Gravity Rush 2

והגענו סוף סוף אל הסיבה בגינה הייתי חייב לשנות את דעתי על המשחק הראשון.

(ואם תהיו ילדים טובים, אולי תקבלו ביקורת אנימה בשבוע הבא).


אין ספויילרים (לא למשחק החדש ולא לסוף של קודמו), אך בכדי להבין את מהותו של Gravity Rush ומה מיוחד בו – מומלץ לקרוא את הביקורת על המשחק הראשון. או, פשוט, לשחק בו.


יום אחד (לא בקרוב, אל תדאגו), ארצה ודאי להרעיף בפניכם שבחים על הפלייסטיישן ויטה, לספר לכם כמה שעות (וכסף) שרפתי על משחקיה הנהדרים. כן, גם ב-2017 עיקר הגיימינג שלי נעשה על גבי הקונסולה הניידת מבית סוני. עם זאת, על אף היותי אחד התומכים הווקאליים ביותר של הויטה, אני מודה – בכאב רב – כי ההחלטה ליצור את ההמשך ל-Gravity Rush על הפלייסטיישן 4 היא צעד נבון. צעד נהדר אפילו. צעד שגרם לי להעריך מחדש את חיי. צעד השווה דברי קילוסין והגזמות.

מי שאינו מכיר את Gravity Rush — אחד המשחקים המפורסמים בעולם (לא אמרתי איזה עולם) — עלילתו נסובה סביב קאט, צעירה שהתעוררה ללא זיכרונות מעברה בעיירה ושמה הקסוויל. לפני שתגידו  “איזה כיף, היא יכולה לצפות ב-‘שכחו אותי בבית 3’ בלי לדעת כלום“, דעו שעיירת הסטים-פאנק הקסוויל אינה שייכת לעולם שלנו. מעט אחרי שהתעוררה מגלה קאט, בעזרת חתול מסתורי, כי כוח הכבידה הוא סוג-של משרת פרטי שלה העובד לפי גחמותיה; כלומר היא מסוגלת לעוף (טכנית “ליפול”) ברחבי said הקסוויל, עיירה אשר בעצמה נוגדת חוקים פיזיקליים בכך שהיא מעופפת לה באוויר, א לה “לפוטה”.

לאחר שנאבקה במשחק הראשון מול טרוריסט, מצאה את רובעיה האבודים של העיר וטיפחה את המוניטין של עצמה – נאלצת קאט להתחיל מחדש במקום אחר. על מנת לדעת מה הסיבה, עליכם לצפות בספיישל האנימה החינמי שעלה ליוטיוב. אני יודע אני יודע, הטרנד הזה של משחקים שבאים עם אנימה בילד-אין נהיה מעצבן. אך לפחות ספיישל האנימה של Gravity Rush הוא קצר – רבע שעה בלבד – ונוצר על ידי סטודיו Khara, סטודיו שעשה ניסים ונפלאות עם אבנגליון. לא ידעתי זאת עד לאחרונה, אך סדרת אנימה באורך מלא עפ”י Gravity Rush היא מתנה לאנושות שמישהו מוכרח ליצור. Khara, לטיפולכם (אז מה אם GR היא בצרפתית-ג’יבריש? זה חלק מהקסם).

לאחר מאורעות ספיישל האנימה, מוצאת עצמה קאט במקום זר – ז’ירגה פארה לאו [Jirga Para Lhao]. בעוד הקסוויל מבוססת על פריז וטוקיו (אוקי, פריז בעיקר), ז’ירגה פארה לאו היא שילוב ערים מדרום ומרכז אמריקה, עם טאץ’ של דרום מזרח אסיה; בין אם ערי הנמל, מרכזי העסקים וכמובן שכונות הסלאמס. ז’ירגה פארה לאו ענקית, ואתם יכולים לבזבז שעות רק בתעופה בין האיים המעופפים המרכיבים את העיר. וכל היופי הזה אינו ריק מתוכן: העולם הפתוח של Gravity Rush 2 מרגיש “חי” בניגוד להקסוויל של המשחק הראשון. לשם שינוי, הרחובות שוקקים ואנשים מגיבים למתרחש בסביבתכם. תוסיפו לכך את העובדה שהקסוויל בכבודה ובעצמה לא נעדרת מההמשכון, ותקבלו משחק עם מפה כל-כך גדולה שאני בספק אם תצליחו לבקר בכל האטרקציות שיש לה להציע. כדי להגיע להישג טכנולוגי שכזה היו מוכרחים להקריב את הפלייסטיישן ויטה בת שש השנים, וזה בהחלט היה שווה זאת.

על מנת לדרבן אתכם לגלות מקומות חדשים, מסַפק Gravity Rush מגוון דרכים יצירתיות כדי להוציא אתכם לחקור. קודם כל, אין מזרקה או בניין שאינם מכילים אבני חן [“Gems”] הניתנות לאיסוף. כמו במשחק הקודם, אבני החן משמשות לחיזוק יכולותיה של קאט. נוסף על כך, מערכת האונליין מאפשרת לכם לצאת למשימות ‘מצא את המטמון’; שחקן רנדומלי עשוי להחביא תיבה, ועליכם – על סמך תצלום בלבד – למצוא אותה. לשם כך נושאת עמה קאט מצלמה המאפשרת לה לצלם נופים או את עצמה, להחליף תלבושות, לשחק עם הפילטרים ולעמוד בתנוחות שונות ומגוונות. יש לכם אופציה לשלוח את התמונות שצילמתם לשחקנים אנונימיים ולדרג תצלומים של אחרים. זו לא חוויית אונליין בסטנדרטים גבוהים במיוחד (או בסטנדרטים כלשהם, בואו נודה), אך מדובר באלמנט יצירתי שאם לא מוסיף – ודאי שאינו גורע.

משימות האתגר מהמשחק הראשון שבו, והפעם הן מגוונות בהרבה. אך נחמדות משימות האתגר ואטרקציות הצילום ככל שיהיו – בכל הקשור לפעילויות מִשְנה, סייד קווסטים מהווים את עיקר הכיף. ישנם 49 סייד קווסטים ב-GR2, ואני שמח לבשר שעשיתי את כולם; הם תורמים להכרה של דמויות המשנה, אוּלם חשוב מכך – הם מעשירים את חווית המשחק. משימות סייד קווסט רבות מכילות מערכות בהן לא תשתמשו בקמפיין הראשי. לא כל 49 הסייד קווסטים מעניינים, אחדים אף הביאו אותי למצב של תִסכול ודמעות (ואם תיתקלו בז’ירגה פארה לאו בסייד קווסט עם כלב – קחו כדור הרגעה ותנשמו עמוק. זה הקווסט המעצבן של העשור), אך למרות המגרעות של חלקם – אם שיחקתם ב-Gravity Rush 2 ועשיתם פחות מעשרה קווסטים, ובכן, לא באמת שיחקתם ב-Gravity Rush 2.

בונוסים נוספים להארכת חיי המדף של המשחק הם מציאה / איסוף / צילום של דברי אמנות ופתחי ביוב, לא משהו שירעיד את עולמכם. אה, ויש את ה-Plane Rift. תוכלו לצאת מהעיירות המעופפות אל תוך הרִיק שלמטה, רִיק כאוטי ומלא ביצורים מסוכנים ובאתגרים לשחקנים שאוהבים להזיע (אופציה אחרת לשחקנים שרוצים להזיע היא לקחת את הפלייסטיישן לסאונה). משימות ה-Plane Rift לא מקדמות או תורמות לסיפור, אך הן… חוויה, נגיד ככה. לא תמיד חוויה טובה, אך מי שאוהב את Gravity Rush עבור הקרבות והאקשן, פה הוא יהנה יותר מכל.

אני שמח לבשר כי מערכת הקרבות עברה שדרוג. אך לפני כן, חשוב לציין כי שחקני המשחק הראשון ירגישו בבית. בכל הנוגע לשליטה על קאט, מדובר פחות או יותר באותה הגברת באותה אדרת (אם כי בשביל לגלוש על הקרקע יש צורך מעתה ללחוץ רק על L2 ולא על L2 + R2. זה מעצבן משום שקאט גולשת עם שתי הרגליים ולא רק עם רגל שמאל).

לא מעט אחרי תחילת המשחק, שני מצבי גרביטציה חדשים נכנסים לתמונה – לונאר וג’ופיטר. בזה הראשון נהית קאט קלה כנוצה, משום שמצב זה מדמה הליכה על הירח (ומכאן שמו); בלונאר מסוגלת קאט להגיע רחוק וגבוה בקפיצות פשוטות, ולאויבים קשה יותר להתחמק ממנה. לעומת זאת, במצב ג’ופיטר נהית קאט כבדה (כמו… ללכת על ענק הגזים צדק?). במצב זה – שהופך את קאט לאטית ומסורבלת – אויבים רבים נמחים במכה אחת. שני המצבים הללו מכילים התקפות בונוס הייחודיות רק להם וחוקי “נפילה” שונים משהכרתם. מודה כי הייתי סקפטי בנוגע ללונאר וג’ופיטר, והייתי בטוח כי אוכל לעבור את המשחק במצב הנורמלי אליו הורגלתי, אך מצאתי את עצמי מחליף (בקלות מגוחכת) בין המצבים לאורך הקמפיין כולו; לונאר יעיל כשיש נחיל אויבים הפזור על כל שושנת הרוחות, בעוד ג’ופיטר הוא אחלה של דבר בקרבות בוס (בתנאי שהבוס עומד במקום). האויבים עצמם טיפשים פחות מאשר במשחק הקודם; ב-Gravity Rush 2 קאט מתמודדת לא רק מול הנאבי – אותן מפלצות שחורות – אלא מול מכונות ובני אדם. כבר לא מדובר (רק) בפגיעה בבלוטה אדומה, ונקיטת משנה זהירות בהחלט מומלצת בהרבה מקרים (אבל עצימת עיניים והטחה של הג’ויסטיק על השולחן היא דרך פעולה סבבה אם זה הקטע שלכם).

Gravity Rush 2 אינו כולו על טהרת האקשן. משימות רבות (בין אם כסייד קווסט או בקמפיין הראשי) ידרשו מכם לעקוב אחר אנשים, לצאת למחקרים ולפתור פאזלים. אפרופו פאזלים – אני מזכיר לכם כי זה משחק בו חוקי הכבידה כפי שהכרתם אינם תקפים, ועל כן גם הפאזלים בהם תיתקלו אינם שגרתיים, ואף נותנים רעיונות טובים ל-Portal 3 אם הוא אי פעם ייצא. התלונה היחידה שלי בעניין היא שאין יותר מהם.

הסיפור של ז’ירגה פארה לאו מעניין, אם כי חד צדדי: המשחק הראשון טבל את הרגל בהבדלי מעמדות, והראה באופן שווה את שני הצדדים. אך בז’ירגה פארה לאו הופכת קאט ללוחמת צדק עבור העניים, בעוד העשירים – אלו הגרים באיים למעלה – הם חבורה של דבילים מרושעים. מה קרה לאמביוולנטיות? המזל הוא שהמשחק מכיל דמויות נהדרות שמעבירות את הסיפור כמו שצריך, וממילא אף אחד לא משָחק ב-Gravity Rush עבור מוסר השכל.

הקסוויל (שחוזרת בהמשך) מכילה סיפור עמוק יותר, אם כי לא בהרבה. עלילת הבדלי המעמדות מוחלפת בגרסה מצומצמת של 1984, ואם תהיו חסרי סבלנות אז סביר שתצאו מבולבלים מהמתרחש; דמויות נעלמות, מופיעות ונעלמות שוב כהרף עין, והסברים על דברים חשובים ניתנים במשפט וחצי. אפילו ששיחקתי שנית במשחק הראשון לפני כארבעה חודשים, הספקתי לשכוח דמויות משניות שהמשחק החדש מייחס כלפיהן חשיבות רבה. אלו מכם שלא נגעו ב-GR מאז שיצא לראשונה ב-2012 צפויים להיות מבולבלים אף יותר.

עד כמה ש-Gravity Rush 2 נהדר, היוצרים ידעו כי המשך נוסף ודאי לא יאושר, לכן המשחק הוא בעצם Gravity Rush 2, 3 ואפילו 4 באריזה אחת. למשחק שלושה חלקים עיקריים השונים אחד מהשני במיקום, בדמויות, באופי ובנרטיב. זה אולי לא נשמע כמו דבר רע, אך יש לי תחושה כי כל חלק קיבל פחות מהמגיע לו מאשר אם הוא היה משחק בפני עצמו. למרות זאת, משחק המתרחש רק בז’ירגרה פארה לאו, או שוב רק בהקסוויל, כנראה לא היה להיט בקרב המעריצים.

סוף המשחק הוא שמותיר את חותמו (בלי ספויילרים). לאחר שעולות כתוביות סיום המסמלות את הפוטו פיניש של עלילות הקסוויל וז’ירגה פארה לאו, מתחיל החלק האחרון השופך אור על קאט שלנו. והסוף הזה נ-ה-ד-ר. Gravity Rush 2 עונה סוף סוף על שאלות חשובות כמו מי היא קאט, מנין באה וכמובן – מה עכשיו? רייבן וסיד מגלמים תפקיד חשוב במערכה האחרונה, מערכה המביאה את קאט אל קצה גבול היכולת שלה… ומעבר לכך. הנרטיב בחלק הסופי הוא לינארי, אין משימות צד או הסחות דעת, אלא סיפור וקרבות בוס אחד אחרי השני, בתוספת פאזלים ואפילו פרק המזכיר משחקי פוינט אנד קליק ישנים. בתור אחד שהמתין 5 שנים לתשובות, לא אוכזבתי בכלל.


סגנון הקומיקס של מוביוס ופס-הקול העשיר נותנים גם למשחק השני אופי ייחודי שלא תמצאו באף מקום אחר (טוב, למעט במשחק הראשון). שני המשחקים יחדיו – כן כן, וספיישל האנימה – הופכים את הפרנצ’ייז שהוא “Gravity Rush” לשלם, כזה שאם טרם התחלתם אז אתם מחמיצים משהו מיוחד. Gravity Rush 2 אולי אינו חף מבעיות, אך הוא משפר משמעותית את המשחק הראשון ומוסיף עליו רעיונות מקוריים ואזורים מרעננים. DLC בכיכובה של רייבן נמצא בדרכו אלינו, והוא עתיד לענות על שאלה קריטית שנותרה פתוחה. אך עם או בלי ה-DLC, רק סיימתי ואני כבר מתגעגע.


הטוב: עולם פתוח גדול ועשיר; פס-קול פנטסטי; משחקיות ממכרת; תשובות!
הרע: משימות-צד מסוימות גורמות לתסכול; אלמנטים לא משויפים בחלק מהסיפור. 
והמכוער: אם ישנו אי ומתחתיו אי אחר – לאן האי העליון שופך את הביוב?

ציון במדד OK – סביר פלוס פלוס

Gravity Rush 2 | יפן 2017 | SCE Japan Studio | אקשן, הרפתקאות, השמיים הם הגבול | סָאנָאה קוֹבָּיָאשִי [לוסי / ניו מ-“Elfen Lied”], סָאיָאקָה קינוֹשיטָה [סורה מ-“Aki Sora”], גוֹ שינומיה [מָאוֹ מ-“Jormungand”] | בימוי ופיתוח: קייצ’ירו טויאמה [Slient Hill]


♦ לקריאה נוספת: Gravity Rush  / Remastered [ביקורת על המשחק הראשון]

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם