Great Teacher Onizuka

מורים טובים עולים הרבה, אך מורים רעים עולים ביוקר” / איזה אחד

אזהרה: ביקורת זו נכתבה תחת השפעה חזקה של לימודי הפסיכומטרי.

גם לכם סדרות אנימה מצוינות מפתחות חשק לפתח תחביבים וחלומות? לדוגמה אחרי ‘Hikaru no Go’ רציתי מאוד לשחק גו, בעקבות ‘Yakitate Japan’ אכלתי רק לחם במשך חודשיים (ומתופעות הלוואי סבלתי חודשיים נוספים), “Hajime no Ippo” העניקה לי חשק להרים כפפה ולהרביץ לקיר (רעיון רע. רע מאוד) וצפייה ב-“Bible Black” נתנה לי חשק ל…לא חשוב. ובכן, אז איך יתכן שדווקא “Great Teacher Onizuka” – מצויינת ככל שתהיה – ריסקה לי את ניצניו של הרעיון ההוא שעלה לי בגיל 10, בו חשבתי ‘היי, אולי אהיה מורה’?

ההיכרות הראשונה שלי עם “Great Teacher Onizuka” (או “GTO” מעכשיו) הייתה בתקופה בה בית-ספר היה המקום האחרון אליו רציתי ללכת בכל בוקר. בין אם למורָה שלכם קראו ריבקה או שושנה – רובנו שנאנו להיות נוכחים בשיעור, מי יותר מי פחות, והצליל הצורם ביותר מבחינתי במשך 12 שנות לימוד היה זה שבישר על סופה של ההפסקה. אבל אז פגשתי מורה מיוחד – אוניזוקה שמו.

מי שלא מכיר את הסדרה, או שעדיין לא הבין במה היא עוסקת (רמז: הכול חוץ מהוראה), אספר שגיבור הסדרה אוניזוקה הוא אופנוען נלוז לשעבר, מיזנתרופ בתול נהנתן בן 22. יום אחד הוא מחליט לעשות שינוי משמעותי בחיים שלו…ולהפסיק להיות בתול. בן-אדם נורמאלי היה הולך לזונה או פותח חשבון פייסבוק, אבל אוניזוקה כנראה חי את המוטו שרובכם נושמים: בית ספר = בית זונות, והוא מאמין שלהיות מורה משפר את חיי האהבה. הרי מה יותר טוב מתלמידות תיכון בחצאיות קצרות הנמרחות על המורה הצעיר, המגניב והשרמנטי? אה, אני יודע! לא להיות בכלא. עכשיו כשאני חושב על זה, אם מישהו היה מגיש תסריט כזה בישראל הוא היה עומד מול שופט בתוך יום.

בסדרת אנימה כמו בסדרת אנימה, העניינים משתבשים, ובית הספר מותקף בידי זומבים…אופס, טעות בסדרה. אבל אם כבר, אז מוטב היה, שכן הכיתה שקיבל אוניזוקה להשגיח עליה (כן, נורא קל להפוך למורה ביפן) מלאה בטיפוסים שהוא עצמו השתייך אליהם בעברו הרחוק: אופנוענים, עבריינים ומעין וריאציה יפנית לפקאצות. אוניזוקה עבר מאיגרא רמה לבירא עמיקתא, ומהר מאוד הוא נקלע לשרשרת של צרות. אוניזוקה אולי לא עוקר הרים, אך הוא הרבה יותר ממולח מתלמידיו, והדרך היחידה לצאת מהצרות היא לא להיות אוניזוקה המורה, אלא אוניזוקה האופנוען. כך נגמר בפרק הראשון והכפול של הסדרה, שכן העלילה האמיתית מתחילה רק בפרק השני: כאשר אוניזוקה מתקבל לעבודה באקדמיית ‘הולי פורסט’, רק כדי להיות ממונה על כיתה בחטיבת הביניים ולא התיכון…וזה כנראה הקו האדום שלו.

הוא חי בחדר-מחסן באיזור בית הספר, וצריך להתרגל לכך שהכיתה שלו מלאה בחכמולוגים גאונים מרושעים שיעשו הכול כדי למרר את חייו של המורה החדש. רק שלא משנה מה המכמונת שהם מציבים בפניו (פרסום תמונות BDSM הומוסקסואליות מזויפות בכיכובו של אוניזוקה לדוגמה), אוניזוקה החרמן מתגבר בנונשלנטיות על כל תלמיד המטיל אבק בעיני הבריות. עד מהרה הבעיות אותן הוא נאלץ לפתור הן לא שלו האישיות, אלא של התלמידים והתלמידות, וכאלה יש הרבה. הפרקים נעשים ממוקדי תלמידים, ועד מהרה זו גישת ה-‘אהבה הקשוחה’ של אוניזקה שמחלצת את תלמידיו מצרות. ומה לגבי חיי האהבה של המסכן? ובכן, נחמה פורתא, תלמידים צעירים משמע גם אמהות צעירות (*קריצה*).

לא סתם נחשבת “GTO” לאחת הסדרות הטובות ביותר שיש. הייחוד שלה הוא בפיתוח הדמויות הרבות שבה, ומערכת היחסים בין אוניזוקה לתלמידים (ובהמשך גם מערכת היחסים של התלמידים בינם לבין עצמם) היא אחת המצחיקות, המופרעות ומאידך גם הנוגות ביותר שיש. עד שהגיע אוניזוקה לכיתה, ליבם של התלמידים היה מגדל שן, אך כל מה שצריך הוא מורה אחד עם תעודת משוגע כדי להגיע לנבכי נפשם, עד שנרקמת ביניהם ידידות קריפית מופלאה. עלילה מהסוג הזה היא מטבע שחוק בקולנוע האמריקאי, ובכל זאת הדרך בה היפנים מבצעים זאת מתעלה על כל דמיון.

על הסאגות השונות שבה, פרקי הפילר והשליש האחרון שסוטה מהמאנגה – אף אחד מהם לא הוריד ולו לרגע את הרמה הגבוהה שהציבה לעצמה הסדרה מהרגע הראשון. לצערי, בהשוואה למאנגה, הסדרה מיתנה מעט את הטונים האלימים, ויש מספר תלמידי משנה שלא מוצגים כלל. אך אם אלו הקיצוצים הנדרשים בשביל להציג את האנימה בטלוויזיה, אני בעד. יחסית לסדרה מסוף שנות ה-90, האנימציה לא רעה. אם אתם מאן דהוא שנמנה עם הדור הצעיר הסולד מאיך שסדרות אנימה נראו פעם, תנו לסדרה צ’אנס, כי אחרי פרץ הצחוק הראשון כבר לא יהיה אכפת לכם גם אם GTO תהיה בשחור-לבן ודוברת גרמנית. המוזיקה שמלווה את הפרקים היא אחת הטובות, כיאה לאנשי סטודיו Pierrot – עליהם ניתן להגיד הרבה דברים, אבל סטייל הם יודעים להביא. הפתיח הראשון, “Driver’s High”, הוא גם אחד הקליפים הממכרים ביותר שיצא לי לשמוע.

ישנם מספר פרקים בינוניים שצריך לעכל, או דמויות חדשות שמוצגות במהלך הסדרה והן יחסית שנויות במחלוקת (בעיקר בסאגה האחרונה בסדרה), אך כאשר זרמתי עם הנעשה במקום להתלונן הסדרה נשארה מהנה כשהייתה. סדרת האנימה, כמו גם המאנגה, היא המשך לסדרה “Shonan Junai Gumi”, המגוללת את חייהם של אוניזוקה וחברו ריוג’י בימיהם הצעירים כאופנוענים. אין צורך להכיר את הסדרה הישנה כדי לצפות בחדשה, אך להזיק זה לא יכול שכן “SJG” מכילה 5 פרקי OVA בלבד, והיא שופכת אור נוסף על אישיותו של אוניזוקה ועל החיים שהוא ניהל. ההצלחה של GTO הובילה לסדרת לייב אקשן ואף סרט קולנוע, ובארצות הברית היא שודרה ברשת הכבלים Showtime. יש אף סיכוי לא רע שנזכה שוב לראות את אוניזוקה על המסך בקרוב, שכן מאז 2009 רצה המאנגה השלישית בסדרה: GTO Shonan 14 Days.

לא פשוטים הם חייו של מורה, ובטח שבטח אין לי חשק לעבור 7 מדורי גיהינום כדי ללמד כיתה. אך “Great Teacher Onizuka” עושה זאת בחן, ולא סתם מדובר באחת הסדרות הטובות ביותר שיצאו, עד שגם 10 שנים לאחר שהסתיימה היא עדיין נחשבת לכזו. הרי איפה עוד תמצאו גיבור שישמח לעשות בדיקת ממוגרפיה לנשים צעירות, נראה כאילו יצא מתוך פרק של “הבורר”, יש לו מנת משכל של דב נמלים והוא עדיין נחשב לגאון? מי שעוד לא ראה, שיעצור הכול ויעשה זאת עכשיו.


הטוב: אחת הסדרות המצחיקות והטובות ביותר.
הרע: הארק האחרון סוטה מהמאנגה.
והמכוער: הבדיחה הזו – גם אוניזוקה סוטה!

ציון במדד OK – סביר פלוס פלוס פלוס
Great Teacher Onizuka | קומדיה, דרמה, אקשן, מחבטי בייסבול | 43 פרקים | 1999-2000 | בימוי: נאויאסו האניו, נוריוקי אבה | יוצר מקורי: טוהרו פוג’יסאווה

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם