Inuyashiki: Last Hero

איצ'ירו אינויאשיקי הוא אדם שקוף; בעבודה לא זוכרים את שמו ואילו אשתו וילדיו חולקים לו כבוד כמו למוכר אלטעזאכן. אפילו הרופא מישיר לכיוונו מבט מזלזל כאשר הוא מבשר שנותרו לאיצ'ירו חודשים ספורים לחיות. ולא, גיבורנו אינו אדם רע, נהפוך הוא: אין לו דבר מלבד חמלה כלפי אחרים. אבל, מה לעשות, כשנותנים לו סטירה – הוא מפנה הלחי השנייה.

חייו של איצ'ירו משתנים כאשר הוא מחליט לייצר סמים כדי לפרנ… סליחה, כאשר פיצוץ מעניק לו כוחות-על. הקשיש בן ה-58 (אבל נראה הרבה יותר) יכול כעת לשגר טילים, לעוף, להרים בולדוזרים, להשתלט על לוויינים ולרפא חולים. יכול – וגם עושה: איצ'ירו עובר מבית חולים אחד לאחר ומעניק לחולים סופניים הזדמנות חדשה בחייהם. לא כל גיבורי-העל עוטים גלימה, ולחלקם יש סוכריות מנטה בכיס.

הירו (תכף תבינו מדוע זה שם אירוני) שישיגאמי הוא, על פניו, תלמיד תיכון נורמטיבי. כאשר חברו הקרוב מבריז מהלימודים בגלל הצקות של בריונים יוצא הירו מכליו על מנת לעודד אותו, כי באמת אכפת לו. וכפי שוודאי ניחשתם, גם הירו נקלע לאותו פיצוץ מסתורי, ובנונשלנטיות גמורה מחליט הירו שהדבר הכי טוב שאפשר לעשות עם כוחות-על הוא לרצוח אנשים, וכך ללא אבחנה נכנס הירו לבתים ומוחק משפחות.

"Inuyashiki" אמנם קרויה על שמו של האדם הטוב בסיפור אך היא עוסקת באופן שוויוני בשני האינדיבידואלים. למעשה רק צד אחד זוכה בסדרה לפיתוח מעמיק – וזה הירו. הירו לא יודע למה הוא רוצח אנשים כי מבחינתו זה דבר טבעי לעשות; קמים בבוקר, מצחצחים שיניים, רוצחים תינוק, שותים טרופית והולכים לבית-הספר. ולאורך הסדרה רואים כיצד הוא מנסה לשנות גישה ואיך בדיוק זה מתפוצץ לו בפנים.

לא שיש לי חלילה משהו נגד איצ'ירו, אולם גיבורנו יותר משהוא דמות – הוא סמל; אף לא פעם אחת מפקפק איצ'ירו שלנו באמונותיו, חרף העובדה שעד כה הוא היה שק החבטות של החברה. אין לי בעיה עם דמות של קדוש, אבל בסיפורים כמו אלה הדמות המעניינת היא זו שזקוקה לאשפוז בכפייה (ולשואלים, כן: ב-Death Note העדפתי את קירא).

"Inuyashiki" מביאה עמה רעננות; קודם כל, גיבור מבוגר. הללויה! ביפן יש אולי בעיית ילודה, אך אם תשאלו את עולם האנימה, תלמידי תיכון מנהלים את המדינה. דבר שני, הסיפור המזוקק: טוב נגד רע, הדור הקודם נגד הדור הבא. אין טוויסטים וארגונים סודיים, אין גיבור / נבל נוסף שנכנס לתמונה, אלא רק שני אישים – מבוגר שמופתע כל פעם מחדש מכוחותיו, וצעיר שלמד תוך דקה את העסק – וכל אחד לוקח את חייו החדשים לכיוון אחר, ומתישהו הם צפויים להתנגש אחד בשני (כי יש מקום רק לאנדרואיד-בליסטי אחד בעיר הזו).

אלמנט שאני אוהב במיוחד הוא הקולות: את איצ'ירו והירו מדבבים שחקנים ולא מדבבים מהתעשייה, עניין שחשדתי בו עוד לפני שויקיפדיה אישרה לי סופית. למה זה טוב? כי שניהם נשמעים כמו אנשים רגילים שאפשר לפגוש ברחוב. הרי אין לדעת מה השכן שלכם מר גרינבאום – זה שמאכיל חתולים כל יום ב-08:00 – יעשה עם כוחות-על; הוא עשוי להמשיך בשגרת יומו או לפוצץ את מגדל אייפל. כך גם הירו שהוא אמנם פסיכופת אך לא תראו אותו פוצח ב-"מוהאהאהאהאהא" או במבט קובריק.

סטודיו Mappa (איפה מחיאות הכפיים?) הנחיל עבור הסדרה שתי שיטות אנימציה. הסצנות הסטנדרטיות הן באנימציה דו-ממדית ואילו ברגעי המד"ב נכנס CGI אינטנסיבי לתמונה. לצערי ה-CGI לא מי-יודע-מה וגם האנימציה הידנית נופלת בין הכיסאות, והשילוב המוזר גורם להפקה היקרה הזו להיראות בסדר-כזה. אני מתקשה להאמין ש-"Inuyashiki" הגיעה מבית היוצר של "Zankyou no Terror". חבר'ה, איפה הכסף?

מדובר כמובן בפגם קטן מתוך מה שהיא ללא ספק אחת הסדרות המעניינות שעלו כאן לאחרונה (ועם אחד משירי הפתיחה הטובים של השנה). אני מודע לכך שיש סביבה ביקורת, ביקורת שמופנית בעיקר כלפי פרק הסיום. אולם זו סדרת אנימה שמייצרת ציפיות שונות בהתאם לקהל הצופים, ועל הציפיות שלי ספציפית היא ענתה כפי שרציתי. יש אכן בעייתיות מסוימת עם פרק הסיום, אך פרק השיא הוא האחד שבא לפניו – כנראה אחד מפרקי האנימה הטובים של השנה (ולא פגשתי רבים שחולקים על העניין).

שיפורים בחזית הטכנית יכלו להפוך את "Inuyashiki" ליצירת מופת שתיזכר לדורות, ולמרות זאת אין הרבה סדרות מהן נהניתי השנה יותר. חוץ מזה, סרט לייב אקשן כבר בדרכו אלינו והוא נראה לא רע.

הטוב: קונספט מעניין וסיפור מהנה לכל אורכו.
הרע: הסדרה ראויה לאיכות הפקה גבוהה משקיבלנו.
והנשיא: דונלד טראמפ.

ציון במדד OK – סביר פלוס פלוס

Inuyashiki: Last Hero | יפן, 2017 | 11 פרקים | סטודיו Mappa | מד"ב, אקשן, באנג | פומיו קוהינאטה, ניג'ירו מורקאמי, קאנאטה הונגו, סומירה אואסאקה, סומירה מורוהושי | בימוי: קייצ'י סאטו, שוהיי יאבוטה | יוצר מקורי: הירוה אקוּ ["GANTZ"]