Kimi no Koe wo Todoketai
נאגיסה היא נערה פריווילגית שאוהבת לבלות עם חברותיה ונהנית, סך-הכל, מחייה בעיירה הציורית בה מתגוררת (ברצינות, הדבר היחיד שאזכור מהסרט הוא כמה יפה מחוז שונאן ביפן). כמו כן, נגיסה מאמינה בקוטודמה [言霊, "נשמות מילים"]: מושי רוחות ששוכנות במילים ומעניקות להן כוח ומשמעות (דומה קצת לקונספט "עין הרע" אם היה קיים מנגד קונספט "עין הטוב". כי למה להיות רק שלילי?).
בעודה מתחבאת מגשם זלעפות (שהביאה על עצמה) מגלה נאגיסה בית עזוב ובו תחנת רדיו קטנה – והיא מחליטה לשחק אותה קריינית. נאגיסה משמיעה תקליט של ויוואלדי – כי אין זכויות יוצרים על ויוואלדי – ומדברת על דה ועל הא, על היחסים שלה עם חברותיה וכיצד אחת מהן לא מסתדרת עם אחרת ואיך זה עושה לנאגיסה רע ויאדה יאדה (כמו שאמרתי, פריווילגית). נאגיסה מסיימת את השידור הפיקטיבי ואצה רצה לביתה. למחרת מגלה כי השידור אותו החשיבה כמשחק – היה אמיתי לחלוטין, ויש אוזניים ששמעו את השטויות שדיברה.
לא אלאה בפרטים, אבל מפה לשם נאגיסה וחברותיה מריצות תחנת רדיו מקומית (ופירטית, כשחושבים על זה). יש אגב סיבה לכך, והיא לא "כי זה כיף": הן עושות את זה כדי להעיר מישהי מתרדמת בבית-חולים. חבורת הבנות מאמינה כי שידור הרדיו יעצים את כוח הקוטודמה ויעיר את האישה. הגיוני.
אין עקביות מתי ואיך עובדים הקוטודמה, ויתכן כי נאגיסה בכלל מדמיינת אותם והכל צירוף מקרים. מה שזה לא יהיה שמניע את העלילה, בסיס הסרט הוא קבוצת בנות שמנהלות תחנה. אם זה נשמע לכם כמו אחלה רעיון לסדרת אנימה, גם אני חשבתי כמוכם; יכולנו לראות כיצד הן מתגברות על הקשיים הטכניים, מביעות רעיונות יצירתיים ומתפתחות, כל אחת בתחומה: המנחה, הטכנאית, המפיקה, האחראית המוזיקלית וכו'. אולם מה שאפשרי ב-12 פרקים או יותר, לא ריאלי במסגרת סרט בן 90 דקות. על כן עסק הגלגל"צ של הבנות הוא מִשני וזניח בנרטיב.
הבעיה? אני לא בטוח מה הסיפור המרכזי.
המתמודד לכתר הוא סיפור המריבה בין קָאֶדה – חברתה הקרובה של נאגיסה – לבין יוּ, מישהי שהייתה פעם חברתן, אולם נהייתה מאז תלמידה פופולרית ומצליחה באתלטיקה. לתוהים, יוּ לא התרחקה מהן בכוונה – היא עדיין נחמדה לחברותיה ורוצה לבלות עם כולן. אבל קאדה עצבנית עליה כי וואלה אין לי מושג.
הסיפור מטומטם כפי שהוא נשמע ורווי אמוציות שלא לצורך. קאדה היא טיפוס פסיכוטי מהסוג שלא מוכן לתת לחבריו להצליח, ואילו נאגיסה לוקחת דברים קשה מדי ("החיים שלי מורכבים". כפרה, שתיים מהחברות שלך לא מדברות אחת עם השנייה. קצת פרופורציות). אמנם יש את עניין האישה בתרדמת, אבל הוא רלוונטי רק בהתחלה ובסוף. מרבית הזמן קל לשכוח כי זו המטרה של תחנת הרדיו.
לטובת הסרט אגיד כי הוא מוזיקלי ביותר: מלווים אותו שירים מקוריים, בנוסף למוזיקה קלאסית פה ושם. הדמויות עצמן שרות בחלק אינטגרלי בסיפור, וזה משעשע כי הן בכוונה לא שרות כמו מקצועיות. שימו לב כי בביקורת הזו לא כתבתי בסוף אילו תפקידים ידועים ביצעו המדבבות בעברן, והסיבה היא כי אין כאלה: הדיבוב של נאגיסה וחברותיה מבוצע על-ידי מדוֹבבות חדשות בתעשייה (יתרה מזאת – יוקי טאנאקה, מי שמדבבת של קאדה, בכלל אנימטורית). בתעשייה בה מוענקים תפקידים ראשיים לאותם האנשים שוב ושוב, נחמד לשמוע קולות חדשים. אגב, מעריצי "דרגון בול": מאסאקו נוזאווה (גוקו) מדבבת בסרט תפקיד אורח. ידעתם שהיא בת 81?
"Kimi no Koe wo Todoketai" הוא סרט האנימה המקורי הראשון של Madhouse מזו תקופה ארוכה, ואני מוכרח להודות כי ציפיתי ליותר מהאולפן שטיפח את סאטושי קון, מאמורו הוסודה ואחרים. לא שהסרט רע, הוא פשוט לא טוב במיוחד. 90 הדקות שלו הרגישו בעת הצפייה כמו 190 בגלל הבנליוּת; זה סרט לראות ולשכוח, ואני מציע לתת לו הזדמנות רק אם נגמרו לכם סרטי אנימה חדשים וטובים לראות – או אם אתם ממש אוהבים רדיו.
("Kimi no Koe wo Todoketai ("I Want to Deliver Your Voice | יפן, 2017 | 94 דקות | סטודיו Madhouse | דרמה, מלודרמה | מינה קאטאהירה, יוקי טאנקה, מיסאקו אינו, מיטסוהו קאמבה, מומונה איוובוצ'י, יוקי קאג'י [ארן מ-"Attack on Titan"] | תסריט: מאנאבו אישיקאווה ["Kūchū Buranko"] | במאי: נאויוקי איטו ["Overlord"]
אחלה סיקור, דווקא חשבתי לצפות בסרט אבל נראה שאמתין עם זה ^^
וואלה זכרתי שאמרו שהמדבבת של גוקו היא בת 91 וחשבתי לעצמי מאז דרגון בול סופר איך הסטודיו לא מפחד שהיא פיתאום תמות להם חס וחלילה והם יצטרכו למצוא מחליף
לפחות יש לה יותר סיכוי לסיים את העונה הבאה (אם תיהיה כזאת) של דרגון
סרט נורא נחמד אם מסתכלים עליו בלי צפיות גבוהות וכו'.
אכן יש לו מגרעות כמו שאמרת קאדה .
עם הרעיון של הסרט יכלו ללא ספק לעשות משהו מדהים יותר שישאיר אותו בזיכרון.
סרט מנהנה לאותו הרגע אבל שם זה זה .
לא יודע אם הייתי ממליץ עליו אבל לא הייתי אומר למישהו שמתכנן לצפות לוותר .