Gravity Rush / Remastered

בימים אלה אני משחק ב-Gravity Rush 2, משחק נהדר מכל בחינה אפשרית. כמו כן, כהכנה למשחק החדש, שיחקתי שנית במשחק הראשון (הפעם בגרסת Remastered לפלייסטיישן 4) וגיליתי שהביקורת המקורית מ-2012 לא משקפת לא את המשחק ולא את דעתי עליה. בקיצור, הייתי דביל. לכן כתבתי ביקורת חדשה, והרי היא לפניכם. 

אתם לא מדמיינים; אכן הייתה פעם, מזמן, ביקורת על Gravity Rush כאן בבלוג. אולם כהכנה למשחק ההמשך שיצא לא מזמן (ביקורת בקרוב), חזרתי אל המשחק הראשון – הפעם בגרסת Remastered לפלייסטיישן 4 – וגיליתי שהביקורת הישנה אינה משקפת את המשחק או את דעתי עליו. לכן עשיתי סתימת פיות (לעצמי) וכתבתי אחת חדשה.


לא היו הרבה סיבות לרכוש קונסולת PS Vita בתחילת דרכה, אך המעטים בישראל שהניחו עליה יד נהנו לפני כולם מאחד המשחקים המקוריים שראיתי: Gravity Rush (או Gravity Daze ביפן. שני השמות לא מי-יודע-מה). מאז שוחרר המשחק גם לפלייסטיישן 4 והביא עמו גל חדש של מעריצים, ועל אף ששיחקתי בתצורתו המקורית על הויטה – לא יכולתי לוותר על ההזדמנות לעוף ברחבי הקסוויל גם על מסך גדול.

קאט היא צעירה המתעוררת ללא זיכרונות מעברה בעיירת סטים-פאנק מעופפת בשם הקסוויל. לא הרבה לאחר מכן היא פוגשת את דאסטי, חתול שחור מסתורי המעניק לה יכולות שינוי גרביטציה; במחי לחיצת כפתור מעלה הופך מטה, וכך מסוגלת קאט לרוץ על קירות ו-“ליפול” אל השמיים.

הקסוויל אינה מקום שקט, זאת הודות ליצורים בשם ‘נאבי’ המגיחים מתוך סערות-ענק סביב העיר המעופפת. ואם זה לא מספיק, חור שחור מאיים לבלוע את הקסוויל על כל יושביה. אין לקאט זמן להבין מהיכן באה ומה מטרתה: הקסוויל בסכנה ועליה להגן על אזרחיה מפני הנאבי, ולנסות לאחד את העיר… ואני מתכוון באופן מילולי, משום ששלושה רובעים נעלמו לתוך הרִיק.

הסיפור נהדר וכמוהו גם קאט. יש לה ראייה תמימה על הנעשה בעולם וחוש צדק מפותח, אך היא לא מפחדת לומר את דעתה כשהיא נתקלת באנשים המתנהגים באנוכיות ובזלזול. המשחק ביקורתי כלפי שחיתות והבדלי מעמדות, ואינו חוסך מילים קשות כלפי שני הצדדים. עלילה זו מועברת דרך אמצעי של קומיקס בו ניתן ‘לדפדף’. סגנון הקומיקס של Gravity Rush מושפע מיצירותיו של הכותב ואמן הקומיקס הצרפתי ז’אן גירו, המוכר יותר בשם ‘מובּיוס’. למעשה, תמצאו אלמנטים של יצירות פרנקו-בלגיות בכל מקום. אפילו השפה הפיקטיבית בה מדברות הדמויות היא צרפתית שהוכנסה לתוך מערבל. גם שיר הסיום הנהדר הוא בצרפג’יבריש.

אפרופו מוזיקה, בכל רגע נתון תשמעו מלודיות מקסימות; פס הקול של Gravity Rush מושפע מהוליווד הקלאסית, בואכה שנות ה-30 (כפי שתוכלו לשמוע בעצמכם), ג’ון וויליאמס (בקליק עכבר פה), ונעימות אחרות המזכירות את ג’אנגו ריינהארדט (הנה Gravity Rush. הנה ג’אנגו ריינהארדט). מלחין המשחק קוהיי טנאקה הידוע עשה את שיעורי הבית שלו, והחוויה המוזיקלית של המשחק טובה לא פחות מהסיפור והמשחקיות.

עקרונית זהו משחק עולם-פתוח. תוכלו לסייר בהקסוויל ולבצע משימות צד, או להמשיך בסיפור הראשי. אך מדוע למהר? ישנן משימות צד התורמות להיכרות עם דמויות משנה, ומשימות אתגר [challenge] המצריכות שימוש מקורי ביכולותיה של קאט; בין אם ב-“גלישה” על האדמה או קרבות באטל רויאל. ניקוד גבוה בתום האתגרים יעניק לכם יהלומים (הפזורים גם ברחבי העיירה) בעזרתם אפשר לחזק את קאט.

ניתן לשוחח עם אזרחים אקראיים, אך מספרם מועט ואינפורמציה עסיסית הם לא מסַפקים. כמו שאמרתי – “עקרונית” מדובר במשחק עולם פתוח. למעשה, אפשרות העולם הפתוח טובה רק למשימות הצד ואיסוף היהלומים. אולם יחסית למשחק שפותח (במקור) לקונסולה ניידת, הקסוויל היא הישג טכנולוגי מרשים.

רובעיה של הקסוויל שונים אחד מהשני (ואפילו אין בהם את אותו חלק של היממה: ברובע הבידור תמיד לילה, ברובע העסקים צהריים). Gravity Rush הופך למעניין אף יותר כאשר עוזבת קאט את העיר לטובת ממדים סוראליסטיים בהם לגרביטציה חוקים משלה. רמת הקושי עולה בחלקים אלו ועמה הצורך לחשוב ליותר משתי שניות (לא עניין פשוט במשחק המושתת על אינסטינקטים).

מערכת הקרבות לצערי אינה מתוחכמת, וכדי להביס את הנאבי יש לעשות דבר אחד ויחיד: לפגוע בבלוטה אדומה שיוצאת להם מהבטן (או מהאגן משום מה). ניתן לעשות זאת מהאוויר, מהיבשה ו… זהו בעצם. יש לקאט סוגים שונים של מתקפות מיוחדות, אך התוצאה ההרסנית זהה. האינטליגנציה המלאכותית של הנאבי אינה מתוחכמת, וקרבות הבוס בלבד הם שיכאיבו לאגודל שלכם.

גרפיקת הסל-שיידינג תורמת לאופי האיוּרי של העיר. זמני הטעינה בגרסת הויטה מתָסכלים, כך שאם אתם חסרי סבלנות – קחו זאת בחשבון. גרסת ה-PS4 לעומת זאת נטולת באגים ורצה חלק, וכחובב ויטה קשה לי להודות בכך – אבל זו הגרסה הדפנטיבית. 


במהלך המסע שלה פוגשת קאט מגוון טיפוסים צבעוניים, ובהם תימהוני קריפטי שטוען כי ברא את העולם, טרוריסט מסתורי, יתומים שנעלמו מהציוויליזציה והקימו מושבה נידחת (בלי להפוך אותה ל-‘בעל זבוב’), ורייבן – עוד חוצפנית שהופכת את כח המשיכה לארגז החול הפרטי שלה. סיפור המקור של רייבן ויריבותה עם קאט הם החלק המעניין ביותר ב-Gravity Rush. השעות הרבות שהעברתי עם קאט השפיעו עלי, ולקח לי יום אחרי שסיימתי את הקמפיין להתרגל לחוקי הגרביטציה במשחקים האחרים. ישנם סודות הנשמרים למשחק ההמשך (ביקורת בדרך), אך גם בלי לחשוף את הסיפור במלואו, זהו משחק נהדר ומומלץ לכולם.


הטוב: משחקיות ממכרת; סיפור מעניין; פס קול נהדר; דמויות צבעוניות.
הרע: מערכת קרב פשוטה; זמני טעינה ארוכים בגרסת הויטה.
והמכוער: לקח לי זמן להתרגל מחדש לחוקי הגרביטציה גם בעולם האמיתי.

ציון במדד OK – סביר פלוס פלוס

Gravity Rush / Remastered | יפן, 2012 / 2016 | SCE Japan Studio | אקשן, הרפתקאות, יריקה בפרצוף של ניוטון | בימוי ופיתוח: קייצ’ירו טויאמה [Slient Hill]

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם