Josee, the Tiger and the Fish

טסונאו בן ה-22 הוא סטודנט עני שחוסך כסף לטוס למקסיקו, שם הוא מתכנן לשחות עם הדגים (אני לא משתמש בלשון נקייה, הוא פשוט ממש אוהב דגים). טסונאו עובד קשה כדי להגשים את החלום, וממילא אין שום דבר ביפן שכובל אותו. טוב, לפחות לא היה כזה עד שלחייו נופלת (תרתי משמע) ג’וסי – צעירה בת 24 שמתניידת בכִסא גלגלים ומתגוררת לבד עם סבתא שלה.

שמה האמיתי של ג’וסי הוא בכלל קומיקו, על שם דמות שכתבה פרנסואז סאגאן אותה קומיקו מעריצה (מה שמזכיר לי, מעתה קראו לי פרודו). אתם ודאי מדמיינים את ג’וסי כחיננית ומלאה בשמחת חיים, מעין מאניק פיקסי דרים גירל שמראה לטסונאו את כל הטוב שיש בעולם ולוקחת אותו להרפתקאות משוגעות – ואני לא יכול להאשים אתכם, סרטי אהבה בשנים האחרונות הרגילו אותנו לשטויות האלה. בהוליווד אמנם הורידו את המינון אך ביפן עדיין תמצאו סרטים כמו “אני רוצה לאכול את הלבלב שלך” – וזה בדיוק מה שחשבתי על  “ג’וסי, הטיגריס והדג” לפני שצפיתי בו. אולם בעוד טסונאו הוא אכן טיפוס מופנם, שקט ודי רציני – גם ג’וסי היא כזו בחזקת תשע, ועל הדרך היא מאוד עצבנית.

זה לא שג’וסי כזו כי משעמם לה. אמנם סבתא שלה אוהבת אותה מאוד, אבל הדרך בה היא מגדלת את ג’וסי מעלה סימני שאלה: היא מעדיפה שג’וסי תהיה כלואה בבית מאשר שתצא החוצה או תעבוד כמו אדם רגיל שבמקרה זקוק לכִסא גלגלים. הסרט לא מתעמק רבות בהיסטוריה האישית של ג’וסי, אבל ניכר שמגבלת הניידוּת שלה, החוקים הקשוחים בבית וגם המוות של הוריה לא היטיבו עם הצעירה הזו שלא ממש יודעת איך העולם עובד. לכן כאשר מסכים טסונאו המופנם והרציני להצעת עבודה שדורשת “לעשות כל מה שג’וסי מבקשת” – הוא לא ציפה שהוא יהיה המאניק פיקסי דרים גירל… בוי.

בטיול פשוט של שניהם ברכבת לחוף הים מבינים עד כמה ג’וסי (בת ה-24, כן?) הייתה מסוגרת כל חייה, כי דרך העיניים שלה רואים איך פעולה פשוטה כמו רכישת כרטיס מפתיעה אותה כמו נחש באסלה, וההתניידות עם כִסא גלגלים בין חסרי סבלנות שממהרים היא סיוט. אני לא חושב שאני עצמי, בנעליה, הייתי מפתח אופי שונה. אבל טסונאו לא שם לעצמו כמטרה לשנות את ג’וסי; הוא אדם צעיר שזקוק לכסף והסכים לעבודה שמשלמת היטב – אולם זה האופי של ג’וסי שלבסוף קורץ לו, בעיקר בזכות רגעים בהם הוא לומד להכיר צדדים אחרים בה כמו כשרון הציור שלה וחיבתה לאוקיינוס.

“ג’וסי, הטיגריס והדג” הוא סרט אנימה חדש מבית סטודיו BONES – מאולפני האנימציה הגדולים ביפן, אלא שהפעם האחרונה בה הם הפיקו סרט שאינו קשור באחת מהסדרות שלהם היה  “חרבו של זר” מ-2007. חבל, כי Bones די פאקינג מוכשרים בכל הקטע הזה של סרטים. למעשה  “ג’וסי, הטיגריס והדג” הוא בלי ספק אחד מסרטי האנימה הכי יפים שאי פעם נוצרו; חִשבו על מאקוטו שינקאי (“השם שלך“) רק עם נטילת סיכונים בקומפוזיציה ושימוש יפה יותר בצבעים, וקיבלם את ‘ג’וסי’. בעצם מדוע לדבר על הפן הוויזואלי כשטריילרים זה משהו שקיים (רק זִכרו לכבות אחרי דקה כי הטריילר מספיילר).

נכון יפה? לכן אני ממליץ לצפות ב-‘ג’וסי’ ולוּ בשביל חובבי האסתטיקה שבכם – ואם לא, אז לפחות עבור פס הקול הנהדר אותו הלחין אוון קוֹל (“Violet Evergarden“), אדם כה מגניב שבתמונה שלו ב-MAL הוא מצולם עם נחש.

אה וגם הסיפור עצמו טוב. אתם ודאי מפקפקים כי בחרתי לדבר על הפן העלילתי אחרי האנימציה והמוזיקה, אבל זה בעיקר כי האנימציה והמוזיקה בו ממש (אבל ממש) טובים.

הסיפור אמנם לא פורץ דרך אבל הוא לא רע. לפחות פעמיים חותך הסרט לכיוון לא צפוי, וזה לא שיש פה טוויסטים שנועדו לזעזע אלא רק טוויסטים שנועדו לקדם את העלילה. קחו אבל בחשבון כי בכל זאת עסקינן בדרמה רומנטית, וככזו היא תסמן וי על קלישאות שחוקות ומעט אנכרוניסטיות (התכווצתי בכורסה כשטסונאו הרים את ג’וסי על הידיים בחוף הים), ולצערי קשה להעיד על הסרט כפורץ מגבלות הז’אנר. ייתכן והסיפור הקצר מ-1984 עליו הוא מבוסס (שעוּבד לסרט לייב אקשן ב-2003) אכן היה מהפכני בזמנו, אבל ראינו מאז את כל סוגי הרומנים האפשריים – ו’ג’וסי’ לא מביא משהו חדש לצלחת. חוץ מזה, טסונאו, כפרה, אני יודע שהתכוונת לטוב אבל להתכופף כדי לדבר עם ג’וסי בגובה העיניים זו פעולה מקטינה.

בתוך המגבלות של עצמו “ג’וסי, הטיגריס והדג” נהדר. הסרט מרגש, מצחיק, מותח ויותיר אתכם בסופו עם חיוך ודמעה (והוא אפילו לא ארוך, 98 דקות). ידעתי שאחבב אותו לפני הצפייה אבל לא ידעתי שאוהָב אותו בצורה כזו. אז כן, נו, הוא קלישאתי ולעתים גם צפוי – אבל הוא נעשה באהבה רבה, ואין הרבה סרטי אנימה שנראים טוב ממנו. חוץ מזה, עד שסוף סוף יש סרט אנימה על צעירים שעברו את גיל 20 אתם באמת תגידו לא?


Josee, the Tiger and the Fish (Josee to Tora to Sakana-tachi, “ג’וסי, הטיגריס והדג”) | יפן, 2020 | 98 דקות | סטודיו BONES | דרמה, רומנטיקה, היא לא טסונדרה | טאיישי נקגאווה, קאיה קיוהארה | תסריט: סייאקה קוּואמורה | בימוי: קוטארוֹ טאמוּרה [Noragami] | יוצרת מקורית: סייקוֹ טנאבּה

לקריאה נוספת
1 תגובה
  1. Archer אומר/ת

    ברוך השב, פרודו.
    נשמע סרט ממש טוב. שמתי עליו עין כשיצא הטריילר ומאז (כהרגלי) שכחתי שהוא קיים, אז נחמד לדעת שהוא כבר זמין לצפייה.
    תודה על הביקורת, לגמרי עשתה לי חשק ולחלוטין מוסיף את זה לרשימת הצפייה.

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם