Kakushigoto

נוווווו באמת…

הבטחתי (לעצמי, לא לכם) שאפסיק להשתמש בביקורות בעובדה שאני הורה לילדה קטנה; זה זול, מניפולטיבי ולא תורם דבר; הרי אם נהניתי מסדרה בגלל שהיא מזכירה את החיים  שלי, איך בדיוק ההקבלה הזו עוזרת להבין אם גם אתם צפויים ליהנות? אבל אני לא מסוגל הפעם להתאפק. זו סדרה על אב שהוא וויב משוגע שאוהב את הבת שלו ויעשה הכל על-מנת להגן עליה. זות עני!

קאקושי גוטו הוא מנגקה יחסית-מצליח שיוצר תוכן שאינו הולם לילדים, אם אתם מבינים לְמה אני מתכוון (רגע יש מצב שאתם באמת לא מבינים לְמה אני מתכוון: הוא לא מאייר הנטאי, אלא סדרות קומדיה וולגריות). לכן כאשר נולדה הבת שלו הימה [Hime], הבטיח לעצמו גוטו שהוא יעשה הכל על-מנת שהימה לא תגלה מה פאפה עושה למחייתו.

זו, בלי צל של ספק, הנחת יסוד מטומטמת. גוטו עושה שמיניות באוויר כדי לשמור על תמימותה של הימה, והתוצאה היא קומדיה במיטבה; גוטו יוצא כל בוקר מהבית עם חליפת עסקים ומזוודה ומחליף בסטודיו לבגדי מנגקה (חולצה מוזנחת, מכנס שורט וכפכפים), אולם הוא בכל זאת נתקל באינספור מכשולים שעלולים לחשוף מנין הוא מקבל משכורת – מרצ’נדייז מפוקפק שנשלח לביתו, אירוע החתמה שמתרחש בסמיכוּת למקום הבילוי של הימה או מסיבת כריסמס של תעשיית המנגה אליה גוטו לוקח את הימה (ללא ספק הפרק המצחיק ביותר באנימה).

אולם ההברקה של “קאקושיגוטו” נעוצה ב-Observational Comedy (קומדיה תצפיתית?); גוטו מנתח את הנעשה בתעשיית המנגה ומסביר מדוע זה מטומטם, לרוב בעודו מבצע משהו מטומטם – כמו הפרק בו הוא מספר מדוע יוצרי מנגה רבים מתעקשים לשכור סטודיו עם נוף לים, על-אף שסטודיו כזה נמצא לרוב בשכונה מרוחקת שמקשה על התנהלות יומיומית — ואז, כמובן, הוא עושה זאת בעצמו. אבל יש לו סיבה טובה, הימה בדיוק נסעה לטיול בית-ספר, לכן הוא העביר אותו ואת הצוות שלו, “במקרה”, לעבוד בסמיכות למקום הטיול של הימה.

ראינו כבר קומדיות ודרמות על אבות טריים שצריכים ללמוד מאפס איך לגדל ילדים, והקומדיה נעוצה בהיותם חסרי מושג קלוש בהורות. אולם גוטו לא שם, הוא דווקא אדם אחראי עם קריירה מצליחה שאפילו נותן עצות לא רעות לבתו כשזו מבקשת אותן. אך גוטו, אם לא הבנתם עדיין, הוא גם אב מגונן-מדי. יש לזה אפילו מונח: הורות הליקופטר (לא להתבלבל עם המונח היפני Monster Parents); אלה הורים שחגים – כמו הליקופטר – סביב הילדים שלהם בכל אספקט של חייהם. גוטו לא עושה זאת מרוע, פשוט הימה היא בתו היחידה וגוטו הוא אב חד-הורי.

יש למעשה שני צדדים למטבע שהוא “קאקושיגוטו”. לרוב אנו רואים את מטבע הקומדיה המטורפת והמצחיקה, אך מדי פעם (בעיקר בסופי פרקים) נותנת הסדרה הצצה לצד האחר. אני מזכיר לכם שזו אנימה אודות אב חד-הורי, כך שיש אלמנט טראגי לסיפורם של גוטו והימה. הסדרה קופצת מדי פעם אל העתיד, עתיד בו נרמז כי משהו לא טוב יקרה לגוטו, אם כי לא לגמרי ברור מה. גם בתוך ציר הזמן המרכזי עצמו לא נאמר במפורש מי הוא בדיוק המנגקה המטורף הזה ומה הוביל אותו להיות מי שהוא כיום. “קאקושיגוטו” זורקת לעברנו חלקי פאזל שחושפים חלק קטן מהתמונה, אולם ככל שנחשפים יותר חלקים – סימני השאלה רק גוברים. לא זוכר מתי לאחרונה ראיתי סדרת קומדיה עם אלמנט חזק כל-כך של מסתורין.

החדשות הטובות הן שהפרק האחרון חושף את התמונה המלאה. אם תשאלו אותי, זה נעשה מהר מדי, בלי התעמקות באינפורמציה שזה עתה למדנו. במחי פרק בודד עוברת “קאקושיגוטו” מהילוך ראשון על אופניים בכל הקשור להאכלת הצופים במידע, לפאקינג מטוס F35 שחוצה את מהירות הקול. אני אמנם שמח שהסדרה זכתה להגיע לסוף הנרטיב, עניין נדיר בכל הקשור לסדרות אנימה, אך ניתן היה לחתוך את אחד מפרקי הקומדיה הפילריים (באופיים) כדי להאריך את הסיום, ולעטוף את “קאקושיגוטו” באופן שיותר הולם אותה. המנגה עצמה אגב הסתיימה רק לפני 4 ימים, בערך שלושה שבועות אחרי האנימה; סוף האנימה הוא אמנם קאנוני למנגה, אך הוא נעשה על בסיס המידע שנמסר לסטודיו – ולא על סמך פרקי הסיום עצמם. עניין שהוא בהחלט מורגש.

אולם מדובר בתלונה היחידה שלי כלפי מה שהיא אחת הקומדיות היותר-מצחיקות (ואמוציונליות) שראיתי. אז כן, אולי הזלתי דמעה יותר מאחרים משום שהזדהיתי עם גוטו והפחדים שהוא עובר כהורה, אך גם אם לא הייתי בנעליו – הסדרה מנגישה את הלך המחשבה של גוטו וההיגיון הפנימי (המעוות) שלו – מה שלא מפתיע בהתחשב בכך ש-“קאקושיגוטו” היא מבית המנגקה של “Sayonara, Zetsubou-Sensei”, קומדיה נוספת עם אלמנט מורבידי מאחוריה (“קאקושיגוטו” בכל זאת קלילה ממנה בהרבה. גוטו, למשל, לא מנסה פה להתאבד).

סטודיו Ajia-do Animation Works הצעיר ניסה לחקות את הסגנון של סטודיו Shaft (שיצר את האנימה של “Sayonara, Zetsubou-Sensei”). אך קשה לומר שזה נעשה בהצלחה – כי Shaft יש רק אחד. אולם בכל הקשור לז’אנר הקומדיות, “קאקושיגוטו” נראית כמו נועה קירל: מיליון דולר. נוסף על כך, קליפ הסיום פשוט נהדר; מדובר בשיר Kimi wa Tennen Shoku מ-1981 של זמר הרוק האגדי אייצ’י אוהטאקי, מתוך האלבום A Long Vacation שנחשב לאחד מאלבומי הרוק היפנים הטובים בכל הזמנים. השיר מדבר על תשוקתו של הזמר לתת לזיכרונות האבודים שלו, זיכרונות שמיוצגים בשחור-לבן, מעט צבע – מה שמתכתב לא רק עם אלמנט השחור-לבן של המנגה אותה כותב גוטו, אלא סוגר מעגל ספציפית עם עלילת הפרק האחרון. 

כי בסופו של דבר זו סדרה על זיכרון ופרספציה של זיכרון; גוטו עושה מה שעושה לא רק על מנת לגונן על הימה, אלא כדי “לנרמל” את השגרה אותה תכנן לעצמו, רגע לפני שהחיים התערבו עם תכנית אחרת. אולם גם אם אתם לא מחפשים עומק מתפלסף (ובאמת שאין פה הרבה), זו עדיין קומדיה שאתם חייבים לעצמכם. כן, נהניתי. לא (רק) כי אני אבא אלא כי אני אוהב לחשוב שיש לי טעם לזהות אנימה טובה כשאני רואה אותה. תנו לה הזדמנות, לא תתחרטו.


הטוב: קומדיה נהדרת כפי שהיא גם דרמה נהדרת.
הרע: פרק הסיום עוטף את הסיפור בעטיפה קצת מצ’וקמקת.
והמכוער: לא מאמין שבאותה פיסקה הזכרתי את נועה קירל ואייצ’י אוהטאקי.

ציון במדד OK – סביר פלוס פלוס

Kakushigoto: My Dad’s Secret Ambition | יפן, 2020 | 12 פרקים | Ajia-do Animation Works | קומדיה, Slice of Life (למה לא פשוט “Slife”?) | הירושי קאמייה [נוזומו מ-“Sayonara, Zetsubou-Sensei”], ריאה טקהאשי [אמיליה מ-“Re:Zero”] | במאי: יוטה מוראנו | יוצר מקורי: קוג’י קומטה [“Sayonara, Zetsubou-Sensei”]

לקריאה נוספת
3 תגובות
  1. Onigiri אומר/ת

    אנימה חמודה בכל מרכיביה.
    לגבי הסוף מסכים לגמרי שהרגיש מזורז אך עדיין שמח שהוא קרה ולא נחתך או נעשה לא טוב (לא חושב שזירוז הסוף = רע או טוב ) .
    בתור אחד שאין לא ילדים ממליץ חחח…

  2. גילגמש אומר/ת

    לרם שלנו בכל מקרה יש חוש הומור של צנון, הפרקים הראשונים שהוא טען בזמנו שהפילו אותו לא ממש היה מצחיקים לדעתי, אבל אחרי פרק 3 ומעלה כבר היה על מה לדבר

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) אומר/ת

    *היו

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם