Guilty Gear XX Λ Core

עוד אין אוטאקו יפני שלא התנסה ב-Guilty Gear לפחות פעם אחת. ניתן למצוא מכונות ארקייד של הסדרה בכל אולם משחקים ולא נולדה קונסולת המשחק המודרנית שלא התנסתה באיזה משחק גילטי גיר כזה או אחר. האמת בצדק; הסגנון הדו-מימדי של המשחק, שמאוייר כולו בסגנון אנימה קלאסי (עם כל הבונוסים: יצורים פריקים, נשים עם חזה גדול ועלילה מסובכת שאף אחד לא מבין) הופך אותו לאחד ממשחקי החובה עבורכם.

Guilty Gear XX Λ Core הוא החידוש האחרון של המשחק השלישי, Guilty Gear XX (רוצים לנחש איך קראו למשחק השני? בינגו! Guilty Gear X), ולראשונה הוּמר המשחק לקונסולת ה-Wii, עם כל היתרונות והחסרונות שבדבר (ואליהם נגיע).

מאז שיצא לאולמות הארקייד היפני, לפלייסטיישן, ל-PSP ול-Wii, תפס המשחק את מקומן של כל קלאסיקות הגילטי גיר הקיימות, וכיום לשחק במשהו שהוא לא הגרסה הנוכחית נחשב לבזבוז זמן.

האלמנט הבולט במשחק הוא סרטון הפתיחה החדש, שהוא כמובן אנימה סטייל. התפריט מורכב ממצבי משחק שונים, החל מגרסאות הישרדות (Survival הקלאסי ו-M.O.M), משחק נגד המחשב, משחק נגד חבר (היה עובד טוב אם היו לי חברים*), אימונים וכמובן מצב ארקייד ראשי. מבין כל הדמויות הרבות שיש למשחק להציע, תמיד תמצאו את הפריקים החביבים עליכם, כאלה שאתם יכולים לסמוך עליהם בשעת צרה, ואז לקלל את האמ-אמא שלהם כשהם מפסידים. שלי זה סלאייר (Slayer): ערפד עתיק יומין וסנוב, והיחיד שאני יודע איך להשתגר איתו.

דמויות מגניבות נוספות הן פאוסט [Faust], דוקטור מגודל ומשוגע עם סגנון לחימה…המ…מיוחד, מאי [May], בּאיקן [Baiken], סמוראית שדמותה מבוססת על הימורה קנשין מ-Rurouni Kenshin, ועוד רבים אחרים שכרגע השם שלהן לא עולה לי בראש. אני, בניגוד לאחרים, לא מסמפט במיוחד את סול בּאדגאי [Soul Badguy] – האנטי-גיבור של הסדרה ומישהו עם חרב גדולה. גרסת העבר שלו לעומת זאת, אורדר סול [Order Soul], הרבה יותר מהנה למשחק (את שניהם אגב מדבב יוצר הסדרה). הדגש במשחקיות הוא בעיקר על קומבואים, וכמה שיותר מהם. לכל דמות יש את סגנון הלחימה שלה (כן, גם לנערות בית-הספר), ויש הרבה פצצות בשרוול שצריך לדעת להפעיל.

ב-“ציוד אשם” החדש, חיישן התנועה של ה-Wii לא כזה יעיל כפי שניתן היה לחשוב, מפני שגילטי גיר הוא משחק דו-מימדי, ולנופף בשלט מול הטלוויזיה זה סתם מעייף ובקושי עוזר. הפעמים היחידות בעצם שהשתמשתי בחיישן התנועה היו כששמתי לב שאני לקראת הפסד, ולא נשארו לי מהלכים חיוניים (כמובן שלנופף בשלט באופן רנדומלי כמו מטורף היה חיוני אפילו פחות). להוסיף חטא על פשע, המשחק מחייב לחבר את שלט הנונצ’אק, מה שיכול ליצור “קצת” בלאגן עבור שחקנים מזדמנים. לכן ההמלצה היא: קנו שלט קלאסי! המשחק מגיע עם אפשרות לשחק איתו, והדבר הרבה יותר נוח ומשפר את חווית המשחק. אם אתם קמצנים מדי, תמשיכו לקנא בשחקי הפלייסטיישן והבקר הרוטט שלהם.

גילטי גיר נראה מצויין, למרות שהגרפיקה היא בכלל ציורי אנימה והמשחק הוא דו-מימדי (מוזר, לרגע גרמתי למילה “אנימה” להישמע רע). מדובר כנראה באחד ממשחקי המכות המהנים ביותר שניתן למצוא כיום, והמהלכים הצבעוניים תורמים לסיבה. הקרבות ססגוניים ומהנים ביותר, ולא ימאס אף פעם לחקור את מה שיש לכל דמות להציע. למשחק יש כמות מרשימה של דמויות, ואף כמות מרשימה יותר של תלבושות: לא פחות מ-4 תלבושות שונות לכל אחת מהדמויות. הטענה העיקרית היא רמת הקושי של הבוסית במשחק: I-NO. מלבד זה שהיא ממש חזקה בקרב, יש לה מתקפה שפשוט כמעט בלתי אפשרי להתחמק ממנה, מה שהופך אותה לאחד הבוסים הקשים ביותר במשחק מכות כלשהו. המזל הוא שמלבד היותה בוסית, היא גם דמות שניתן לשחק בה, רק שכמובן רמת השליטה שלכם לא תהיה שווה לרמת השליטה הפסיכית של האיש שיושב בתוך מסך הטלוויזיה.

המשחק פונה לא רק לאוטאקואים גיימרים וחרמנים. גילטי גיר שם דגש על מוזיקת הבי-מטאל, לא משהו ששומעים הרבה במשחקים מהסוג הזה. יוצר גילטי גיר רצה שהמוזיקה תהיה סגנון בלתי נפרד, וכך קורה גם במשחק החדש: הוא מלא בגיטרות חשמליות שמרעידות את הרמקולים. לא במקרה הנשק של I-NO היא גיטרה חשמלית (טוב, גיטרה חשמלית וחזה גדול. שניהם גרמו לי להפסיד כמה וכמה פעמים). מנגינות רבות מלוות את הזירות השונות במשחק, וללא ספק מדובר באחד הסאונטראקים הטובים ששמעתי. אם כבר בזירות עסקינן, יש לגילטי גיר כמות מרשימה ביותר של זירות משחק. כולן מעוצבות נפלא, לחלקן אף מגע סוריאליסטי וגזעי (אני חייב להפסיק עם המילה הזאת).

אפשר היה לצפות שיהיה במשחק מצב אונליין, בעיקר לנוכח הביקוש והשנים הרבות בהן גילטי גיר נמצאת בשוק. אך גם הפעם גרסא כזאת לא הגיעה (וגם לא בחבילת ההרחבה, Core Plus) והמעריצים יכולים לקוות לאחת כזאת במשחק הבא. מי שקרא את הביקורת ותוהה בכלל מה הסיפור של עולם הסדרה, שיכנס לוויקיפדיה למה אין לי מושג. אין מצב סיפור במשחק, ולמרות שיש אחד בחבילת ההרחבה (לה אני מחכה שתגיע לאירופה) – גם הוא דליל למדי, ומדובר בשקופיות עם קריינות ביפנית. זה לא שאין סיפור, יש סיפור גדול שעומד מאחורי העולם של Guilty Gear, רק לא פה.

Guilty Gear ימשיך להיות אחד ממשחקי המכות המהנים ביותר, ולוּ בשל הסגנון היחודי. המשחקיות הדו-מימדית ממשיכה להיות מהנה וגרנדיוזית גם במשחק הזה, ועשרות הדמויות המוזרות יותר ומוזרות… עוד יותר… הן הלהיט האמיתי פה. משחק אנימה ב-100%, יש אוטאקו-גיימר שיגיד לא לדבר כזה?


הטוב: משחקיות מצויינת, מוזיקת מטאל, דמויות מגניבות, סגנון אנימה ססגוני.
הרע: בוסית אחרונה פסיכית למדי, חסר מצב אונליין, נסו אתם להבין את העלילה.
והמכוער: כל דמות שניה במשחק (חוץ מהנשים).

*הכותב מעוניין להבהיר כי מדובר בבדיחה, וכי לכותב יש חברים, והוא אף מסוגל להביא הוכחות אם יתבקש לכך. במידה ולא יושגו ההוכחות הדרושות, יש להאמין לעובדה כי לכותב ישנם חברים בכל זאת, וכל הוצאת לשון דיבה נגד מצבו החברתי של הכותב תגרור עימה הליכים משפטיים, מפני שמדובר בשקר גס לחלוטין. שכן, כאמור לעיל, יש לכותב חברים. תשאלו את אמא שלו.

ציון במדד OK – סביר פלוס פלוס

Guilty Gear XX Λ Core/Plus​ | יפן 2007/2009 | מכות, גיטרה חשמלית, מכות עם גיטרה חשמלית | Wii, PS2, PSP | יוצר: דאייסוקה אישיוואטארי | מפתחת: Arc System Works

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם