ראיון מיוחד עם צוות מחזמר הלסינג בארץ הפלאות

 


בפסיכולוגיה קוראים לזה “לכידות קבוצתית” [Group cohesiveness] – כל הכוחות הפועלים על חברים בקבוצה להישאר בה. רמת לכידות של קבוצה נמדדת על-פי היכולת של חבריה להישאר נאמנים לערכיה, וכך ככל שרצון החברים של הקבוצה להישאר בה (נקרא גם “כוח חיובי”) גדול מרצון החברים לעזוב אותה (הנקרא גם “כוח שלילי”) כך גוברת הלכידות הקבוצתית. הכוחות החיוביים יכולים להיות:

– הרגשת שותפות בין חברי הקבוצה
– מטרה משותפת
– ערכים וחוויות הצלחה משותפים

אלו מכם שלא נרדמו אחרי הפסקה המיותרת הנ”ל ודאי תוהים למה בחרתי לספר לכם זאת. ובכן מלבד הסיבה שרציתי להישמע חכם, כל מאפייני הלכידות הקבוצתית – על כוחותיה החיוביים והשליליים כאחד – באים לידי ביטוי בעבודת הצוות של ToMusical, המביא לכם את המחזמר “הלסינג בארץ הפלאות“. מעקב צמוד אחר עבודת המחזמר מגלה לעיתים שמה שהולך מאחורי הקלעים מעניין לא פחות מהתוצאה הסופית אותה תראו על במת המחזמר בפורים הקרוב.

“היו היו פעם 2 חברות…”

לפני כעשור ביפן הרחוקה, צמד החברות טורי וטומיסו בנות החמש חלמו על הפקת מחזמר כשיגדלו. אך טומיסו לא גדלה ונפטרה כעבור כמה זמן. כיום טורי – בת 15 – מחליטה להגשים עבור טומיסו את החלום, ולהפיק את המחזמר הראשון של ToMusical (על שם טומיסו), וכך נולד המחזמר “הלסינג בארץ הפלאות”.

“הרעיון להלסינג היה שלי ושל חברה שלי פולינה…” מספרת טורי. “חשבנו על שילוב של הלסינג עם אגדה, אז לכן כתבנו תסריט שיצא די חרא לא יפה. עברנו על התסריט המון והוא שונה לא מעט”. התסריט והרעיון כבר היו מוכנים, ולצוות ההפקה הצטרפו עדי הבימאית (עד שהתגייסה) שהוחלפה במורע, מיכל המפיקה, שפרשה בשלב מאוחר מסיבות אישיות והוחלפה בליאן, ולהב עובד רס”ר. כל שנותר לצוות ההפקה הוא למצוא את השחקנים מאחורי הדמויות.

את הפרסום לאודישנים היה ניתן למצוא כמעט בכל פלטפורמה אפשרית, החל מישראטאקו שם ההיענות הייתה גבוהה דרך אתר המחזמר. “באו יותר אנשים משציפינו. לא ידענו שההיענות תהיה גבוהה כל-כך!” מספרת טורי בגאווה. אך את כמות האנשים הרבים שהגיעו צריך היה לצמצם לקבוצה מגובשת ומוכשרת שתישא בגאווה את השם “ToMusical”.

“חוץ מכשרון משחק, שירה וריקוד חיפשנו אנשים עם ראש פתוח (ולא כתוצאה מתאונת-דרכים – ר.ק)” מספרת עדי, “שאלנו אותם שאלות כגון ‘חתול, מזלג ורוצח שכיר נתקעים על אי בודד. מי ימות ראשון?”. אלה היו אנשים שמסתדרים אחד עם השני. לא נקבל אנשים שמתנהגים חרא לא יפה ולא יודעים לשחק”.

את הדמות הראשית הראשית של ויקטוריה מגלמת מיכל (לה ניסיון קודם במחזמר של AC), “היא יודעת לקבל על עצמה אחריות” סיפרו עליה, ניסיונה רב השנים במקהלה ועל במות כאלה ואחרות והכשרון הרב הקנו לה את התפקיד הראשי. “זה, ופרוקטציות” צוחקת עדי, אך לא לזמן רב אחרי שמיכל השתמשה בכל הגפיים שלה עליה.

היו בחירות שהתחרטתם עליהם? 
“הקאסט הסופי הורכב מאנשים מוכשרים, ומספיק מופרעים ומטורפים כדי להשתתף במחזמר” סיפרה מיכל. “במשך שבועיים הייתי בטוחה שהתקבלתי רק בפרוקטציות, אך בסוף הבנתי שהתקבלתי בזכות הכשרון (של רם קיץ)”.

הרגשת השותפות בין חברי הקבוצה באה לידי ביטוי באספקטים הקטנים ביותר. בחירת התפקידים למחזמר היה על פי תחום המומחיות של כל אחד, בין אם זה קוספליי תפאורה ועוד. היו שחקנים למשל שתרמו רבות לתסריט. כשהעבודה על המחזמר החלה התסריט בהחלט לא היה סגור, וטקסטים רבים שונו מספר פעמים. העבודה התנהלה כצוות אחד וכל אחד יכול היה לתרום ולשפוך רעיונות.

לעבודה, למלאכה ולקשיים

תסריט – יש! צוות הפקה – יש! שחקנים – יש! מוטיבציה – (בינתיים) יש! כעת החלק הקשה רק מתחיל, והגיע זמן החזרות. “קיבלנו כמה טיפים מהמחזמר הקודם של AC” מספרת טורי, אך את העבודה כולה הם עשו לבד ובעבודת צוות. ככה זה כשלכולם יש מטרה משותפת: והיא לעלות על הבמה ב-10 למרץ ולתת את השואו הכי טוב שהם מסוגלים לתת. את השירים למחזמר – כי בכל זאת צריך כמה – כתבה עדי. המשימה לא הייתה פשוטה אך בוצעה לבסוף בהצלחה, והמחזמר מכיל היום מגוון שירים מיוחד.

אם תשאלו אותם על התחרטויות בקשר למחזמר תגלו שזה לא היה פשוט.
“כמובן שהיו קטעים קשים, כי כולנו אנשים עסוקים ורובנו בתיכון בתקופת בגרויות, חלקנו אף בצבא, ולכן היינו צריכים להתמודד גם עם לחץ בחיים והמחזמר ודאי שלא תרם לזה. אך שינסנו מותניים והתגברנו על הכל, כי הרי ידענו לאן אנחנו מכניסים את עצמנו” אמרה מיכל.

כסף לא גדל על עצים, ומחזמר בסדר גודל שכזה זקוק לתקציב. טורי סיפרה שהכסף הגיע “בעיקר מהכיס הפרטי של חברי הצוות. כולם שילמו על הנסיעות של עצמם, וגם קיבלנו המון תרומות. על הקוספליי של הצוות שילמנו מקופת המחזמר. כייסנו, כלומר גייסנו כספים בגאקקון ברמת-גן, וזו הזדמנות להודות לכל מי שתרם”. מיכל אף מוסיפה “השגנו כסף בדרכים לא קונבנציונליות. כמו למשל תרומות להגדלת חזה לדמות של ויקטוריה, ודווקא לזה המון בנים התגייסו לתרום”.

“המשבר הכי גדול הגיע בתקופת המלחמה” ענתה מיכל כשנשאלה על (נחשו מהר) המשבר הכי גדול. “לשחקנים מהדרום לא אפשרו לצאת מהבית, וכל זה היה בנוסף ללחץ שכבר קיים ואף גדל”. אך החזרות המשיכו להתנהל, בכל מצב ומזג אוויר. את החזרות הם קיימו ב”כל מקום אפשרי…” (טורי) “…החל משבוע חזרות בכרמיאל שנערך בסוכות, דרך עזריאלי (באמפי ובמרתפי הקולנוע) ועד בתים פרטיים של שחקנים”. כל מקום שאפשר היה להכניס אליו כמות של אנשים מופרעים היה טוב מספיק.

חזרות, כיף ומה שביניהם

“כל החזרות היו מלאות בצחוקים, והאווירה הייתה כיפית. דברים שהחלו כבדיחות נכנסו בסוף לתסריט שחור על גבי לבן. אנו מגדירים את עצמנו כמשפחה. משפחה דפוקה, אבל משפחה (קרדיט לענן, שחקנית המחזמר)”. היה קשה לדלות פרטים על רכילות עסיסית מאחורי הקלעים. מיכל הועילה לספר שאחרי החלפה של שחקנים כאלה ואחרים נוצרו בעקבות המחזמר זוגות יפים, והיא לא מדברת על הבמה בלבד.

