Fullmetal Alchemist Brotherhood: Tales of the Master

“אל נא תאמר הנה דרכי האחרונה…”

Fullmetal Alchemist Brotherhood: Tales of the Master

סיפורי גיידן הם תמיד דבר נחמד. הסטוריה של דמויות מרכזיות או אירועים משמעותיים מועברים דרך סיפורים שלמרות שאינם מתקשרים עם קו העלילה הראשי, הם מסבירים הרבה דברים. לקאקאשי היה אחד, לקוד גיאס יהיה אחד, וגם לאיזומי יש אחד; הספיישל החדש שיצא כעת עם ווליום 9 בסדרת האנימה של “Fullmetal Alchemist (כן כן, ‘Brotherhood’. כבר מעצבן לכתוב את זה), מספר כיצד היא הפכה מנערה עצבנית וחלשה לעקרת בית עצבנית וחזקה.

איזומי קורטיס, מי שלימים תהפוך להיות הסנסיי של אדוארד, אלפונס וטדי אלריק, ניגשת לזקנצ’יק בפאב ומבקשת ממנו להפוך למתמחה Fullmetal Alchemist Brotherhood Tales of the Masterשלו באלכימיה ואילו זה שולח אותה לשרוד חודש שלם בהרי בריגס. מבולבלת ותוהה מה הקשר בין האימונים האלה לאלכימיה, מנסה איזומי לשרוד בעל כורחה בהרים. אך הרעב, הקור והבדידות חזקים מנפשה השברירית, והיא כמעט מוותרת. מה יהיה מר גורלה? נו, את זה כולנו כבר יודעים.

לא לחינם הסיפור זהה לסיפורם של האחים אלריק, לכשהגיעו להתאמן אצל איזומי והיא שלחה אותם להתבודד חודש שלם על אי. כמובן שאין מה להשוות מבחינת תנאים: איזומי לא רק שהייתה לבד, היא אף נאלצה לשרוד מול קור מקפיא וחיילים של מבצר בריגס הסמוך. ואם זה לא מספיק, המקום שורץ זאבים ודובים כאילו מדובר בספארי ברמת-גן (או בת-ים). כמובן שאני לא שוכח שאד ואל היו בני כמה…? עשר בערך? אבל זה בהחלט מציב את איזומי באור אחר לחלוטין.

אלא שפה לא נגמר הסיפור, ואחרי התלאות שעברה, מהם למדנו כיצד קיבלה את כוחה הצ’אק נוריסי, מגיעים כתוביות הסיום שמספרים לנו כי לסטודיו 4°C היה קשר מסויים עם עבודת האנימציה בפרק (מה שמסביר את האיכות הגבוהה מבדרך-כלל של הפרק). חלקו השני של הספיישל מביא אנקדוטה מעט מופרכת על הפגישה הראשונה בין איזומי לבעלה, בסגנון קומדיית שוג’ו מהסוג הנחות. לא שהסיפור הראשון לא היה מצחיק בפני עצמו, הוא אכן היה, אבל החלק השני הביא עימו מספר משפטים קלאסיים וסצינות שקשה יהיה למחוק מהראש (“סליחה גברת, שכחת את הדוב שלך”).

Fullmetal Alchemist Brotherhood: Tales of the Master

הפספוס הרב ביותר שאני מרגיש כלפי הספיישל הוא שלא למדנו כיצד איזומי בכלל למדה את תורת האלכימיה. מלבד זאת, הייתי גם שמח לדעת מדוע מלכתחילה (בחיי, כמה שאני שונא לכתוב את המילה הזאת) היא רצתה ללמוד זאת, ואני בטוח שיש לה סיבה לא פחות טובה מזו של האחים אלריק. נו, לפחות אנחנו יודעים שבניגוד לסדרה הראשונה, הפעם היא לא למדה אלכימיה דרך דמות מיותרת כמו דנטה.

אם להשוות לעלילה של זוג האובות הקודמות, אין בכלל עוררין: “מורשת המאסטר” מעניינת, מצחיקה ועשויה טוב יותר מ-“האלכימאי העיוור” ובטח שגם מ-“אנשים פשוטים“. הסיפור של איזומי משתקף היטב עם העתיד לבוא, ובהחלט למדנו משהו חדש על אחת הדמויות האהובות בסדרה. כמו שציינתי לעיל, איכות ההפקה ראויה לשם שינוי למונח “OVA” כי האנימציה והגרפיקה השתדרגו פלאים. אני יותר ממקנא בכל אותם אנשים שהמחשב שלהם מסוגל להריץ את פורמט הבלו-ריי, ואם גם אתם יכולים, לכו גם אתם על הגרסה הזו. 13 דקות שלא הולכות ברגל, רק חבל שהיה קצר כל-כך; מפני שהשאלות הלא פתורות – שאין לי מושג אם יקבלו מענה בהמשך – עשויות להוות חומר עבור ספיישל באורך של שני פרקים לפחות.

הטוב: סוף סוף אובה איכותית של פולמטאל אלכמיסט! סיפור מוצלח, הומור קורע, איכות מצויינת.
הרע: מרגיש מפוספס מבחינת פוטנציאל.
והמכוער: קורטיס? נו באמת. זה לא שם משפחה של עקרת בית מגניבה.

 ציון OK – סביר פלוס

Fullmetal Alchemist Brotherhood: Tales of the Master | אקשן, קומדיה, דרמה, דובים מתים | 13 דקות | 2010 | סטודיו BONES | במאי: יאסוהירו איריאה | יוצרת מקורית: הירומו ארקאווה

לקריאה נוספת:
Fullmetal Alchemist: Blind Alchemist
Fullmetal Alchemist: Simple People

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם