Hotarubi no Mori e

סרט האנימה הראשון השנה שגרם לי לבכות (מלבד הסרט החדש של Fullmetal Alchemist, אם כי זה כיוון שבמהלך הצפייה דפקתי את הזרת בשולחן). לא צריך הרבה כדי להוציא ממני דמעה, תנו לי סיפור סוחט דמעות ואני אבכה כבר בטריילר. ל-Hotarubi no Mori e [אורו של יער הגחליליות, בתרגום חופשי] זה לקח 40 דקות, כיוון שזה אורכו של הסרט – מה שמוכיח שלעתים שלא צריך להתאמץ שעה וחצי כדי להפעיל את בלוטת הדמעות.

הסרט נשען ברובו על זיכרונותיה לאורך השנים של נערה בשם הוטארו. מדי קיץ נוסעת הוטארו לכפר לשהות אצל הדוד שלה, אך את מרבית זמנה היא מבלה ביער הסמוך עם גין. צריך לא מעט סיבולת כדי לתאר את מערכת היחסים בין גין להוטארו מבלי שזה ישמע פדופילי להחריד, אבל אני אנסה בכל זאת: גין הוא משהו-דמוי-נער שחי בגפו ביער ועוטה מסכה של שד (זה שכעת פורים הוא צירוף מקרים). כאשר הוטארו פוגשת את גין לראשונה היא הייתה בת 6, ומאז בכל קיץ השניים מבלים יחדיו. לי אישית אין מושג מה אפשר לעשות ביער 10 שעות כל יום, חודשים על גבי שנים – אבל מבחינתה של הוטארו, זו התקופה השמחה בחייה. אלא שאליה וקוץ בה. מערכת היחסים הספק-אפלטונית הזו תלויה בגורם אחד: אסור להוטארו לגעת בעורו של גין, אחרת הוא יעלם. באסה.

Hotarubi no Mori e הוא לא סיפור פנטזיה, למרות שמופיעים בו שדי יער מכושפים. Hotarubi no Mori e הוא למעשה אינו סיפור עלילתי ברובו. הסרט נשען על ההתפתחות בחברות בין גין להוטארו, שמתחילה כמשהו חמוד והופכת במרוצת השנים לידידות של אמת. ובכל זאת, הצליח הסרט לגרות אותי מספר פעמים. הסיבה הראשונה היא בגלל המתח; בכל פעם שהוטארו עומדת פחות ממטר ליד גין, הדבר היחיד שאני מצליח לחשוב עליו הוא ‘רק אל תגעי בו, רק אל תגעי בו, רק אל תגעי בו…’. הסיבה השנייה היא הסקרנות; מי או מה הוא גין? האם הוא באמת שד כמו שהוא טוען, למרות שהוא נראה כמו בן אדם? ואיך הוא הגיע לשם? ומה לכל השדים עושה גין בשאר עונות השנה? הסיבה השלישית היא, כמובן, תהיה אודות העתיד; כמה זמן עוד יוכל להימשך הקשר הזה? ובאיזו דרך? השאלות הללו, שמקבלות מענה, מעטות עננה כבדה של ערפל בכל פעם שרואים את השניים משחקים יחדיו, מדברים וצוחקים.

דיאלוגים הם מילת המפתח בסרט, ומעניין לראות את הוטארו גדלה בכמעט עשור לאורך 40 דקות. השיחות שהיא מנהלת עם גין כאשר היא בתיכון אינם באותה נימה שהיא ניהלה בגיל 6, אך גין נשאר מסתורי ותמציתי לאורך השנים, ובכל זאת מצליחים לראות את ההשפעה החיובית של הוטארו עליו וכיצד היא גורמת לו להיפתח. אלמנט חשוב לא פחות הוא הומור; הסרט – מלבד היותו מרגש – הוא גם מצחיק, בעיקר בשל השלומיאליות של הוטארו. הדינמיקה בין השניים, שמתפתחת בצורה עמוקה יותר מהרבה סדרות אנימה מרובות פרקים, הופכת בהמשך לסימביוזה, בה קשה לשניים לחיות בנפרד רוב עונות השנה. ההבנה שלו אותה ושמחת החיים שהיא משרה בו מביאה את השניים למצב בו הם משלימים זה את זו, ולכן אותה השאלה השאלה בדבר העתיד של השניים נעשית יותר קשה ככל שהזמן (בסרט ובמציאות) חולף.

מיותר לציין שסרט עם תסריט כה יפה חייב גם להיראות כזה. מדובר בסרט הראשון של סטודיו Brain’s Base המוערך, שהתעלו הפעם אפילו על הרף הגבוה של עצמם; Hotarubi no Mori e מתרחש ב-2 סביבות שונות, עירונית וכפרית, ושתיהן נראות נפלא ומושקעות עד לפרטים הקטנים. כמו כן ההבדלים בין תקופת הקיץ לחורף מורגשים לא רק דרך הרקעים המושקעים. בקיץ אפשר כמעט להרגיש את הזיעה הניגרת מהוטארו, ותחושת הלחות מועברת בצורה ראליסטית למדי. המשקעים בחורף כמעט יוצאים מהמסך והשלג, כמו במציאות, לא כזה רומנטי. עיצוב הדמויות דווקא פשוט למדי אך אין לי תלונות בתחום הזה. ראוי לציון שהוטארו אכן נראית קצת מבוגרת יותר משנה לשנה, והשדים ביער (על אף שאינם מתקרבים לרמה של מיאזאקי) נראים פשוט נפלא.

פס הקול לא הוזנח אף הוא. המוזיקה מורכבת רובה ככולה מנעימות כאילו-קלסיות, ומושקעות למדי גם בסטנדרטים של סרט באורך שעה וחצי. לרוב, מנגינות שכאלה מתבלטות ומסיחות את הדעת, אך במקרה הזה פס הקול מתיישב היטב עם העלילה מבלי שיפריע לה (אך גם מבלי שתעבור התעלמות מוחלטת).


אם עוד לא יצא לכם לראות אותו, מומלץ שתעשו זאת בהקדם. מדובר בסרט אופטימלי לצפייה בכל מצב; עם חברים או לבד, כשיש משהו אחר ולראות וכשאין משהו אחר לראות. הוא קיטשי אך אינו נסחף לקלישאות ועונה פחות או יותר על כל השאלות. הוא קצר בהרבה מסרט רגיל כך שאין סיכוי שימאס על מישהו. אך חשוב יותר מהכול: הוא פשוט סרט טוב.

הטוב: סיפור מוצלח ומרגש; איכות הפקה גבוהה.
הרע: הפוטנציאל לפיצ’ר ארוך ומושקע אפילו יותר מורגש.
והמכוער: הגיע הזמן להודות – המסכה של גין.

ציון במדד OK – סביר פלוס פלוס פלוס

 (The Light of a Firefly Forest (Hotarubi no Mori e | יפן, 2011 | Brain’s Base | דרמה, קומדיה, פנטזיה, רומנטיקה, פורים | אַיינֱה סאקורה [מרי מ-“Dream Eater Merry”, סורה מ-“Haganai”], קוֹאוּקי אוּצ’ייָאמה [סול מ-“Soul Eater”, איצ’יקה מ-“Infinite Stratos”] | במאי: טאקאהינו אוֹמוֹרי [!Baccano] | יוצרת מקורית: יוקי מידוריקאווה [Natsume Yūjin-Chō]

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם