Hetalia: Axis Powers

“כל אחד יכול ליצור הסטוריה; אך רק אדם דגול יכול לכתוב אותה” / אוסקר ווילד

Hetalia: Axis Power

פוליטיקה, הסטוריה, אזרחות ואחיותיהן היו מאז ומתמיד בראש סדר העדיפויות שלי. את היום שלי אני לא מתחיל לפני שאני לא מסיים את מבזק החדשות של 7:00 עם כוס קפה ביד (ובתוכה יש לפעמים קפה) ולישון אני לא הולך לפני שיטוט אחרון ב-YNET. כן, הרבה לפני ANNHetalia: Axis Power, ישראטאקו, אתר המשחקים של מומו הפרה ואפילו הבלוג הזה. זאת כי לפני שנכנסים לעולם המשוגע הזה שנקרא “אנימה”, כדאי קצת להישאר עם הרגליים על הקרקע ומחוברים למציאות, מפני שאפילו היא עולה על כל דמיון.

מי שלקחו את הרעיון הזה קדימה היו יוצרי סדרת האנימה “Hetalia: Axis Powers”, סדרת רשת בת 5 דקות לפרק המגוללת דרך הומור נונסנס פרוע את הרפתקאותיהן של מספר מדינות דרך צירים שונים בהסטוריה: מלחמת העולם הראשונה, מלחמת העולם השניה, התקופה ביניהן, המאה ה-19 והעידן המודרני. מי שמחפש ללמוד למבחן בהסטוריה דרך הסדרה, רצוי שיחפש מקור קצת יותר שפוי ומהימן מזה (כמו דרגון בול), מפני שהטליה לוקחת כל מה שאנחנו יודעים על מדינות העולם, הופכת אותו לכדור נייר, זורקת לפח ואז יורקת פנימה.

העלילה – אוי אלוהים איך אני הולך להסביר את זה עכשיו – מגוללת את סיפורן של מספר מדינות. כל מדינה בסדרה הזו Hetalia: Axis Powerמיוצגת כדמות אנושית בישוג’ואית (אבל לא רק), כשבראשן עומד ‘איטליה’: חבוב חלש, אינפנטיל וחסר עמוד שדרה, אבל עם המון חן אישי שקשה להתעלם ממנו. מנגד יש את ‘גרמניה’ הגדול והחזק עם פרצוף הפוקר, שמאמץ את איטליה לחיקו ולומד להסתדר איתו למרות ההבדלים הרבים ביניהם. את משולש הברמודה הזה מסיים ‘יפן’, הזר שבחבורה ואדם שבסך-הכל מנסה להסתגל לעולם המערבי.

מולם עומדים כוחות הברית, הכוללים את אמריקה, אנגליה, צרפת, סין ורוסיה. לכל אחד מהם מיוחסת אישיות שכביכול אמורה להתאים למדינה ממנה הוא בא, עם המנהגים והתרבות שהוא מביא מהבית. אלא שעל פי ההגיון הזה, אמריקה צריך להיות שמן, אדיוט עם המבורגר ביד אחד והמבורגר גדול יותר ביד השניה. אבל נסלח להם, כי דמותו של אמריקה (ושל יתר דמויות הסדרה) היא חמודה ביותר.

ציר הזמן אינו אחיד, וקופץ בין קו עלילה אחד למשנהו. הפרקים מבוססים כמובן על אירועים הסטוריים אמיתיים, ובין כל הבלאגן Hetalia: Axis Powerאפשר ללמוד קצת (אבל ממש קצת) על הסטוריה ותרבות של מדינות. אחד הפרקים היותר יפים לדוגמא הוא כאשר אמריקה מבקר את יפן במולדתו, בתקופה בה יפן נפתחה למערב. הבדלי התרבות בין השניים מחד אבל הניסיון של אמריקה להסתגל למנהגים של שכנו הצליחו לרגש אפילו ציניקן כמוני.

לא אשקר ואגיד שמספר רב של פרקים עבר לי לאט מדי. בסדרה מהסוג הזה לא הכל מצחיק ולא הכל עובד וישנם מספר קווי עלילה שהייתי שמח לא לראות. אך “הטליה” יודעת גם לנשוך כשצריך, ובדיחות מערביות ידועות, כמו תרומתה של קנדה לעולם (שקל למוצא תשובה) מוצאות את מקומן בסדרה. הפרקים שאני אישית מצאתי הכי טובים – פשוט כי מצחיק כזה שזה נכון – היו כשהציגו את אחיותיו של רוסיה: בלארוס ואוקראינה. אלוהים יודע מאיפה ניחנו היוצרים בכזה ידע על המצב המדיני, עד לרמת פירוט כזו שנאמר על בלארוס שהיא Hetalia: Axis Powerכל-כך אובססיבית לגבי אחיה הגדול (AKA רוסיה) עד שהיא אפילו שכחה את שפת הלאום ואימצה את הרוסית כשפה הרשמית שלה. זה כמו שאיזה תסריטאי יפני ידע שבישראל אוהבים בורקס.


ביתר חן, מצליחה “הטליה” לשמור על מעמדה כסדרת קאלט. עוד לא יצא לי לבדוק את סדרת ההמשך המשודרת בימים אלה, וכמוכם גם אני מחכה לסרט הקולנוע המלא, אבל עד אז יש מספיק מדינות לכולם. את ישראל כנראה לא יצא לנו לראות, והאמת אני מפחד לראות מה יוצרי הסדרה חושבים עלינו…זאת בתנאי שהם חושבים עלינו משהו בכלל. לו בגלל הנוסטלגיה והדמיון הרב ל-“!HISTERIA” המיתולוגית ששודרה גם בערוץ הילדים (מישהו בכלל זוכר את זה?), הייתי ממליץ לא לפסוח על הטליה. גם אם יש פרקים פחות טובים, את 5 הדקות שהם נמשכים אתם תשכחו מהר ברגע שתדליקו את הפרק הבא.

הטוב: הסטוריה כמו שמעולם לא ראיתם.
הרע: לפעמים גם כמו שמעולם לא תרצו לראות.
והמכוער: Big Fat Baby

ציון במדד OK – סביר

Hetalia: Axis Powers | קומדיה, ציון נכשל בהסטוריה | 52 פרקים | 5 דקות לפרק | 2009-2010 | סטודיו DEEN | במאי: כולנו | יוצר מקורי: אלוהים

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם