הקץ לפירטיות | אנימה באופן חוקי

הרשו לי לספר על תקופה חשוכה, תקופה בה רבים הסתובבו עם תסרוקת של קערת דגנים, יו-יו עוד היה באופנה וכדי לראות אנימה נאלצו אנשים לקנות קלטות בוטלג עם תרגום מזוויע. רגע, שבו, זה עוד לא הכל: מכירים את הסדרה האולטרה פופולרית “קאובוי ביבופ”? כי היא שודרה בארה”ב שלוש שנים אחרי יפן. “רורוני קנשין“? שבע שנים. “דרגון בול“? תשע. תשע! הפרש של כמעט עשור.

לא היה פשוט להיות אוטאקו באותם ימים. שנות ה-90 אימצו סדרות פופולריות ועזרו להפיץ את הבשורה, אך למרות זאת מלאי האפשרויות היה מוגבל. כיום, לעומת זאת, אם גוף כמו נטפליקס מודיע בחוצפתו על סדרה שתשודר באיחור של 3 חודשים, יוצאת הקהילה בהתקף זעם כמו ילד בן 6 שקיבל חולצה של הפאוור ריינג’ר הצהוב כשהוא בפירוש ביקש את האדום… אימא.

הורגלנו לקבל פרקים מתורגמים כשעה אחרי שידורם המקורי – מדוע שמישהו ירצה להתייחס בכלל לסדרה ענתיקה בת 3 חודשים? איך זו אשמתנו שפעם אנשים רכבו בשלג על דב כדי לראות חצי פרק?

כן, אוקי, בואו ניקח דברים בפרופורציה: אנחנו כרגע בתור הזהב של תעשיית האנימה (מבחינת כמות. על איכות אפשר להתווכח), אפשרויות הצריכה מגוונות מאי פעם והן מתרחבות מדי יום; יותר לא צריך לגור ביפן או בצפון אמריקה כדי לצרוך אנימה בדרכים חוקיות. זו הסיבה שהחלטתי לספר על הפלטפורמות הזמינות לנו, הישראלים, בלי טריקים של VPN ובלי ביטורנט.

לפני שאתחיל, רק אספר כי אני רואה זאת כתיקון לכתבה מאוד ישנה שכתבתי (אליה לא אקשר) ובה סיפרתי על דרכים מפוקפקות לראות אנימה, מהתקופה בה לא הייתה אופציה אחרת. אני לא מתגעגע לימים ההם.

Crunchyroll | קראנצ’ירול

אם אי פעם יפיקו סרט על “קראנצ’ירול“, זה לא יהיה סרט מרגש על חברָה קטנה שגדלה כנגד כל הסיכויים – זה יהיה סרט על אתר ששידר תכנים פירטיים ואיכשהו הפך לחוקי. כן, קראנצ’ירול חיסלו 90% מהפירטיות בשוּק במו ידיהם אבל הם עצמם החלו כשודדים מנוסים (ולא מהסוג הרובין-הודי שחילק אנימה לכולם, אלא מהסוג שדרש על זה כסף. בחיי, החוצפה שיש לאנשים). אבל מה שהיה היה, וכיום קראנצ’ירול היא הכתובת למי שרוצה אנימה. הרבה אנימה.

אמנם הספרייה של קראנצ’ירול לא גדולה בישראל כמו בארה”ב, ולמרות זאת אני מופתע לטובה בכל ביקור: אתם, כן אתם, יכולים לראות עכשיו, כן עכשיו, ענקיות כמו “בורוטו”, “גיימרס” ו-40 סדרות עונתיות אחרות. וכשאני אומר עכשיו אני מתכוון לכך: מודל קראנצ’ירול מאפשר ללקוחות שאינם משלמים לראות את ההיצע הרחב, בתנאי שתהיו מוכנים לסבול פרסומות ולחכות שבוע נוסף לפרקים הכי חדשים.

קראנצ’ירול לא שוכחים לעדכן את הספרייה עם סדרות טרום עידן הסטרימינג: “H2O”, “גינטמה“, “סקיפ ביט“, “איישילד 21”, “Great Teacher Onizuka” ואחרות נמצאות במלואן בפלטפורמה. למעשה, בערך 300 סדרות אנימה זמינות כיום בארץ בדרך זו (וזאת לפני שהזכרתי את סדרות המנגה והדרמות האסיתיות שקראנצ’ירול מציעים).

מנוי עולה 7$ וניתן להתנסות חינם במשך שבועיים.

Amazon: Anime Strike | אמאזון: אנימה סטרייק

בינואר האחרון פתחה אמאזון ערוץ יעודי לאנימה, “אנימה סטרייק“. הערוץ עוד חדש ועל כן מכיל פחות תוכן מקראנצ’ירול, אך בחצי השנה בה קיים תפחה הספרייה שלו לממדים מרשימים: סדרות עונתיות מדוברות כגון “Made in Abyss” ו-“Re:CREATORS” זמינות בו לצד קלסיקות דוגמת “אקירא“, “סנדקי טוקיו” ו-“Fullmetal Alchemist: Brotherhood“. מבחינת איכות מובילים אמאזון על הספרייה (הישראלית) של קראנצ’ירול, זאת כי אמאזון לא מפלים בין מדינות: התותחים הכבדים זמינים לכולם באופן שווה.

אך אליה וקוץ בה.

מאז נפתח “אנימה סטרייק” זוכה השירות לביקורת בגלל חומת התשלום הכפולה. ניתן לקנות מנוי ל-“אנימה סטרייק” רק אם אתם מנויים ל-“אמאזון פריים”. כמה עולה אמאזון פריים? 11$. וכמה סטרייק? 5$.

במילים אחרות, רבים נאלצים לשלם כמעט פי 3 ממחיר קראנצ’ירול (שגם מציעה להזכירכם מודל חינמי) עבור ספרייה קטנה בהרבה. אפשר בהחלט להבין מהיכן הכעס נובע. למי שכבר ממילא מנוי של אמאזון פריים, הדיל משתלם. עבור כל השאר, לא כל-כך. על כן ישנה דרישה מאמאזון להפוך את “אנימה סטרייק” לשירות עליו ניתן לשלם בנפרד, גם אם זה יעלה קצת יותר מ-5$.

עד שזה יקרה (ולדעתי מכבש הלחצים יעבוד), מציעים אמאזון 2 אלטרנטיבות.
ניתן לקנות או להשכיר בנפרד סרטים וסדרות. כמות התכנים הזמינה באופן זה מצומצמת למדי, כ-40 כותרים לא חדשים במיוחד, והמחיר אטרקטיבי אם אתם רוטשילד (השכרה של 4 סרטים עולה 16$. כבר עדיף לעשות מנוי לסטרייק).
אופציה אחרת היא “אמאזון פריים וידאו“, שירות הוידאו של אמאזון הנפרד ממנוי פריים הרגיל. המנוי עולה 3$ בששת החודשים הראשונים ומטפס אחר כך ל-5$. החדשות הטובות הן שיש ל-“פריים וידאו” קצת אנימה, ובלי שום קשר ל-“אנימה סטרייק”. כמה בדיוק? אממ… בערך 40. אך הסדרות עצמן הן יחסית חדשות ופופולריות (Scum’s Wish ו-“The Great Passage” למשל).

Netflix | נטפליקס

הגענו לענקית התכנים המהפכנית “נטפליקס“. מבין שלל הפלטפורמות נטפליקס היחידה עם תמיכה רשמית בישראל (דגש על רשמית), וזה אומר כי מרבית סדרות האנימה של נטפליקס מתורגמות לעברית (ויש אפילו לוגואים חמודים בעברית למי ששינה את שפת הממשק).

החיסרון? ובכן, ההיצע. נטפליקס מציעה כ-30 סדרות אנימה לקהל הישראלי, כמות מגוחכת לאור האלטרנטיבות. נחמה פורתא תמצאו בדרמות היפניות כמו “Dad of Light” עליה כתבתי לאחרונה.

גישתה נטפליקס לתחום האנימה שונה. ענקית התוכן לא הולכת ראש בראש מול קראנצ’ירול ואמאזון; השוק הרי מצומצם ודחוס במתחרים, ומבחינת נטפליקס מדובר בכסף קטן. לכן אין לה אינטרס לשדר סדרות אנימה שעה אחרי השידור רק כדי לשמח כמה מעריצים (אם כי דווקא בתוך יפן היא עושה זאת).

על כן לאחרונה משקיעה החברה בשני אפיקים: הראשון, רכישת תכני אנימה ידידותיים לבינג’ דוגמת “Little Witch Academia” ו-“Ajin“. אלה סדרות עם אפיל רחב ונטפליקס מתייחסת אליהן כ-“נטפליקס אוריג’ינלס” על אף שהן לא. אותן סדרות – וכמה סרטים – עולים במגוון שפות, ופלח השוק במקרה זה הוא קהל רגיל שלא עוקב באדיקות, או בכלל, אחרי סדרות אנימה.

אפיק ההשקעה השני הוא ביצירת תוכן אנימה מקורי. נטפליקס הכריזו על שיתוף פעולה עם אולפנים ביפן (כולל סטודיו Bones), שיתוף שיניב סדרות אנימה בלעדיות לנטפליקס. במקרה הזה נטפליקס אכן מכוונת לקהל אוטאקואים, ונגלה בקרוב אם זה ישתלם.

הגישה הזו לדעתי בריאה לתחום האנימה. בעוד קראנצ’ירול ועמיתיה דורשות נבירה בערימות זבל לפני שמוצאים משהו סביר, נטפליקס הופכת את האנימה למוצר פרימיום נחשק.

מנוי עולה בהתאם לאיכות הסטרימינג וכמות המסכים שאתם רוצים לראות במקביל (ואפשר להתנסות חינם למשך חודש). 40 ש”ח עבור 2 מסכים ו-Full HD זה די והותר לדעתי.

Daisuki | דאיסוקי

ולסיום: שישה אולפני אנימה חברוּ ב-2013 כדי ליצור את “דאיסוקי“, אתר סטרימינג המשדר אנימה ב… שימו לב… חינם (!) ובכל מקום בגלובוס, למעט יפן. תוכלו באתר להנות מעשרים סדרות אנימה (שמעתם נכון) מתורגמות לאנגלית, רובן לא מוכרות במיוחד אך ביניהן יש כרגע את One-Punch Man, Tales of Zestiria the X ושלוש סדרות גאנדם — כולן זמינות עבורנו רק דרך “דאיסוקי”. אין חובת הרשמה לאתר, אבל אם ברצונכם ליהנות מהתכנים ב-HD, ההרשמה גוזלת רק דקה וחצי.

מיזם כמו “דאיסוקי” הוא פרויקט מקסים. רק חבל, הו כמה חבל, שהאתר יסגור את שעריו ב-31 באוקטובר. כדאי שתמהרו.

לקריאה נוספת
1 תגובה
  1. אוטאקו בודד אומר/ת

    אני זוכר שמפגשי פורומים של תפוז/אנימס/מירק היו מחליפים דיסקים צרובים של סדרות עם סדרות אחד עם השני, חלקן היו מממש ישנות אפילו.

    סדרות שהיום היו נקראות “איידס” היו מגה פופולריות בזמנו בגלל היצע הדל. (מישהו אמר DN ANGEL? BLACK CAT?)

    היום סידרה שיצאה לפני שנה-שנתיים כבר נחשבת ל”עתיקה”.

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם