Japan Sinks: 2020

לא זוכר היכן ישבתי כשזה קרה, אבל הייתה זו שעת צהריים מאוחרת כאשר הרגשתי את האדמה נשמטת מתחת לרגליי. הלב החל לפעום בחוזקה והראש סירב לעכל את גודל האסון שמתרחש לנגד עיניי. האינסטינקט דרש כי אתחבא מתחת לשולחן, או שמה אברח, אך יצר הסקרנות גבר עלי. ידעתי כי מתישהו אצטרך להשלים עם רוע הגזירה – ולסיים את הסדרה הגרועה שהיא Japan Sinks: 2020.

אני בכנות לא מבין כיצד זה קרה. אלוהי האנימה רצו ודרשו כי הבמאי ואיש החזון מסא'אקי יוּאסה [Ride Your Wave] יביים עיבוד לרומן עתור השבחים "יפן שוקעת" [Japan Sinks], אחד מאבני הדרך בספרות היפנית המודרנית (וכל זאת עם התקציב של נטפליקס). ההתחלה של כל העסק הזה אף נראתה מבטיחה, עם פרק פתיחה אשר הוקדש אל רעידת האדמה הקטלנית וגלי הצונאמי שהכו את מדינת האיים ביום פסטורלי בהיר, ואל הנִסיונות של משפחה אחת לנסות ולהתאחד באמצע המשבר. הפרק הזה הוא למעשה אחד מסרטי האסונות המרשימים שראיתי מעודי, ואני בכנות ממליץ לכם לצפות בו – ורק בו.

אולם מהרגע שמתאחדים בני המשפחה (הורים ושני ילדים) הם מתנהלים כמו ב-"דורה החוקרת", הן מבחינת אופן הדיבור האופטימי אחד כלפי השני  ("אל תדאגו, כל עוד אנחנו יחד נתגבר על כל צרה!", כאילו איש מהם לא חזה הרגע בכבישים נעמדים במאונך ובניינים קורסים כמו צמר גפן) והן מבחינת מעשים; אֵם המשפחה, מארי, מסתובבת עם מצלמה דיגיטלית ומבקשת, בהזדמנויות שונות לאורך האנימה, שכולם יעצרו הכל על-מנת להצטלם לתמונה קבוצתית (וב-"כולם" הכוונה גם לזרים שאיבדו לפני דקות את ביתם ומשפחתם). בכל רגע נתון הרגשתי כי מישהו יביט תכף אל הצופים וישאל "איפה חטפני?".

האופטימיות והנחמדות המוקצנת היא רק אלמנט אחד ב-Japan Sinks: 2020 שהופך אותה לגרועה. האלמנט השני זו העובדה שהסדרה פשוט… מוזרה. לא ברורה לי למשל האובססיה של האנימה ליוטיוב וכוכבי רשת. גוֹ, הילד הצעיר במשפחה (שמוכרח משום מה לדבר אנגלית נוראית ורנדומלית) מלמד את בני המשפחה אודות האסון דרך סרטוני קונספירציה ביוטיוב ועצות של זרים מאתרי סטרימינג, ועל בסיס כך בוחרת המשפחה מה לעשות הלאה. אה, וחלום חייו של גו זה לעבור לאסטוניה. אני לא רוצה חלילה להעליב את הקוראים האסטונים, אבל… מה?

בהמשך מצטרף אל מסע הנדודים גם קייטו, יוטיובר מפורסם בן 18. מדוע? לא ברור. אני מבין את הצורך של יואסה ליצור עיבוד  מודרני, אך לא ייתכן כי הוא מאמין שהדור של היום מבסס את חייו סביב סרטונים ויראליים. נכון?

זאת לפני שהזכרתי את הזקן על הקלנועית עם החץ וקשת, את הטרמפיסט האמריקאי דניאל שמדבר כאילו בלע גחלילית ואת הפאקינג כריש. בהמשך מגיעה אותה חבורה אל מה שנראה כמו כת. אני מניח כי כתות זה אלף-בית של סדרות פוסט אפוקליפטיות, אבל אני מזכיר שהאפוקליפסה כאן עוד לא עברה ברית מילה; מנין צצה חברה מסודרת שכבר יש לה סדר יום מופתי בתוך הבלגן הזה? לא ברור.

איומו, הבת הבכורה, היא מבחינתי הנבל האמיתי של הסדרה. אני יכול לספור על שתי הידיים את כמות הפעמים שבחירה שהיא עשתה הובילה ישירות למוות של אחת הדמויות, כל זאת בעודה מתלוננת נון פאקינג סטופ על מה שקורה סביבה. אני לא יודע מה היא יותר, סתומה או נאיבית, אבל כל רגע איתה על המסך גורם לאחד מתאי המוח שלי לשלוף מכתב התאבדות. 

האנימה מנסה להתקיל קונבנציות דרך נרטיב על אסון. על פניו זו סדרת אנימה על יפן… כשהיא שוקעת… לתוך האוקיינוס… אך כאשר המשפחה נתקלת לאורך מסעהּ בגילויי גזענות ולאומנות, ניכר כי "יפן שוקעת" הוא גם שם מטפורי לשקיעתה של אומה. אין לי בעיה עם המסר החברתי, יש לי בעיה כשהמסר הזה הוא שטחי ומבוצע באופן גרוע.

Japan Sinks: 2020 מחלקת דמויותיה באופן דיכוטומי לטובים ורעים – הגיבורים שלנו הם החבר'ה הטובים, הנאורים, אשר יתנו את בקבוק המים האחרון שיש להם לזוג קשישים; מנגד, כל השאר הם הרעים. בחור רנדומלי שהביא להם טרמפ? אנס. הכת? כולם בה חולי נפש. הלאומנים? רוצחים ושונאי ילדים. הכל שחור ולבן בסדרה הזו, כאשר הלבן הוא כל-כך לבן שהוא כבר מסנוור, בעיקר כשהקארמה מחזירה לרעים את מה שמגיע להם והחבר'ה שלנו שורדים אסון-אחר-אסון (בזכות מזל יותר מאשר שכל). יואסה, בחייאת, איפה העידון?

אופי ה-"הופ! קטנטנים" של האנימה לצד הזוועות אותן חווה איומו ומשפחתה יוצרים דיסוננס; לא ברור כלפי מי האנימה מופנית, כי היא נוראית לצפייה עבור ילדים ונוראית לצפייה (מסיבות אחרות) עבור מבוגרים.

הטרגדיה האמיתית היא שמדובר בסדרה שנראית נהדר (רוב הזמן, יש פשלות פה ושם). סטודיו Science Saru הוא עדיין אחד האולפנים הכי טובים ביפן, וזה לא השתנה ב-"יפן כיורים: 2020". האנימה הנחילה למעשה שיטת אנימציה מיוחדת שתופסת תאוצה בשנים האחרונות, קאגנאשי [Kagenashi]; האנימטורים נפטרים מפרטים מיותרים והצללות על-מנת להדגיש הבעות פנים וליצור תנועה חלקה. סדרות אקשן אוהבות להשתמש בטכניקה הזו כשיש קרב חשוב, אך Japan Sinks: 2020 כולה מאויירת בסגנון קאגנאשי (כמו רוב הסדרות והסרטים של Science Saru) והתוצאה נהדרת. סצנות ההרס – ולא רק בפרק הראשון – מעבירות תחושת צמרמורת בהיותן גרנדיוזיות ומחרידות.

אך היופי הזה לא שווה הרבה אם הוא חלול. אני שונא להשתמש במילה הזו אבל אין לי דרך אחרת לתאר את הסדרה חוץ מקרינג': הגיבורים מדברים באופן קרינג'י, עושים דברים קרינג'יים ופוגשים דמויות קרינג'יות. העלילה חסרת היגיון, משתנה ב-180 מעלות בערך פעמיים כל פרק ומצליחה לעצבן פעם-אחר-פעם. כאשר איומו היחידה שמקבלת הזדמנות לעלות על ספינה ולהינצל (בגלל סיבה מטומטמת, אבל אניח את זה בצד) היא מוותרת על זה כדי להיות עם המשפחה שלה – והם בסדר עם זה!

"אכזבה" לא  תתחיל לתאר את מה שאני חש כלפי Japan Sinks: 2020. במאים גדולים יותר מיוּאסה פישלו בעברם, אבל לא ברמה כזו. זו סדרה שמתנהגת כאילו 20 אנשים שונים מושכים את אותו החבל לכיוונים שונים לפני שהם מחליטים לזרוק אותו ולראות מה יש ביוטיוב. אם אתם חושקים בטעימה מסרט אסונות באנימציה איכותית, צפו בפרק הראשון. אבל אל תמשיכו לפרקים הבאים (אלא אם אתם מחפשים קומדיה גרועה).


הטוב: אנימציה יוצאת דופן, הפרק הראשון נפלא.
הרע: מאיפה להתחיל?
והמכוער: איך עדיין יש להם אינטרנט?

ציון במדד OK – סביר מינוס מינוס מינוס

Japan Sinks: 2020 [יפן שוקעת: 2020, Nippon Chinbotsu: 2020] | אסון, איידס | Science Saru, נטפליקס | 10 פרקים | ריינה אוּאדה [רורי מ-"Dr. Stone"], יוּקוֹ סאסאקי [האימא מ-"The Dog of Flanders"], טוֹמוֹ מורנאקה [יוּמה מ-"World Trigger"], מסאקי טראסוֹמה [האבא מ-".Your Name"], קנשוֹ אוֹנוֹ [קורוקו מ-"Kuroko's Basketball"] | תסריטאי: מפוטר | בימוי: מסא'אקי יוּאסה, פיון-גאנג הוֹ | יוצר מקורי: מתהפך בקברו

לקריאה נוספת
4 תגובות
  1. אני אומר/ת

    אני לא מסכים עם הביקורת האמת. ללא ספק הסדרה הכי גרועה של יואסה עד כה וזה סופר מאכזב, זה אין ספק.
    אבל עדיין, אני לא מסכים עם הטענות שציינת פה. אני חושב שאחת הבעיות הכי גדולות של הסדרה זה שהיא דוחפת יותר מדי נושאים ל-10 פרקים, וזה מה שגורם להכול להרגיש מאוד מוקצן ולא קשור.
    אם הסדרה הייתה יותר ארוכה, זה היה פותר המון בעיות והיא הייתה יכולה לא ליפול מride your wave. האופטימיות של המוטו(אים) והעזרה שלהם לאחרים לדעתי מאוד מובנת. במצב הזה שכל העולם קורס סביבך, עדיף להיות אופטימיים כמה שאפשר. אני חושב שהמשברים של איומו מאוד מסבירים את זה – היא כמו השינג'י של הסדרה (רק יותר בלתי נסבלת), והיא מאוד פסימית אבל כן עוברת שינוי דמות ונהיית אופטימית ככל שהזמן עובר. במצב שכל העולם קורס סביבך עדיף להיות אופטימי ולא להשאר מדוכא כל היום, זה לא מועיל וסתם גורע – ואפשר לראות את זה בתקופה הזו. כשכל העולם קורס כלכלית ומבחינת בריאות, כמובן שיש המון שנופלים לפסימיות, אבל גם המון שממשיכים להיות טובים ולעזור לאחרים ושומרים על אופטימיות. הגישה של המוטו(אים) מזכירה מאוד את הגישה של רייה ב"הדבר" של קאמי, ואני מאמין שבהחלט יש קשר בין ההתנהגות של רייה לבין ההתנהגות של המוטו(אים), וניתן למצוא השפעות.
    הדברים שציינת כרע מוחלט לא נכונים בעיניי. האנס ניסה לאנוס לא כי הוא רע מוחלט, אלא כי הדמות שלו מייצגת את הרעיון של אנשים שמנצלים את המצב כדי לממש תאוות ולבצע מעשים שכאלו. האנשים בכת לא חולי נפש בכלל לדעתי, ההורים בסך הכול מנסים להגן על הילד שלהם והאנשים שבכת פשוט נשאבו אליה. בדרך כלל כתות מוצגות בצורה נורא מזעזעת ורעה, אבל זו הכת הכי אנושית שאי פעם יצא לי לראות בסדרה (ורואים שליואסה יש ניסיון בכתות, @פרק 5 של טאטאמי גלאקסי ;)). הלאומנים פשוט היו לאומנים, לא יותר מזה (וחוץ מזה, בעולם שבו לאומנות הביאה לנאציזם, אני לא חושב שזה מוגזם). גו מושפע מאוד מיוטיוב וזה מעצבן נורא שהוא מדבר כל הזמן באנגלית, אבל מנסיון של בן אדם עם אח בן 11, הם באמת מבססים את כל החיים שלהם על יוטיוב, ככה שהדמות שלו די מדוייקת ונאמנה למציאות.
    בהקשר של איומו שלא מוכנה לעלות לסירה והמשפחה שלה לא מתעקשת שתעלה, אני מאמין שזה קשור לזה שעדיף להם להמנע מריבים מיותרים – לא היה אפשר לשכנע אותה לעלות באמת.
    אישית הפרקים שהכי אהבתי היו הפרקים של הכת, הם היו מאוד מעניינים והם נתנו הפוגה מהמצב שקורה בסדרה, והם הזכירו לי מאוד את kaiba, אחת מהסדרות הנחשבות של יואסה.
    מאוד אהבתי גם את החלק שבו איומו וגו בסירת ההצלה פשוט מדברים ומתנהגים כמו משפחה ומעלים חוויות, והקטע של הראפ שהיה גם כן מאוד מעניין לצפייה.
    הבעיה העיקרית באמת היא באורך של הסדרה, בגלל שהכול דחוס ל-10 פרקים, החיבורים לא מחזיקים מספיק והכול נראה כמו סיטואציות רנדומליות, ואין מספיק זמן לפיתוח דמויות או לחקר רעיונות שרק היה עושה טוב יותר לסדרה. היה עדיף לתת לסדרה 20 פרקים, והסדרה הייתה יכולה באמת להיות ברמה של ride your wave (שהוא לא הפרויקט האהוב עליי של יואסה, אבל הוא פרויקט מאוד מוצלח).
    וחוץ מזה, זו לא האכזבה הכי גדולה במדיום. רק מזכיר את rerided משנה שעברה או מלפני שנתיים, שהייתה רעה בכל מובן שהוא למרות הציפיות הענקיות מהשמות מאחוריו (פכינג יושיטושי אבה גאון הדור). אבל כן, סדרה מאוד מאכזבת ולא הייתי אומר שהיא טובה.
    לצערי גם ראיתי אותה עם אמא שלי בתור האנימה הראשון שלה, ולמרות שהיא אומרת שהיא נהנתה, היה יכול להיות הרבה יותר טוב.

  2. Chrono אומר/ת

    בתור חסיד מושבע של יואסה אני נאלץ להסכים עם כל מילה בביקורת.
    אין עידון ויש מחסור עצום באמינות (ולהגיד שדמות היא רק סמלית או רק מייצגת רעיון ולא נועדה לממש עצמה כבן אדם עם אישיות של ממש זה תירוץ חלש).
    זה משהו שאף פעם לא הפריע לי בסדרות של יואסה, אבל זה כי לרוב המחסור בעידון ובאמינות מתאזנים יחד עם עודף של סטייל, איזשהו טירוף מסוגנן שמצליח לגעת במקומות מאוד ראשוניים ויצריים, אבל בניגוד לסדרות אחרות של יואסה הסדרה הזו כן מתיימרת לאיזשהי מידה של מציאותיות בתיאור האירועים שהיא מציגה.
    וזה באמת חבל אחרי הפרק הראשון שהיה אפקטיבי מאוד.

    דבר אחד שאני חושב שכן פיספסת זה את הדגש בעיבוד על המודרניות. זה נכון שזה המון פעמים נופל למקום של כוכבי רשת ויוטוברים אבל אני הרגשתי כאילו הסדרה מנסה לנמק איזה טיעון פרו-טכנולוגי. הרבה פעמים בסדרה מתגברים על מכשולים בעזרת אפליקציות, אינטרנט או מכשור אחר כלשהו שמגבירים את יכולת ההישרדות של הדמויות (אפילו קוצב הלב של מארי נכנס פה). ברגעים האחרונים של הסדרה יש גם דגש על האופן בו המדיה הדיגיטלית אפילו מציעה איזו המשכיות או משמשת כמעין אנדרטה לאלה שלא שרדו את האסון.

    נותר לי רק להתנחם בעובדה שיש עוד בחור עם קרדיט על בימוי הסדרה (לא חשוב שמות [סתם נו, קוראים לו Peyon-Gang Ho]) אז אולי יואסה לא האשם היחידי.

    אני אנצל את ההזדמנות להזכיר את Eizouken ni wa Te wo Dasu na!, עוד סדרה שיצאה השנה שיואסה מעורב בה שהיא הרבה יותר מוצלחת ומומלצת בחום.

  3. Onigiri אומר/ת

    מסכים לגמרי.
    אחת האנימות הגרועות שראיתי בזמן האחרון.
    אני קצת לא מסכים לגבי האמירה על הפרק הראשון כי היייתי מוותר גם עליו גם שם איימו הצליחה להעיק .
    שי בסדרה חורים לא הגיוניים ולא מוסברים.
    כל מיני קלישאות וחלק מהמצבים שגרמו לי לקלל את עצם קיומו של הסדרה.
    היה סצנה אחת שממש אהבתי שפשוט גרמה לי לצחוק בכל אבל ממש בקול ! ולצערו הרבה של היוצר אני בטוח שזאת לא הייתה כוונתו בסצנה.
    אנימה כישלון לא ממליץ לאף אחד !
    מישרוצה אניממה על אסון רעידת אדמה שילך ייצפה ב טוקיו 8.0 .

  4. […] "The Last of Us", כמה מאות ב-"המתים המהלכים" ועוד אחת ב-"יפן שוקעת" (סדרת אנימה מצחיקה מרוב שהיא גרועה, יש אותה בנטפליקס. […]

התגובות נעלות