ליז והציפור הכחולה

“ליז והציפור הכחולה” הוא סרט נטול עלילה, או לפחות עלילה מהסוג הסטנדרטי (“…ואז קרה X ואז קרה Y ויש קמיאו של סטן לי”). אמנם יש כאן דמויות והן מדברות אחת עם השניה, אך נתקלתי ביותר דרמה אצל פרוקטולוג. עלילת הסרט מתרחשת היא בין כותליו של בית-ספר, וסצנת השיא נטולת דיאלוג. ויודעים מה? זה נהדר. כל דבר ב-“ליז והציפור הכחולה” הוא קסם קולנועי מהשורה הראשונה, קסם שמוכיח כי לא צריך דרמה, אקשן, בדיחות או טרגדיה; כי אל תזלזלו בכוחו של קשר (אפלטוני) בין שתי בנות.

מיזורֶה היא תלמידת י”ב שקטה וביישנית שמנגנת באַבּוּב בתזמורת בית-הספר. חברתה הטובה ביותר היא נוזומי, נערה happy-go-lucky שמנגנת בחליל באותה התזמורת. עתידן המקצועי של השתיים נושף בעורפן, אך שתיהן לא רוצות להיפרד אחת מהשנייה כי הן חברות  ממש טובות (באופן אפלטוני).

אז מי זאת ליז ולמה יש לה ציפור כחולה?
מדובר ביצירה מוזיקלית, בעולם הסרט, שהיא גם אגדה אודות נערה כפרית וביישנית שמתגוררת בגפה ומתיידדת עם ציפור כחולה ותוססת שהופכת לבן-אדם במחי כנף. שתיהן ישנות באותה מיטה, מבלות יחדיו כל היום ונהיות חברות בנפש – אך כשהחורף מתקרב ועמו עונת הנדידה, מישהי תצטרך לעשות בחירה קשה.

הבנתם? הבנתם?? פשוט זה מעודן כזה, אז לא בטוח שהבנתם. טוב טוב, אסביר: אתם מבינים – ליז והציפור הן כמו מיזורה ונוזומי! *shocked-pikachu-meme.png* 

אני קצת מרושע ולא הוגן כלפי הסרט, כי הוא לא  מנסה להסתיר את האנלוגיה. מיזורה ונוזומי אומרות, כמה וכמה פעמים – ‘בואנה אנחנו ממש כמו ליז והציפור הכחולה’. השאלה היא מי משתיהן היא ליז ומי זו שעושה קקי על שִמשות של רכבים? ופה התשובה קצת מורכבת.

לאורך 90 דקות אורכו מפזז הסרט בין האגדה על ליז ובעלת הכנף, לבין מיזורה ונוזומי אשר על חברותן (האפלטונית) מעיב אירוע בן שנתיים בו עזבה נוזומי, זמנית, את תזמורת בית הספר – וכך פגעה במיזורה. היום הן אמנם חברות והכל בסדר, אך שתיהן, כמו יהודיות טובות, מרגישות אשמה: נוזומי על העזיבה ומיזורה על איזה משהו.

יש בכלל צורך לציין שהסרט נראה מדהים? רק השם “Kyoto Animation” טומן בחובו מידה מסוימת של ציפיות (בפן הוויזואלי). כל פרויקט שלהם, בין אם סרט או סדרה, נראה טוב מקודמו – ויגיע השלב בו האנימציה שלהם כבר לא תוכל להיות יפה יותר, פשוט כי אין לאן להשתפר והיקום יקרוס לתוך עצמו. אה, כלומר “ליז והציפור הכחולה” נראה סבבה.

עכשיו כשאתם עמוק בתוך הביקורת ושוקלים בחיוב צפייה בסרט, זה הזמן להגיד כי “ליז והציפור הכחולה” הוא סיקוול של סדרת אנימה. חכו רגע, נו. זו לא סתם סדרת אנימה אלא Hibike! Euphonium (מקום #2 ב-“נבחרי השנה 2015” ו-#2 ב-“נבחרי השנה 2016“). סדרת האנימה עוסקת בתזמורת בית-ספרית ומכילה אנסמבל רחב של דמויות, כולן הגיעו למיצוי מבחינת עלילה; ‘ליז’ לעומת זאת עוסק בשתי דמויות אזוטריות, כל-כך אזוטריות שאחת מהן לא מופיעה בעונה הראשונה והשנייה מופיעה אך אין לה ולוּ שורת דיאלוג אחת. בעונה השנייה הן אמנם דומיננטיות יותר, אך כדי ליהנות מהסרט אין צורך להכיר את הנפשות הפועלות (כי מה יש כבר לדעת? הן תלמידות תיכון בתזמורת). ‘ליז’ אמנם מכיל קריצות לצופי הסדרה כמוני, אבל זה רק כדי לרָצות אותנו אחרת היינו ממש כועסים. עבור הצופה הממוצע, מדובר בסרט שעומד בפני עצמו (כך גם הוא מופץ ביפן ובארה”ב, בלי זכר למילים “Hibike! Euphonium” בקמפיין הפרסום. הוא אפילו ינסה להתחרות באוסקר הקרוב).

בלי קשר למקור שלו  (ועם קשר לציפור), “ליז והציפור הכחולה” הוא לא לכולם: זה סרט איטי (מאוווד איטי) ומשתלם רק מהיבט אמוציונלי, וגם זה בתנאי שתתחברו לדילמות של שתי גיבורותיו. אפילו לסדרה המקורית יש תחרויות ואקשן, אך ‘ליז’ מתרחש בתקופת ביניים שקטה, אחרי האקשן והדרמה של הסדרה, ובלי אירוע משמעותי באופק. למרות זאת, את רגעיו האחרונים ראיתי בפליאה, מתרגש מהפגנת הרגשות (האפלטונית) של הבנות אחת כלפי השנייה.

המוזיקה הקלסית שמלווה את הסיפור והיותו סרט מרהיב הם בונוס שהופך את ‘ליז’ לחוויה ויזואלית וקולית מדהימה. אם יש לכם רגשות וסבלנות, גם את העלילה הרזה שלו תאהבו לא פחות; ללא ספק זה אחד מסרטי האנימציה הטובים של השנה.


Liz and the Blue Bird (ליז והציפור הכחולה) | יפן, 2018 | 90 דקות | סטודיו Kyoto Animation | דרמה, אורניתולוגיה | אטסומי טנזאקי [צ’יסה מ-“The Ancient Magus’ Bride”], נאו טויאמה [צ’יטוגה מ-Nisekoi”] | תסריט: רייקו יושידה | במאית: נאוקו יטמאדה [“A Silent Voice”] | יוצרת מקורית: איינו טקאדה 


לקריאה נוספת:
Hibike! Euphonium [ביקורת על העונה הראשונה]
Hibike! Euphonium [ביקורת על העונה השנייה]

לקריאה נוספת
2 תגובות
  1. גילברטו השלישי אומר/ת

    יש לי רגשות אפלטונים כלפי הסרט הזה (;

  2. meXD אומר/ת

    נשמע כמו סרט בשבילי^^
    בתקופה האחרונה זה דיי נושא שהעסיק אותי, התרחקות מחברים כי כבר אי אפשר להיפגש כמו פעם… אני יודעת זה חלק מלגדול אבל זה מבאס:/
    אולסו, קראתי את מה שכתוב בתחתית הדףXD

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם