Kuragehime

על ידי רם קיץ פורסם ב דצמ 29, 2010

כאשר החלה "קוראגהימה" [Kuragehime] את שידוריה בתחילת העונה, לא ציפיתי שבין מבול ההפקות הגדולות, תהיה זו דווקא הסדרה הקטנה מבית "Brain's Base" שתגדל להיות סיפור הצלחה. מצד שני הכתובת הייתה על הקיר, הרי יש לה הרי את מרבית המפתחות להצלחה: סיפור מצוין, דמויות רבות ולא מיותרות, הומור מקורי ושום רגע דל. אך מפתח אחד חסר לה כדי שתיזכר 'קוראגהימה' כהצלחה הגדולה ביותר של העונה האחרונה (ואולי של כל 2010) – פרקים נוספים.

גיבורת הסדרה, טסוקימי, היא נערה גיקית וביישנית בעלת חיבה עזה למדוזות (כנראה שהיא עוד לא ביקרה בחוף-ים ישראלי). היא עוברת לטוקיו כדי לממש את חלומה כמאיירת, שם היא גרה בבית משותף הקרוי 'אָמַמיזוּקָאן' המאוכלס כולו בידי נזירות. לא נזירות אמיתיות, אם כי נזירות חברתיות שלא רואות עצמן חלק מהעולם המודרני, ובפרט עולם ההאראג'וקו והאופנה. רובן ככולן קופאות כאשר הן נתקלות בבחורה אופנתית (או חס וחלילה עם קריירה), ובבית שלהן יש חוק: אין כניסה לגברים.

יום אחד, בחורה, מהסוג שטסוקימי וחברותיה רואות-כאויבות, מצילה מדוזה מחנות החיות. הבחורה עוזרת לטסוקימי להביא את המדוזה לאממיזוקאן, עניין מסוכן לכשעצמו אם הבנות לדירה יגלו את האישה הצבעונית. אלא שלמחרת בבוקר טסוקימי מגלה את האמת המרה אף יותר: מדובר בגבר, ואם לדייק – קוראנוסוקה שמו. הוא מגיע ממשפחה פוליטית עמידה, רק שמרד הנעורים שלו מתבטא בללבוש בגדי נשים, תחביב שהוא פיתח דרך אימו (שכעת נעדרת) כשהיה קטן. למרות היותו גבר ואישה אופנתית כאחד, ועוד בפרט כזה שמגיע מהאלפיון העליון, קוראנוסוקה מתעניין יותר ויותר באממיזוקאן, רק שהוא וטסוקימי חייבים לשמור בסוד מהבנות האחרות את העובדה שהוא לא מדמם אחת לחודש.

לא ראיתי יותר מדי סדרות ג'וסיי [סדרות המכוונות לנשים] במהלך חיי, לכן ההשוואה שעולה לי בראש בכל פרק מחדש היא לאם-כל-הג'וסיי: נאנה. שתיהן על נערות שבאו לעיר הגדולה כדי להגשים חלום, שתיהן סביב דירה אחת, ועל כל הגיבורות משתלט היצר ההורמונאלי. אפילו ההומור דומה אם תשאלו אותי. רק שקוראגהימה הולכת רחוק יותר עם עניין הדמויות, כאשר מוצגים בפנינו כבר בהתחלה לא פחות מ-5 דיירות בדירה, נוסף לקוראנוסוקה והעץ המשפחתי שלו.

הסיפורים משתזרים (תקנו אותי אם אין מילה כזו) זה בזה כאשר טסוקימי מכירה את משפחתו של קוראנוסוקה, ובפרט את אחיו הגדול שוֹ. אם לא מספיקים לנו ההפכים בין העולם של קוראנוסוקה והעולם של הבנות, קוראנוסוקה ואחיו הם בדיחה של אלוהים; האחד מתלבש כמו אישה, חי את החיים, פופולארי בקרב הבנות ובעל ראש יצירתי. השני פוליטיקאי ממולח עם עתיד מזהיר, בתול, לא טוב בדו-שיח עם המין השני ובעל ראש סגור. אל תשאלו אותי איך שני אלה אחים, אבל היחסים ביניהם מספקים רגעים מופרכים בצורה מצחיקה עד דמעות. מלבד זאת, כשהיחסים בין שוֹ לטסוקימי מתחממים, מתפתח לו משולש אהבה, אולי לא מהסוג שקורע משפחות ומוביל לרצח, אבל מספיק מעניין ואינטנסיבי מבלי להיגרר לקלישאות.

אולי זה בגלל היותי גבר, אבל מצאתי את עצמי נהנה יותר מהעלילה מהצד של קוראנוסוקה ומשפחתו – בין אם זה הדוד הסוטה שלו או אביו בעל הממון. אך את אור הזרקורים גונב הנהג של המשפחה: חבר ילדות של שו ואחד שדואג יותר למרצדס-בנץ שלו מאשר למשפחה. בצד של האממיזוקאן, קשה להתחבר למישהי ספציפית (מלבד טסוקימי) כשיש מבחר גדול של גיקיות. מאיָיָה, חובבת כבדה של "שלוש הממלכות", היא הבולטת ביותר, זאת בגלל התנהגותה הנוירוטית שחמודה לפרקים, אך היא גם מתחילה לעצבן בהמשך. באמבה ושיער האפרו שלה הם רעיון מוצלח שמביא את המוזריות של הבנות לרמה חדשה (זה לא סתם שיער אפרו, יש לדבר הזה כוחות מיוחדים). אני אישית? על הדמות שלה אני לא מת, אבל ברמות אישיות בלבד שכן היא מזכירה לי מהקהילה שלנו והחיים האמיתיים אנשים שאני לא אוהב. לא ניגרר לזה עכשיו, ובטח שלא אוריד על זה ציון. מנגד, צ'יאקו והבובות המסורתיות שלה היא תענוג קומי טהור. בתור האימא הרוחנית של הבנות, היא מקבלת את הכי הרבה כבוד, אך יודעת להיות מפחידה כשזה מגיע לבובות שלה.

אבל רגע אחד! הסדרה הזו לא טובה רק בגלל שהדמויות שלה מצחיקות. 'קוראגהימה' מרגשת, מאוד מרגשת. רוב הדרמה מגיעה מהכיוון של טסוקימי וקוראנוסוקה, והיותם חסרי אמא. הרגשתי מההתחלה שזה החיבור הרוחני בין השניים, ולעיתים יש תחושה שהיחסים בין השניים קצת אדיפאליים לנוכח היחס של קוראנוסוקה לטסוקימי. כאשר שו ודמות נוספת נכנסים למשולש הרומנטי ('המרובע הרומנטי' עכשיו) מקבלת הסדרה תפנית סוחטת דמעות וכבדה. כאשר ב-"נאנה" לדוגמה העלילה נעשתה דרמטית יותר, זה בא על חשבון ההומור שאפיין את תחילת הסדרה. פה זה לא המצב – במעט פרקי הסדרה, הדרמה והקומדיה משתלבים יפה מאוד זו בזו.

פס קול הסדרה לא נופל גם הוא. אני לא יודע מה ממכר יותר, שיר הפתיחה או הסיום, אבל הפתיח מנצח בזכות הקליפ בו דמויות הסדרה מוצגות בשלל סרטים קלאסיים ("מלחמת הכוכבים", "שיר אשיר בגשם", "מרי פופינס", "קיסר הקוטב הצפוני", "מלך המהמרים", "ג'יימס בונד", "משחק המוות/קיל ביל", "הבוגר" ו-"מפגשים מהסוג השלישי"). האנימציה היא כמעט ללא רבב, אין בה עליות ומורדות, מה ששומר על רמה אחידה בסגנון הסדרה.

"קוראגהימה" היא ללא ספק הסדרה המעניינת ביותר של העונה, רק שלצערי הרב 11 פרקים לא מספיקים כלל עבור סדרה עם ענפי עלילה סבוכים, בטח לא כשהמאנגה דוהרת אל עבר הווליום השביעי שלה. אפשר לקוות לעונה שנייה, ולהמשיך לקוות: הסדרה משודרת במסגרת "noitaminA", רצועת הלייט-נייט של Fuji TV. מבט חטוף בהיסטורית השידור מגלה שלא שודרו בה סדרות מעל 24 פרקים, כאשר "11" חוזר על עצמו כמו מספר טיפולוגי. הסדרות היחידות שזכו לעונות המשך הן "Honey and Clover" ו-"Nodame Cantabile" (שתיהן של J.C Staff), ולא פחות מ-4 סדרות מחכות ברשימת ההמתנה להחליף את "קוראגהימה" ו-"שיקי". כלומר אם יהיה המשך, שיקבע לפי מכירות ה-DVD, הוא לא יהיה בקרוב. אבל בואו נסתכל על חצי הכוס המלאה: ישנם 11 פרקים מצוינים ליהנות מהם ולהראות לחברים. מומלץ בחום.

הטוב: עלילה מרתקת ודמויות מצחיקות. ללא שום רגע דל.
הרע: מספר קטן של דמויות מעצבנות. 11 פרקים בלבד.
והמכוער: טסוקימי והמדוזות. פשוט נורא לראות כיצד בן-אדם אובססיבי כלפי בעל חיים חסר-רגשות.

ציון במדד OK – סביר פלוס פלוס פלוס