(Record of Lodoss War (Lodoss-tou Senki

אין לטעמי מספיק סדרות אנימה שהן פנטזיה גבוהה. אתם יודעים: כאלה עם חרבות, כישופים, אולי נבואה, אולי גם דרקון או שלושים. חובבי הז’אנר ישמחו לגלות יותר מסדרה אחת כזו בשנה, ואם אפשר במטותא – לא כקומדיית אצ’י טיפשית. זה נדיר, כן, אך תעשיית האנימה הנפיקה לנו את Berserk שיכולה לעמוד בגאון לצד “שר הטבעות” ו-“משחקי הכס”. והיא לא היחידה: אחת לתקופה, אנו מקבלים אצורות של ממש: לא מזמן צפינו כולנו ב-Shingeki no Bahamut, ועד היום אני זוכר לטובה את Claymore.

ונראה לי היו עוד.

השבוע הייתי בדודא לסדרה פנטזיה גבוהה חדשה. כלומר, היא לא חייבת להיות חדשה. רק חדשה עבורי. וכך, אחרי בירור קצר, העליתי בחכתי את Record of Lodoss War: סדרת OVA בת 13 פרקים שעונה בדיוק על מה שחיפשתי.

הסדרה עוקבת אחר קבוצה של הרפתקנים: פָּארן (אביר), דידלית (לוחמת אלפית), ווּד (גנב), סְליין (מכשף), אטוֹה (כֹּמר) וגְהים (גמד. לא יודע אם זה נחשב למקצוע שלו). המלך שלח אותם, מכל האנשים, לעצור רוע גדול שמאיים להשתלט על הממלכה: מכשפה עתיקת יומין בשם קארלה. תחנת הביניים הראשונה שלהם היא מבוּאה הרוסה של גזע הגמדים, ובפנים אורבים להם יצורים מיתולוגיים רעבים ומלכודות מסוכנות.

Record of Lodoss War זורקת את הצופים למים העמוקים: ‘הנה, אלה הגיבורים. לאן הם הולכים ולמה? תגלו בהמשך’. רק בפרק השני מבינים את הסיבה לאקספוזיציה העצלנית הזו: הפרק הראשון, עלילתית, אמור להיות באמצע הסדרה. האנימה מתחילה באמת רק בפרק השני. בפרק הזה פארן אינו אביר (אם כי גהים עדיין גמד), אלא פשוט-עם שכורח הנסיבות מוביל אותו למסע של חייו. יופי, כי מי רוצה לראות אביר שעושה דברים של אביר? העם דורש לראות כלומניק הופך ל… כלומניק עם שריון?

כן, לא נעים לי להודות, אך פארן הוא לא גיבור הפנטזיה הכי מעניין בעיר; יש לו חוש צדק אך לא חוש הומור, והאמת… גם כלוחם הוא אינו להיט. מזלנו הגדול שזו סדרת אנסמבל, ופארן מוקף בדמויות מעניינות יותר ממנו. בעיקר דידלית, אלפית שיודעת לתת מכות כמו שאני לחלטר ביקורות. בהמשך הסדרה מצטרפים לצוות שני גיבורים חדשים ומעניינים יותר מכל מה שפארן אי פעם יעשה.

פארן לא אשם כמובן: זו סדרה מ-1990, אז עוד לא הוּרגלנו לגיבורי פנטזיה ציניים ש-‘עייפים מדי לחרא הזה’. אל תסתייגו משנות ה-90, כיוון ש-Record of Lodoss War נראית נהדר (ולמה שלא? זו סדרה של Madhouse). בסטנדרטים של סדרות אנימה מ-1990, היא בערך כמו Fate/stay night עבורנו היום. לפחות בכל הקשוּר לאיוּר: רקעים מרהיבים, דמויות מפורטות והקפדה על הפרטים הקטנים בפריים. לצערי, היא סובלת מתסמונת Attack on Titan: סצנות קרב מסוימות המועברות בתמונה סטטית עם קריינות, ולא באנימציה אמיתית. אך אל תניחו לפרט השולי הזה להרתיע אתכם ממה שהיא ללא ספק סדרה שנראית מדהים (היא נראית יותר טוב מ-Arslan Senki של 2015, זה בטוח).

את Record of Lodoss War ניתן לראות היום באיכות בלו-ריי, כך שהתירוץ ‘אבל זה לא ב-HD’ אינו תקף. איזה תירוץ כן תקף? ‘אני לא אוהב פנטזיה גבוהה’. לא אשקר: זו לא ה-סדרה שתשנה את דעתכם על הז’אנר. רוב הקלישאות שברא טולקין מגיעות להופעת אורח באנימה הזו, כך שאם לא הבנתם אף פעם מה הביג דיל מתקופת ימי הביניים ומכשפות, ומשום מה לא אכפת לכם מדרקונים, ובאופן כללי אתם שונאים כיף: אין לכם מה לחפש פה.

מנגד, אם קראתם כל משפט שרוברט ג’ורדן אי פעם כתב, אל תבואו עם ציפיות גבוהות במיוחד: הסדרה לא מביאה לשולחן שום דבר חדש, והיא גם לא עשתה כן ב-1990. Record of Lodoss War מיועדת לחובבים מזדמנים או כאלה שמחפשים התחייבות לטווח קצר. היא טובה בתחומה, אך לא מעבר.

ויש בה דרקונים.


הטוב: סדרה מרתקת (רוב הזמן) עם דמויות מעניינות (רובן, לפחות); נראית נהדר.
הרע: הרבה קלישאות; גיבור ארכאי.
והמכוער: לא הייתי שורד יום אחד בעולם פנטזי, נכון?

ציון במדד OK – סביר פלוס

(Record of Lodoss War (Lodoss-tou Senki | יפן, 1990-1991 | 13 פרקים | פנטזיה, אקשן, הרפתקאות, גמד | סטודיו Madhouse | טָאקשי קוּסָאנוֹ [טראנקס מ-“Dragon Ball Z”], יוּמי טוֹאוּמָה [הלְבָּה מ-“hach/sigh.”], קאפיי יאמאגוּצ’י [אינויאשה מ-“Inuyasha”], הידיוּקי טָאנָאקָה [ליאוֹ מ-“Saint Seiya”], נוֹריוֹ וואקאמוֹטוֹ [אלכסנדר מ-“Hellsing Ultimate”], יוֹשיסָאדָה סָאקָאגוּצ’י [בריאריאוֹס מ-(Applseed” (OVA”], יוֹשיקוֹ סאקאקיבָּארָה [סר הלסינג מ-“Hellsing” ו-“Hellsing Ultimate”] | במאי: אקינוֹרי נָאגאוֹקָה | יוצר מקורי: ריוֹ מיזוּנוֹ [“Starship Operators” ו-“Rune Soldier”]

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם