אבן, נייר ואורות במה: ראיון עם צוות ג’אנקן מיוזיקל

לא יודע אם זה צירוף מקרים או יד הגורל, אבל זה ראיון שני ברציפות שאני מנהל עם מחזמר קהילתי ימים בודדים אחרי שנולד לי ילד; פעם שעברה היו אלה N Musical שראו אותי עייף בין החלפת חיתול אחת לאחרת, והפעם אלה ג’אנקן מיוזיקל [כרטיסים] שמצאו רם חצי רדום ועם כוס יין אחרי יום קשה – קשה יותר מהפעם שעברה, למעשה, כי השנה הייתי חייב גם לשעשע ילדה בת שלוש וחצי.

רגע, שלוש וחצי? לא נו, לא הגיוני. לא ייתכן שחלפו שלוש שנים וחצי מאז המחזמר הקודם. הרי כמו שלא ניתן לדמיין כנס אנימה בלי תורים ענקיים בחמסין ושנאה קהילתית לדיאודורנט, מחזות הזמר הלכו תקופה ארוכה יד-ביד עם הכנסים לא פחות מהתלונות הקבועות על המרחק לירושלים. אבל אחרי שאותם המחזות התקילו אינספור ז’אנרים שהם לא הנטאי (…בינתיים) ונשאו כל דגל אפשרי (“המחזמר בו שרים על הבמה בלייב“, “המחזמר עם הקרבות“, “המחזמר שהוא סרט“) היה נדמה, לרגע, כי המופעים הבימתיים בישראל הגיעו למיצוי.

נו, אז היה נדמה. כי הפסקה קצרה ודם חדש זה כל מה שצריך כדי שנתגעגע, ושום דבר – אבל שום דבר – לא יעצור את ג’אנקן מיוזיקל (שיעלה כאירוע נפרד ולא בכנס הקיץ שבוטל כי קורונה) מלהביא מחזמר אנימה כשר למהדרין. גם לא מגיפה עולמית.

“וואו, זה היה קשה” מספרת קורל סופר, אחת השחקניות. “במשך החודשיים הראשונים זה היה ממש כמו הראיון, בזום. אחר-כך נכנסו הסגרים וחזרנו לזום הארור, ובחוץ יכולנו להיות רק עם מסיכות. כאשר הודיעו שלא צריך יותר מסכות נשמנו לרווחה כי יכולנו סוף סוף לעבוד על דברים שפעם נחשבו לטריוויאליים, הבעות פנים למשל”.

יסמין סטריז’בסקי, הבמאית והיוצרת, סיפרה כי במחזמר יש לחיצת יד עליה התאמנו השחקנים בזום מהאוויר, ורק אז הבנתי עד כמה גדולים היו הקשיים שעמם התמודדו. אבל אם לשחקנים והבמאים זה קשה, חִשבו רגע מה עם הרקדנים? “הגענו למסקנה שאם אין לנו אפשרות לעבוד על כוריאוגרפיה בזום, אז שלפחות נשמור על כושר. לכן פתחנו Just Dance משותף ורקדנו דרכו” משתף הרקדן גל בינארי. טוב, זה דווקא נשמע כיף.

אבל כשהם לא דאגו מהקורונה (מה שכמעט ולא קרה) היה להם את המבצע על הראש. “לא רצינו לעבוד בזמן האזעקות” מספר הבמאי “הפחות חשוב” קווין עזר. “היינו אמורים לעלות לפני יותר מחצי שנה. מצד אחד זה נתן לנו יותר זמן לעבוד ולשייף את המופע, ומאידך, זה עשה קטיעה לא רצויה ומאתגרת: לא יכולנו להיפגש ולעשות חזרות כמו שצריך כי נפלו טילים. היה לא פשוט”.

ובכל זאת, הצוות לא רוצה שתזכרו אותם כמחזמר הקורונה והטילים. הם רוצים שתזכרו אותם כמחזמר הספורט. כן, זה הז’אנר שלמרבה ההפתעה לא נעשה עליו עדיין מחזמר כחול-לבן, למרות הפופולריות שלו במדיום האנימה. אבל כל זה ישתנה כשהם יופיעו ב-26 באוגוסט על הבמה – ותהיו בטוחים שהם שואפים גבוה. באוויר נזרקו שמות כמו Chihayafuru, Haikyuu, Kuroko’s Basketball, Ace of Diamond, Big Windup  וגם Major  בתור מקורות השראה, ובתור חובב סדרות ספורט התחלתי באמת ובתמים להתעניין במופע ולא סתם להעמיד פנים (זו בדיחה, אני אוהב אתכם וכולכם מדהימים).

“סדרות ספורט זו אהבה גדולה בשבילי, אז הרבה אלמנטים מסדרות ספורט שונות” מספרת יסמין. “שורש המחזמר הוא פחות ליגות מקצועיות עם יכולות על-אנושיים אלא בעיקר ספורט תיכונים”. יש, אני בעניין! ואיזה ספורט מתאים יותר לנוף הישראלי מאשר… כדורגל? אה לא, זה יכול לפצוע את הקהל. אז שש-בש? לא, נשמע משעמם. רגע, על מה באמת המחזמר?

“אבן-נייר-ומספריים”. אה, כמובן. ג’אנקן מיוזיקל. זה כבר בתוך השם.

המחזמר עוסק באייג’י, נער שעולה לתיכון בו דברים לא בדיוק מתנהלים כשורה, והוא מקים מועדון אבן-נייר-ומספריים. קווין מספר כי “יש במחזמר אלמנטים של דרמה, קומדיה אבל הוא בעיקר ספורט וז’אנר האנימה בכלליות”. תהיתי בנקודה הזו אם גם נורמיז, סליחה, “אנשים רגילים”, ייהנו מהמופע וקיבלתי כן קולקטיבי.

קורל: “אני אישית לא צופה בכל-כך הרבה סדרות ספורט, ויכולתי לראות את הדמויות האלה גם בכל מחזמר אנימה אחר. האופי הוא סטראוטיפי לאנימה ואפשר למצוא דמויות כאלה כמעט בכל סדרה. קל להתחבר למופע גם בלי קשר לספורט”. אוקי, נחמד. אבל מה עם חוטאים שלא אוהבים אנימה בכלל?

גל: “ובכן, לא ראיתי הרבה אנימות, נקודה”. רואים, ידידי. אומרים “סדרות אנימה”. כן נו אני יודע שאני מעצבן, “… ואני לא מכיר הרבה סטראוטיפים. אבל לדעתי יש במחזמר הרבה דברים מצחיקים כשלעצמם, וגם בפני עצמו הוא מבדר מאוד. חובבי אנימה יבינו יותר, אבל זה מחזמר לכולם”. גילי רן, השחקן הראשי, הוסיף:  “זו הצגה לכל דבר. הזמנתי אנשים שלא שייכים לקהילה ויצא לי לדבר איתם על זה, והם התלהבו. חלקם חובבי תיאטרון”.

כמו כל מחזמר דגול, ג’אנקן מיוזיקל נולד כבדיחה (כי מי מציע “אולי נעשה מחזמר ראפ על האבות המייסדים של ארצות הברית” עם פרצוף רציני?), כפי שמספרת יסמין: ג’אנקן היה משהו שחשבתי עליו יחד עם רועי [רועי עמר, מפיק וכותב. ר.ק.] לפני… ארבע שנים? חמש? זה היה בתור שעשוע, רעיון למנגה, בקטע של ‘הא הא, על הכל אפשר לכתוב סדרת ספורט’ – ותוך כמה שעות היה לנו מסמך דוק עם חצי מהדמויות והרעיון הכללי. גם נורא אהבתי מחזות זמר קהילתיים ואף פעם לא יצא לי להשתתף באחד, מלבד ב-2D מיוזיקל כרקדנית, והבנתי שאם לא אצור מחזמר לא יהיה כזה. לכן העלינו את הרעיון ההוא מהאוב וראינו שהוא עדיין מוצלח. הרבה מהדמויות והרעיון הכללי נכנסו בסופו של יום למחזמר עצמו”.

חלק חשוב במחזות זמר הוא הקטע של הזמר, לעתים אף יותר מהסיפור. עשור אחרי, גם תחת איומים לא אזכור מה העלילה של “והסושי חינם” אבל שורות מוזיקליות כמו “כשעצובים, הולכים לים כי הוא מלוח. יש גם כאלה ששמים את הפוני על הצד” עדיין מהדהדים אצלי מדי פעם (משום מה תמיד באמצע הלילה). לכן ג’אנקן עובדים במלוא המרץ כדי להביא חוויה מוזיקלית יוצאת דופן, כפי שאפשר היה לנחש עוד מקליפ הקריאה הנהדר לאודישנים, ומהמוזיקה המקורית במופע החדש ייהנו כל חובבי ה… ובכן, רוק? ג’ז? מה בדיוק?

“הסגנונות משתנים בהתאם לסיטואציה” מספר רועי, ויסמין מרחיבה: “צוות המוזיקה שלנו מורכב משלושה אנשים מוכשרים [רועי רוט, סלע וינרוב והדס לוי. ר.ק.]. רועי ואני למעשה כתבנו מה הסיפור שאנחנו רוצים להעביר בכל שיר – והתפקיד של צוות המוזיקה היה להסתכל על הרשמים ולומר “מה לעזאזל רועי ויסמין? אי אפשר להכניס את כל זה לתוך שיר!”, ואז הם מכניסים את כל זה לתוך שיר”.

רועי: ביקשנו מהם גם נאמבר פתיחה ארוך כמו שיש במחזות זמר ידועים, כך כל מי שיבוא יוכל, בדיעבד, להבין שהוא צפה הרגע בכמות נכבדת של שיר שלא הייתה עד כה במחזות זמר בקהילה”.

אוקי, מעניין. המחזמר נשמע כמו אחלה דבר שבעולם. בדקתי איתם אם הם מרגישים את הלחץ מהמעמד בתור מחזמר ראשון מזו תקופה.

“אני לא לחוץ, יותר מתרגש. אנחנו באים לעשות טוב ונהנינו לעשות את זה, ואני מקווה שאנשים ייהנו גם” משתף גילי. גל מוסיף: “משום שלא היה מחזמר תקופה ארוכה יש ממנו הרבה ציפיות. אני יודע שאצלי לפחות זה היה נכון. מצד שני, בתור אחד שצפה במחזמר עצמו וראה את התוכן שבו, אני מאמין שיש לנו מחזמר ממש טוב ומבדר, חוויה נהדרת לצופים. אני כן מתרגש, אבל בעיקר בשביל הקהל”.

נהדר, רק אם אפשר שהמחזמר הבא יהיה עוד הרבה זמן. מיציתי חיתולים לבינתיים.


ג’אנקן מיוזיקל | 26.08.2021 | תיאטרון מוזיאון א”י |  לרכישת כרטיסים

לקריאה נוספת
השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם