שירות המשלוחים של קיקי / Kiki’s Delivery Service

שאלה: הייתם רואים סרט בשם “דוכן הלימונדה של יצחק“? מה לגבי “מכון הכושר של יפית“? לא? כי זו הסיבה מדוע נמנעתי לצפות ב-“שירות המשלוחים של קיקי” במשך תקופה ארוכה, סרט שנשמע כאילו הוא על שירות משלוחים של מישהי בשם קיקי.

רגע… על זה באמת הסרט. מי היה מאמין? תכף תגידו לי ש-“נחשים במטוס” זה על נחשים במטוס. אבל אל תתנו לשמו הישיר של הסרט להטעות אתכם – לשירות של קיקי יש הרבה להציע.

עלילת הסרט – מעבר למובן מאליו – היא על מכשפה בשם קיקי שהגיעה לגיל בגרות; וב-‘גיל בגרות’ אני מתכוון ל-13. כאשר מכשפה מגיעה לבגרות, היא לא צריכה לשנן טקסטים מהתורה ולחטוף סוכריות טופי בפרצוף, אלא היא יוצאת למסע בחיפוש עיר חדשה שתהפוך למרכז חייה. העיר המדוברת חייבת להיות נטולת מכשפה אחרת, וקיקי מוצאת את המקום המושלם: קוֹריקוֹ, עיירה סימפתית סמוכה לים.

כמו שקורה לכל אחד שחולם על חיים מושלמים, התאקלמותה של קיקי בקוריקו לא באה בקלות: כבר בדקותיה הראשונות היא נכנסת לצרות עם מערכת החוק. בשונה ממה שקיקי קיוותה לו, תושבי קוריקו לא ששים למכשפה, ודאי לא לשלומיאלית כמו קיקי. רגע לפני שמחליטה הנערה להרים ידיים היא חושבת על סטארט-אפ: שירות משלוחים! לא שירות משלוחים רגיל, כיוון שקיקי לא צריכה משאית – רק מטאטא. אני לא אוהב להיות מאלה שמנפצים חלומות, אבל ילדה בת 13 שמביאה דברים לאנשים זרים היה מסתיים, במציאות, בחטיפה.

(סתם סתם, אני כן אוהב להיות מאלה שמנפצים חלומות)

הגיבורה האמתית של הסרט היא קוריקו: מדובר בעיר מלאת חיים, אחת היפות שיצא לי לראות בסרט אנימציה. מיאזאקי לא חסך פרטים ומקדיש דקות רבות לבניית האווירה של עיירת החוף הציורית. אם זו הייתה אופציה, לא הייתה לי בעיה לצפות בחיי היומיום של תושבים רנדומליים של קוריקו. בתום הסרט ארזתי מזוודה וחיפשתי סוכנות נסיעות שתיקח אותי לשם, רק כדי לגלות לדאבוני שהעיר דמיונית (בערך, היא מבוססת על סטוקהולם. לא בא לי לגור עם שוודים).

מה שבולט בסרט הוא הזרימה שבו: אין רגע אחד דל. הרבה מכך הודות לחלקים הקומיים שמזכירים מערכון: קיקי עושה פשלה. קיקי חושבת על רעיון מופרך כדי לתקן פשלה. חוזר חלילה. זה משעשע יותר ממה שזה נשמע. חציו השני של הסרט מתניע קדימה את העלילה, כי אי אפשר לצפות בסרט שלם על מכשפה בת 13 שמפשלת כל הזמן. רק שבניגוד לסרטים אחרים של מיאזאקי, אין ב-‘קיקי’ תפניות מורבידיות: כשקורה משהו רע, לא מרגישים בסכנת חיים (גם כאשר באמת ישנה סכנת חיים). אפילו בפוניו יש רגעים אפלים למדי. זה כי קיקי (“כי קיקי”, חחח) הוא בחלקו סרט Slice of Life, כזה שאפילו האלמנט הקסום בו כל-כך טריוויאלי ששוכחים שזהו גם סרט פנטזיה.

חובבי מיאזאקי ימצאו ב-‘קיקי’ רבים מסימני ההיכר המוכרים שלו, בראשם: תעופה. הרבה תעופה. וזה לאו דווקא בגלל שיש בסרט מישהי שיודעת לעוף. קיקי פוגשת ילד בשם טומבו (בקולו של קאפיי יאמאגוצ’י שהיה אז בן 24 אבל נשמע כמו בן 44 שמנסה להשמע כמו בן 4). טומבו הוא פנאט של טיסה, כלומר התגשמות בדיונית של מיאזאקי עצמו. הסצנות בהן טומבו מנסה לעוף הן פנינה קולנועית שחבל שלא ראיתי על מסך גדול. 

יצאתי מ-‘קיקי’ בהרגשה טובה. דווקא אחד הסרטים היותר פשוטים של הבמאי הגאון הוא גם אחד הסרטים הראשונים אליהם אשוב. אז כן, זהו בהחלט סרט על שירות משלוחים של מישהי בשם קיקי. אבל מעתה אעניק הזדמנות ל-“דוכן הלימונדה של יצחק” ודומיו. אם יצאתם בהרגשה לא נוחה מ-“הרוח העולה“, צפו בקיקי (בין אם פעם ראשונה או שוב) ותיזכרו היכן הקסם של ג’יבלי.


(Kiki’s Delivery Service (Majo no Takkyūbin | יפן, 1989 | סטודיו ג’יבלי | 102 דקות | פנטזיה, דרמה, קומדיה, האויבות של Madoka | מינאמי טאקאיימה [קונאן מ-“Detective Conan”], ריי סאקוּמה [מאי מלודי מ-“Onegai My Melody”], קייקוֹ טודׂה [קיקי מ-“Hello Kitty”], קאפיי יאמאגוצ’י [L מ-“Death Note”] | תסריט ובימוי: הייאו מיאזאקי | יוצרת מקורית: אייקוֹ קָאדוֹנוֹ

לקריאה נוספת:
• The Wind Rises [ביקורת]
• From Up on Poppy Hill [ביקורת]
• The Secret World of Arrietty [ביקורת]
• Spirited Away [ביקורת]
• Ponyo on the Cliff [ביקורת]
• The Tale of The Princess Kaguya [ביקורת]

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם