר טעם לוואי במה שהוא ללא ספק סרט מוצלח מכל בחינה אחרת. יש במישור הזה כמה נקודות דמיון ל-“ילדי הזאב“: אם חד-הורית ניצבת איתנה מול העולם עבור הדור הבא, כאשר אחד מהצדדים הוא ייצור מיסטי, ושני הסרטים מסתיימים באופן שאני מוצא כבעייתי.

“Maquia” ברוטלי כשם שהוא מקסים; הוא עובד כאגדה מורבידית, כסיפור על אֵם ובנה וגם כמיתולוגיה על עולם פנטזי בו יצר האדם רע מטבעו. שיוף קל היה הופך אותו למושלם, אבל מדהים לחשוב כי זו התוצאה אליה הגיעה מארי אוקדה בניסיונה הראשון (ואני מקווה שלא האחרון) כבמאית.

(Maquia – When the Promised Flower Blooms (Sayonara no Asa ni Yakusoku no Hana o Kazarō | יפן, 2018 | 115 דקות | סטודיו P.A. Works | הרפתקאות, דרמה, פנטזיה, ואת אמא שלך גם | מאנאקה איוואמי [לייקוס מ-“Children of the Whales”], מיוּ אירינוֹ [ג’ינטאן מ-“Anohana”], איי קייאנו [מנמה מ-“Anohana”], מיוקי סוואשירו [קורפיקה מ-“Hunter x Hunter”], טומוקאזו סוגיטה [גינטוקי מ-“Gintama”], יוקי קאג’י [ארן מ-“Attack on Titan”], רינה סאטו [נגי מ-“Negima”] | תסריט ובימוי: מארי אוקדה המלכה

לקריאה נוספת
3 תגובות
  1. אראגון אומר/ת

    איך צפית בו? חשבתי שכולם עוד מחכים לתרגום…

    1. רם קיץ אומר/ת

      כבר יש תרגום 🙂

  2. אלעד אומר/ת

    אני לא התלהבתי לצפות בו כיוון שאינני אוהב דרמות אבל עם האהבה שלי לפנטזי. אמרתי אולי ניתן לו הזדמנות.
    בעקבות הביקורת סופית לא אצפה בו.
    אם הוא קשה, מורבידי, עם דמויות דרב הזמן סובלות, לא אהנה בצפייה ואף היא תהיה לי קשה מידי. אז אוותר בשבילי

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם