ראיתי סוף סוף אינויאשה

ראיתי לא מעט סדרות אנימה כשהייתי ילד ו-“אינויאשה” לא הייתה אחת מהן.

בכנות, לא זוכר מה הביא אותי להחמיץ דווקא אותה. הייתי אומר שאולי הסדרה נראתה לא משהו בעיניים שלי, אבל העיניים שלי החשיבו את “בייבלייד” באותם ימים כפאר היצירה היפנית – אז לא זו התשובה. בכל אופן תהיה הסיבה אשר תהיה, לא ראיתי “אינויאשה” ולא הרגשתי צורך לראות “אינויאשה” – אבל מיכל מעריצה מושבעת ו-“אינויאשה” היא הסדרה שגרמה לה להתאהב במדיום האנימה (…וכל  שאר סדרות האנימה שראתה בהמשך גרמו לה לסלוד מהמדיום). אז היא נידנדה ונידנדה ונידנדה עד שלבסוף הרמתי ידיים, בעיקר כי אנחנו לא רוצים להיות מהזוגות האלה שמתגרשים בגלל סדרה מצוירת (אבל היינו  מאוד קרובים אחרי שהיא טינפה על “נארוטו“. רק  לי מותר לטנף על “נארוטו”).

לבסוף התיישבנו ערב סגרירי אחד לצפות בפרק הראשון ואחריו בפרק השני והשלישי… והנה, ארבע שנים לאחר מכן, סוף סוף סיימנו.

קאגומה היא נערה בת 14 שבבעלותה תלבושת אחת (אבל תלבושת עמידה מאוד). יום אחד נופלת קאגומה לתוך באר שליד הבית שלה והיא נוחתת בתקופת הסנגוקו. כיוון שתקופת הסנגוקו נמשכה בערך 150 שנה קשה להצביע בדיוק על השנה בה קאגומה נחתה, אבל באחד הפרקים היא  חשבה שהיא פגשה את אודה נובונגה הצעיר (האיזכור היחיד בכל הסדרה לדמות היסטורית אמיתית) – ובהנחה שקאגומה לא נכשלה בהיסטוריה (הנחה לא סבירה לאור העובדה שהיא עתידה להחמיץ 90% מכיתה ט’) אז כנראה שהיא בסביבות שנת 1560. בעידן הפיאודלי פוגשת קאגומה את אינויאשה שהוא חצי-שד חצי-דביל, והיא מגלה שהיא הבעלים של “אבן ארבע הנשמות” (אבן מיוחדת שמורכבת מארבע פקצות: אורטל, חמוטל, שונטל ויפית). מדובר באבן עוצמתית שאסור שתגיע לידיים הלא נכונות אחרת וואי וואי וואי, חבל על האנושות. מקווה שקאגומה לא תשבור אות… אוי ויי זמיר איזו סתומה.

כעת קאגומה ואינויאשה, כדי לתקן את האופסי שקאגומה עשתה, צריכים לאסוף את שברי האבן שפזורים בכל רחבי יפן. במקביל, חצי-שד עוצמתי בשם נאראקו אוסף את האבנים גם הוא, וזה הולך לו  הרבה יותר טוב.

אל קאגומה ואינויאשה מצטרפים נזיר חולה מין בשם נהוראי (קוראים לו מירוקו אבל זה תמיד בלבל אותי עם נארוקו, אז קראתי לו נהוראי), קוטלת שדים בשם סנדוקאן (קוראים לה סאנגו אבל כולם קוראים לה סאנגו צ’אן, מה שהזכיר לי את הטיגריס הפיראט סנדוקאן) ושד שועל תינוקי בשם שיפוֹ (קוראים לו שיפו אבל החלטתי לקרוא לו שיפוֹ).

(כפי שהבנתם, ביקורת נורמלית זה לא)

המסע של אינויאשה והחבר’ה מוביל את הגיבורים לכל מיני מקומות שונים ומגוונים… זה מה שהייתי כותב אם זה היה נכון. הופתעתי לגלות כמה מעט דמיון יש לסדרת הפנטזיה שמתרחשת ביפן הפיאודלית, עם כפרים שנראים זהים אחד לשני וכמעט ללא מקומות אקזוטיים מיוחדים. למעשה נדמה כי האנימה מתרחשת רובה ככולה באותו מחוז מסכן, ובכל רגע בו מתחשק לגיבורים לנוח בכפר הבית שלהם, הם יכולים לחזור ולעשות בדיוק את זה – מה שמוריד משמעותית מתחושת המסע האפי. היום בו ברחתי בגיל 5 מהבית לרחוב המקביל היה מסעיר יותר מהמסע של הסדרה.  

ואל תתנו לי לפתוח פה על כך שלא רואים אפילו עיר אחת בכל יפן; קיוטו (הבירה באותה תקופה) הרי הייתה כבר קיימת לצד ערים אחרות, אך מתוך עשרות פרקי הפילר בהם קאגומה ואינויאשה מגיעים לאיזשהו חור תחת ועוזרים לתושביו להתגבר על שד – אף לא אחד מהם מתרחש בעיר.

לכן קל להבין מדוע הפרקים האהובים עלי הם אלה שמתרחשים בהווה. קראו לי שטחי, אבל קרבות שדים בטוקיו רבתי נראים הרבה יותר טוב מקרבות שדים על רקע ווינדוס XP עם בתי עץ – ולצערי כמעט ואין פרקים שמתרחשים במטרופולין הזה. למעשה, רוב השהות של אינויאשה וקאגומה בהווה היא לצורכי אתנחתא, ורק פרק אחד בכל האנימה מתרחש בהווה ומכיל הרפתקה על טבעית (פרק 12 עם הילדה שנספתה בשריפה והפכה לרוח. פרק מקסים, חבל שלא היו עוד כאלה). עמוק בפנים קיוויתי לראות את המסגרת העלילתית של ההווה נשברת והופכת לקו עלילה מהותי עצמו (תארו לכם לקראת סוף הסדרה נאראקו היה פולש לטוקיו. על המקום הייתי נותן לסדרה ציון 44584 מתוך 10) אך זה לא קרה, ואני תוהה איזו סיבה – מהיבט של נרטיב – צריך בכלל את השטיק הזה עם ההווה.

הרפטטיביות פה חזקה, ולמרות מספר הפרקים הגבוה באנימה, אני יכול לספור על יד וחצי את כמות הפרקים שאני באמת זוכר; אם נזָקק החוצה את פרקי הכפר התורן שזקוק להצלה, “אינויאשה” סובלת ממסע מסורבל וחסר תכלית ברובו – כי הגיבורים פשוט גרועים, אין דרך אחרת לומר זאת. 99.9% מהסדרה נאראקו שמונים שלבים לפני מה שזה לא יהיה שאינויאשה והשאר עושים, ובמְקום לאסוף עוד חלקיקים של אבן ארבע הנשמות, הקבוצה עסוקה בלנסות לא לאבד את החלקיקים המסכנים שעדיין יש להם (ולרוב אפילו  זה לא עובד).

מסע מעניין בהרבה עובר דווקא על סשומארו, גיבור הסדרה מבחינתי. הוא אחיו הגדול של אינויאשה וטיפוס שיצא היישר מטרגדיה יוונית: יש לו אב שהדיר אותו בירושה ואח צעיר שהגורל ייעד להצליח, ואם זה לא מספיק טרגי אז יש לו גם בולבול קטן, אחרת קשה להבין את האובססיה של סשומארו להשיג חרב גדולה.

עיקר הבעיה של “אינויאשה” היא ש-“הנסיכה מונונוקי” קיים. הסרט של מיאזאקי אמנם יצא לאקרנים חצי שנה לאחר שהמנגה של “אינויאשה” החלה (וגם זה אחרי שרומיקו טקהאשי במשך שנים כתבה סדרות מנגה דומות) – ובכל זאת, קונספט השדים-זאבים ביפן הפיאודלית ומלחמה בינם לבין בני-האדם נעשה בצורה כל-כך יותר טובה בגרסת מיאזאקי, עד ש-“אינויאשה” נראית לידו יצירה אפיגונית (תראו אותי, משתמש במונחים ספרותיים כמו ילד גדול) – וחבל, כי לפעמים הסדרה מציגה פוטנציאל להיות הרבה יותר ממה שהיא, בעיקר בפרקים של Kyoto Animation.

הרבה לפני ש-Kyoto Animation נהיה הסטודיו הגדול והמפורסם שהוא (משנות השמונים ועד 2003) תיפקד הסטודיו כאולפן-עזר בהפקות של אחרים, ו-“אינויאשה” היא אחת מהן. “אינויאשה” רשומה בטאבו כסדרה של Sunrise אבל מבט חטוף בקרדיטים מלמד כי Kyoto Animation מעורבים בסדרה לא פחות, בעיקר בפרקים בהם האנימציה נראית טוב (טטסויה אישיהארה בכבודו ובעצמו, במאי “הארוהי“, ביים בה 12 פרקים). לטובת ההפקה אציין כי בניגוד לסדרות אקשן ארוכות טווח אחרות, אינויאשה אף לא פעם אחת נראתה רע. פרקים מסוימים נראים יותר טוב מאחרים, אך גם בפרקי הפילר הגנריים ביותר – כלומר בערך 548% מהסדרה – שומרת “אינויאשה” על רמת הפקה אחידה (ובניגוד ל-“נארוטו”, “אינויאשה” לא שכחה אף פעם לצייר את הראש של הדמות הראשית).

יותר מכך, עניין טכני שלא מדברים עליו הרבה בביקורות הוא אפקטים קוליים; בין אם זו התנגשות של שתי חרבות, סנדלים בדשא או הבמבוק המוזר הזה שזז למעלה ולמטה ושממש עכשיו גיליתי שקוראים לו “מבריח איילים” (שישי-אודושי) – “אינויאשה” השקיעה בצלילים האלה – ובעשרות אלפי אחרים – ברמה פדנטית שלא רואים בימינו, ויותר משנהניתי לראות את הסדרה, נהניתי להאזין לה.

לא שקשה לשמור על רמת הפקה סבירה כשאין הרבה הפקה לעשות. ככל שהאנימה התקדמה, וכדי לא להדביק את הפער עם המנגה חס וחלילה, “אינויאשה” עשתה הרבה שמיניות באוויר – ולשמיניות האלה קוראים ריקאפים. בשליש האחרון של הסדרה פרקים נפתחים עם סגמנט  “מאירועי הפרקים הקודמים”, סגמנט שנהיה ארוך יותר מהפרק עצמו. האמת שגם החלטתי גם לבדוק את זה על פרק רנדומלי (כי מה עוד יש לי לעשות? אשכרה לצפות בסדרה?) וגיליתי שפרק 159 – אם נוריד ממנו את שיר הפתיחה, הסיום והריקאפ – מכיל רק 14 דקות של תוכן חדש.

אז למה בכל זאת? מה יש ב-“אינויאשה” שהופך אותה לסדרה שכדאי להשקיע בה את הזמן – חרף הריקאפים ופרקי הפילר, חרף המסע שמורכב ממרדף סביב הזנב של עצמם וחרף מיליון הכפרים הגנריים?

כי פעם ב- הסדרה יודעת לרגש. זה לא קורה הרבה, אבל ברגעים מאוד ספציפיים יודעת “אינויאשה” לשחק ברגשות, גם אם היא משתמשת באמצעים זולים כדי לעשות זאת, הרבה מכך בזכות ההתפתחות שגיבוריה עוברים. נהוראי הופך מנזיר סוטה מין לדמות שרוקדת ואלס עם מוות שנכתב עבורה מראש (טרגדיה יוונית או לא טרגדיה יוונית?), סנדוקאן מוצאת את עצמה לא אחת נקרעת בין הנאמנות שלה לקבוצה לבין אחיה שחזר מהמתים בזכות חלקיק של אבן הנשמה – חלקיק שבלעדיו הוא ימות (טרגדיה יוונית או לא טרגדיה יוונית?) או שיפו שהוא שועל בכיין ודפוק ואף פעם לא אהבתי אותו (טרגדיה יוונית או ל… לא, ממש לא). אפילו סשומארו לומד לקבל את הבולבול הקטן שאיתו נולד בעודו הופך לשד שאכפת לו מהסביבה הקרובה.

לעומתם, אל נאראקו לא הצלחתי להתחבר, על אף שהסדרה ניסתה (ובחיי שהיא ניסתה) להציג אותו כיישות אמביוולנטית עגולה. אולי כי קשה לעקוב אחרי תכנית-העל שלו, או כי הסיבה שנאראקו מלכתחילה נהיה איוּם היא בגלל טעות של הגיבורים – אבל נארוקו, בשורה התחתונה, משעמם כמו תפוח אדמה (מחילה ממעריצי תפוחי אדמה).

לא שזה משנה כי הוא לא הנבל המרכזי. התואר הזה הולך בכלל לקאגומה (ולא רק כי היא אחראית לשבירת אבן ארבע הנשמות). בתחילת הסדרה, כשאינויאשה מתנהג בפרעוּת, הוא נאלץ בעל כורחו לענוד שרשרשת מכושפת, כזו שבכל פעם בה קאגומה פוקדת את המילה “שב”, צוללת השרשרת באגרסיביות אל הקרקע (יחד עם אינויאשה המסכן). אך אינויאשה הופך די מהר לגיבור שמגיע לעזרת חבריו פעם-אחר-פעם, ואפילו את הצלת העולם ניתן לזקוף לזכותו.

אבל האם מישהו טורח להסיר ממנו את השרשרת הארורה? לא.
האם קאגומה נמנעת משימוש בפקודה המבזה והנוראית גם בפרקים האחרונים? פחחח.

על אף שאינויאשה אינו אסיר של איש, ואף שהוא הוכיח עצמו מעל ומעבר, לא זוכה השד המסכן לראות את הצמיד האלקטרוני שלו מוסר, מה שהופך את קאגומה לנבלית פסיכוטית ואת אינויאשה לגיבור עם תסמונת שטוקהולם. אינויאשה, מגיע לך יותר מזה! עזוב אותה! ברח!

חלק מהכיף הגדול במירתון סדרה ישנה (עד כמה שאפשר להגדיר פריסה של 193 פרקים על פני 4 שנים כ-“מירתון”) היא זיהוי המדבבים המפורסמים. העובדה כי קאפיי יאמאגוצ’י הוא אינויאשה זה עוד ניחא, הוא היה מפורסם גם אז, וכמוהו טושיוּקי מוריקאווה בתור נאראקו (הוא כרת חוזה לפיו מותר לו לדבב בעיקר נבלים – כי הוא גם קירא מ-“JoJo“, ספירות’ מפיינל פנטזי וגם אביו המזניח של נארוטו). אבל אותי ריגש לשמוע את  טומוקאזו סוגיטה, הרבה לפני שנהיה מפורסם, מדבב נזיר אקראי באחד הפרקים, את טטסו אינאדה בפילר רנדומלי ואת ג’ירו איאדה בפרק או שניים (מה אתם מהנהנים בהסכמה יא’שקרנים. אין מדבב בשם ג’ירו איאדה). בכל סצנה אגב בה שיפו ונהוראי רבים אחד עם השני גיחכתי כשנזכרתי שהמדבבים נשואים זה לזה. סתם אנקדוטה משעשעת.

כיוון שאני אדם קטנוני, אני חייב להתעכב רגע על פרדוקס הזמן. איך ייתכן שכל המעשים של קאגומה בעבר לא משפיעים על העתיד? אלא אם…… כל מה שקאגומה עשתה בעבר כבר קרה ממילא (נו, הבנתם), מה שאומר כי יש איפשהו ביפן המודרנית (ספויילר לסוף הסדרה) יש קבר ובו עצמותיה בנות 500 השנים של קאגומה. אם זה המצב – וסביר שזה המצב – מה זה אומר על השושלת שאינויאשה וקאגומה הקימו? האם בהווה של קאגומה מסתובבים כיום עשרות – אם לא מאות – מהצאצאים שלה? ובכלל, אם קאגומה יודעת שכל מה שקרה בעבר אכן קרה, והעתיד ממנו באה הוא פסטורלי, אז מדוע היא דואגת כל הזמן כשידוע לה ולאינויאשה שנאראקו לא ישתלט על העולם?

אם אתם חושבים  שזה כאב ראש, כנראה לא קראתם את התאוריה לפיה קאגומה היא צאצאית רחוקה של רין.

אם כבר צאצאים – Yashahime, סדרת ההמשך שמשודרת בימים אלה בכיכובם של בני הדור הבא (ושבזכותה מיהרנו לסיים סוף סוף את סדרת האֵם) מסתמנת נכון לכרגע כגרסה קומפקטית של “אינויאשה” – אותה חוויה מינוס השומן העודף (אבל אם עד סופה לא יסירו מאינויאשה את השרשרת, כסאות יעופו). אל תיקחו אבל את הזמן הרב שלקח לי לצפות בסדרת האֵם כנקודה לרעתה, משום שהדבר מעיד על העצלנות שלי יותר מהכל. אני שמח שצפיתי ב-“אינויאשה”, כי את הרגעים המשעממים לא אזכור אבל אלה הנהדרים ילוו אותי שנים קדימה.

על הסרטים אגב אתם יכולים לדלג. כולם גרועים.

Inuyasha (אינויאשה) + Inuyasha: The Final Act | יפן, 2000-2004, 2009-2010 | הרפתקאות, פנטזיה, סשווווומארוווו סאמההההה | סטודיו Sunrise (ו-Kyoto Animation בתכלס) | קאפיי יאמאגוצ’י [אינויאשה מ-“Yashahime”], סטְסוּקי יוּקינוֹ [קאגומה מ-“Yashahime”], קן נאריטה [סשומארו מ-“Yashahime”], קוֹג’י טְסוּג’יטאני [מירוֹקוֹ מ-“Yashahime”… הוא לא, כי המדבב נפטר], קוּמיקוֹ וואטנאבּי [שיפוֹ מ-“Yashahime”], מאמיקוֹ נוֹטוֹ [רין מ-“Yashahime”], טוֹשיוֹמי מוֹריקאווה [נאראקו מ-“Yashahime”. הוא יחזור, אתם תראו] | בימוי: מסאשי איקדה, יאסוּאנוֹ אָאוֹקי | יוצר מקורי: הייאו מיאזאקי

לקריאה נוספת
19 תגובות
  1. Avic אומר/ת

    כתבה נהדרת שהיא גם הפתעה נהדרת.

  2. Archer אומר/ת

    וואו. אני זוכר שאמרת שאתה צופה בזה ושתהיה ביקורת לפני איזה שנתיים וכבר חשבתי שוויתרת על העניין.

    בכל אופן, שמח שחזרת, צחקתי בקול מכמה מן השורות בכתבה.
    לא לגמרי מסכים עם כל מה שנאמר (עם כמה שאפשר לקחת את זה ברצינות), כי כן חלקים גדולים מהסדרה זכורים לי לטובה, אפילו הסרטים, אבל זה זיכרון מהתקופה בה הסדרה שודרה בערוץ הילדים ועבר זמן…
    אכן זכורים לי עשרות פילרים מיותרים ופרקים שלא קידמו שיט. להגנתה של הסדרה, אפשר להגיד שביחס לסדרות אחרות של טאקאהאשי רומיקו, המתמקדות בעיקר באותו הסוג של יחסים רומנטיים בין הדמויות הראשיות (לא יודע אם יצא לך לצפות ב”ראנמה וחצי” או יצירות אחרות המבוססות על מנגה שלה, אבל הדמיון לא מתחיל ונגמר במדבבים) – ב”אינויאשה” גם הייתה ממש עלילה מעבר לזה.

    את Yashahime עוד לא ניסיתי, ודווקא רוב הדעות ששמעתי על זה לא היו מי יודע מה בלשון המעטה, אז דיי חושש לנסות. אבל לגמרי עשית לי חשק לסדרה על יקום אלטרנטיבי בו נאראקו פולש להווה. נשמע כמו רעיון נהדר.

    אז מתי אפשר לצפות לכתבה על וואן פיס? P:

    1. רם קיץ אומר/ת

      בקצב בו ראיתי את “אינויאשה”……. אם אתחיל את “וואן פיס” עכשיו אז אולי עוד 40 שנה.

      1. ‪Idom אומר/ת

        יופי, יש סיכוי קטן שאולי עד אז היא גם תסתיים!

        1. Onigiri אומר/ת

          מיותר ולא רצוי

  3. ‪Idom אומר/ת

    וואו, זה סוף סוף קרה! כמה חיכינו.
    אישית, יש לי מערכת יחסים מאוד מיוחדת עם אינויאשה – הייתי המעריץ הגדול ביותר שלה בכל אזור הרצליה הירוקה (לפחות!). הייתי מהילדים המעיקים האלה שמדברים כל יום כל היום רק על סדרה אחת, הייתי מזמזם את הפתיח בעברית בכל פעם שהיה שקט מדי, ואפילו עשיתי עם חברים לארפים דמיוניים שבהם אני, כמובן, נהוראי (כי חור שחור ביד זה מאגניב, לא כי אני…!).
    אפילו התחפשתי לאינויאשה עצמו בפורים, קומפלט עם השרשרת הארורה והחרב הענקית שקניתי באיביי. היה לי פוסטר על הדלת במשך שנים, בובות, קלמר, ואפילו עוגת יומולדת ממש מכוערת.

    ולמרות כל זה, אני בקושי זוכר את הסדרה.
    וזה לא רק השנים שעברו, הריווטץ’ שלי לא היה כזה מזמן. אבל כמו שרם כתב בביקורת, יש בסדרה המון מיותר – כל כך הרבה גנריות שהרוב פשוט נמחק מזכרוני די מהר. מה שהחזיק אותי כמעריץ כילד, וגורם לי לזכור את הסדרה בחיבה עד היום, הם רגעי השיא ובעיקר הדמויות. זה קאסט צבעוני ומעניין, עם ארקים מוצלחים, ויש לכולם כימיה טובה, גם בהרפתקאות הכי משעממות שלהם (והיו המון כאלה). המעט שאני זוכר זה בהחלט הדמויות והרגעים הגדולים שלהן.

    נחמד לשמוע שהיא התיישנה בסדר, אם כי אני לא רואה סיכוי שאתן לה צפייה חוזרת בזמן הקרוב. מה שכן, הסיקוול באמת נראה חביב, אז אצטרך איזה סרטון ריקאפ של חצי שעה להיזכר בכל השטויות. בסופו של דבר, זאת סדרה טובה ויש סיבה שהיא זכורה עד היום, גם אם לא את כל ריצתה היא עברה באלגנטיות. אז תודה לך אינויאשה, שהיית שם בשבילי כילד ושהכרת לי את הוואיפו הראשונה שלי (ברור שלא קאגומה, איכס. רק קיקיו. Don’t @ me). ותודה רם על הסקירה!

  4. BlackBeard אומר/ת

    האנימה לא זכורה לי כמשהו וואו
    ראיתי כמה עשרות פרקים לפני שנתיים +- עצרתי בפרק 73
    העלילה לא הרגישה שהחא זורמת לנקודה מסויימת
    המערכת יחסית של אינויאשה וקאגומה הייתה מעיקה (בייחוד בגלל מה שצויין בלא ביקורת הזאת)
    בכל מקרה, קריאה מהנה כמו תמיד!

  5. אשתך לשעבר אומר/ת

    וואי, אני לא מאמינה שהזכרת את נובונאגה, שהופיע בפרק אחד, ולא את פאקינג קיקיו!! או את רין! (מלבד משפט אחד על תיאוריה באינטרנט)..
    פספסת ב”לא ביקורת” שלך את כל סיפור האהבה האפי שהוא-הוא בסיס הסדרה עצמה: המשולש הרומנטי של קיקיו-אינויאשה-קגומה. סיפור שאין בו מנצחים אלא רק מפסידים, סיפור כל כך עגול ואמיתי וכתוב בצורה מדהימה. אין הרבה סדרות שיודעות ליצור את הקונפליקט הזה בצורה כל כך טובה שכזו כך שאתה לא יודע באמת את מי אתה מעודד כי גווני האפור עולים בהרבה על השחור-לבן שנראה בהתחלה..
    גם הדמות של קגומה כל כך מרשימה בהבנה ובבגרות שלה לנוכח המצב המסובך שהיא נמצאת בו. היא גם לא הולכת סחור סחור וכבר בשלב מאוד מוקדם של הסדרה – היא מבינה שהיא אוהבת את אינויאשה וגם לא מסתירה זאת יותר מידי.. התנהגות בוגרת ומהממת.
    חייבת גם לציין שדי התרשמתי מכך שקגומה מיד שיתפה את משפחתה בהרפתקאות שלה והם מיד האמינו ותמכו.. זה לא שכיח בסדרות אנימה שיש רמה כזו של כנות וזה חידוש די מרענן..

  6. אני אומר/ת

    שלום,
    רציתי לשאול האם יש טוטורו הזהב השנה ?

    בברכה, אדם שאוהב לקרוא בבלוג.

    1. רם קיץ אומר/ת

      היי,
      אמממ, לא יהיה השנה לצערי.
      לא ראיתי מספיק אנימה כדי ליצור טקס שהוא מספיק מגוון.

      אבל היי, אפשר לערוך אותו עכשיו זריז. אז באופן עקרוני:
      סדרת השנה שלי היא Great Pretender.
      סרט השנה שלי הוא Lupin III: The First.

  7. raziel אומר/ת

    סדרה נוראית, ביקורת מדהימה.

  8. אלמוני כל שהוא מהיקום אומר/ת

    זה לא כזה קשור אבל תעשה ביקורת על המשחק genshin inpact מעניין אותי לדעת אם אתה תאהב או לא

    1. רם קיץ אומר/ת

      הממ… סורי, לא על הרדאר שלי

  9. מעריץ של רם קיץ אומר/ת

    תעשה ביקורת על ברקמון

    1. רם קיץ אומר/ת
  10. גילה שבחי אומר/ת

    ללא ממש נעים לי לומר את זה ככה, אבל אם זאת הביקורת שלך לסדרה אז אולי היה עדייף שלא הייתה צופה בה בכלל~

    אתה מזכיר שם לא מעט דברים שמלפני שני עשורים לא באמת עיניינו לא את הצופה ולא את היוצרת, היו בכלל כאלה שלא ראו את התקופה של אנוישה כעבר אלה כעולם מקביל ככה שכל המקומות של טוקיו (שכמה ילדים בכלל לא הכירו) לא היו מה שבכלל צף על רוחם.

    כיום קל לבוא בביקורת לסדרה, אני במיוחד מאוכזבת מכל התגובות פה של אנשים שקל להם לקרוא לסדרה בשמות כי כבר כיום יש סטנדרד אחר של סדרות זבל בעלות מספר פרקים שרירותי שמשפיעה על כל העיבוד (גם אני יכולה לבוא בשמות), קיצר אני לא ממש לא מסכימה עם הביקורת~

  11. נירה אומר/ת

    כשהתחלתי לקרוא את התגובה שלך נקרעתי מצחוק כי את האמת התלבושת של קגומה אף פעם ואני מתכוונת אף פים לא נקרעת או מתלכלכת וגם אם כן בפרק הבא רואים אותה כמו חדשה חחחח
    אבל לא הסכמתי עם רוב התגובה שלך כי את האמת מבחינתי היא אחת האנימות היפות, המצחיקות והמעניינות בותר שראיתי ובא נודה באמת- רוב האנימות שיצאו במהלך השנים הם פח! לעומת זאת זאת סדרה שידעה לרגש ולהצחיק והיא לא מספרת על סיפור אהבה שטחי או סיפור מלחמה משעמם אלא הסיפור בא להראות כמה אנשים או שדים השתנו במהלך הסדרה כמו סשומרו שהתחיל לחבב בני אדם (רק את רין) אבל לפחות לא מחשיב את חייהם לשום דבר כמו פעם או למשל את אינויאשה שהתחיל לבטוח בבני אדם וקנה לעצמו חברים שמגן עליהם ונלחם לצידם וכל השיפור בחייו קרה בזכות קאגומה!
    סורי שזה קצת ארוך אבל זו דעתי-אינוייאשה זו סדרה מדהימה ומקווה שיאשהימה תיהיה טובה כמותה אם לא יותר

  12. נועה אומר/ת

    לא מסכימה עם הרוב אבל כן יכולה להבין אותך ופה הבעיה. אני מבינה אותך בגלל שהסתכלתה על אינויאשה מנוקדת מבט של שונן, בהשוואה לשונן אחרים, קרבות וכל העניים הזה, ולא כאנימה שהמרכז בה הוא הרגשות, האהבה והשינוי באופי של הדמויות. במיוחד בגלל שלא התייחסת למשולש האהבה אני חושבת שלא הבנת את האנימה בכלל. בנוסף הvillian הוא איננו נארקו בכלל אלא הShikon no Tama ששיחק בנארקו.
    דרך אגב מספר הפילרים היא 32 מתוך 193 פרקים, ממש לא הרבה.

  13. משתמש אנונימי (לא מזוהה) אומר/ת

    איפה ראית??

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם