!K-ON

על ידי רם קיץ פורסם ב יונ 22, 2009

!K-ON עשתה רעש עוד לפני שעלתה. הרי מדובר בסדרה נוספת מבית Kyoto Animation ["קיונאי" בפי כל], מי שכבר הוכיחו את יכולתם לתת לצופים שלהם את מה שהם רוצים. אני לא צריך לפרט את התרומה של 'הארוהי' לעולם האנימה ואת כת ההרוהיזם שנוסדה בעקבותיה, או ההייפ המתמשך סביב לאקי סטאר [Lucky Star] עד עצם היום. לכן כשהוכרזה סדרה על 4 תלמידות תיכון המקימות מועדון מוזיקה קלה, אפילו הנשיא אובמה נשמע כשהוא ממלמל לעצמו "HOLY FREAKING SHIT" (למרות שיש קונספירציות שטוענות שהוא בכלל מלמל "צריך לעשות שלום במזרח התיכון", אבל זה לא באמת הגיוני).

היום בו עלתה "!K-ON" לשידור היה יום חג עבור חובבי האנימה לא רק בגלל שמדובר בדבר הגדול הבא. עד לפני שנים ספורות, הייתה זו "בּק" [BECK] ששלטה ביד רמה בסצינת המוזיקה, ומי שחיפש סדרה טובה נוספת בסגנון היה צפוי להתאכזב (כמו עבדכם הנאמן…אה, וגם אני). "נאנה" ["NANA"] סיפקה סם הרגעה לחובבי המוזיקה, אך טובה ככל שתהיה, 'נאנה' היא לא תחליף מוזיקה ראוי מספיק. לפתע קמה מהמחתרת סדרה על מוזיקה מחתרתית אף יותר: DMC [נו, Detroit Metal City]. ז'אנר ה-Death Metal קרץ לכולם, אך חשוב מכך – הבוסים הגדולים בחליפות הטוקסידו והסיגרים היוקרתיים הבינו כי יש פוטנציאל כפול לסדרות מוזיקה: גם צופי אנימה מזדמנים ואדוקים כאחד, וגם חובבי מוזיקה שירוצו לקנות את הסאונדטראק של האנימה האהובה. הראיות אף מדברות בעד עצמן, וסרטי לייב-אקשן מצליחים הופקו ל-DMC ונאנה, וגם סרט אחד של "בּק" בדרך.

כמה חבל שקיונאי לא הבינו זאת, מפני ש-!K-ON היא לא אנימת מוזיקה מהסוג שציפיתם לה. יואי [Yui] היא תלמידת תיכון מהסוג הסטריאוטיפי: נוהגת לאחר לבית הספר, להיתקל בדברים ולהתנהג כמו ילדה קטנה וקצת מפגרת מיוחדת. כשהיא נדרשת להשתתף באחד ממועדוני בית-הספר, מגלה יואי שהיא לא טובה בכלום. בצירוף מקרים [לא באמת] שלוש החברות הטריות במועדון המוזיקה הקלה [K-ON] מחפשות חברה רביעית, המינימום הנדרש כדי לקיים את המועדון, אחרת השלטר מעליו יסגר. יואי מצטרפת למועדון בתור הגיטריסטית הראשית, וזה הזמן להזכיר את מה שכתבתי בתחילת הפסקה: יואי לא טובה בכלום, וזה כולל בלהחזיק גיטרה (שלא לדבר על לנגן).

הסדרה מבוססת על מאנגת יונקומה [4 פאנלים], שזה בערך כמו תכנית מערכונים רק במאנגה: סיפורים קומיים קצרים בזה אחר זה, ממש כמו לאקי סטאר. אלא ש-!K-ON, האנימה, בוחרת שלא להשתמש רק במערכונים בזה אחר זה, אלא לשלב אותם כחלק מהסיפור הכולל של הפרק. ככה נוצרת סדרה קומית, בלי שום אמירה אך עם סיפורים פשוטים ודמויות כיפיות. לצערי, בתור סדרה שאמורה לעסוק במוזיקה, היא מספקת סחורה פגומה. חברות המועדון עצלניות בכל הנוגע לאימונים ומעדיפות לשתות תה אחר-הצהריים במקום לנגן (ומפה שמה של הלהקה). כשהן כן מקיימות חזרות או מחנה אימונים לא ממש רואים אותן מנגנות והסצינה מדלגת לסוף השיר או מתרכזת בכל דבר אחר שהוא לא הלהקה.

בתור סדרת בית-ספר קומית, כמובן שלא כל הפרקים עוסקים במוזיקה. פרקים רבים עוסקים בעלילות משנה, כמו: הבנות חוגגות כריסמס, הבנות עובדות, הבנות מחפשות חברות חדשות או הבנות נלחמות מול ניאו-נאצים (האמת לא, אבל זה יכול היה להיות מגניב). הפרקים הראשונים של הסדרה הם הקומיים ביותר, כאשר ההתרכזות היא ב-4 חברות טריות שמנסות לקיים להקה נורמלית. ההתרגשות לקראת ההופעה הראשונה, הניסיון לקיים חזרות נורמליות, הניסיון לשכנע את סאוואקו-סנסיי להיות המורה האחראית עליהם, ואז להתחרט על זה, או ללכת למחנה חזרות בים (כי כל סדרת בית-ספר חייבת פרק בו כולם הולכים לים). אלא שהמחצית השניה ממחזרת את עצמה, משהו שאפשר לסלוח עליו לו היה מדובר בסדרה ארוכה. אך בסדרה של 13 פרקים זה מעלה תהיות. עוד מחנה חזרות בים? עוד התרגשות לקראת הופעה בסדר גודל דומה? עוד ריב לגבי אופן האימונים העצלני של הבנות? בשם קאמי סאמה, אפילו אזוּסה [Azusa], החברה החדשה במועדון, היא גרסה חדשה ופחות מוצלחת של מיאוֹ [Mio].

אם כבר מיאו, מדובר כנראה בדמות המוצלחת ביותר שיצאה מהאנימה. הסקרים האחרונים מראים כי מדובר בדמות הפופולרית ביותר כרגע, כשהיא עומדת במקום הראשון במדד ה"דמות שהכי הייתם רוצים להינשא לה" (כן, קיים סקר כזה). ההתנהגות הבוגרת והפחדנית כאחד, תלבושות הקוספליי השונות והאופי החמוד הופכות אותה – ובצדק – לחביבת הקהל. כמובן ששוב, החצי השני מתרכז בה הרבה פחות כאשר תפקיד הילדה החמודה עם התלבושות וזאת שדואגת לחזרות תקינות עובר לאזוסה, ולא בהצלחה.

ריטסו [Ritsu], הנוירוטית שמרביצה שמנגנת בתופים, משמשת כדמות מפתח בתור מי שחשבה על הלהקה אך גורמת לה ליותר נזק מתועלת. מוגי [Mugi], נערה עשירה עם גבות עשירות אף יותר היא הדמות הטובה ביותר שיכלה לקחת את תפקיד הקלידנית (נושא שקרוב לליבי בתור אחד ששכח איך לנגן נורמלי). אך מי שמצליחה לתפוס את אור הזרקורים יותר משתי אלו היא דווקא חברה מחוץ ללהקה: אוּי [Ui, נסו אתם לתרגם את השם לעברית] – אחותה הצעירה והיותר מוצלחת של יואי. כשאלוהים חילק שכל היא עמדה ראשונה בתור, בעוד יואי ודאי התגלגלה על הריצפה וחיבקה דובי הרחק הרחק משם. סאוואקו סנסיי בתור המורה האחראית, הפסיכית והמשוגעת (דמיינו את קראוזר מ-DMC בגרסתו הנשית) עושה עבודה מצויינת בהתחלה. לקראת הסוף היא מחלידה כשהגאג החוזר ונשנה על התלבושות שהיא כופה על הבנות נעשה שחוק.

!K-ON היא אנימה מצויינת למי שמחפש משהו בסגנון, אך היא אכזבה מבחינת עניין המוזיקה שתפסה מקום שני בעלילה. הסדרה בכלל משודרת בפורמט 4:3 (מסך מרובע) ולא במסך רחב כמו מרבית הסדרות החדשות כיום (מישהו אמר הארוהי?). אולי זה מראה כי מלכתחילה לא תוכננה אנימה שלוקחת את עצמה ברצינות או כזאת שמתוכננת להישאר זמן רב, אלא בסך-הכל משהו שאמור להעביר את הזמן בין הפרקים החדשים של הארוהי או עד הלהיט הבאמת-גדול הבא. אפילו איה היראנו, האייקון של הארוהי ולאקי סטאר, לא מככבת הפעם (אולי כי היא באמת עסוקה עם הארוהי, אין לדעת).

יש לסדרה לא מעט שירים, בעיקר "DON'T SAY LAZY" הממכר ומספר שירים בתוך הסדרה שממכרים קצת פחות, אך מספר השירים יחסית גבוה לסדרה עם מעט פרקים. אם תהיה עונה שניה אני מקווה שהעלילה תשכיל ללכת רחוק יותר: חשיפת הרקע של ריטסו, מוגי ומיאו ועלילה מקורית חדשה שתלך רחוק יותר מבלי לחזור על אותה הנוסחא שוב. אפילו "לאקי סטאר", שהקונספט המקורי שלה אמור לסחוב בקושי 12 פרקים, הצליחה להיגרר ל-24 פרקים + ספיישל. !K-ON מסוגלת להצליח מעבר לזה עם תסריט טוב יותר. נהניתי מכמעט כל הפרקים ומצאתי את עצמי אפילו צוחק בחלקן – המדד האולטימטיבי לאופי של האנימה. לייב אקשן כנראה לא נזכה לראות במקרה הזה, אך עונה שניה מתבקשת כבר עכשיו.

הטוב: רגעים קומיים מוצלחים ודמויות חביבות אחת יותר מהשניה.
הרע: לא לוקחת את עצמה רחוק מדי ומתחילה לחזור על עצמה בחצי השני. דגש מאכזב על מוזיקה.
והלא נורא: יש תקווה לעונה שניה

ציון במדד OK – סביר פלוס

K-ON!אנימה אנימה OK אנימה אוקי אנימה אוקיי אנימה בלוג ביקורת בלוג