היו דרישות ששחקנים לא רצו לעמוד בהם?
“גם אם היו, אף אחד לא סירב לחלוטין והלכנו אחד לקראת השני. התאמנו ציפיות והגענו לעמק השווה” “…אני יודעת שהרבה הקריבו המון למען המחזמר” ממשיכה מיכל, “אישית ויתרתי על קרוז לחופי מקסיקו”. טורי מספרת על הויתור שלה; “ויתרתי על טיסה לחו”ל להוציא תואר ראשון”. עדי מוסיפה “כולם הקריבו המון. טורי ואני ישבנו על תסריט, שירים ובחנו כל פרט קטן עד השעות הקטנות של הלילה”.

“ומה עם ריבים בין השחקנים?
כמובן. לא יכול להיות שצוות שחקנים מגובש שעובד יחד המון לא יריב. אך בסופו של דבר כולם ידעו לשמור על מקצועיות. גם אם היה ריב, שניה אחר-כך החזרה התנהלה כרגיל” סיפרה מיכל.

פה מגיעה השאלה הבלתי נמנעת על הציפיות.
“שהמחזמר ילך בצורה הכי טובה” אמרה דובי מיכל.
“שלא יהיו בעיות טכניות” אמרה אמא דוב עדי.
“שלא יכריזו על איזה דוכן כלבים באמצע המחזמר” אמרה אבא דוב טורי.

כל עוד המחזמר לפניהם הם לא ממש חושבים על העתיד. כשנשאלו על תכניות שכאלה השיבו בצורה חד משמעית “לא”. אך בלי לדבר על העתיד יש עוד הווה רציני שצריך לחשוב, כמו למשל על המסרים הפוליטיים של הלסינג, שכידוע יש מהם בשפע. “החלטנו להיפטר מהנאצים” סיפרה עדי. “לשרודינגר למשל יש X במקום צלב קרס”.

הלסינג כידוע היא לא סדרת מיינסטרים פופולרית בישראל כמו Fullmetal Alchemist ו-Death Note. אך טורי מרגיעה שגם מי שלא צפה בסדרת האנימה או קרא את המאנגה יוכל להנות. “הלסינג בארץ הפלאות” הוא עיבוד חופשי של הסיפור. זקנים, ילדים וטף יוכלו להנות ממנו כאחד.

אך מלבד בעיות ההפקה והלחץ, היו בעיות מבית שצריך היה להתמודד עימם, “היו הורים שלא לגמרי הבינו את העניין” הן מספרות, “שחקנים היו צריכים “לברוח” מהבית כדי להגיע לחזרות. החבר (הסקסי והחכם – ר.ק) שלי למשל יידע קרוב לודאי על קיום המחזמר רק יום לפני” (ואילו רם קיץ החבר, הלא הוא אני, מוסיף שמיכל תדע על השתייכותו לכת השטן רק יום אחרי שהוא ישרוף לה את הבית).

השמש כבר שוקעת והראיון כמעט נגמר. כל אחת מוסיפה מילה אישית משלה:
“בואו למחזמר. חוץ ממני כולם שחקנים מעולים” מעידה מיכל על כשרון המשחק שלה.
“היה ממש כיף” מתמצתת עדי.
“נהניתי להתנפל על אנשים” מתוודה טורי, ומיד מתנפלת על עובר אורח תמים.

עבודת הצוות מראה את רצונם של השחקנים להמשיך קדימה ולהביא לכם את המחזמר בו הושקע הרבה דם, יזע ודמעות. השלב האחרון של ה-“לכידות הקבוצתית” – ערכים וחוויות הצלחה משותפים – ינעל אחרי שהוילונות על בימת המחזמר בפורים ייסגרו והקהל ימחא כפיים. אז אפשר יהיה להגיד בלב שלם: הם עשו את זה כמו גדולים.

“הלסינג בארץ הפלאות” | כנס הארוקון 2009 | ה-10 למרץ | 2 הצגות בלבד | חינם לבאי הכנס

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם