!Little Busters



.ביקורת אורח של הקורא הנאמן עומר לוי על סדרה שהוא אהב במיוחד


“Little Busters” – על מה אתם חושבים כאשר אתם שומעים את השם הזה. “קונדסונים קטנים” (?) זה השם הראשון שלי באופן אישי עולה לי לראש. אך אל תטעו – לא תראו בסדרה דרדסים ובטח לא את קונדסון שמפוצץ דברים בפרצוף של אחרים. ובכל זאת, פשוט אקרא להם “ליטל באסטרס”.

ליטל באסטרס היא אנימת חיי בית-ספר המשלבת דרמה וקומדיה. הסדרה מבוססת על ויז’ואל נובל, עניין עליו  אתייחס בהמשך, אבל כרגע נדבר על האנימה בתור עצמה.

ריקי, הגיבור המרכזי באנימה, איבד את הוריו בתאונה, ובנוסף לכך הוא סובל ממצב שנקרא “נרקולפסיה” – לעתים הגוף פשוט נרדם, עושה Shutdown ככה סתם באמצע החיים. ריקי כמעט ואיבד כל תקווה והיה שרוי בדיכאון, אך ארבעת החברים הוציאו אותו מהבדידות ומאז החבורה מבלה יחדיו.
כעת משהם בתיכון – קיוסקה — מנהיג החבורה — רוצה להקים קבוצת בייסבול.

הפרק הראשון אמנם מציג את הדמויות אך זה נעשה באופן מאוד מצומצם ואפילו מהיר מדי לטעמי. על אף שהגיבורים מקבלים זמן מסך סביר בפרק, האופן שבו באות הדמויות לידי ביטוי במהלך הסדרה הוא מגוון ומאוד קל להתאהב בהן (על אף יתרונותיהן וחסרונותיהן), אך בפרק הראשון קשה לצופה החדש להבין זאת, אלא אם הוא כבר מכיר את הויז’ואל נובל מראש. אם כי לאחר שמתקדמים פרק או שניים, אי אפשר שלא להתאהב בסדרה בכלל ובדמויות בפרט, והחשש מהעניין הזה מוסר.

החבורה שלנו מתחילה להתרחב (כי מה לעשות, אם רוצים לשחק בייסבול צריך 9 אנשים) ומצטרפים אליהם עוד 4 דמויות משנה רב-גוניות (קומארי האופטימית, קורוגיה הגאונה הערמומית, קודוריבקה הקטנה והמתוקה והארוקה סיגוסה הקונדסונית המשעשעת) שכל אחת מהן היא עולם ומלואו. אי אפשר שלא להתאהב בכולן. כמעט לכל דמויות המשנה (אלו שאינם מהגרעין המקורי של החבורה) יש סיפור מיוחד שנמשך כ-3-4 פרקים. כיוון שלסדרה 26 פרקים, היא לא ממהרת להציג כבר בהתחלה סיפור של כל דמות, וחלקם אפילו מוצגים לקראת סוף הסדרה.
אגב, כל התרחשות כזו משלבת לא רק את העבר של הדמות אלא את ההווה ואיך זה משפיע על הליטל באסטרס שלנו. וכאן הנקודה החזקה ביותר של הסדרה מבחינה רגשית. זה נעשה באופן מרגש, נוגע ללב, מאופיין בירידה לפרטים ולעומק הסיטואציה בכל ההיבטים. בכל סיום של התרחשות כזו מרגישים שמחה ועצב כאחד, זה משהו מופלא שבהחלט סוחט את הלב. ישנה אפילו התרחשות-או-שתיים שנדמה כי מעט מתאכזרים כלפי דמות מסוימת, אבל כאשר מגיעים לסוף זה כבר שווה הכל.


מלבד הייחודיות הבלתי רגילה הזו שיש לכל דמות כלפי האחרים, הליטל באסטרס מתמקדים בחיי בית הספר שלהם באופן משעשע למדי. הפן הזה של חיי בית ספר גורם לצופה להיקשר לכל הדמויות באופן שונה כלפי כל אחת, אבל יחד זה באמת הדבק שמחבר ומחזיק את הכל ברגעים העצובים יותר של האנימה. חיי בית הספר האלה מגוונים, לא משעממים, ותמיד יבואו לידי ביטוי על-ידי החבורה באופן משמח ואפילו כיפי – פרק על מבחנים, פרק ליל-רוחות, ערב פיג’מות משוגע (פרק 15, אם תהיתם) וכמובן, בזמן שנותר, מתאמנת החבורה בבייסבול.

נוסף לכך יש לנו את שתי הדמויות המרכזיות ביותר – ריקי ורין. רין היא בחורה ביישנית מאוד, כמעט ואין לה חברים והיא אוהבת חתולים. מפעם לפעם הם מקבלים מכתבים על גבי אחד החתולים ונאלצים לבצע משימות שונות (למשל להציל את הקפטריה ולהכין אוכל לכל בית הספר), זאת כדי שבסוף ה-‘קווסט’ הכותב המסתורי יגלה להם את “הסוד שטמון בעולם הזה”. המשימות האלו באות לידי ביטוי כחלק מחיי בית הספר והן תמיד נעשות בשילוב עם כל חברי הליטל באסטרס שלא מודעים לקיומם של המכתבים.

החיסרון לכאורה של הסדרה הזו הוא בחוסר מוטיבציה לרומאנס. מצד אחד זה טוב, זה נותן לרגעים הקומיים והדרמטיים בדיוק את מה שהם צריכים בלי להתפזר יותר מידי מסביב. ובכלל אולי זו הסיבה שהסדרה מצליחה באופן כל-כך חזק להצחיק, לרגש ולהיכנס ללב הצופים.
מצד שני, בסדרה שמתרחשת בתיכון קשה לא להכניס את הפן הזה של הסיפור. זה גורם לי לתהות לאן הרומאנס הזה נעלם ולמה הוא לא בא לידי ביטוי כאשר כן יש מספר (כמעט) שווה של בנים ובנות. למשל ריקי, הגיבור המרכזי באמת; אמנם האופי שלו לא דומה לגיבורים חרמנים שיוצא להם דם מהאף, אבל לא מעט רגעים הוא ימצא עצמו מוקף בבנות של החבורה, ופשוט לא קורה ביניהם כלום.

נכון, אל תצפו לרומנטיקה בסדרה וליחסים בסטייל הזה מהדמויות, אבל זה בהחלט לא גורע, ובטח שזה לא הופך את הסדרה לרצינית מידי או משהו. חוץ מזה שעדיין יש לא מעט רגעים בהם זה בא לידי ביטוי בצורה קומית ביותר.

התחלתי לראות את ליטל באסטרס כאשר כבר היו לה כ-15 פרקים. לקח לי שני פרקים בלבד לפני שמרתנתי את שארית הסדרה כדי להדביק את הפער עם השידור. התאהבתי בסדרה ובדמויות. האנימציה מצוינת כל הזמן ולא נופלת אפילו מסרט אנימה מושקע. הפסקול בא לידי ביטוי בסיפורים של הדמויות ומעצים את ההתרחשות שאנו חווים עמם. גם הפתיח והסיומת נהדרים להפליא (לא מצאתם את עצמכם מפזמים את שיר הפתיחה? זה הזמן). הסדרה הזו היא פשוט תענוג.

נכון, ליטל באסטרס תכף מסתיימת ואני בהחלט עצוב בשל כך. 
לכל מי שתוהה או תהה – הם עוד ישובו אלינו. כרגע לא ידוע מתי. אמנם מדברים על עונה נוספת אך העניין לא סגור וכל הקלפים פתוחים. מראיון שפורסם עם מי שאחראי בפועל על האנימה, מתברר שהוא מאוד אוהב את החומר המקורי והוא לא מתכנן לעשות שטויות. וזה בהחלט ניכר בסדרה.

ועכשיו, רגע של גילוי נאות: לא נגעתי בויז’ואל נובל, אך כל מי שכן עבר אותו יגיד לכם שהסדרה למעשה לא רק שלא כיסתה את כל הויז’ואל נובל, אלא גם לא את מה שבאמת עומד מאחוריו.
אז רגע, כיצד איך יכול להיות שסדרה בת 26 פרקים לא כיסתה את החלק המשמעותי ביותר מהעלילה? מתוך סקרנותי הגדולה (שכמעט הרגה את החתול אבל בטח שלא את עבדכם הנאמן) החלטתי לספיילר לעצמי את העניין. השגתי את הויז’ואל נובל וברגע שיתפנה לי זמן, אשקוד בקריאתו, בתקווה שעד שהאנימה תשוב למסך יהיה לי עוד זמן איכות עם חברי הליטל באסטרס.

במידה ואתם אוהבים סדרות אנימה איכותיות (ומי מאיתנו לא?) בהיבט של חיי בית ספר, קומדיה ודרמה – הפסיקו לקרוא ולכו לצפות בליטל באסטרס. אני לא נוהג לעשות את זה, וכן אפשר למצוא חסרונות נוספים והכל, אבל הסדרה פשוט נכנסה לי ללב והיא כל-כך מצוינת בהיבטים שתיארתי לעיל שלא יכולתי שלא להעניק לה את הציון המושלם.

ציון – 10/10

[במדד OK – סביר פלוס פלוס פלוס]

הטוב: פיתוח מצוין של שלל דמויות שהופך את האנימה למצחיקה ומרגשת עד כדי דמעות.
הרע: אין כמעט רומאנס בתיכון, ויש רגעי ‘הארם’ שמרגישים מיותרים.
המכוער: בן שמלבישים אותו בבגדים של בנות, והוא מדובב ע”י בת, יש יותר מזה?

!Little Busters | יפן, 2012-2013 | דרמה, קומדיה, בייסבול? | סטודיו J.C Staff | יוּאי הוריאה, טוֹמוֹאה טמייאסו, היקארו מידוריקאווה, קייקו סוזוקי, נטסומי יאנאסה | במאי: יושיקי יאמקווה | יוצרים מקוריים: Na-Ga, היטארוּ הינוֹאוּאה

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם