טעם הנעורים | Flavors of Youth

מעתה, “מאקוטו שינקאי” הוא ז’אנר.

שנים אנחנו יודעים מי זה מאקוטו שינקאי, ועם הצלחתו של “השם שלך” ברחבי העולם – מיליונים התוודעו לסגנונו של הבמאי, ואין זה יהיה חכם לא למנף את ההצלחה ולהוציא סרטי מאקוטו שינקאי נוספים – עם או בלי מאקוטו שינקאי. על כן, בזמן ששינקאי עובד על פרויקט חדש, סטודיו הבית שלו CoMix Wave משחרר סרט מאקוטו שינקאי ללא מעורבותו הישירה.

“טעם הנעורים” (שמו הרשמי בישראל) הוא סרט אנתולוגי המגולל את סיפורם של 3 צעירים בסין. כן, סין. הסרט אמנם הופק ביפן ודובר יפנית, אך שניים משלושת הבמאים שלו הם סינים, אם כי לא תרגישו בהבדל – כל שלושת סיפורי הסרט חסרים הווי או סממן כלשהו המזוהה עם סין, בניגוד ל-“השם שלך” ואחרים אשר גאים במורשתם היפנית. אך סין לא נושא הסרט, אלא נעורים. טעם הנעורים (הבנתם? כי זה שם הסרט).

הסיפור הראשון,  “ארוחת בוקר של חמניות”, עוסק בצעיר בבייג’ינג אשר נִמְלא ערגה לאטריות ורמיצ’לי שהיוו חלק נכבד מתקופת ילדותו ונעוריו: סבתו הכינה לו אותם, הוא אכל כאלה במסעדה מקומית ליד הבית ובהמשך סמוך לבית ספרו, היכן שהתאהב לראשונה.

“ארוחת בוקר של חמניות” הוא הסיפור היותר-אישי מבין השלושה – אין בו דמויות משמעותיות מלבד אותו צעיר מלנכולי (וטרחן, יש לציין, עם הקריינות הפילוסופית שלו). הסרט לא מספר אודות יחסים חוצי גורל או סיפור התגברות גדול מהחיים. לא, זה על איש אחד, רחוק מביתו, שמשתוקק לטעום את האטריות שעיצבו את מי שהוא.

אחריו ממשיכים ל- “תצוגת אופנה קטנה”, לדעתי הפחות-מוצלח מבין השלושה. שתי אחיות יתומות גרות יחדיו בעיר גואנגג’ואו, כשזו הבכורה דוגמנית מצליחה שעובדת קשה לתמוך באחותה, אך אויה: דוגמנית צעירה מאיימת לתפוס את מקומה, ובשילוב גילה המבוגר (במונחי דוגמנות בלבד) דוחפת האחות עצמה אל קצה גבול היכולת.

אין הרבה מה לומר על הסרט, הוא מגולל נרטיב עם התחלה, אמצע וסוף אך לא מותיר שום טעם. מבחינה ויזואלית “תצוגת אופנה קטנה” מאכזב גם כן – הסרט בוים על-ידי יושיטאקה טאקגוצ’י (היפני היחיד מתוך שלושת הבמאים), איש מוכשר שעובד קבוע עם שינקאי עוד מימי “חמישה סנטימטרים לשנייה”, ולכן מוזר כי דווקא הסרט שלו בנלי וחסר מעוף, החל מהרקעים ועד עיצוב הדמויות (הם אולי עומדים בסטנדרטים של סדרת אנימה לטלוויזיה, אבל ממש לא לפרויקט קולנועי של CoMix Wave).

נקסט.
“אהבה בשאנגחאי” מתרחש לא במזכרת בתיה, ומבין השלושה – הוא גולת הכותרת. הבמאי האולינג לי מעריץ את שינקאי מאז “חמישה סנטימטרים לשנייה”, והוא ממש רצה לעשות הומאז’ לאותו סרט ידוע. למעשה האולינג לי הסיבה ש-“טעם הנעורים” קיים מלכתחילה.

“אהבה בשאנגחאי” מכניס אותנו אל עולמו של צעיר אשר קבע את מסלול חייו בגלל חברת ילדוּת, במקרה היא גם אהבתו הראשונה והיחידה. אולם לגורל תכניות אחרות ודרכי השניים נפרדות, אך גיבורנו לא מרים ידיים; קסטה מעברו מביאה אותו להיזכר בדרך ייחודית בה תִקשרו השניים לאורך ילדותם בשנות ה-90 בשאנגחאי, וכיצד דווקא חוסר בתקשורת הביא אותם למצב בו הם נמצאים כיום.

מי שצפה ב-“חמישה סנטימטרים לשנייה” ימצא פה נקודות דמיון רבות. אמנם האולינג לי בהחלט לא מאקוטו שינקאי, אך ניכר עליו שהוא מבין את האיש אותו מעריץ; “אהבה בשאנגחאי” לא מגיע לגבהים של מקור ההשראה שלו, אבל בחיי שהוא קרוב. זה סרט מקסים ושובה לב, והייתי מעדיף גרסה ארוכה שלו, ולא לקבל אותו כמנה שלישית.

לא בטוח שאזכור הרבה מ-“טעם הנעורים” תקופה או שעה מהיום, אבל אם זה מעודד מישהו – “טעם הנעורים” מוצלח יותר מסרטים מסוימים של שינקאי עצמו. הסרט קצת מתפלסף, אבל עם 76 דקות אורך לא תרגישו כי זמנכם בוזבז. אם, בכל זאת, יש לכם רק 25 דקות כי אתם שקרנים עסוקים – דלגו ישירות ל-“אהבה בשאנגחאי”.

ושימו לב כי יש סצנה אחרי הכתוביות.


[לצפייה ב-“טעם הנעורים” בנטפליקס]


טעם הנעורים [“Shikioriori”, “Flavors of Youth”] | יפן, 2018 | 76 דקות | דרמה, רומנטיקה, אייל שני | סטודיו CoMix Wave | מינאקו קוטובוקי [אסוקה מ-“Hibike! Euphonium”], טאקאו אוטסוקה [ידבב את קאקרו ב-“Kaze ga Tsuyoku Fuiteiru”], הארוקה שיראישי [רוניה מ-“רוניה בת השודד”], טאייבו באן [סתם מישהו], איקומי האסגאווה [סתם מישהי], הירוקי יאסומוטו [גרמניה מ-“Hetalia”], מריה איסה [לוי מ-“Fairy Tail”] | במאים: ג’יאשו יי שיאשונג [“ארוחת בוקר של חמניות”], יושיטאקה טאקגוצ’י [“תצוגת אופנה קטנה”], האולינג לי [“אהבה בשאנגחאי”]


לקריאה נוספת:

Children Who Chase Lost Voices [ביקורת]
The Garden of Words [ביקורת]
Your Name [ביקורת]

לקריאה נוספת
1 תגובה
  1. איתי אומר/ת

    “אבל הוא בחיי שהוא” אהבתי 🙂

    לא יכול להגיד הרבה על הבמאי שלא משתתף פה אחרי סרטו האחרון, סרט שהוא בעצמו אמר לאנשים שהוא לא מרוצה ממנו ושלא ילכו לראות אותה רק כדי לקבל אפק הפוך על סרט שהיה overrated ברמות

    המוזיקה האנימציה היו בשבילי בסדר אבל לא משהו מיוחד (מוזיקה נשכחה אחרי חצי שעה מסוף הסרט) והסיפור בשבילי היה ממש רע ולא נתן לי שום דבר מיוחד לצאת איתו בסוף, בתור אחד שראה מלא סרטים יפנים ותמיד יצא עם משהו מהם הייתי מאוד מאוכזב שאותו הסרט שדיברו עליו שנה שלמה היה סתם סרט גינרי עם מלא חורים וחוסר כנות עם עצמו.

    אז… אחרי כל מה שהיה לי להוציא על Kimi no na wa

    אני רק יגיד שאני דווקא שמח שאותו במאי לא היה אחראי על משהו מהסרטים הקצרים האלה

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם