Link Click

אני לא נהנה להתכתש בדיבייט עתיק היומין של מה נחשב אנימה ומה לא. חברה אמריקאית יכולה כיום להזמין סדרה מסטודיו ביפן, כאשר רוב האנימטורים יושבים גרים בכלל בקוריאה. הגבול טושטש, ואנימה כבר מזמן לא המונח ההוא שמתאר סדרות אנימציה שהופקו אך רק ביפן (והמצחיק הוא שבתוך יפן, המשמעות של “אנימה” הייתה מאז ומעולם “סרטים מצויירים”).

עדות לטשטוש הזה בין הגבולות אפשר היה למצוא ב-MAL, קיצור של My Anime List, כאשר הפציעה ממש לא מזמן סדרה חדשה בטבלת הסדרות והסרטים בעלי הדירוג הגבוה ביותר, “לינק קליק” שמה – ויפנית היא ממש ממש לא. נכון לכתיבת שורות אלו הסדרה במקום ה-21 ברשימה, עוקפת בדרכה מעלה קלסיקות דוגמת “מונסטר“, “המסע המופלא” ואפילו את “קאובוי ביבופ”. אני כמובן לא מאמין שהסדרה תישאר מדורגת גבוה כל-כך בעוד כחודש-חודשיים, אבל העובדה שסדרה שהופקה בסין, מתרחשת בסין, מדברת סינית וצוברת כזה הייפ, לא נעלמה מעיניי. הייתי מוכרח לבדוק. ידעתי שיש בסין תעשיית אנימציה ענפה, בעיקר בשנים האחרונות, אבל כל סדרה סינית שניסיתי לא המשכתי מעבר לפרק הראשון.

אבל את “לינק קליק” גמעתי ביממה.

“לינק קליק” (או Shiguang Dailiren במקור. בהצלחה לכתוב את זה בעברית) עוסקת בשני חברים, לוּ וצ’נג, שמנהלים סטודיו לפיתוח תמונות (לא, הסדרה לא מתרחשת ב-1998), אך הסטודיו הוא חזית לעסק האמיתי שהם מנהלים: לוּ מסוגל “לקרוא” כל צילום ולדעת מה התרחש בתוכו בפרק זמן של 12 שעות מרגע הצילום, ואם אתם חושבים שזה מרשים – צ’נג מסוגל להיכנס לתוך התמונות! צ’נג למעשה הופך לאדם שצילם את התמונה, מאמץ את הפרסונה, הזִכרונות ואפילו החלומות של האחד (או האחת) שאליו נכנס, ובכך הוא מסוגל להשפיע ולשנות כל מה שקרה אחר-כך.

השניים מנצלים את הכוח המרשים הזה כדי, בעיקר, לשלם שכר דירה. הם מקבלים בקשות מאנשים, וכל עוד צ’נג מבטיח לא לשנות את ההיסטוריה באופן דרמטי – הוא נכנס אל הצילום ומנסה למלא אחר בקשה, גדולה כקטנה. באחד הפרקים מבקשת מישהי לגלות את המתכון לאטריות של שותפה עסקית שעזבה, ובפרק אחר מחפשים השניים ילד שנחטף לפני 3 שנים. על פניו, שני המקרים לא יכולים להיות רחוקים יותר אחד מהשני – אך הם זוכים לאותו טיפול עם כפפות משי.

פה למעשה טמון הקסם של הסדרה. לא הנרטיב המרכזי על שני הצעירים עם כוח מיוחד אלא הסיפורים הקטנים, האנושיים, של אנשים שצריכים עזרה ואיבדו את דרכם. “לינק קליק” לבדה מכילה כמה מהפרקים המרגשים שראיתי השנה, בהרבה מהם טוויסט שמשנה לחלוטין את התמונה (תרתי משמע), וכיאה לסדרת מסע בזמן – אחד הז’אנרים שאני הכי אוהב – היא גם מהנה להחריד, ומנצלת את הקונספט השחוק הזה ועושה איתו דברים חדשים, מפתיעים ולעתים גם קודרים.

ברקע אותם פרקים אפיזודיים של “לינק קליק” משתרכת עלילת מתח אודות רוצח סדרתי שקשור, איכשהו, לשני הגיבורים שלנו, ואמנם העלילה הראשית לא מעניינת כמו אותם סייד קווסטים – לקראת סוף העונה היא מעלה שמונה הילוכים ומשלבת, במופתיות שקשה לתאר, מתח ומרדפי חתול-עכבר שמזכירים את “מחברת המוות” כשזו הייתה בשיאה. למעשה, מאז הצפייה החוזרת שלי ב”מחברת המוות” לא זכור לי בינג’ קליל כל-כך, עם פרקים שמסתיימים מהר, כמעט תמיד בנקודת מתח. ממזרים.

הסדרה יודעת היטב מה היא עושה והיא משתמשת בכל הכלים שברשותה כדי שתתמכרו, כמו למשל להשמיע את השירים הנכונים בסצנות אמוציונליות. אפילו האופן בו היא בוחרת אילו קלפים לחשוף, ומתי, משכללת “לינק קליק” לכדי רמה של אמנות. יוצרי הסדרה עשו כאן המון שיעורי-בית והושפעו ממגוון סדרות וסרטים, וניכר שאפילו מאקוטו שינקאי היווה נקודת השראה (ויזואלית ועלילתית).

כל זה היה עובד גם בלי ערכי ההפקה הגבוהים של “לינק קליק”, ובפרט עבודת הרקעים המרשימה. באתי לכתוב שהסינים עשו עבודה מדהימה אבל לא מעט יפנים עבדו עליה (כי, כאמור, הגבולות טושטשו). למעשה, אם כבר מאקוטו שינקאי, שניים ממעצבי הרקעים שלו אחראים על הרקעים גם כאן – משהו שגיליתי ממש הרגע. אין, האינסטינקטים שלי מדהימים.

לא אתחייב שכולכם תאהבו את “לינק קליק” (שם נוראי, אגב), היא לא טובה יותר מ-“מונסטר” או “קאובוי ביבופ” ובטח לא מ”המסע המופלא” (טוב שלא הגזימו). למעשה היא נוטה לרגשנות-יתר, ובנוסף, ממש כמו עם “מחברת המוות” – חלק מהתכניות שהגיבורים מוציאים לפועל, בזמן אמת, הן מדהימות ומסעירות, אבל אם תחשבו עליהן לעומק תבינו שיש לצ’נג ולוּ יותר מזל משכל.

צריך עוד לראות לאן הסיפור הראשי יתקדם בעונה השנייה (שכבר הוכרזה), ואני אוהב את זה שהסדרה לא הסבירה במילה אחת מאיפה הם קיבלו את הכוחות, כך שיש עוד לְמה לְצַפות. אך כבר כעת ניצבת מולכם סדרה עם המון חום, מצחיקה, מפתיעה, מרגשת, מותחת וממכרת באופן מטמטם – וזו התחלה פנומנלית. היא ללא ספק אחת הסדרות הטובות של השנה, בין אם תקראו לה אנימה ובין אם לאו.


הטוב: סדרה אנושית, מותחת, מקורית, ממכרת ונראית מדהים.
הרע: דורשת פה ושם סיספונד, ותשתדלו לא לחשוב יותר מדי על חוקי המסע בזמן.
והמכוער: זה שלא הזכרתי בכלל שיש מונח לתעשיית האנימציה הסינית – דוֹנְגוּאָה.

ציון במדד OK – סביר פלוס פלוס


לינק קליק [Link Click, או Shiguang Dailiren] | סין, 2021 | 11 פרקים (+ פרק ספיישל שנקרא “פרק 5.5” אבל בתכלס הוא הפרק השלישי) | סטודיו LAN | דרמה, אקשן, מתח, על-טבעי, מסע בזמן, טוקיו רבנג’רס אבל טובה | שוּ שאנגש… שנגקשו… עזבו לא חשוב | במאי: לי האולינג

לקריאה נוספת
1 תגובה
  1. תומר אומר/ת

    אחת הסדרות הטובות שראיתי, קשה להגיד שהיא באמת שווה את המקום ה21, כי על מנת להגיע לשם צריך הרבה יותר פרקים, אבל עד כה זאת אחת הסדרות הטובות ביותר שצפיתי בהן, אם ההמשך יהיה איכותי (ולא וואן פאנץ מן, או הארץ המובטחת), היא יכולה להצדיק את המקום שלה.

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם