Koihime Musou

מכירים את סדרות הקודומו בהן הדמויות נחמדות אחת לשניה, יש המון ילדים בסביבה, הסוף טוב והרעים מקבלים את מה שמגיע להם? גדלנו הרי על סדרות הללו, הן נקראות קודומו. אך מה קורה כאשר בסדרה שכזו יש… ובכן… תוכן מיני? 

את קויהימה מוּסוֹאוּ [Koihime Musou] ראיתי בעיקר כי הייתי צריך הפסקה. הפסקה מכל סדרות המיינד-ברייקינג הכבדות על עולם פוסט אפוקליפטי או סדרות פסיכולוגיות בשנקל על גיבור שבכלל מתוסבך עם עצמו. קויהימה מוסואו מספקת את האתנחתה לה הייתי זקוק; כל פרק עומד בפני עצמו וכמעט שאין עלילה מתמשכת, יש בה רק 12 פרקים, אקשן, אצ’י (מה רע?) ואנימציה שאינה נופלת מהסטנדרטים הגבוהים של המאה ה-21. רק שאחרי הפרק הראשון הבנתי כי נכנסתי למבוך.

הסדרה היא עיבוד חופשי לאפוס הסיני עתיק היומין “רומנסת שלוש הממלכות” השייך לארבעת הרומנים הסיניים הקלאסיים הגדולים (רשימה הכוללת גם את “המסע למערב”, הדודה הרחוקה של Dragon Ball). סיפור הסדרה הוא פשוט: אָיישה (או קאנ’ו, לכל דמות יש 48539 שמות) היא לוחמת שמטיילת ברחבי סין ו-“מטפלת” באנשים רעים (סטייל הבורר). בזכות התחביב יוצא הדופן קיבלה איישה את הכינוי “הלוחמת היפהפיה בעלת השיער השחור” (שקל למי שינחש את צבע שיערה). עד מהרה מצטרפת אליה רין-רין – ילדה קטנה עם פתיל קצר, תיאבון גדול ופה גדול עוד יותר. השתיים יוצאות למסע ברחבי סין, בלי מטרה ברורה אבל עם חיוך רחב.

אחד עוד עלול לחשוב שקויהימה מוסואו היא מיזנדרית (אנטי המין הגברי). אין ולו דמות אחת טובה של גבר בכל הסדרה, למרות הקאסט הרחב שלה שמכיל עשרות דמויות. רוב הדמויות של הנשים יודעות להילחם, מאמינות בצדק, שלום, שיוויון, אחווה, עשרת הדיברות, אמנת ז’נבה… מה שתרצו. אך הטיפוסים הרעים הם תמיד – ניחשתם  נכון – גברים, רובם זהים אחד לשני וללא שום אופי למעט היותם רעים.


וכעת, הפתעה: הסדרה לא נוראית. לא רציתי לסיים את הביקורת עם טעם מר אז את כל הדברים הרעים הוצאתי בהתחלה. רוב הדמויות של הגיבורות חביבות וזכורות לטובה. לכל אחת האישיות יחודית ולכולן הומור חינני. העלילה לא מתוחכמת אבל הפרקים זורמים בקלות, ומשתדלים לא למחזר את עצמם. יחסית לסדרת אקשן, לא תמצאו בה הרבה אקשן, אבל כשיש כזה: היו בטוחים שהוא מהסוג שכיף לראות. יש די והותר בום, טראח, קאצ’ינג וזבנג. האנימציה לא רעה, אפילו מרשימה, והעולם הסיני העתיק שנוצר מלא בפרטים טכניים מרשימים.

אלמנטים של אצ’י והנטאי מחפים על העלילה הילדותית. אני לא מדבר על חשיפות חזה (מצונזרות, שבו בשקט) או אמבטיות משותפות אותן יש בכמויות. אני מדבר על סצינות מעט יותר… איך לומר… ‘ריסקיות’. כך למשל קארין, מצביאת צבא דגולה, לוחמת דגולה ולסבית (לא שיש ברירה אחרת, מזכיר לכם כיצד הגברים מוצגים בסדרה). אולם באחד הפרקים מכריחה קארין את אחת הנתינות לנקות את רגליה של קארין. בעזרת הלשון. בכל הגוף. החל מהרגליים. ובאותו הפרק היא מכריחה את איישה שלנו לבצע מעשים שלא הייתי ממליץ לראות עם אחים קטנים. העניין מעט תמוה, שכן אם הסדרה במרחק פסיעה מז’אנר ההנטאי אך מתנהגלת כמו קודומו לכל דבר ועניין.


שני פרקי הסיום של Koihime Muouse מעלים אותה לרף גבוה. בפרקים אלה גילו המפיקים שנותר להם תקציב רב, והחליטו להשקיע הן בסיפור והן בהפקה.

קויהימה מוסו אגב היא במקור משחק מחשב למבוגרים, עם ארנסל דמויות גדול ועלילה אחרת. האנימה מבוססת באופן חופשי על המשחק, ואינה מכילה את מי שאמור להיות הגיבור האמיתי: קאזוטו (גבר! טוויסט!) – תלמיד תיכון מטוקיו שנשאב לעולם העתיק של הסדרה ויחד עם הגיבורות הם יוצאים למסע שאמור להיות מטומטם-פחות מזה של האנימה. החדשות הטובות: בחודש אפריל הקרוב ישוחרר OVA שיעקוב אחר עלילת המשחק אחד לאחד. אני בטוח אהיה שם כדי לבדוק את העניין מקרוב. עד אז אני ממליץ לכם לצפות בסדרת האנימה, אם אתם מחפשים בידור קל, קצר, חסר מחשבה אך מהנה.


הטוב: אנימציה טובה, קרבות מרהיבים, דמויות משעשעות ופס קול חביב.
הרע: כל השאר.
והמכוער: אצ’י בסדרת קודומו. תארו לכם אם היה הנטאי בפוקימון.

ציון במדד OK – סביר מינוס

Koihime Musou | אקשן, הרפתקאות, אצ’י, ילדים, מבוגרים, פמיניזם | 12 פרקים | 2008 | סטודיו ג’יבלי… נראה לכם? סטודיו Marvelous Entertainment | במאי: חרמן

 

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם