Puella Magi Madoka Magica

(יש מצב קל לספויילרים, ראו הוזהרתם).

חלקכם כבר יודעים שהדייט הראשון שלי עם Puella Magi Madoka Magica לא הסתיים בכך ש-"עלינו לקפה", למרות שנתתי לה נשיקה בלחי כי בכל זאת היא נראית טוב. אבל משהו בדייט ההוא לא עבד, וכך נפרדנו כידידים מבלי שתכננתי להתקשר אליה שוב. והנה היום, עומד אני מולכם לאחר שניהלתי עם מאדוקה (הסדרה, לא הדמות בת ה-14) רומן מלא, בו כול דייט היה סוער יותר מקודמו. הסיבה שנתתי למאדוקה הזדמנות שנייה היא מפני שמאז אותו דייט, מאדוקה נהייתה סלב – מספר המחזרים שלה גדל, והיא נעשתה שם מוכר בפי כול. הדיבורים הרבים על כך שהיא שוברת מוסכמות, מהפכנית, נהדרת וכמובן נראית מיליון דולר, גרמו לי לתהות אם שפטתי מוקדם מדי, ואולי היא טומנת בחובה יותר מהנראה לעין?
התקשרתי אל מאדוקה שוב.

'מאהו שוג'ו [או 'נערת קסם'] לפי ההגדרה של Urban Dictionary: "ז'אנר מאנגה או אנימה המכוון כלפי נערות שלפני גיל-העשרה. עוסק בנערה רגילה המקבלת יום אחד כוחות קסם, והופכת לדמות קסומה שנלחמת ברשעים". וואלה. טוב, זה ודאי נכתב לפני ששודרה מאדוקה. הסדרה אכן שברה כול קוד מוסרי שעל  פיו סדרות המאהו שוג'ו פועלות. לא יודע מה איתכם, אבל אחרי מאדוקה – קצת קשה לחזור לראות סאקורה לוכדת הקלפים.

להגיד שמאדוקה זו סדרת מאהו שוג'ו על נערה שנלחמת מול מכשפות רעות יהיה כמו להגיד ש-"טיטאניק" זה סרט עם ספינה. התיאור נכון, אבל לספר אותו כמו שהוא יפחית מערך הסדרה. אין דרך לתאר את מאדוקה ולהעביר את הפסיכדליות של הסדרה, האלימות הנפשית, הדילמות, הייאוש והרוע (או לפחות מבלי להרוס את אלמנט ההפתעה לכמה מהקוראים). גיבורות הסדרה, כולן נערות, קיבלו את היכולת להפוך למאהו שוג'ו בתמורה להגשמת משאלה בה יחפצו. למרבה האירוניה, זו דווקא מאדוקה שלנו שמהססת יחד עם חברתה סָיַיאקָה. השתיים מקבלות את ההזדמנות להפוך למאהו שוג'ו לאחר מפגש עם מאהו שוג'ו ותיקה בשם מָאמי, שמצילה אותן מהמתקפה של הוֹמוּרָה: חברתה לכיתה של מאדוקה, מאהו שוג'ו המנסה למנוע את הפיכתן של מאדוקה וסייאקה לכאלה, ואין אמצעים לא כשרים עבור המטרה הזו. הסרסור של הבנות (נו, מי שמעניק להן את הכוחות והמשאלה ומצוות אותן למחוזות) הוא קיובּיי – יצור קטן, פרוותי וחמוד, אך בעל אג'נדות מעוותות וחיוך קפוא שמסתיר סודות רבים.

מה שיפה במאדוקה זה שקשה לחזות מתי יגיע אחד מרגעי ההארד-קור המפורסמים שלה. הדיאלוגים הארוכים בסדרה עשויים להסתיים בדרכים רבות, ולמרות שלא תמיד הם הולכים לכיוון האלים – הציפייה שמשהו הולך לקרות היא שאוחזת חזק באשכים של הצופה. אך כשאותם רגעים מגיעים סוף סוף, ומזכירים לנו שסדרת מאהו שוג'ו טיפוסית היא לא, התענוג הגלום מאחוריהן לא משתווה לכלום. האנימה לא פוחדת לשחוט פרות קדושות, וזה כולל הריגה ברוטאלית של נערות, ולראשונה הצגת הצדדים האפלים (המאוד מאוד אפלים) בתפקיד. לכן לא פלא שרוב הפרקים דנים בצורה זו או אחרת בחיים, מוות ומשמעותם. לעולם אין לדעת מי יישאר איתנו לפרק הבא, ומה הפירוש מאחורי אמירות מסתוריות כאלה ואחרות. אין אף שאלה (לפחות לא הפילוסופיות שבהן) שנותרה מיותמת ממענה, וככל שמתקדמים הפרקים והמצב נהיה ברור יותר – כך הוא גם מפחיד יותר. כבר מההתחלה ברור שלקיוביי חסר בורג-שניים ואפילו ארגז כלים, אבל יוצרי הסדרה פועלים לפי כללים של סרט אימה ושולחים בעיקר רמזים מי עשוי להיות טוב ומי רע.

יש למאדוקה את החסרונות המינוריים שלה, אותם חסרונות שגרמו לי לנטוש את הסדרה לפני שננתי לה הזדמנות נוספת. בראש ובראשונה, מאדוקה (הפעם הדמות) עולה על העצבים. היא אולי הגיבורה, אבל תחילת הסדרה מעניקה פוקוס רב יותר על חברתה הקרובה סאייקה. גם הומורה, שלא צריך להיות בלש בריטי עם מקטרת כדי להבין שהדמות לא כזו רעה, משכה בי עניין מסוים. מאדוקה לעומת זאת היא גלגל חמישי עם פנצ'ר: היא התלוותה לציד המכשפות, בכתה המון על גורל חבריה והתחבטה שוב ושוב בשאלה 'להיות או לא להיות'. כולנו מכירים לפחות בן-אדם צדקן אחד, זה שמדבר בעד מוסר ודוחף את האף לאן שלא צריך – כזו הייתה מאדוקה. אך כשהחלו לטפטף בפרקים האחרונים הסברים לוגיים למצב, נהייתי הרבה יותר סלחן כלפיה.

השאלות הפסיכולוגיות שמעלה הסדרה הן ברובן אקזיסטנציאליות. חכו, אל תברחו.
לפי תורת האקזיסטנציאליזם, מהותו של האדם מגיעה רק אחרי קיומו. לכן בני אדם יכולים להתקיים ללא תכלית או מהות, בשונה ממה שמציגה הסדרה כשמועלות סוגיות הפרט ושאלות זהות כאלו ואחרות. אבל רק מי שצפה עד הסוף, מבין שמאדוקה תומכת בתיאוריה הזו – ומפה גדולתה. בספרו "כה אמר זרתוסטארא" שאל ניטשה 'האם האדם הוא טעות אומללה של האל, או האל הוא טעות אומללה של האדם?'. ניטשה, אתיאיסט בנפשו, כיוון לכך שהאל בתפיסתו המודרנית הוא רעיון מת ולאדם יש את האפשרות לשנות את גורלו, אך המחיר שעליו לשלם כרוך לעיתים בהפיכה לישות אנטי-אקזיסטנציאלית (ולסוג של אל).

מאדוקה עצמה נקרעת בין 2 בחירות: הרצון לנהל מסלול חיים רגיל מחד, ומאידך להציל את חבריה ולהגן על האנושות, בכך שתהפוך למאהו שוג'ו ותמרוד בערכים שהעולם הפנטזי התובעני הזה דורש. עולם המאהו שוג'ו מיוצג בידי רעיון ה-'על-אדם' (הכינוי שניטשה העניק למצב הטוב ביותר שאדם יכול להגיע אליו), שכדי להשלים אותו אותו צריך: להתרחק מהמוסר החברתי ואף למרוד בו, ולהתחיל בתהליך ממושך של התעלות עצמית. מנגד, מאדוקה שרויה מרבית הפרקים במצב של 'האדם האחרון', אנטיתזה לרעיון העל-אדם. במצב הזה, האדם הוא עייף וחלש, ולא תראו אותו לוקח סיכונים. אך העולמות מתערבבים, ובחירה חייבת להיעשות – בחירה שכאשר היא נעשית, מגשימה מאדוקה את רעיון העל-אדם ויוצרת מצב אוטופי מבלי לפגוע באינדיבידואל.

.
..
…
הגרפיקה מגניבה טילים. לסטודיו שאפט יש ניסיון רב בתחום העיצוב האלטרנטיבי, ולכן העולם העתידני בו חיה מאדוקה רווי מבנים ארכיטקטוניים מהביזאריים שיצא לי לראות. מלבד זאת, הסדרה מתמחה היטב במה שסדרות אחרות של שאפט לא: קרבות עשויים היטב. במהלך הפרקים יצא לי לראות כמה מהקרבות המרהיבים ביותר אי פעם, וזה מבלי להכליל את הקרב הגדול האחרון בפרקי הסיום (שהוא לכשעצמו מתעלה על הסטנדרטים הגבוהים שהציבו הקרבות הקודמים). ציד המכשפות שמנהלות הבנות נראה לעיתים כמו טריפ סמים; המכשפה היומית מביאה עימה איזשהו עולם גרוטסקי שחוקי הפיזיקה בו שווים לתחת. במקרים האלה, נתתי למוח שלי 'לנדוד' עם מה שאני רואה מולי, ובהיתי במסך כמו זומבי מהופנט. תענוג.

אני יכול להגיד לכם שאין בי טיפת חרטה שיצאתי שוב עם מאדוקה. ההתחלה איתה הייתה נחמדה, אך צריך מספר דייטים נוספים כדי לחזות בצד הפרוע שבה. השמועות אומרות שכאשר הכוחות האמריקאיים פלשו לחדר של בן-לאדן, הוא צפה במאדוקה. איזו עוד סיבה יש לאלוף המחבואים הבינ"ל מזה 10 שנים להירדם לפתע בשמירה?

הסדרה לא מפחדת לשבור מוסכמות, ואני מאמין שהיא החלוצה לקראת מה שעתיד להיות שרשרת של סדרות אנימה השוחטות פרות קדושות. שום דבר לא יבטיח שכולם יעשו זאת טוב באותה הצורה, אך יהיה נחמד לראות סדרת שונאן בה ילדים נינג'ות בני 12 לשם שינוי הורגים מישהו. כי ניטשה אמר פעם…

הטוב: הדמויות, העלילה, הקרבות, האנימציה, הגרפיקה, העיצוב, המוזיקה, הדיאלוגים, הסיפור, פיצה.
הרע: הצתה מאוחרת.
והמכוער: ניטשה.

ציון במדד OK – סביר פלוס פלוס פלוס

Puella Magi Madoka Magica | יאמי מאהו שוג'ו, הרפתקאות, אימה, פסיכולוגיה, מד"ב, פנטזיה, עיניים רועדות בחרדה | 12 פרקים | 2011 | סטודיו Shaft | תסריט: גן אוראבוצ'י (Fate/Zero) | במאי: אקיוקי שינבו (כל דבר אחר של Shaft)