(Lupin III (2014 Live Action

בדומה לתלם בו צעדו “הרובוטריקים”, “ספיד רייסר” ואפילו “דרגון בול” – הגיע תורם של גיבורי Lupin III לעבור מעולם המצוירים אל עמק שוברי הקופות. על הנייר, רעיון רע. קל יותר להכין עוגת נעליים מאשר להפיק, עם שחקנים בשר ודם, סרט עפ”י סדרת הרפתקאות מצוירת לילדים (ולילדים בנפשם).

עולם הקולנוע לא זר לארסנה לופן. את סרטו של מיאזאקי רובנו מכירים, והוא רק אחד ממספר לא מבוטל של סרטים בהם כיכב הגנב הידוע. אך עולם הלייב אקשן, זו כבר טריטוריה חדשה* ומפחידה. האם דינו של לופן ליפול בדרך הרובוטריקים ולהפוך לגיבור של סרטים חסרי נשמה? או – שבניגוד לאמריקאים – לתעשיית הקולנוע ביפן יש כבוד עצמי?

אחסוך לכם את המתח: היפנים יודעים מה הם עושים.

על אף שאינו יצירת מופת, הסרט רוקד בהצלחה על שתי חתונות; צופים שמכירים את Lupin III ישמחו לדעת שרוח השטות והכיף עדיין בסביבה, כמו גם הדמויות האהובות. אך לא מדובר ברימייק סתמי: דמויות משנה חדשות, סיפור מקור רענן, והמאה ה-21, כל אלה מעניקים סיבה נוספת לצפות במעלליו המודרניים של לופן. אפילו צופים שאינם מכירים אותו צפויים לגלות בו עניין.

עבור אלו שטרם שמעו עליו, הכירו את ארסנה לופן השלישי, גנב ידוע המשתייך לארגון של גנבים מקצועיים. במהלך תחרות ידידותית פורצים החבר’ה למוזיאון על מנת לגנוב תכשיט השייך לקליאופטרה (לא נראה לי היא תתנגד). בהמשך אותו ערב, באירוע גאלה של הארגון, פורצים למקום פושעים לא-נחמדים-במיוחד עם רובים ומטול RPG, רוצחים חלק גדול מהנוכחים וגונבים את מה שהגנבים שלנו גנבו. לופן, שדווקא חיבב חלק מהאנשים שחטפו כדור בראש, נשבע לנקום. יחד עם פוג’יקו מינה, עמיתה למקצוע, וג’יגן, גנב נוסף ששרד את המסיבה הטָרָנטינואית, הם מתחקים אחר הטרוריסטים והתכשיט המסכן של קליאופטרה.

כעבור שנה מקבלים לופן, ג’יגן ופוג’יקו קצה חוט שמוביל לאנשים מפחידים במיוחד שמנהלים את העולם התחתון, והם מתחבאים – איך לא – במבנה השמור עלי אדמות.

כן, זה סרט שודים. ועם הרבה סטייל יש לציין; אם לא הייתי יודע אחרת, הייתי חושב שלופן נהנה ללכת ממש לאט. בעוד שלופן במקור – ואף אחד לא מסתיר זאת – נראה כמו קוף, ולא מהסוג החמוד, לופן החדש הוא רומנטיקן נאה. לא מפתיע, זה מה שמקבלים כשמלהקים את שוּן אוגורי ה-100מם!!1 האישיות השלומיאלית הידועה עודנה כאן, אך סט היכולות של לופן השתכלל: הוא הולך מכות כמו ברוס לי, מתמחה בפרקור, והדברים שהוא יודע לעשות עם אקדח ירשימו אפילו את… רגע אחד, להיות אקדוחן מיומן זו המומחיות של ג’יגן. אל דאגה, גם בגרסת הסרט ג’יגן הוא השולף המהיר במזרח. בסצנה שגרמה לי להוציא שריקת התפעלות (בשתיים בלילה. סליחה מיכל) יורה ג’יגן בהדק של רובה אחר על מנת להרוג את יריבו. בפרצוף-שלך ג’ון מקליין!

סצנות האקשן עלו מדרגה. קרבות אחד-על-אחד, טנקים, מסוקים, מוקשים ומרדפי מכוניות – הסרט אינו חוסך באפקטים, ואפילו בסטנדרטים הנמוכים-יותר של יפן יצאתי עם הרגשה שהבמאי יודע את העבודה. הנוכחות של גואמון, סמוראי מוכשר עם ערכים מפוקפקים, מביאה לידי כך שיש פאקינג סמוראי בסרט! בסדרות אנימה זה עניין שבשגרה. אבל אין סרט אקשן שמתרחש במאה ב-21 שלא ירוויח מנוכחות של סמוראי (דמיינו רגע: “מהיר ועצבני”? Meh. “מהיר ועצבני עם סמוראי”? פאק יה). במהלך אחד ממרדפי המכוניות, קופץ גואמון לעבר ג’יפ וחותך אותו בעודו באוויר. מי שחשש כי סצנות האקשן המופרחות של הסדרה לא יתורגמו היטב ללייב אקשן, הרי לכם הוכחה שדווקא כן.

הבחירה למצֵב את הסרט במחוזות ריאליים יותר ביחס למקור הוא פספוס צורם. מרדף המכוניות הידוע בסרט של מיאזאקי (סרט משנות ה-70′, להזכירכם) מהנה בהרבה מהמרדפים בסרט הזה כאשר הם אינם כוללים סמוראי על סטרואידים. יכולנו לקבל הרפתקת-שודים במחוזות “הג’וב האיטלקי”, ואין מתאים יותר מ-Lupin למשהו כזה, ובמקום זאת מעדיף הסרט ללכת על בטוח. וזו אחת האכזבות שלי ממנו.

ונעבור לאכזבות האחרות.
הבולטת שבהן היא שלא מדובר בסרט החכם בסביבה, נגיד ככה. הוא משתדל לשמור על נאמנות למקור, ומצליח, והוא מנסה להציג את לופן אל עולם רווי סמארטפונים ו-GPS, וגם בזה הוא מצליח, אך מעבר לכך אין לו ערך מוסף. מוצגות מספר דמויות חדשות וקצת אבסורדיות, רוב שחקני המשנה לא יודעים לשחק, ולמען האמת – ללא שמותיהם של לופן, פוג’יקו, גואמון וג’יגן, כנראה שההפקה הייתה נקברת בשלב כתיבת התסריט. וקבלו את זה: הדיאלוגים הם באנגלית 50% מהזמן (הערכה נדיבה, כי נדמה לי שיותר). מרבית העלילה לא מתרחשת ביפן, אלא בהונג קונג ובסינגפור, לכן אפשר להבין את ההתעקשות על השפה. אך אבוי, הקאסט שכולל שחקנים יפנים, קוריאנים, טייוונים ותאילנדים לא יודע לדבר אנגלית נורמלית. סצנות שאמורות להיות רציניות, מקבלות (שלא במתכוון) נופך קומי — על גבול ההיסטרי — כל זה כי שוּן אוגורי וחבריו נשמעים כאילו הם בלעו 8 חתיכות מרשמלו בבת אחת.

אבל מי מאתנו צופה ב-Lupin בשביל סיפור אינטליגנטי (ושפה נהירה)? הסרט עושה עבודתו נאמנה למי שמחפש לכבות את המוח לשעתיים פלוס. הוא מצחיק, יש בו סצנות אקשן מרשימות למדי ומעריצים וותיקים ישמחו לראות את גיבורם האהוב בגרסה שהצליחה להיות לא מביכה (ועם דמות כמו לופן, זה לא עניין של מה בכך). האינטרנט אומר כי עובדים על סרט המשך, ואני בהחלט רואה את העסק הופך לסדרת סרטי אקשן לא רעה בכלל. אז אולי זה לא “טירתו של קליוסטרו”, אבל לפחות זה גם לא “הרובוטריקים”.


הטוב: סרט בלוקבסטר שנראה טוב; לא משתין על המקור; מהנה למדי.
הרע: לא הייתי שולח לאוסקר; VERI BED ENGRISH
*והכוכבית: קיים לייב אקשן שהופק בשנות ה-70′, אבל הוא לא נחשב כי בעלי הזכויות לא אישרו אותו.

ציון במדד OK – סביר פלוס

 (Lupin III (Live Action | יפן, 2014 | 133 דקות | אקשן, הרפתקאות, טיקטוקים במקלדת | שוּן אוׁגוּרי [מריו מ-“Rainbow”], טטסוּג’י טָאמָאיָאמָה [טאקומי מ-“NANA”], מייסָה קוּרוֹקי [יוקי מוֹרי מ-“(Space Battleship Yamato (2010”], גוֹאוּ איָנוֹ [ג’ואי אסאקורה מ-“(Gatchaman (2013”], טָאדָאנוֹבּוּ אסאנוֹ [גוֹטוֹ מ-“Parasyte”], ג’רי יאן [איזה טיוואני אחד], קים ג’וּן [איזה דרום קוריאני אחד] | במאי: ריוהיי קיטאמורה [“Versus”] | יוצר מקורי: Monkey Punch


 לקריאה נוספת: The Castle of Cagliostro

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם