(Great Teacher Onizuka (2012

Great Teacher Onizuka היא סדרת האנימה האהובה עלי, או לפחות הייתה כזו בזמנו. מעמדה לא התערער בהרבה, היא אי שם בחמישייה הפותחת (שעל הסדר שלה איני מקובע במיוחד). הקונספט כל-כך פשוט שזה גאוני: בואו ניקח עבריין לשעבר וניתן לו ללמד כיתת בית-ספר. איך לא חשבו על זה קודם? אוניזוקה רואה את הלימודים כעניין פשוט ביותר: ציונים? למי אכפת? תלמידים הם בני-אדם והם ראויים לכבוד הזה לפני היותם שמות על תעודות ומבחנים. אוניזוקה מביא את האוניברסיטה של החיים אל תוך מוסד בר קיימא, ומפה נובעת גדולתה של הסדרה.

אה, ומהעובדה שהיא מצחיקה בטירוף.

כאשר הכריזו על הרימייק המדובר, אודה ואתוודה שהתרגשתי לאורך כל הדרך. סדרת הלייב אקשן הקודמת זכתה להצלחה רבה, והנחת היסוד שלה יכולה לעבוד בכל מדיום אפשרי – בין אם מנגה, אנימה ובטח גם תסכית רדיו. על אחת כמה וכמה כאשר הרימייק נאמן יותר למנגה. אז כן, התרגשתי.

alt

GTO מודל 2012 מעניקה לסדרה את מגע המודרניזציה: לתלמידים יש סמארטפונים ו…המ…זהו האמת. זה בערך השינוי המהותי היחידי. למעט זה, מדובר בפחות או יותר אותו הדבר למי שמכיר את אחד העיבודים הקודמים. אוניזוקה אייקיצ’י, מנהיג כנופיית אופנוענים לשעבר, מקבל לידיו הזדמנות להפוך למורה. הקאץ’? בואו נגיד שהוא לא מקבל את כיתת המחוננים.

המנגה המקורית נכתבה ב-1997, לכן קיוויתי שהעיבוד הנוכחי יעסוק בבעיות מעט יותר אקטואליות של תלמידים – כמו התמכרות ל-9GAG – אבל אני מניח שאז היא כבר לא הייתה נאמנה למנגה, פרט שהסדרה הזו מתגאה בו מאוד.

לא ראיתי את הלייב אקשן הקודם, כך שאין לי מושג אם זה היה כך גם אז, אבל הסדרה החדשה כן מצטיינת בדבר אחד: להיות סדרת אנימה מבלי להיות אנימה. הכל פה מוקצן, החל מהפרצופים המוגזמים ועד הפרצופים המוגזמים אפילו יותר. כל משפט שני הוא קלישאה, וכמעט לכל תלמיד יש איכשהו קשרים עם היאקוזה ובעיות עם ההורים. אם כבר הורים…הבעיות המנטליות של התלמידים נובעים מקשרים רופפים עם אחד ההורים או שניהם. הם מתעלמים מהילדים שלהם, עסוקים מדי בקריירה או רואים בבניהם ובנותיהם ככלי-עבודה. באחד הפרקים לדוגמה, אב חורג של תלמיד עושה תרגיל שיחלץ את עורו מציפורני היאקוזה בתמורה לחיי בנו. והאימא הביולוגית? בצד של האבא. היה זה המסר של אוניזוקה בסוף אותו פרק, “יש לפעמים הורים שאתה תוהה מדוע הם בכלל מביאים ילדים לעולם?”, שהזכיר לי שהסדרה הזו לא באה רק להצחיק.

alt

הרימייק זול מאוד להפקה, ורואים זאת. אני יכול להישבע שצילמו את הסדרה עם מצלמה דיגיטלית ביתית. אין שום פילטרים, המצלמה נוטה להיות לא יציבה, ויש יותר מדי זום-אין/זום-אאוט פתאומי. זוכרים למשל את הפרק באנימה בו הכיתה יצאה לטיול באוקינאווה? ובכן, קבלו את הטיול, גרסת המחסור בתקציב:

אוניזוקה: “שיט! מצטער חבר’ה, איבדתי את הכסף להסעות!”.
תלמידים: “לאאאאא…”.
“אוניזוקה: “יש לי רעיון, בואו נעשה את הטיול כאן בבית-הספר!”.
תלמידים: “יאיי…?”.

מנגד, משעשע לראות את הניסיונות הרבים והפתרונות המשעשעים כדי שיקרה משהו מרהיב במסך. גדולתה של הסדרה נמדדת בכך שעל-אף כל זה, הצלחתי ליהנות מכל פרק ופרק שלה. GTO מוכיחה שכל מה שצריך זה רק נשמה ורצון.

על הפס-קול לעומת זאת יש לי מה להלין. זה לא שהוא לא משהו, להפך: אחל’ה מוזיקה. אבל אותו הפאקינג טראק מתנגן 20 פעם בפרק. יש רגע שמח? בואו ננגן את זה. יש רגע של מוטיבציה? בואו ננגן את זה. יש אקשן? בואו ננגן את זה. זה סוף הפרק? טוב, חייבים לנגן את זה. ואם כבר סוף פרק, מישהו חייב לפטר את העורכים של הסדרה. אין לי בעיה עם פרקים שנמשכים אל תוך כתוביות הסיום, אבל כמות העלילה שנדחסת את תוך הכתוביות האלה (ועוד דקה שלמה אחריהן) היא מגוחכת, מה גם שנעימת הסיום שמתנגנת ברקע לא מתאימה לאווירה של דברים דרמטיים שמתרחשים. זה כבר לא עניין של תקציב, אלא הגיון פשוט.

עצה קטנה אגב: במחצית כל פרק מופיע קדימון של מה עתיד לקרות במחצית השניה.

דלגו עליו!

alt

שחקני הסרט לא רעים בכלל. עבור סדרה כמו GTO לא צריך ללהק זוכי אקדמיה, והליהוק – שמורכב ברובו מבני-נוער – מוצלח למדי, למעט עניין אחד: הבנות. מחצית מהבנות בכיתה נראות כמו תאומות, מה שמקשה מאוד להבדיל ביניהן ויוצר לא מעט רגעי בלבול סטייל “רגע, היא לא הייתה ביצ’ית? אה לא, זו בטח ההיא…”. יכול להיות שזה פשוט אני, דרך העיניים המערביות הסטראוטיפיות שלי, אבל אם הצליחו ללהק בנים שונים זה מזה, כנראה שיש משהו בדבריי.

את אוניזוקה מגלם AKIRA (או קוּרוֹסאווה ריוּהיי כפי שקוראים לו במשרד הפנים), חבר להקת J-POP מצליחה בשם Exile המורכבת מ-13 בנים נוספים עם זהות מינית מטושטשת. AKIRA עושה עבודה שקשה לי להתלונן עליה. הוא משחק לעתים מוגזם אבל מצד שני, אלה דרישות התפקיד. לא פשוט לדמיין מישהו עושה את העבודה בצורה טובה יותר. מי שמגלם את חברו הקרוב של אוניזוקה, ריוז’י (בעל תפקיד הרבה יותר דומיננטי מאשר במקור) הוא שירוטה יוּ. הבן אדם ללא ספק השחקן המוצלח ביותר בקאסט, ומבט אחד שלו – ואני מבטיח לכם, יש לו חתיכת מבט – יגרום אפילו לסלנדר-מן לשוב לחור ממנו בא.

alt


אם ראיתם או לא ראיתם את המקור, לא אכפת לי. הסדרה הזו שווה השקעה (ו-11 פרקים בלבד זו לא השקעה רבה במיוחד). יש לה חסרונות רבים, בעיקר בתחום ההפקה, אך היא מפצה על כך בעלילה מחממת לב ומצחיקה. עכשיו נותר לחכות שיעשו רימייק לאנימה, סדרה יותר טובה מזו כבר לא תהיה.

הטוב: נאמנה למקור; ליהוק איכותי; ממכרת.
הרע: הפקה זולה.
והדורש: חייבים להפיק סדרה הפוכה על מורה שהופך לעבריין!
אה רגע… כבר יש כזו.

ציון במדד OK – סביר פלוס פלוס

(Great Teacher Onizuka (2012 | יפן, 2012 | דרמה, קומדיה, הורים מזניחים | 11 פרקים | AKIRA, שירוטה יו, טאקימוטו מיאורי, יאמאמוטו יוּסוּקה, מלא בני-נוער | במאי: אימאי קאזוּהישה | יוצר מקורי: טוהרו פוג’יסאווה


· לקריאה נוספת: Great Teacher Onizuka [ביקורת על סדרת האנימה]

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם