Fate Stay Night – Heaven’s Feel: presage flower

סרט הקולנוע “Presage Flower”  – הראשון בטרילוגיית “Heaven’s Feel” — אשר בתורו הוא הרוט (route) השלישי בסדרת “Fate/stay night” — נפתח לא רע בכלל; הפתיחה מתארת שנה־ומשהו בחייו של אמִייה שירו, תלמיד תיכון וכוכב קבוצת הקָשתוּת בבית ספרו. שירו נאלץ לפרוש מהקבוצה בעקבות פציעה ובו בזמן מתחילה לבקר אותו, בתדירות יומיומית, סאקורה – אחותו הקטנה של חברו / יריבו שינג’י. אם זה לא מוזר דיו, הופכת סאקורה למעין עקרת בית של שירו; היא מבשלת, עושה עבורו כביסה וכנראה גם מתאמת לו מס. סאקורה לא מסבירה מדוע היא עושה את כל זה, אך שירו שלנו לא מתלונן (כי, כדברי השיר, החיים שלו תותים או משהו כזה. אני מגניב עכשיו?).

21 הדקות (כן, בדקתי) שהסרט מקדיש לתיאור הדינמיקה הנרקמת בין שירו לסאקורה, הן נוגות למדי; על רקע נעימות שהלחינה יוקי קאג’יאורה, שירו (אשר לו אין משפחה) וסאקורה (אשר מייחלת שלא תהיה לה משפחה) הופכים לאח ואחות – ושום דבר מעבר לזה, שומעים? יופי.

חייהם הפסטורליים של שני החברים האפלטוניים נגדעים כאשר… מלחמה? רגע, יצורים בעלי כוחות-על הולכים מכות? טורניר? שוּ טורניר? רגע שירו מת? אה רגע, עכשיו הוא חי? ומי זאת הבחורה לצדו? בסדר, אז מי זאת הבחורה האחרת לצדו? מה לעזאזל הולך פה?

את התשובות לכל השאלות הללו אני יודע, ואני מוכן להמר כי גם אתם יודעים. זה הרי “Fate/stay night”, ראינו את האקספוזיציה לסיפור הזה, ואת הדמויות הנלוות אליו, אינספור פעמים ובמגוון וריאציות. את סצנת המפגש האייקונית בין שירו לסייבר רובנו יכולים לתאר בפרטי פרטים (ריצפת עץ, אור ירח) אבל כשאני בא לראות סרט, על אחת כמה וכמה כשהוא הראשון בסדרה, אני יוצא מנקודת הנחה שכלל הצופים שווי ערך עבורו – ולכן גם חקלאי טזמני שמגדל תפוחי אדמה וגם סבתא שלכם, לכולם יש הזדמנות שווה להבין מה. לכל. השדים. קורה.

אך משום מה העניין הזה לא חשוב במיוחד ל-“Presage Flower” אשר החליט לחתוך כרבע שעה אשר הייתה מספיקה על מנת להפוך את הסרט לקוהרנטי עבור כולם. יאמרו חלקכם, ובצדק, “אבל רם, חלאס. ראינו את שירו מת ופוגש את סייבר חצי מיליון פעמים, כמה אפשר?” ואכן, גם לי נמאס. אבל האם זה אומר שבכל פעם שאתם צופים מחדש בסדרה או סרט שאתם אוהבים – אתם פשוט מדלגים קדימה? חס וחלילה, אתם נשארים לסבול. הרי זה חלק אינטגרלי מהסיפור, מההוויה שלו. לכן כש-“Presage Flower” החליט עבורי שזה לא חשוב מספיק כדי להיות בסרט, לא רק מידת ההנאה שלי נפגמה, גם מהותו כסרט לא נותרה בעינה. כאשר ארצה להציג לראשונה לפלוני משהו מהעולם הנפלא שהוא fate – הסרט החדש, וכפועל יוצא גם אלה שאחריו, לא יהיו חלק מההיצע שאציג בפניו. ומרתיח לדעת שההבדל העצום קם ונופל על רבע שעה. יודעים מה? אהיה לארג’, 10 דקות. 10 דקות אשר היו עושות הבדל של שמיים וארץ.

לכן, כחובב קולנוע, הסרט מעצבן אותי.

אבל כחובב fate? הולי פאקינג שיט.

אין די מילים שיכולות לתאר עד כמה הסרט יפה. ויזואלית, לא ראיתי אקשן ואנימציה אשר הולכים טוב כל-כך ביחד. הסרט מציב סטנדרט חדש הן לפרנצ’ייז והן לעולם האנימה, ותביאו ממחטה לנגב את הריר.

הסיפור עצמו, כפי שניחשתם, שם באור הזרקורים את סאקורה מאטו; הבת הצעירה לבית הקוסמים (או מכשפים?  מה התרגום הנכון?) הפחות נחמד בסביבה. ראשי בית מאטו הם אלה שבמשחקי כדורגל שכונתיים מפנצ’רים את הכדור… אבל עדיין מכריחים את כולם לשחק. הם הילד המוזר במסיבה שיושב בפינה ומשתעשע עם מצית. הם אלה שאוהבים מילקי-טורטית. בקיצור, משפחת אדמס מינוס הצחוקים. וסאקורה הצעירה שייכת אליהם, ונאלצת, בעל כורחה, להשתתף בטורניר הגביע הקדוש.

אה כן, לחדשים: טורניר הגביע הקדוש הוא טורניר שמתרחש אחת ל-70 שנה (או מתי שלעלילה מתחשק) ובו 7 משפחות קוסמ…כשפים… שולחות נציג מטעמם אשר מזמן את נשמתו של משרת אגדי מההיסטוריה שנלחם עבורו. האחרון שכל הקישקעס שלו עדיין בפנים – זוכה בגביע הקדוש ויכול להביע משאלה (לוּ הייתי זוכה הייתי מבקש להוסיף את רבע השעה האבודה בחזרה).

גיבורנו שירו נגרר לטורניר העקוב מדם ומגלה שכל מה שהוא ראה ב-“Unlimited Blade Works” או “Fate/stay night” המקורי לא יעזור לו, פשוט כי “Heaven’s Feel” טורף את הקלפים. בתור מי שלא שיחק בויז’ואל נובל עליו מבוסס הפרנצ’ייז, “Heaven’s Feel” מרגיש כמו משב רוח רענן… וגם כמו אגרוף בבטן. הטורניר מתקדם הפעם לאפיקים אליהם הסדרה טרם פנתה, מה שנחמד מצד אחד ומאידך הביא אותי, לא אחת, לומר ‘אני לא מאמין שהם עשו את זה’. הסדרה אמנם לא הייתה מעולם עוגת אוכמניות אך “Heaven’s Feel” מביא את הסיפור לתחתית אפלה במיוחד – ולאחר מכן חופר בור כדי להגיע אפילו יותר עמוק. והכי מדהים? זה רק שליש מהסיפור, ואני מרגיש כי שני הסרטים שבדרך מסמנים לי עם היד ‘חכה חכה’. לא רוצה, תעזבו אותי. אני אקרא למשטרה.  

ופה עיקר ההצלחה שלו, אלמנט ההפתעה. הייתי מהתמימים, אלה שחשבו כי אין לסדרה עוד כיצד לחדש. אבל יש, וזה כואב. זה מטריד. זה נהדר. זה סוחף. שאפו Ufotable, שאפו.

כחובב (לא מוצלח במיוחד) של Fate נהניתי כפי שלא נהניתי מאז… “Fate/zero” (אה רגע נכון, אני עדיין חייב לכם ביקורת). הסרט הוא כל מה שיכולתי לבקש and than some. אך כמו פיקסל מת על מסך הטלפון, הבעיה שלו אמנם מינורית וחסרת חשיבות (עבור רבים) אולם היא קיימת, קיימת ומעיבה על מה שיכול היה להיות סרט על גבול השלמוּת.


הטוב: נרטיב אפי שמתגמד לעומת ההפקה השאפתנית שלו.
הרע: הדילוג חסר הטעם והלא ברור בעלילה.
והמכוער: האחד שיגיד לי “כן אבל בויז’ואל נובל…”

ציון במדד OK – סביר פלוס פלוס

Fate/stay night: Heaven’s Feel I. presage flower | יפן, 2017 | 120 דקות | סטודיו Ufotable | אקשן, רומנטיקה, פנטזיה אפלה, מותחן, גבינה שוויצרית | נוריאקי סוגייאמה [שירו מ-“Fate/stay night: Unlimited Blade Works”], נוריקו שיטאייה [סאקורה מ-“Fate/Zero”], אייקו קאווסומי [סייבר מ-“(Fate/stay night (2005”], קאנה אוּאדה [רין מ-“Fate/Extra Last Encore”], מאי קודוואקי [איליה מ-“Fate/kaleid liner Prisma Illya”], ג’וניצ’י סוּוואבּה [אייזווה מ-“Boku no Hero Academia”] | במאי: טומונורי סודואו


לקריאה נוספת:
Fate/stay night: Unlimited Blade Works [ביקורת על הסרט הנוראי מ-2010]
• ׁ(Fate/stay night: Unlimited Blade Works ׁׁׁׁ(TV [ביקורת-אורח על סדרת האנימה]
• ׁGarden of Sinners [ביקורת על סדרת הסרטים שמתרחשת באותו עולם כי ככה החלטתי]
• ׁGarden of Sinners: Mirai Fukuin (ביקורת על הסרט האחרון בסדרת “גן החוטאים”]

לקריאה נוספת
6 תגובות
  1. גיל שבח אומר/ת

    כן אבל בויז’ואל נובל…

  2. סתם אחד אומר/ת

    בעיניי התלונות בדבר “רבע השעה החסרה” מהוות דקדוקי עניות לא פחות גדולים מה- so called קאט העלילתי שציינת שפגם בחוויה. צפיתי בסרט הזה עם שלושה מחבריי, לשניים מהם העולם של פייט זר, מנוכר ומפוזר. כשהסרט הסתיים והתיישבנו לשיחת סיכום, לא עלה מפיהם אפילו פסיק שהסרט לא היה ברור או שהיה חסר להם קונטקסט. גם מצד החבר השלישי וממני, שמחזיקים במידת ניסיון שחולקת מקום גם ממשחקי הוויז’ואל נובל, לא מצאתי סיבה למרוח את האקספוזיציה בעוד רבע שעה.

    בכלל, ההעדפה הפרטית שלי היא לשמור סרטים על קצב זמן אחיד של בין שעה וחצי לשעתיים, במיוחד כשזה נוגע ב-so called “סרטי מקור” שבאים לטפטף לך את הנרטיב למען טרילוגיה שלמה של סרטים שיוצאים בזה אחר זה. אם ההפקה ביופוטאבל מצאה לנכון לגזור פה ושם חלקים מן העלילה כדי לעטוף את הסרט במסגרת זמן נורמלית, אני בעד.

    לדעתי הבעיה בסרט לא הייתה הקיצוץ המינורי בנרטיב, אלא בשאלת הפייסינג. המון קטעים הוחלקו על המסך במהירות שבה יתוש יונק ממך דם ומת לאחר מכן, וחלקים אחרים הרגישו איטיים ומייגעים עד כדי-כך שהתחלתי לספור במוחי את כמות הפעמים ששירו ציין בסרט את המונח “צדק”. אין דבר קשה יותר מלעשות סרט בעל פייסינג -יחסית- אחיד, לכן אני לא מתייחס אל החיסרון בתור משהו גדול במיוחד, אלא בתור שאיפה אל התוכן העתידי שיגיע מן הסרטים הבאים.

    ביקורת חביבה, נהניתי לקרוא.

  3. אנונימית אומר/ת

    בתור מי שצפתה בעבר בשני הפייטים האחרים ובפייט זירו, אני חושבת שסדרת הסרטים הזו מכוונת במיוחד עבור מי שצפה באחרים, לפחות ב-UBW ובזירו. עם זאת, אני מסכימה שהיעדר האקספוזיציה האייקונית עם סייבר ובכלל מה שפותח את מלחמת הגביע הקדוש פגם בחוויית הסרט, וכל זה חסר לי מאוד בסרט. באופן כללי בתור דמות דיי משמעותית, סייבר לדעתי לא קיבלה מספיק זמן מסך עד שהיא *ספויילר* נשאבה אל תוך ה…צל? (וואטאבר איך שזה ייקרא בעברית) ונעלמה כאילו בלעה אותה האדמה (או ליתר דיוק, המים). הדבר הזה פשוט קרה מהר מדי.
    הרבה מאוד דמויות שקיוויתי לראות לא קיבלו מספיק זמן מסך (אהמ לאנסר ובדיחת המוות שלו, הפעם ממש הארדקור; ואפילו קאסטר שבשאר הפייטים לא סבלתי אותה) ומתו/נעלמו בזו אחר זו. אולי זה באמת האגרוף בבטן שקיבלתי יחד עם כל אפקט ההפתעה.
    האנימציה, הגרפיקות, הויזואלים השונים, פשוט מושלמים בעיניי, כצפוי מסטודיו Ufotable, וכמובן סצנות הקרב היו מדהימות (למרות שהשימוש בCGI קצת צרם לי, אבל זה היה חלק ולא הפריע לי יותר מדי בעין, בניגוד לסדרות אנימה וסטודיוים אחרים, אז נסלח להם). כמובן שהמוסיקה של יוקי קאג’יורה המהממת רק תרמה לסרט (והאיזכור של הנעימות המפורסמות מפייט זירו! היא השתמשה בנושאים מפייט זירו בהמוןןןן סאונדטראקים פה בסרט וזה לא רע בכלל בעיניי).
    מודה שלא קראתי את הויז’ואל נובל, ועכשיו לא נותר לי אלא להישאר במתח עד שהסרט הבא יצא סוף סוף לDVD, לכן החלטתי להתחיל לקרוא. אין דבר כזה להשאיר אותי במתח כל כך הרבה זמן…

    1. Matanbd2 אומר/ת

      הרבה דמויות לא מקבלות זמן מסך בHeavens Feel, ולמעשה, זה נובע מהאופי הכללי של הויזואל-נובל (למרות שאין להכחיש שבHF זה יותר יותר מודגש).
      בכל ראוט מתמקדים במספר דמויות ספציפיות, ואילו שאר הדמויות נשארות ברקע (או נהרגות), ורק כאשר אוספים את שלושת הראוטים יחדיו מקבלים את התמונה המלאה. גם ב UBW היו כמה דמויות שנהרגו או יצאו מחוץ לתמונה בניגוד לתפקידם בFate או בHF.
      אם את מתחילה לקרוא את הויזואל- נובל, מומלץ לנסות לקרוא גם את שני הראוטים הראשונים. אישית, קראתי את הVN רק אחרי שראיתי את האדפטציה של Deen ואת UBW של Ufotable, וזה גרם לי לשנות את דעתי על Shirou בפרט ועל fate/stay night בכלל. לא חובה, אבל כדאי לנסות.

      1. אנונימית אומר/ת

        כמובן שאקרא את כל הרואוטים לפי הסדר (כשיתפנה לי זמן, צרות של סטודנטים עם תקופת מבחנים הולכת וקרבה…), זה באמת מעניין לראות את המקור של האדפטציות (וממה שהבנתי האדפטציה של DEEN לרואוט עם סייבר הייתה דיי מזעזעת). מעניין גם מה גרם לך דווקא בVN לשנות את דעתך על שירו – בשבילי אגב הוא פשוט דמות רגילה, לא מיוחדת בשום צורה, לפעמים overpowered באופן קיצוני למדי.
        אכן, תיארתי לעצמי שהרבה דמויות לא קיבלו מספיק זמן מסך כי הן קיבלו אותו ברואוטים הקודמים – עדיין זה ממש מוזר לי וסתם מבאס שעל ההתחלה מלא דמויות הלכו. כי למשל במקרה של HF, דווקא היה מעניין אותי איך הן היו מתמודדות עם הסיטואציה שקורית שם, במקום להיהרג על ההתחלה חחח.

  4. Lolstar אומר/ת

    Fate/Zero when

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם