מדוע סרט לייב אקשן של FMA הוא רעיון רע?

כל הסיבות מדוע סרט לייב אקשן עפ”י המנגה Fullmetal Alchemist הוא רעיון רע.

alt

כמוכם, גם אני לאחרונה נתקלתי בגל השמועות השוטף את הרשת, שטוען כי אותו סרט של “Fullmetal Alchemist” שהוכרז בסיום הסדרה יהיה לייב אקשן. וברשת כמו ברשת, העניין גרר תשומת לב רבה עוד לפני שבכלל יצאה הצהרה רשמית. משתמשים דירגו את השחקנים שהם הכי מעוניינים לראות בסרט, ובאופן נורא נוח שכחו את הפעם האחרונה שהופק (סוג של) לייב אקשן לסדרה, ולהזכירכם הוא נראה כך.
נכון כי יש הבדל בין הבונוס הביזארי ההוא לבין הפקה מקצועית של פיצ’ר קולנועי. אך ברגע שדמיינתי כיצד יראה לייב אקשן יפני לסדרה כמו FMA, העור שלי הפך ברווז (והשמעתי קריאות ‘קווה קווה’ על הדרך, סתם כי זה כיף).

נתחיל מהבעיה הגדולה ביותר של סרט כזה: תקציב.
נכון להיום, הסכום הגדול ביותר שתעשיית הקולנוע ביפן השקיעה בסרט כלשהו הוא ב-“ילדי המאה ה-20“, שם הושקעו בטרילוגיה כולה כ-6 מיליארד ין, altהשווים בערך ל-68 מיליון דולר. כלומר בכל אחד מהסרטים הללו (שללא ספק נראים מצוין) הושקעו כ-22 מיליון דולר בלבד. כיוון שהסרטים הללו הופקו יחדיו (מה שחוסך כסף בזמן, בגיוס השחקנים ובבניית הסט), ההשקעה בפועל בכל סרט היא נמוכה יותר. תקציב אף נמוך מכך היה לסדרת סרטי “מחברת המוות” הנמצאת במקום השני. לאן אני חותר? ובכן, שתי הטרילוגיות הללו מתרחשות בטוקיו המודרנית. לעומת זאת, המודל של אמסטריס הוא אירופה של המהפיכה התעשייתית, והארץ הענקית הזו כוללת טופוגריה רב-גונית, החל מדראכמה המושלגת ועד אישבל המדברית. עכשיו, לכו תמצאו מדבר ביפן או תבנו סט מושלג באולפן. עניין הלוקיישנים הזה לבדו ידרוש השקעה שטרם נראתה בקולנוע היפני.

אל תשכחו שמדובר ב-“Fullmetal Alchemist” – סדרה על אלכימיה (וחתולים). הפעלולים עבור הקרבות לא יהוו בעיה, אך האלכימיה (שכוללת אוטומייל שהופכים לחרבות וקוצי ענק היוצאים מהאדמה) ושאר ההוקוס שמוקוס שהסדרה מספקת, הם עניין בעייתי ביותר. עוד לא יצא לי לראות אפקטים ב-CGI תוצרת יפן שנראים טוב, אבל אני מתכוון ממש טוב, בצורה שלא תגרום ל-FMA להיראות כמו GOEMON – סרט שבעקרון  אמור היה להכיל אזורים מרשימים וקרבות ענק, אך בפועל נראה רע. נסו להיזכר בפרקים 60 ו-61 של “Brotherhood”, שהיוו נקודת שיא בסדרה, וכעת דמיינו זאת בלייב אקשן. לא מצליחים? גם אני לא. ישנן סדרות מנגה ואנימה שלא מיתרגמות טוב בלייב, ו-FMA היא אחת מהן.

אני לא אומר שסרט כזה ידרוש תקציב כמו “שודדי הקריביים 3” או “אווטאר”, שהגיעו לסדר גודל של 300 מיליון דולר, אך כדי שסרט כמו FMA יראה טוב, ההפקה תידרש לסכומים עתק שלא נוסו ביפן, ויקח זמן רב עד שההשקעה תחזיר את עצמה (אם בכלל).

אך נניח שהסרט המשוער יקבל תקציב של חצי מיליארד דולר (אמרתי נניח). ישנו עניין קטן… שלא להגיד ‘נמוך’… שאסור להתעלם ממנו: היפנים עצמם. FMA היא סדרת שונן בה מרבית גיבוריה בה הם אירופאים לבנים עם מקורות השראה ברורים מגרמניה הנאצית. גם אם קייצ’י מאטסוייאמה (L האגדי) יגלם את אד, זה לא ישנה את העובדה שזו דמות של גמד בלונדיני עם שיער ארוך שקוראים לו אדוארד. עוד לא נולד היפני שיכול לגלם אותו בלי שהדבר יראה כמו יפני בקוספלי. מלבדו יש עוד את רוי, סקאר, בראדלי, גלוטוני, ווינרי, הכלב שלה ועוד רבים אחרים, שכל ליהוק שלהם עשוי לקבל ניחוח מעט… גזעני.

ועוד לא הזכרתי את הנרטיב של המנגה המכיל דמויות ועלילות משנה רבות. סרט אחד לא יכסה רבע מהעלילה. הדרך האופטימלית לספר את העלילה במלואה היא טרילוגיה (או כל בלהבלהגיה שמכילה יותר מסרט אחד). ואם זה אכן המצב, את התקציב הענק יאלצו לפרוש על פני סרטים נוספים, מה שיאלץ להוריד את הרף הגבוה לוּ היה מדובר בסרט בודד.

Fullmetal Alchemist, על אף שמקורה ביפן, נועדה לעיבוד מערבי, אעיז להגיד הוליוודי. מדיום כמו אנימה ומנגה מאפשרים ליפנים להיות מי שהם לא במציאות: גבוהים בעלי שיער ירוק ועיניים ענקיות. הם יכולים להתפרע עם כל סיפור, מבלי לדאוג לבעיות זניחות כמו לוקיישן או שחקנים. אך האמביציות להפקת סרט שגדול על מידותיהם, זה כבר עובר את גבול הטעם הטוב. השאירו לאמריקאים את העיבודים הגרנדיוזיים, תקציבי הענק והשחקנים שנראים טוב ויודעים לעשות מבטא.


את כל זה אמרתי בלי באמת לדעת מה התכניות שלהם, כשכל מה שהוכרז עד כה אפילו לא זכה למעמד של שמועה. מוזרה עוד יותר העובדה שתאריך היציאה שהוכרז הוא 2011 (לא צריך לספור, זה שנה הבאה). להפיק בלוקבאסטר בסדר גודל של שנה זה מגוחך, שלא לומר בלתי אפשרי. רוב הסיכויים שהסיפור הוא לא נכון, או נכון חלקית. אשמח לראות סרט אנימה של FMA או סרט לייב אקשן שהופק בידי הוליווד, ונחכה לשנה הבאה כדי לראות מה יביא הגורל.


עדכון מהעתיד [ספטמבר 2016]: זה לקח כמה שנים, אך הגורל התעורר והוא הביא עמו את הסרט המדובר שעתיד לצאת לאקרנים ב-2017. קאסט יפני, הלוקיישנים לצילום הם איטליה ויפן. בשש השנים שחלפו מאז שכתבתי את הדברים הללו, תעשיית הקולנוע היפני עברה כברת דרך משמעותית; טרילוגיית Kenshin הוכיחה שיפן יודעת לעשות ספקטקל על המסך הגדול בתקציב רב, וב-Thermae Romae הם הוכיחו שהם מסוגלים (איכשהו) לגלם אירופאים. אני עדיין סקפטי, אך קצת פחות. 

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם