הערת המתרגם: מקומו של הפאנסאב בימינו

דיון פורה התקיים לאחרונה בקבוצת הטלגרם של הבלוג בדבר פאנסאבס ומעמדתו. בחרתי על כן לנצל את המומנטום של השיח ולבחון בפניכם את מקומן של קבוצות הפאנסאב בשנת 2017.

לפני שאתחיל בואו נוריד את המסכות: כולנו פיראטים. אפשרויות הצריכה החוקיות עלו באופן ניכר בשנים האחרונות (כפי שהבאתי לידיעתכם לאחרונה) ולמרות זאת קשה לנו הצרכים – ללא עזרת אמצעים מפוקפקים – להשיג גישה למכלול סדרות וסרטי האנימה, בעיקר פה בישראל.

סיבה אחרת רלוונטית בעיקר לצעירים והיא מחסום השפה: צעירים רבים כיום לא מוכנים לשבת עם מילון, ובהיעדר סדרות אנימה מתורגמות לעברית קמו קבוצות פאנסאבס תוצרת הארץ על מנת למלא את הנישה. ללא סטנדרטים ועם רגולציה מפוקפקת, רבות מהקבוצות הישראליות מספקות תרגום אותו אפשר להגדיר כ”בעייתי” במקרה הטוב ו”אוי ויי זמיר” במקרה הרע (וזה עוד לפני שהזכרתי את המונטיזציה; פאנסאב לא נועד למטרות רווח. נקודה). אך על זה בהמשך.

קשה להצביע מתי בדיוק קמה תעשייה של מתרגמי אנימה חובבים, אולם שנות ה-80 הוא העשור אליו מפנים בספק את האצבע. באותן שנים חברות הפצה אמריקאיות היססו לייבא סדרות וסרטי אנימה חרף דרישה עיקשת מצד מעריצי הנישה. אנשי חליפות סברו כי משום שסדרות אנימה הן מצוירות אזי קהל היעד הוא ילדים. יתרה מזאת, אולפני אנימה לא מיהרו לנצל את הקהל החדש והצמא מעבר לים; מיאזאקי אף היה המום מהטיפול הנוראי לו זכה “נאוסיקה מעמק הרוחות” ועקב כך נפקדו אולפני ג’יבלי מהזירה הבינ”ל במשך שנים.

מעריצים מצאו פתרון ביניים בדמות ספרונים שהכילו דיאלוגים מתורגמים ובעלות 2$ בלבד (לכיסוי עלויות). לא אידאלי, אני יודע, אך זה עדיף על-פני מלאכת תרגום רגילה שעלתה אז כ-4000$ דולרים ודרשה למעלה מ-1000 שעות עבודה (וזה רק עבור פרק אחד של לופן השלישי). אמצע שנות ה-90 ראו פריחה בשוק המחתרתי של קלטות ובמשלוחי דואר אשר הכילו פרקי אנימה מתורגמים, ועם כניסת האינטרנט לכל בית בשנות ה-2000 הפכו הפאנסאבס לנגישים לכל דורש.

תור הזהב החל בסביבות 2004 ונמשך עד לימי קראנצ’ירול ונטפליקס. קבוצות גדולות וידועות נחשבו לכוכבי רוק ותרגומיהם שותפו במיליונים. ואפשר להבין מדוע: לא הייתה אז אפשרות אחרת.

אותן קבוצות טרחו לא רק לתרגם, הרי יש סיבה מדוע מדובר ב”קבוצה” ולא באינדיבידואל. הן היו אחראיות על השגת המקור, המרה דיגיטלית, ניקוי וידאו, תרגום, עריכה לשונית, QA, קריוקי, הערות ועוד (מתנצל אם משהו פה לא נכון, זה לא באמת התחום שלי). במקרים נדירים הוצאה מבית קבוצה ידועה התעלתה באיכותה על המקור.

רשת האינטרנט הביאה אנימה לכל בית, ואף מעבר לכך: סדרות וסרטים “רגילים” (עם שחקנים אמיתיים, זה משהו שקיים. תבדקו) ניתן היה לראות בלי תשלום לחברות הכבלים והלווין, וכך קמו קהילות מסביב לעולם העוסקות בתרגום. תרגום סטנדרטי, לא משהו מפואר; כתוביות לבנות ששוקלות פחות מתמונה וניתן לצרף לשלל גרסאות וידאו תואמות (ועבור הסדרות שממילא באנגלית, מדובר בכלל בתמלול ולא תרגום). וזה נחמד; כמו פס קול או אפקטים ב-CGI – המוצלחים ביותר הם אלה שלא שמים לב לקיומם.

מנגד, עולם הפאנסאבס – אשר היה פה לפני תרגום פירטי של דברים אחרים – לא אִפשר בלימה בהתפתחות של עצמו, ומלאכת התרגום הפכה לתחרות יופי; למי יש פונטים יפים וצבעוניים יותר, מי מתרגם שלטי חוצות ומי אשף באפקטים. החוצפנים מכולם הם אלה אשר לוגו קבוצתם גדול יותר מלוגו הסדרה עצמה (היבריס מאץ’?).

עד תחילת העשור הנוכחי קשה היה לראות סדרה ללא היסח דעת, בין אם הקישוטים שמציקים בעין או התרגום עצמו שבתואנה על שמירת האותנטיות איבד אחיזה במציאות (“אוני-צ’אן, וואטאשיווה קניתי לך משהו אומושירו”). וכמוהם גם הערות המתרגם – אלה שנועדו להדביק פערים תרבותיים – הפכו למגוחכות בכך שלקחו תפקיד-יתר של חינוך. תארו לכם כי במהלך “אחוות הטבעת” היה בחלקו העליון של המסך מופיע הטקסט: “המשמעות של ‘ני מל סלה הלדה’ בקווניה הוא ‘אני אוהב לרוץ בעירום'”. אנו אולי לא מוכרחים לקרוא הערות תרגום אולם כל חלקיק ויזואלי על המסך שאינו חלק מהמקור או מהתרגום הוא היסח דעת שפוגם בחוויית הצפייה.

מה שמוביל אותנו להיום.
תור הזהב של הפאנסאבס מאחורינו. רוב הקבוצות בסביבה הן לא של תרגום אלא העתקה והפצה מחברות הסטרימינג. חלק מוסיפים עיצובים משלהם על גבי התרגום הרשמי, זכר לימים עברו בהן שרר הלך רוח שדרש מתרגום להיות יותר מסתם תרגום. העניין הוא שלא מדובר בגסיסה, זו טרנספורמציה.

רבים מהפאנסברים של פעם עובדים כיום עבור קראנצ’ירול, אמאזון, נטפליקס ודומיהן בעוד סטנדרט אחיד הושרש אצל החברות; לא עוד פונטים בצבעי הקשת והצללות מוגזמות. על התרגום להיות נהיר ויעיל בגישור בין השפות. הערות תרגום? החוצה. קריוקי? החוצה. תרגום שלטי-חוצות על גבי שלטי החוצות עצמם? החוצה וברוך שפטרנו. מה שרובנו רואים כיום – בין אם באופן רשמי או בדרכים אלטרנטיביות – אינו פאנסאבס אלא תרגום כתוביות סטנדרטי, כמו שצריך היה להיות מלכתחילה.

אין זה אומר שאני לא מעריך פאנסאב טוב פה ושם. מהמעט שנותרו בסביבה אני נוהג לעקוב אחר קבוצות שאינן מזלזלות בצופיהם ומספקות תרגום נהדר ללא כל הממבו ג’מבו מסביב (ובכל זאת עם קריוקי, כי אף קבוצה לא יכולה בלי). ככל שיהפוך הסטרימינג לנגיש יותר בשנים הקרובות כך יפחת הצורך בקבוצות שעוד נותרו ונישאר עם אופציית תרגום אחת לכל סדרה. עצוב, אני יודע, אבל הכרחי. כדי שמדיום האנימה ייצא ממעגל הנישה ויהפוך למיינסטרים, את ההיבט המסוים הזה ניאלץ להקריב. אולם בד בבד סדרות יהפכו לנגישות יותר סמוך למועד השידור ובמגוון הולך וגדל של שפות.

לכן הנקודה הישראלית חורה לי.
אני לא עוקב אחר פאנסאבס עברי, וחטפתי כאב ראש כאשר ניסיתי לברר מה המצב בגזרה המדוברת.

האם יש קבוצות ישראליות טובות? בהחלט. האם הן הכרחיות? בהיעדר אפשרויות לצרכן הישראלי, אני מוכן לתת להן את חמת הספק. אך עיקר הבעיה נובעת מסטנדרטים נמוכים שמאפשרים לקבוצות איומות לפרוח; רבים מהתרגומים העבריים מכילים משלב נמוך, מה שמוביל לכך שמעריצים טריים לא חווים אנימה כפי שצריך לחוות אנימה.

אולי אני לא מבין לחלוטין מה קורה בקהילת הפאנסאבס הישראלית, אבל אני כן רואה מה קורה בקהילה הישראלית עצמה; מדי שנה כמות בני הנוער שתרים אחר תרגום בעברית לדברים – פן יוותרו כליל על הסדרה – רק הולכת וגדלה. אני לא רוצה להישמע כמו זקן נרגן (סתם, אני כן) אולם בזמני אף אחד מבני גילי לא היה שייקספיר ובכל זאת הסתדרנו עם האנגלית. יתרה מזאת, בזכות הפאנסאבס למדנו שפה חדשה (אפילו שתיים) ועולם של אפשרויות נפתח בפנינו. אני לא רוצה לומר שפאנסאבס ישראלי מגביל בטווח הרחוק את הצרכן הישראלי, אבל הוא בטח שלא מצעיד אותו קדימה. כיצד קרה שבני 14, 16 ואף יותר לא מוכנים לשקול לראות סדרה בתרגום לאנגלית במידה והעברית לא זמינה? היתכן שמערכת החינוך התדרדרה רבות בפרק של עשור בלבד? או – יותר סביר – האינפלציה בפאנסאב העברי הובילה לסטגנציה.

כאמור, כל עוד התרגום בעברית איכותי מי אני שאתלונן? אולם בפועל זה לא המצב. הפאנסאבס הישראלי הוא מערב פרוע בו החוקים קיימים אך אין להם משמעות, והפתרון היחיד באופק הוא לקוות שנטפליקס – גוף הסטרימיג היחיד שמתרגם כרגע לעברית – יביא לישראל יותר מסדרה-וחצי בעונה (או זה, או להתחיל ללמד אנגלית כמו שצריך בבתי הספר).


ימי התהילה של הפאנסאבס פינו מקומם לטובת ים חדש של אפשרויות, סטנדרטים גבוהים ועתיד ורוד, לפחות מחוץ לברנז’ה המקומית. ואם אתם מתגעגעים לימים של פעם – ימים בהם חיכינו יומיים-שלושה (או שבוע) לתרגום, ימים בהם צפייה בהוצאה של קבוצה לא מוכרת היה הימור מסוכן, והורדות משום מה נתקעו ב-99.9% – ובכן, תגידו תודה שאותם פאנסברים חלוצים משנות ה-80 בחרו ליצור כתוביות… במקום לדבב.

15 תגובות
  1. שרון אומר/ת

    אנחנו עוד צריכים את קבוצות הפאנסאב הפיראטיות! כדי לראות את הסדרות שנטפליקס קונים ולא משחררים בקצב יציאה.
    צופי אנימה אדוקים רוצים לראות את הדברים שיוצאים באותה עונה, אחרת הם נזנחים לנצח ברשימת ה”יום אחד אני אראה את זה”. כך נעלמות מהרדאר סדרות שהיו אמורות לזכות להרבה יותר אהדה (למשל קאקגורוי). אם לנטפליקס לא אכפת מהרגלי הצפייה שלי, לי לא אכפת מהכיס שלהם (ולקראנצ’י אני כן מנויה למרות שאני אף פעם לא רואה דרכם כי אנחנו בישראל והנגן שלהם מקרטע לי)

  2. שרון אומר/ת

    לגבי הפאנסאב הישראלי… זה באמת מצער לשמוע 🙁

  3. רם קיץ אומר/ת

    לא קצת חבל שזו הגישה שרון?
    נטפליקס – אם יראו שהשוק הישראלי סוגר ארנקים – לא יאמרו “אה, טעינו”, הם פשוט יקפלו ציוד ויחזרו הביתה. אולם ככל שמדינה כלשהי בה הם נמצאים תראה נכונות לשלם, בהתאם לכך הם ירחיבו את ההיצע והזמינות.

    מטרתן של החברות הללו לעשות כסף, ואם אין כסף הן יקצצו היכן שכואב. ואם יש – ובכן, הן רק יגדלו וכולנו נרוויח.

    1. שרון אומר/ת

      האמת שלנטפליקס ישראל יש בעיה הרבה יותר גדולה מכמה חובבי אנימה בישראל שכואב להם בכיס. הבנתי שהלובי של יס והוט עושים להם חיים קשים.
      אני דיברתי פחות על נטפליקס ישראל ספציפית ויותר על נטפליקס העולמית.
      כן זאת שאלה, אם באמת עדיף שהם יגדלו ויקחו עוד סדרות ו”יהרגו” להם את ההייפ (פחות צופים = פחות קוני מרצ’נדייז שהבנתי שזה מקור ההכנסה העיקרי של סדרות), או שכן דריסת הרגל שלהם באנימה עושה טוב לכלכלת התעשייה.

  4. TsUNaMy WaVe אומר/ת

    דעה זה דעה, ואתה יכול לחשוב ולא לאהוב פאנסאב כמה שאתה רוצה.
    אבל להגיד באופן גורף שכל הפאנסאב היה צבעי הקשת בענן ונצנצים עם אפקטים שכיסו את כל המסך והערות מטומטמות – לא רק שזה מכליל בלי סיבה זה אפילו לא נכון. ובטח ובטח לא נכון בקשר לקבוצות שהיו נחשבות פעם לטובות. כמו שידעת להגיד שיש בעברית קבוצות טובות וקבוצות לא טובות, כל הדברים האלה שהזכרת בקשר לקבוצות באנגלית אלו לא דברים שקרו יום אחד כי הם החליטו להשתגע עם האפקטים. אלה פשוט היו קבוצות לא טובות. קבוצה שלא יודעת מתי לשים הערה או קבוצה שמעדיפה לשים לוגו ענקי לעצמה זו קבוצה שפשוט לא היה אכפת לה מה היא עושה. האם אתה יודע לתת שם של הקבוצות הטובות של פעם? או שהיום רק במבט לאחור אתה זוכר שראית כמה תרגומים גרועים וזה מה שנחרט בזכרונך?
    פאנסאב גרועים יש באנגלית. איזה קטע. כשהיינו קטנים זה כנראה היה פחות קל להבחין בהם. האם זה אומר שצריך לומר שכל הפאנסאב הוא כזה? ממש לא. גם היום, בפעמים המעטות שיש יותר מתרגום אחד זמין (פאנסאב הכוונה), אני תמיד אעשה מחקר איזו קבוצה טובה יותר ואצפה אצלה.

    אחרי זה, אפשר לחזור לדעות.
    לדעתי ממש אבל ממש התרגום המעפן של חברות הסטרימינג זה לא “מה שצריך להיות”. אבל כתבתי על זה בהרחבה באתר שלך לפני השינוי באותו פוסט על פיראטיות ובאמת שאין לי כוח לחזור על זה. זה נכון שיש הרבה פחות קבוצות פאנסאב היום, ושגם הן לרוב רק עורכות את התרגום הרשמי, אבל זה עדיף מבחינתי על כלום ואני אמשיך לצפות בהן עד שהן יעלמו לעד. עברו כבר 7 שנים מאז עלייתם של אתרי הסטרימינג, וקבוצות פאנסאב עדיין קיימות. ובערך באותה קנה מידה. הייתה ירידה גדולה, אבל היא נעצרה ולא היה שינוי משמעותי כבר שנים. עדין אפשר למצוא המון אנימות עם פאנסאב, בייחוד עונתיות. ההבדל הוא מגוון תרגומים דל (כי כבר אין 10 קבוצות שמתרגמות כל אנימה). אבל זה גם השאיר בסביבה כמעט אך ורק את הקבוצות הטובות.

    בקשר לפאנסאב הישראלי.
    פה אפשר לומר שאני חצי חצי מסכימה איתך. מצד אחד, אני מבינה אנשים שרוצים לראות בעברית. גם אני אעדיף תרגום טוב בעברית אם יש כזה. אבל את קבוצות הפאנסאב הישראליות הטובות ניתן לספור על יד אחת, ובטח ובטח לא יצא שכל אנימה תהיה מתורגמת על ידן. אבל לדעתי זו בעיה שמאכילה את עצמה. צופים רוצים לצפות רק בעברית > קבוצה נפתחת כדי לספק אותן ולהרגיש “תהילה” (או יותר גרוע, להרוויח עליהם כסף בגזל) > הקבוצה עושה חרא של עבודה > הצופים מתרגלים ואפילו לא מבינים שהם פספסו כנראה הרבה ממה שהלך באנימה.
    להעלים את קבוצות הפאנסאב לא יהיה פתרון, לדעתי. כי את המעגל הזה אי אפשר לסגור. קיים צורך, ואי אפשר להעלים אותו. ההבדל היחיד מפעם הוא שהצורך קיים אצל מעגל יותר גדול של אנשים. אם פעם אנשים היו נכנסים לתחום רק בגיל כביכול “בוגר” יותר (מתי שיודעים אנגלית קצת יותר טוב), היום אנשים נכנסים לתחום כבר בגילאים כמו 11 ו-12. אין יותר מה לעשות עם העניין הזה. הקהל הצעיר כבר נחשף לאנימה, וחוץ מלהוציא לפועל איזה קמפיין מטורף שמלמד את כל הילדים בארץ אנגלית תוך חודש אני לא חושבת שניתן לעצור את הרצון והצורך הזה שלהם. לכן אם כבר אכפת לנו באיזשהו מקום מהדרך בה הם חווים את האנימה, אנחנו צריכים לעבוד על להעלות את המודעות להבדל בין תרגום טוב לתרגום לא טוב ולנסות למנוע מתרגומים גרועים ונוראיים לתפוס תאוצה ו”לעלות לגדולה”.

    (הערת אגב: מבחינתי התרגום הרשמי והמזלזל הוא ממש לא דרך “לחוות את האנימה” באמת, לדעתי. אבל שוב זה כבר חוזר לעניין אחר).

  5. ארז אומר/ת

    כתבה מעולה! באמת נגעת בכל האספקטים שמעיבים על סצינת הפאנסאב העכשווית. יש לי רק תיקון קטן: עדיין יש סדרות, אומנם לא הרבה אבל הן קיימות, שבהן המפיצים הרשמיים( קראנצ’ירול, נטפליקס וכדומה) משלבים הערות מתרגם אז זה עדיין לא בחוץ לגמרי אם כי הן הפכו נדירות הרבה יותר מבעבר

  6. יאיר אומר/ת

    בעולם התרגומים קיימות שתי גישות תרגום שונות, וכל תרגום באשר הוא (ספר, סרט קולנוע, אנימה וכו’) נוקט באחת הגישות. הגישה הראשונה היא גישת הלוקאליזציה, שהיא אומרת, תרבות המקור לא מעניינת אותי, אני רוצה שהמוצר שלי יהיה נגיש לבני התרבות שאני מתרגם עבורם ושהם לא יתקלו בדברים שהם לא יבינו עקב פערי תרבות. בתרגום כזה יעלימו בצורה שיטתית כל מאפיין תרבותי זר. למשל, מחיקת תארי כבוד יפניים או שינוי שמות של מאכלים, ניסיון לשינוי הבדיחות הלשוניות עד כמה שניתן. דמיינו לראות משחקי הכס כשבתרגום כתוב לכם ‘אדוני’ במקום לורד וגם במקום סיר וגם במקום מרקיז וגם במקום דוכס. לא עובד, נכון? (חפשו את האוניגירי שהפך לדונאטס בפוקימון האמריקאי)
    הגישה השנייה אומרת שנכבד את תרבות המקור, וננסה עד כמה שניתן להשתמש בעולם הערכים שלהם ובמושגים שלהם. תרגום כזה דורש לפעמים הערת מתרגם, והוא דורש הצד הצורך להכיר מעט את תרבות המקור ולפעמים לחפש משהו שהוא לא הבין בגוגל. למשל, בתרגום של עינת קופר לספר של מורקמי 1Q84, נעשה שימוש בתארי כבוד יפניים (סאן, קון, צ’אן וכו’) ואפילו בדברים פחות משומשים כמו אוג’יסאן (כי לך תקרא למישהו בעברית ‘זקן’, בעוד ש’סבא’ מראה על קרבה דווקא, ולכן לא מתאים).

    אנימה הוא מדיום שכדי באמת לצפות בו צריך גם ככה להכיר מעט את תרבות יפן ואת המנהגים שלה, וכמה שיודעים יותר, אפשר להבין יותר ניואנסים באנימה. בטבעה של האנימה היא גורמת לצופים בה לחקור את תרבות המקור, אז מן הסתם תרגום מוצלח יהיה כזה שמכבד את תרבות המקור.
    לצערינו, רם החליט להתחכם איתנו והביא דוגמאות מפגרות “אוני-צ’אן, וואטאשיוואה…”, או הזה עם התוכנית.
    אני אתן לכם דוגמה רצינית כחומר למחשבה. כולנו, אני מקווה, ראינו את הסרט “השם שלך”, ויש בו את הדיאלוג שבו מיטסוהא נמצאת בבית הספר בגוף של טאקי בפעם הראשונה, והיא מדברת עם חברים שלו, מתוך הרגל, כמו שבחורה אמורה לדבר ביפנית.
    watashi… (כמו בחורה)
    watashi?
    watakushi… (כמו בחורה עשירה)
    boku? (נייטרלי)
    ore? (גבר)

    אז אפשר לתרגם “אני” כל פעם ובסוגריים לרשום את היפנית, ולמעלה לשים הערת מתרגם. או לתרגם משהו שגורם לזה להישמע מוזר.
    בחורה שכמוני…
    בחורה?
    איש כמוני?
    גבר?
    למה שמישהו ידבר ככה?
    עוד דוגמה:
    https://www.youtube.com/watch?v=2BVNnj6qk0w
    (אין לי כוח לכתוב, פשוט תראו כמה שהדיבוב מגוחך)

    איך כל זה קשור לדיון שלנו?
    בדרך כלל יש נטייה לתרגום רשמי לבצע יותר לוקליזציה (למרות שבקראנצ’י הם דווקא בסדר).
    בין השאר אני מנוי לקראנצ’י ול-J-NOVEL CLUB ששם אני קורא לייט נובל. אחד מהדברים שהכי מציקים לי בJ-NOVEL CLUB זה שהם משמיטים תוארי כבוד, ובגלל שזה נובל ולא אנימה, אין לי דרך לדעת מה היה במקור.
    פאנסאב לעומת זאת לרוב מכבד את תרבות המקור יותר. וכמובן שאני מדבר על פאנסאב נורמלי ולא כמו הדוגמאות הטיפשיות שרם הביא.

    1. רם קיץ אומר/ת

      איכשהו החמצת את הפואנטה. אני מסכים עם רוב מה שכתבת ומשום מה אתה נגדי.

      אבל קודם כל, יש יותר משתי גישות; גם היום, אך בעיקר בזמנו, חברות לא מעטות הפיצו אנימה במערב כאשר כל אחת נקטה בגישה משלה. יש כאלה שאכן עשו לוקליזציה מלאה ותרגמו שלטים ומכתבים; יש את אלו אשר סיפקו כתוביות בלבד; ויש כאלה שדיבבו, אבל לא יותר מזה, בעוד את תרגומי הסביבה הם השאירו לכתוביות (במקרה הזה זכורה לי ההוצאה המערבית של GTO שנקטה בגישה הזו)

      הערות תרגום בספרים הן שכיחות ולגיטימיות (אפילו בספרי פנטזיה דוגמת “שם הרוח”, מכל הז’אנרים בעולם, יש הערות) וזאת כי תרגום ספר לעברית הוא לא המקבילה לכתוביות, הוא מקבילה לדיבוב. הדמויות “דוברות” (כביכול) עברית ויש צורך להתאים לקהל המקומי. מה שאי אפשר להטמיע לתוך הטקסט מועבר באמצעות כוכביות. כמו שאמרת, לוקליזציה (עינת קופר אכן עשתה עבודה טובה בתרגומיה למורקמי. מרגישים זאת בעיקר כשקוראים את “קורות הציפור המכנית” אשר תורגם מאנגלית ע”י מישהו אחר. משמעויות רבות נאבדו בדרך).

      לא הבעתי חוסר כבוד כלפי פאנסאבס. כפי שאמרתי בטור עצמו – אני עדיין צופה בפאנסאבס כל עוד הוא איכותי. נקודה מרכזית שהעליתי הן לגבי העניין שלי ספציפית עם תרגום “נוצץ” שהיה נפוץ בזמנו אולם כיום נמצא תחת שליטה, הן בתרגומים הרשמיים והן אצל קבוצות הפאנסאבס הטובות (הדוגמאות “המפגרות” [יכולת להשתמש בביטוי פחות ילדותי ומעליב] הן דוגמאות קיצוניות למטרות הומור והעבר המסר. בעצמך השתמשת בדוגמת פוקימון וההמבורגר על אף שימי 4קידס מזמן מאחורינו). אני לא קורא לסגירת קבוצות הפאנסאבס, אלא תוהה / חוזה שמקומן בעתיד מלא סטרימינג עשוי להביא לסגירתן, בעיקר כשחברות הסטרימינג משתפרות בעניין התרגומים (קראנצ’ירול בהחלט מספקים תרגום לא רע). על הדרך התרעמתי מאיכות הפאנסאבס בקהילה שלנו, מה שאף מונע מרבים לתת הזדמנות לתרגומי פאנסאבס (או תרגומים רשמיים) באנגלית.

  7. שלגון אומר/ת

    דבר אחד:
    ל”הערות המתרגם” יש זכות קיום, והצורך האובססיבי של חברות הסטרימינג לתרגם הכל (אבל הככללל) מבלי לשבור את הקיר הרביעי בסופו של דבר /פוגע/ באיכות התרגום שהצופה בסופו של דבר סופג.
    הרי, למרות אינספור הנסיונות והוריאציות, באמת שאין דרך טובה לתרגם משהו כמו “itadakimasu”. ולמרות שאני לא מאמין שבאמת יש צורך להוסיף “-san”, “-kun” או “-sama” אחרי כל שם (יש לצופה אוזניים, לא?), ישנם נקודות בהם יש צורך להדגיש היבטי תרבות מסויימים, ולא ניתן לעשות זאת באמצעות תרגומי 1:1. הדוגמא המושלמת היא בדיחות ומשחקי מילים: תמיד אעדיף שהמשמעות המילולית של המשפט תישמר ומשחק המילים/קאנג’י יוסבר בהערת מתרגם קטנה למעלה.
    בשבילי מה שעושה קבוצת פאנסאב לטובה זה היכולת שלהם להגיע לאותו איזון מושלם בין תרגום מלא ונקי משטויות לשימור על ענינות השפה והתרבות שמאחורי המילים.

    t/n: “Baka” means “asshole”

  8. Otoshigami אומר/ת

    טוב, ראשית אני מוכרח להודות שמעט מצער אותי שהאינטרקציה הפומבית הראשונה שלי איתך מתבטאת בתגובת חילוקי דעות די קיצונית וגערה בנקודות שאני רואה כשגויות. בתור קורא ומעריץ אנונימי די גדול של הבלוג שלך, אני מאוכזב מעצמי שלא יצא לי לומר תודה או להגיב תגובה חיובית יותר לפני שאני כביכול ‘תוקף’ את הנאמר בפוסט הזה. מקווה שזה לא ייצור עלי רושם ראשוני רע כלשהו חח…
    אתה באמת מודל לחיקוי שלי בהרבה דברים ודמות שאני מאוד מעריץ בקהילת האנימה הישראלית, ואני מקווה שבפורום אחר ייצא לי להביע את הערכתי כלפיך כראוי ^^
    אבל נכון לתגובה זאת, זו לא מטרתי לצערי.

    דבר נוסף שאציין לפני דבריי הוא שככל הנראה, אני האדם שאשם בעקיפין בקיומה של הכתבה הזאת. הרעיון לכתבה הזאת עלה לך בעקבות השיחה בטלגרם, שהתחילה בעקבות קבוצה שיזמתי לפתוח באתר אנימה ספין לאיגוד חברי קהילת הפאנסאב שנחשבת לאיכותית בארץ, במטרה לספק הדרכה לחדשים בתחום, ולהציב סטנדרטים אתיים ומקצועיים ברורים בעולם הפאנסאב הישראלי, אותם נאכוף כגוף בהוקעה של אלו העוברים עליהם בחירוף.
    למרות היותי אדם שפועל למען המטרה הזאת ומאמין בה, אני מעדיף לדבר באופן אישי יותר ולא בתור נציג הגוף הזה (אני לא רוצה שייראה כאילו אני ‘מותקף ומתגונן’ מפני הנאמר כאן, כי זה באמת לא המצב ולא כוונת דבריי).

    כדי להיות מסודר בדבריי, אני רוצה לחלק את הנקודות עליהן אעיר ל’דעות’ ו’עובדות’. אני רוצה להפריד בין מה שקשור בדעה, שבזה אני לא בא כלפיך בטענות ורק מציג את דעתי (כפי שאמרת לי בצ’אט, ‘פלטפורמה לחילופי דעות’), לבין עובדות שגויות (או ליתר דיוק – מתקבלות כרושם שגוי מדבריך), שזה מה שהפריע לי בכתבה.

    אפשר לומר שבכל מה שאמרת בנוגע לפאנסאב VS תרגום רשמי, ושלא קשור במדד של ‘שחור-לבן’ (כמו עברית שגויה או ניסוחים מוזרים שהם בוודאי שגיאה), דעתי חלוקה על דעתך באופן גורף. אני אדם שלא מסוגל ואפילו סולד מהתרגום הרשמי. תקופת האנימה הראשונה שלי הייתה בימים שרק פאנסאב היה קיים, וגם לאחר הפסקה ממושכת של כ-8 שנים, אני עדיין רואה את כל האספקטים שבלעדיים לפאנסאב כיתרונות גדולים על התרגום הרשמי הפשוט. אני כל כך רוצה להדגיש את הסתירה בין דעתי לדעתך שאשתמש בציטוטים מהכתבה:
    “בין אם הקישוטים שמציקים בעין” ושאר הציטוטים בנוגע לטייפסטינג.
    יצאת פה לא מעט על קיומו של תרגום השלטים. בשבילי, אנימה ללא טייפסטינג ממוצע לפחות היא דבר שמציק בעין. אולי זה הרגל, אבל אני ועוד המון כמוני מרגישים הפסד בכך שאין תרגום מתאים לכתב הויזואלי. לקרוא לזה ‘מציק בעין’ מרגיש לי ממש אוברסטייטמנט. טייפסטינג שנעשה היטב הוא טייפסטינג ש’מוטמע’ בתוך האנימה כאילו הגיעה כך מהסטודיו. להתלונן על כך שהוא מציק בעין נראה בעיניי כמו להתלונן על כך שיש כתב יפני על השלט. בהנחה שהוא מוטמע היטב, למה שיציק בעין?
    לעומת זאת, באנימה האחרונה שצפיתי עם תרגום רשמי, Tsuki ga Kirei, שמכילה כמויות אדירות של טייפסטינג שאי אפשר לפסוח עליו, מצאתי את עצמי רואה ניסיון עלוב לתרגום ויזואלי, עם בלידים מחרידים של כמה וכמה פריימים אחרי מעבר הסצנה. קשה לי מאוד לראות איך התרגום הרשמי הוא זה שמציל את המצב במקרה הזה לעומת פאנסאב טוב שהיה יכול לתת לי תחושה כאילו שאני באמת רואה את מה שמוצג לדמויות ב-LINE.
    בכללי, בכל הנוגע לטייפסטינג, בעולם הדו-מימדי אני רואה לו מקום מאוד חשוב ומקובל. יש לי הרגשה שאתה רואה חיסרון בטייפ כי ‘זו סתם תוספת מציקה ואין דברים כאלה בתרגום נורמלי של כל מדיה אחרת’. אני מסכים איתך שטייפ לא שייך לכל מדיה תלת מימדית באשר היא. זה בלתי אפשרי להטמיע ונראה רע. אבל כשמדובר ביצירת שלט דומה למקור – מדוע שיחשב כהסחה ולא כתוספת מבורכת שמגשרת על מה שהצופה הזר שאינו יכול ליהנות מהשלט הטבעי ביפנית מפסיד?

    “אנו אולי לא מוכרחים לקרוא הערות תרגום אולם כל חלקיק ויזואלי על המסך שאינו חלק מהמקור או מהתרגום הוא היסח דעת שפוגם בחוויית הצפייה.”
    בעניין הערות המתרגם יש חלק שהגזמת קצת והבאת דוגמאות ממש לא מתאימות, אבל אני אדבר על זה בחלק של העובדות. צא מנקודות הנחה שאני מדבר על הערות תרגום נורמטיביות, שכן, נועדו להשלים פערי תרבות. על איזה הערות הן כאלה, אדבר בחלק של העובדות.
    כפי שאמרתי בנוגע לטייפ, לי היה נשמע שנקודת ההנחה שיצאת ממנה לאורך הכתבה היא ש’התרגום לאנימה צריך להיות זהה לעולם התרגום לסרטים אמריקאיים וכל מדיה אחרת, ואוי ואבוי אם תהיה זליגה ותוספות כלשהן מעבר לטקסט הלבן המתורגם בתחתית המסך’. אולי באמת אם מעולם לא היה פאנסאב, זה היה המצב. האם זה טוב יותר? דעתי חלוקה על דעתך ואני אומר שלא.
    התרבות היפנית מוכרת הרבה פחות מאשר תרבויות אמריקה ואירופה. כל כך הרבה בדיחות, ריפרנסים וגרוע יותר – אלמנטים שקשורים בתוכן העלילה, ילכו לאיבוד רק מעצם העובדה שאתה לא מכיר את התרבות. לפעמים מדובר גם כן בדברים מאוד מהותיים (כגון כינויי הכבוד, שמקבלים בלא מעט סדרות אנימה התייחסות עלילתית). אז כן, אני לא אכחיש שאפשר ללמוד דברים ‘עם הזמן והשמיעה’ (הרי מי שכתב את הערת המתרגם הוא לא יפני במקורו וגם הוא למד איפהשהו), ובסדר, לא סוף העולם אם לא יהיו ההסברים האלה, אבל אני חושב שהערות המתרגם המהותיות שמגשרות על פערי התרבות מוסיפות יותר מאשר גורעות.
    אתה מתייחס ל’עוד כיתוב’ של שתי שניות בראש המסך כ’פגיעה בחוויית הצפייה’. מנקודת מבטי? חוויית הצפייה נפגעת הרבה יותר מחוסר הבנה מלאה של התוכן. השאלה היא רק מה עדיף להקריב – אלמנט ויזואלי אסתטי במשך כמה שניות בראש הדף, או הבנה מלאה של התוכן שעלול ללוות להמשך הפרק…?
    עד כאן דיברתי מנקודת המבט של עולם הפאנסאב בנוגע להערות המתרגם. בנוגע אליי אישית, אהיה כנה ואומר שגם אני לא טלית שכולה תכלת, וגם בעולם הפאנסאב אני נחשב לקיצון הפוך ממך בנוגע להערות המתרגם. אני אמנם פאנסאבר מתלמד (עם שאיפות גבוהות ואהבה לתחום ולעולם), ובפרויקט שלי הגזמתי בשימוש הערות המתרגם. לא, הן לא היו כמו הדוגמאות המגוחכות שהצגת בתמונות (שהתכוונתי מראש להתרעם עליהן מאוד לולא התגובה שלך ליאיר. אני מבין שהן למטרות הומור, אבל הרושם שהן משדרות… אתייחס לזה בחלק השני), אבל הן היו ארוכות והסבירו המון. האמת שבמבט לאחור עם חשיבה מרובה, אני מודה שהגזמתי בשימוש בהן ובהוצאה מחודשת אשתמש בהן הרבה פחות, אבל כמות הביקורות החיוביות שקיבלתי מהצופים על הערות התרגום והתרומה שלהן להבנת הסדרה הייתה מפתיעה מאוד. זה לא יגרום לי להמשיך להגזים איתן בעתיד, אבל זה כן נותן לי קנה מידה לדעת שהערות המתרגם, כשנעשות בצורה נכונה ולא טיפשית – משפרות את חווית הצפייה בעיני לא מעט צופים מאשר גורעות ממנה.
    יש לי עוד להוסיף בנוגע להערות התרגום, אבל זה כבר ייצא מתחום הדעה האישית. אציין בהמשך.

    “עד תחילת העשור הנוכחי קשה היה לראות סדרה ללא היסח דעת, בין אם הקישוטים שמציקים בעין או התרגום עצמו שבתואנה על שמירת האותנטיות איבד אחיזה במציאות”
    אנצל את המושג ‘קישוטים’ לדבר על כתב צבעוני, מקושקש וכל זה (שהזכרת במפורש בכמה מקומות בכתבה), ואת עניין שמירת האותנטיות.
    יאיר הרחיב בנושא לוקליזציה, ואין לי הרבה מה להוסיף על דבריו. אני מניח שגם זה עניין של גישה ודעה סובייקטיבית, אבל לי לפחות חורה לראות את ה-mister הזה כתחליף לכינוי הכבוד san ברמה שפשוט מתסכלת אותי. אני מאוד מכבד את המקור, ואחת הסיבות שאני כל כך אוהב פאנסאב וגם נכנס לתחום הוא היכולת שלי בתור פאנסאבר להעביר לקהל הצופים את האנימה כהווייתה עם אמינות הדוקה למקור, ולא לסלף פרטים כדי ‘להתאים לצופים’.
    רק על עניין ההשמטה מהאמת אני מתרעם, שלא נדבר אפילו על כל המשמעויות שהולכות לאיבוד בעקבות הלוקליזציה (יאיר הביא דוגמאות נפלאות, וכמותן יש עוד המון). אני לא מבין איך אפשר לראות סילופי משמעות וסטיות ממשמעות הסדרה המקורית לצרכי ‘התאמה’, ועוד לומר על כך ‘תודה רבה שזה ככה!’. וכשמדובר בסצנות שיש משמעות לאלמנטים שמוסרים בלוקליזציה – הסילוף רק עולה ועולה כמו שקר ש’נתפס’ ומשתמש בעוד שקרים כדי לנסות לברוח. לא יודע, אני מבין שזה סובייקטיבי ויהיו הרבה שיעדיפו להיכנס כמה שפחות לעולם זר, אבל זה נראה פשוט מגוחך בעיניי. מה רע בלהישאר עם אלמנטים של המקור ולתת מעט מידע כגשר תרבותי בפעם הראשונה שהאלמנט מוצג, כדי שאחר כך אמת הסדרה תהיה מובנת? זה באמת פחות עדיף על סילופים לוקליים כאלה?

    בנוגע ל’קישוטים’ ו’תחרויות היופי’ וכל מה שקשור בפונטים מנצנצים, אני מודה שחטאתי בזה בתור פאנסאבר מתחיל, ואולי זה דבר שאני כן מסכים איתך בו בנוגע לפאנסאב, אך לא מסכים שזה דבר בעל משקל רב כל כך. לא תמצא פאנסאב איכותי היום שמשתמש בפונט לא קריא. צבעים וכל מיני קישוטים בפונט הקריאה הם באמת פגיעה חסרת תועלת בחוויית הצפייה, גם לדעתי. האם צריך להיצמד לפונט הבנאלי והאחיד של התרגום הרשמי? אני חושב שאפשר לגוון מעט כל עוד הפונט קריא לחלוטין, אבל זה לא מהותי בעיניי.

    “מהמעט שנותרו בסביבה אני נוהג לעקוב אחר קבוצות שאינן מזלזלות בצופיהם ומספקות תרגום נהדר ללא כל הממבו ג’מבו מסביב (ובכל זאת עם קריוקי, כי אף קבוצה לא יכולה בלי).”
    אנצל את המשפט הזה לומר שאני רואה ממנו סיכום לדעתך (ואם טעיתי אשמח אם תתקן אותי), שכל מה שחורג מגבולות התרגום הרשמי והרגיל של כל מדיית המערב ומוסיף “ממבו ג’מבו” – נחשב לזלזול בצופים? בוטה קצת, אבל משעשע שאני חושב שכל מה שציינתי לעיל, ובעיקר לוקליזציה – הוא מה שנראה בעיניי כזלזול בצופים חח… מדהים כמה שהדעות שלנו הפוכות.

    בנוגע לקריוקי, לא לגמרי היה ברור לי אם זה קטע שאתה דווקא מעודד בפאנסאב, או שאתה ‘מוכן להתפשר’ על זה. בכל אופן, דעתי בנוגע לזה היא (כפי שאתה בטח יכול כבר לצפות בשלב הזה) שאני מקבל חררה משיר פתיחה שאינו מכיל לפחות רומאג’י למעלה ותרגום למטה. אני מאמין שיש פאנסאברים יותר מורעלים ממני שיראו חיסרון אם אין קאנג’י מקורייק עם פוריגאנה מתחת לרומאג’י, אבל שוב, אני מנצל את הבמה להציג את דעתי האישית. קריוקי מאוד מוסיף לי לחוויית הצפייה, אבל אני מוכן להתפשר על רומאג’י ותרגום. כשצפיתי ב-Tsuki ga Kirei, הרגע שבו פניתי לקבוצת הפאנסאברים בסקייפ ושאלתי “מישהו יודע אם יש הוצאת פאנסאב נורמלית ל-Tsuki ga Kirei?!” היה הרגע שבו ראיתי את שיר הפתיחה של הפרק השלישי, שהיה פשוט ריק לחלוטין. (ואחרי שצברתי זעם על השמטת כינויי הכבוד והטייפסטינג המזלזל בשני הפרקים שלפני כן)
    זו לא סדרה אמריקאית שהפתיח הוא עשרים שניות ומורכב רק ממנגינה (וגם אם יש שיר, הוא בשפה בינלאומית ואני מבין את המילים). מדובר באנימה, שיר של דקה וחצי בשפה שאני לא מבין לחלוטין. חוסר תרגום ואפשרות מעקב אחר המילים זו פגיעה לא פשוטה בחוויית הצפייה שלי.

    אני חושב שהבעתי את דעתי על כל אספקט כמעט בנוגע לפאנסאב חוץ מתזמון וקידוד (שאליהם לא התייחסת). קידוד הוא אספקט שכל עוד לא מדובר בפגיעה רצינית באיכות הוידיאו, אני לא מרגיש בו. לתזמון אתייחס בחלק של העובדות.

    אז עד כאן הצגתי רק חילוקי דעות. זה הבלוג שלך וזכותך המלאה להביע את דעתך. אני שמח שיש לי הזכות להביע את דעתי ואני לא נאלץ לשתוק. עודדת אותי לעשות זאת כשתיארת את הכתבה הזאת כ’פלטפורמה לחילופי דעות’. אני מודה לך על כך ^^

    אם כן, אלו לא הדברים שהציקו לי בכתבה, בפרט כשיש לי האפשרות להציג דעה הפוכה.
    מה כן הפריע לי? שתי נקודות מרכזיות:
    – הרושם השלילי שנתת לעולם הפאנסאב בהסתמך על דוגמאות שליליות, ומצד שני הרושם ה’טהור’ שנתת לתרגום הרשמי. אני לא מדבר על מה שבדעה, אני מדבר על עובדות והדגשות של דברים לא נכונים.
    – הרושם הנורא ואיום שהצגת לקהילת הפאנסאב הישראלית מבלי להכיר אותה. אתה מדבר על נתח מסוים בה באופן נורא מכליל, בעוד שיש נתחים גדולים שאינם כאלה (ואני מדבר על הרבה יותר מ’קבוצה אחת~שתיים שאני מכיר’). ארחיב בנוגע לזה בסוף, כולל קצת השלמת ידע על איך שנראית קהילת הפאנסאב הישראלית באמת.

    ההנחה שלי היא שרוב הקוראים של הכתבה הזאת הם צופי אנימה של לפחות חמשת השנים האחרונות, וייתכן שרובם צופי תרגום רשמי שמעולם לא צפו בפאנסאב. אני מבין שמטרת התמונות היא להמחשה קיצונית הומוריסטית כפי שאמרת ליאיר, אך עדיין – כל הרושם המתקבל מקריאת הכתבה שלך הוא ש’פאנסאב זו חולה רעה שהלוואי שתושמד כליל’. כן, ראיתי שהתגובה שלך ליאיר מציגה עמדה מתונה בהרבה, אבל אהיה כנה ואומר שזה הרושם המתקבל מהכתבה שלך, ואלמלא שהכרתי את עולם הפאנסאב כפי שהוא באמת – הייתי מקבל רושם נורא ואיום עליו מהכתבה הזאת, ומצייר אותו נורא הרבה מכפי שהוא באמת. אתייחס לכמה ציטוטים שחרו לי:
    “ומלאכת התרגום הפכה לתחרות יופי; למי יש פונטים יפים וצבעוניים יותר, מי מתרגם שלטי חוצות ומי אשף באפקטים. החוצפנים מכולם הם אלה אשר לוגו קבוצתם גדול יותר מלוגו הסדרה עצמה”
    איזו מין אמרה מכלילה זאת? נראה לך שקבוצות פאנסאב איכותיות בעלות רצון להעניק לצופים את הסדרה בשלמותה תתן לדברים קטנוניים כאלה משקל?
    אתה מדבר על נתח די מצומצם של קבוצות פאנסאב שהתחילו לצוץ מאז שהפאנסאב הפך לנגיש יותר. רוב הפאנסאברים עובדים מתוך אידאל של אמינות למקור וסיפוק חווית הצפייה הטובה ביותר לצופה. יש כאלה שיותר, יש כאלה שפחות – אבל לקחת את אלו שרבים על נצנצים ושטויות ולומר “הנה, עולם הפאנסאב הוא כזה”, זו הכללה שדומה ללקיחת בלוג של חובבן שלא יודע לכתוב, ולומר “הנה, כל הבלוגרים ככה.” איך היית מסתכל על אמרה כזאת מהצד? אני יודע שאני הייתי זועם ומביא אותך ועוד לא מעט בלוגרים כדוגמה הפוכה.

    “אוני-צ’אן, וואטאשיווה קניתי לך משהו אומושירו”
    כן, אני יודע שמדובר בדוגמת ‘כאילו’ מוקצנת למטרות הומור, אבל תחשוב רגע איזה רושם מקבל הקורא שלא מכיר את עולם הפאנסאב, על העולם הזה. אם מישהו יאמר לו “תראה את הסדרה בפאנסאב הזה! הוא ממש טוב!” הוא יסתייג אוטומטית ברגע שיראה כינוי כבוד אחד, במחשבה על המשפט הזה שהבאת. אני יודע שאני קצת מקצין בעצמי בהשלכות, אבל פשוט היה חורה לי שהצגת את הבדיחה הזאת על חשבון שמו של עולם הפאנסאב בכללותו.
    פאנסאב שישאיר בתרגום מילים ברומאג’י מעבר לכינויי כבוד ומושגים שיש היגיון ומחשבה מאחורי השארתם – נכשל בעבודתו. לומר שזה הפנים שמייצגות את הפאנסאב כמו שאתה מציג? שוב, כמו לקחת בלוגר כושל ולומר ש’לזה בלוגרים נועדו, ואם נתקלת באחד טוב – זה נס שחורג מהתקן.’

    “וכמוהם גם הערות המתרגם – אלה שנועדו להדביק פערים תרבותיים – הפכו למגוחכות בכך שלקחו תפקיד-יתר של חינוך.”
    אני לא מכיר את הדוגמה שנתת מאחוות הטבעת, וכמו שאמרתי לעיל, כמעט כל מה שקשור בהערות המתרגם הוא סובייקטיבי, אך יש נקודה אחת שהיא שוב בגדר יצירת רושם שגוי על עולם הפאנסאב: התמונות ששמת.
    שוב, אני יודע שמדובר בהומור, אבל למי שלא מכיר את המושג של הערות המתרגם, שיש הרבה שיסכימו שהן מוסיפות לחוויית הצפייה, אתה חרצת את כל מושג הערות התרגום לשלילה. הרי ברור שהערת המתרגם ששמת לדת’ נוט היא מגוחכת וגם אני, שאוחז ומאמין בהערות מתרגם, אודה שהיא בדיחה. ואם כן, הרושם שאתה יוצר לקורא הוא שפשוט “הערות תרגום = רעיון מטופש. רוצה לבחון בעצמך? הנה, הבט בתמונות.” אילו היית שם בתמונות האלה הערות מתרגם מפרויקטים של KaT ושל ALS, אתה חושב שהרושם שהיה נוצר היה זהה?
    אין לי בעיה עם זה שאתה חושב שכל הערות המתרגם הן דבר מיותר שפוגע בחוויית הצפייה, אבל הרושם שאתה יוצר בתמונות האלה ובדיבור בכללי, עצם העובדה שאתה מציג רק את הכביסה השחורה של הערות המתרגם – אתה נותן לקוראים שלך אור שגוי על הקיום של הערות המתרגם, כביכול ‘כולן כאלה’. משהו שהוא מאוד לא נכון, ויש הערות מתרגם שיש צד לומר שהן טובות ויש צד לומר שהן מיותרות. מקריאת הכתבה עולה שאין דבר כזה הערות שיש צד לחשוב (גם אם אתה אישית לא מסכים איתו) שהן תורמות לחוויית הצפייה.

    “ימי התהילה של הפאנסאבס פינו מקומם לטובת ים חדש של אפשרויות, סטנדרטים גבוהים ועתיד ורוד”
    וואי, המשפט הזה… רם, התייחסת כאן באופן מפורש לתרגום הרשמי כאל ‘ישות גואלת’ מאיזה מצב נורא ואיום. גם מנקודת המבט שלך (שרואה את רוב מה שיש בפאנסאב כבעיה), הבעיות העובדתיות שציינת בקשר לפאנסאב (המתנה, נתקע ב-99% והימור על קבוצה לא מוכרת) זה כל כך מזערי לעומת בעיות שכן קיימות בתרגום הרשמי והתעלמת מהן.
    תרגום רשמי נעשה על ידי אדם שמרוויח כסף ונתון להספק שהוא חייב לעמוד בו. נראה לך שהוא יכול לברר ולאמת כל פרט מידע? אני בעצמי מהמעט שראיתי בתרגום רשמי מצאתי אי-דיוקים כאלה ואחרים בתרגום. איזה סטנדרטים גבוהים יש לאנשים שעומדים בהספקים ואין להם אהבה לתחום ואמינות למקור? אני בטוח לחלוטין שלקבוצות פאנסאב איכותיות יש סטנדרטים לפחות ‘קצת’ יותר גבוהים מהם.
    בנוגע לתזמון – קבוצות פאנסאב עובדות על פי כללי תזמון מאוד נוקשים ואחידים. מכיוון שאנימה זה מדיום מצויר, מעברי סצנה חדים שבהן כתוביות נשארות כפי שהן לכמה פריימים יותר גורמים לבלידים שמציקים בעין, הבהובים מורגשים, ולכן תזמון הוא בעל משמעות גבוהה בהרבה באנימה. קבוצות הפאנסאב, שחותרות לאיכות צפייה מקסימלית, שמו לנגד עיניהן לתזמן על פי כללים שיספקו תזמון שעובר בצורה החלקה ביותר. האם התרגום הרשמי לקח את זה כשיקול בכלל? לפחות עד כמה שאני ראיתי, התזמונים של התרגום הרשמי פשוט מזעזעים. שוב, זה משהו שמתאים למדיה תלת מימדית, אבל בעולם האנימה הדו-מימדי, התזמון המהבהב ומלא הבלידים שלהם פשוט מכאיב לי בעיניים. ושלא לדבר בכלל על הטייפ המאולץ בסדרות שמחייבות טייפ (שוב, Tsuki ga Kirei) שהתרגום הרשמי הרשה לתוכן ההודעות לזלוג לסצנה הבאה.
    אז על איזה עתיד ורוד אתה מדבר? שהתרגום הרשמי ילמד לעשות את מה שהפאנסאב למד לעשות מזמן?

    מה שכן, אני אהיה כנה ואעלה נקודה אחרת לחלוטין שהיא לטובת התרגום הרשמי – נושא החוקיות. לא ארחיב כי אני לא מבין גדול בזה, אבל כן, תרגום רשמי הוא הייצוג של הסטרימינג החוקי בעצם. לצערי הרב, ככל שמדיום האנימה מתפרס בעולם והופך, כפי שאמרת, מ’נישה’ – ל’מיינסטרים’, הפאנסאב יאלץ לפנות את מקומו לתרגום הרשמי. זה מצער אותי מצד אחד בהתחשב ביחסי לפאנסאב, אך אחד מהעקרונות שהפאנסאב מושתת עליהם הוא קידום של תמיכה ביוצרים ולא פגיעה בהם. ולכן פאנסאב בעצם צריך להיות מוכן ‘להקריב את עצמו’ לטובת התעשייה, ואם התעשייה תרוויח מהפצה של התרגום הרשמי כסטרימינג חוקי, הפאנסאב בעצם יאלץ להכיר בהצלחת מטרתו, אבל לא לפני שיוריד דמעה על חוויית הצפייה שנפגעת בעקבות התרגום הרשמי המזלזל.

    אבל בכל הנוגע לאיכות? הצגת את עולם הפאנסאב באור שכל כך לא משקף אותו כראוי.
    אהיה מדויק יותר בטענתי ואומר שאנחנו מדברים כאן יותר על ‘כמה’ מאשר ‘כן או לא’. אני הצגתי כאן עמדה של קבוצות פאנסאב איכותיות, ואתה הצגת תיאורים שמתאימים לקבוצות פאנסאב לא איכותיות.
    השאלה היא מי מהשניים מייצג את עולם הפאנסאב?
    היססתי לענות כשחשבתי על השאלה הזאת ולכן בדקתי. משאלה ששאלתי פאנסאברית שחקרה את הנושא של היסטוריית הפאנסאב, מעורה בתחום היטב ואפילו מסרה הרצאה על כך בכנס כאמ”י האחרון – עולה שרוב עולם הפאנסאב (הלא-ישראלי) במרוצת השנים היה מורכב מקבוצות פאנסאב איכותיות שעבדו מתוך האידיאלים שתיארתי, ואף לא היה מצב שאנימה נותרה ללא תרגום של קבוצת פאנסאב איכותית בסופו של דבר. כמובן שהיום תור הזהב מאחורינו ועולם הפאנסאב האיכותי דועך כמו עולם הפאנסאב הלא-איכותי (שדווקא אותו תיארת בכתבה), ופחות ופחות סדרות מקבלות תרגום ראוי מעולם הפאנסאב.
    אם כן, זו הנקודה הראשונה שחורה לי בכתבה הזאת. היא מציגה את עולם הפאנסאב באור אחר לחלוטין מכפי שהוא, ואת התרגום הרשמי כטלית שכולה תכלת. חשוב לי לציין שלא התעלמתי מזה שפה ושם ציינת ש”יש פאנסאב איכותי פה ושם”, אבל עדיין הרושם המתקבל מהכתבה לא משתנה. האמת שזה קצת מזכיר לי את הביקורת שלך על העונה הראשונה של Shingeki no Kyojin, שאם זכור לי נכון, אחד המגיבים הקבועים ציין שהוא ניסה למתן את הדעה שלך בנוגע לסדרה, ושעם כמה שניסית להיות אובייקטיבי (כמו המשפט “יש טובות ממנה, אך אין טובות כמוה” חח), לא ממש הלך לך.

    נקודה שנייה היא הקהילה הישראלית. כן, הודית שאין לך יותר מדי מושג מה הולך בה, אך לא נמנעת מלהוציא גם עליה רושם שלילי באופן ממש מכליל שמתעלם מהפילוג המאוד משמעותי שיש בה. לא שאני לגמרי חולק על מה שאמרת, אבל תרשה לי לעשות מעט סדר בדברים, ולציין מה נכון ומה לא, בתור אדם שמאוד מעורה בקהילה הזאת.
    קודם כל, מבנה הקהילה פחות או יותר נראה כך:
    – הקבוצה שנחשבת למקצועית ביותר היא KaT, שחולקים דעה דומה למה שהצגת כאן בנוגע לשאר הקהילה. הם איכותיים מאוד, אך מבודדים משאר הקהילה ואני לא בטוח שיש להם מושג מה הולך מחוץ לאולימפוס שלהם. אני לא יודע או אומר בוודאות, אך אני מקבל את התחושה שהם לא מכירים באף קבוצת פאנסאב ישראלית חוץ מהם כקבוצה איכותית.
    – אוסף של קבוצות שאני רואה אותן כאיכותיות מבחינה מקצועית, אתית ואידיאולוגית, שבראשן AntyLicense Sub, שיזמתי בשבועיים האחרונים לאגד תחת ארגון בשם ‘איגוד הפאנסאב העברי’, שמטרתו לקדם קבוצות חדשות לרמה של איכות מקצועית ומוסרית, ולהוקיע כל מי שפוגע ב’אתיקה של הפאנסאב’ כפי שאנו רואים אותה.
    – אוסף של קבוצות ‘מבודדות’ שנחשבות לפחות יציבות מבחינת איכות ואידיאולוגיה, אבל מקפידות לפעול בצורה אתית, שהגדולה בהן היא Fast-Sub. הם מתערבבים מדי פעם בקהילה.
    – השאר הם דגי רקק שקמים ונסגרים. רובם הגדול הוא קבוצות של ילדים שבאמת לא מבינים מהחיים שלהם, מתוך שעמום של החופש הגדול פותחים ‘קבוצה’ עם עוד חבר, משתמשים בתזמון מוכן של Horrible-Sub בלי לתת אפילו קרדיט, “מתרגמים” עם המון טעויות תוכן, כתיב והקלדה, ופעמים שאפילו מגדילים לעשות ולוקחים כסף מפרסומות על ההוצאות שפשוט מצד עצמן יורקות בפני התעשייה. לרוב קבוצות כאלה לא מספיקות לסיים אפילו פרויקט אחד של 12 פרקים עד שהליקוקים שהן מקבלות כבר מפסיקים להניע אותן, והן נסגרות. התיאור שתיארת בפסקה האחרונה שלך בנושא הפאנסאב הישראלי די מתאר אותן. האם קבוצות הילדים האלה שאיש מקהילת הפאנסאב אינו מכיר בהן – הן הפנים שאתה רואה כייצוג של הפאנסאב הישראלי?
    כשאני מדבר על ‘פאנסאב ישראלי’, הן לא הדבר הראשון שעולה לי לראש. לעומת זאת, למי שקורא את הכתבה שלך ואינו מכיר את עולם הפאנסאב הישראלי – זה הרושם המתקבל על כולן.

    עד כמה שהבנתי, היה פולמוס בנושא הזה בטלגרם של KaT, שמאמינים שקידום כלשהו בנושא פאנסאב יכול להיעשות רק אצלם ולא מכירים בפאנסאב הישראלי חוץ מהם. אפשר לומר שהטענה שלך על עולם הפאנסאב הישראלי (לגיטימציה לסטנדרטים נמוכים, “מערב פרוע של חוקים ללא אכיפה” וכו’) זו ממש ההשקפה שלהם על מה שקורה מחוץ להם. אם להיות בוטה, הגישה שלהם מסתכמת ב “כל עולם הפאנסאב הישראלי חוץ מאיתנו זה סרטן, זרוק אותו לפח. מי שרוצה לעשות פאנסאב באמת, שיבוא אלינו”, בעוד שהגישה שלנו היא “נכון, אנחנו מודעים לבלגן שקיים בקלות ובנגישות של ילדים קטנים שלא מבינים מהחיים שלהם לעולם הפאנסאב, ולכן אנחנו עובדים לאכוף את הכללים ולהציב סטנדרטים מקצועיים ואתיים ברורים.”
    לדעתי, קל בהרבה ‘לוותר’ על הפאנסאב הישראלי ולומר “אין סטנדרטים והנושא פרוץ” כשבאמת אף אחד לא מוכן לעשות את העבודה השחורה ולאכוף את זה. לנו המצב והפנים של הפאנסאב הישראלי חשובים, ולכן אנחנו עובדים שבאמת יהיו סטנדרטים שיביאו לפריחה בעולם הפאנסאב הישראלי כמו בעולם הפאנסאב האמריקאי בזמן שלאנימה לא הייתה גישה חוקית.

    שוב, יצרת רושם ממש מוטעה על עולם הפאנסאב בכלל, ועולם הפאנסאב הישראלי בפרט. הכל שאלה של ‘כמה’ ו’מי בשבילך הוא הפנים של הפאנסאב’. אתה בוחר באפשרויות השליליות (שבנוגע לפאנסאב בעולם – הן גם לא הרוב, ובנוגע לפאנסאב בישראל – נס אם הקבוצות שדיברת עליהן מחזיקות מעמד יותר משלושה חודשים בפעילות), ומתאר את עולם הפאנסאב על פיהן.
    הרושם שמקבל הקורא שאינו מכיר – שגוי.

    אני מודה לך שראית בעין יפה מתן במה לשיתוף דעותיי והערותיי, ומקווה שחידשתי או חידדתי לך ולקוראי הכתבה שלך דבר מה. אם הארתי נקודת מבט שנייה לפחות לעוד אדם אחד, אני את שלי עשיתי.
    ושוב, אני מתנצל שמעולם לא יצא לי להביע הערכה כלפיך כפי שאני רואה ומשבח אותך בדרך כלל מאחורי הקלעים, ובמקום זאת הטחתי דברי נגד והערות כלפי הכתבה הזאת כאינטרקציה ראשונית. היססתי מאוד לכתוב את התגובה הזאת, והחלטתי לעשות זאת בשבילי ובשביל שם עולם הפאנסאב בכללי. אם לא שהצגת העמדה הזאת באמת הייתה חשובה לי, ובפרט כשמדובר כלפי אדם כמוך שדעתו ומילותיו הן בעלות משקל רב אצלי, לא הייתי עושה דבר כזה. אני מקווה שלא תקבל רושם שלילי כלשהו עליי בעקבות כך ותיקח את דבריי למקום הנכון.

    המשך יום מעולה וחג חנוכה שמח, רם קיץ (:

    1. רם קיץ אומר/ת

      שמח לקרוא את תגובתך Otoshigami. הבהרת את עמדתך באופן נהיר והצגת לעומק את עולם שאני אכן לא חלק ממנו.

      אמנם אני עומד מאחורי הדברים שכתבתי, אך אחדד את חלקם בתקווה ליצור רושם אחר.
      ראשית כל, איני רואה את התרגום הרשמי כישות גואלת אלא – כפי שכתבתי – מעין טרנספורמציה של עידן הפאנסאבס; אמנם לדעתי התרגום הרשמי של CR עומד בסטנדרטים גבוהים, אך אתה הפאנסאבר בינינו ואם לדעתך המקצועית הפאנסאבס עוד צריך לטפס גבוה, אומָר כי גם עפ”י ההנחה הזו – תמיכה בתרגום רשמי והגדלת נתח השוק של CR ודומיה בעולם תוביל ליותר פאנסברים שמגיעים לעבודה כמתרגמים באותן חברות ומביאים לשינוי המיוחל לטובה. בסה”כ חברות הסטרימינג עוסקות בתחום שנים ספורות, או ספורות-מדי ביחס לצמיחה האקספוננציאלית שהן חוות; הן לא חוו להערכתי מרווח שמאפשר התאמה אלסטית ולכן הרבה מהתרגומים צריכים לקרות מהר וללא הבדיקות שהן ראויות לו (אולי אני יורה לעצמי ברגל פה, אבל ממליץ לך לקרוא את “How Are Simulcast Subtitles Made So Fast” בטור “Answerman” של ג’סטין סוואקיס ב-ANN).

      דעתי על טייפסטינג לא תשתנה, מתנצל =)
      אתה אומר שדעתי מושפעת מיצירות תלת-מימדיות אחרות (אהבתי את המינוח) וכי לכל מדיום מתאים הסגנון שלה. אבל… למה בעצם? למה ל-“משחקי הכס” מותר להיות בכתוביות לבנות ופשוטות, בלי אפקטים באדום-טרגריאן כשמדברים ולריאנית או הערות תרגום למונחי ימי-ביניים ארכאיים? במשך 7 עונות לא אני או אחרים הרגישו שמדובר באספקט שחסר לסדרה. עולם האנימה הורגל במשך כל-כך הרבה שנים שטייפסטינג הוא הנורמה עד שקשה לדמיין משהו אחר. ואמנם הפאנסאבס איפשר בזמנו לכל סדרה לקבל תרגום איכותי ויהי מה (וכל הכבוד להם על כך), אך עבור אנשים שמעדיפים כתוביות לבנות פשוטות, מדוע אין שחרור SRT נפרד? למה תרגום צבעוני חייב להגיע בילד-אין או לא להגיע בכלל?

      *אני יודע שהיום יש אפשרות לחלץ ולשנות וכדומה, אבל זכור את ימי .avi וההארד סאבס.

      בלי פאנסאבס לא היינו פה היום. זה תחום חשוב שקידם – חרף המחתרתיות – אג’נדות וקהילות רבות מסביב לעולם. מטרת הטור הייתה פשוט להעלות שאלה פשוטה: האם כיום, אחרי התפקיד החשוב שמילאו עשרות אלפי קבוצות פאנסאבס לאורך השנים, יש עדיין מקום לתחום? או שאולי כדאי לחשוב קדימה? ומהו בעצם ה’קדימה’ הזה? ומן הסתם אין לי תשובות, אבל יכול להיות שציירתי עתיד פסטורלי-מדי בו חברות סטרימינג יחזיקו ידיים וישירו קומבאייה. בין אם יקרה ובין אם לא, אני שמח שעדיין יש פאנסאבס בסביבה למלא את החלל שחברות הסטרימינג לא הצליחו (בינתיים?) למלא.

      התובנה לגבי הקהילה הישראלית מעניינת. אולי אני אולד-סקול, לא ראיתי פאנסאבס עברי כבר שנים (וגם כשכן, זה אכן היה KaT. הסיבה לטור נבעה גם בגלל הדיון שהתקיים אצלם במקביל). הרושם שנוצר אצלי הוא שמלבד ALS ובודדים אחרים, קהילת הפאנסאבס העברית רודפת אחר הזנב של עצמה. אולי עם הרגולציות החדשות והשאיפה לתרום ולהתפתח, מדובר ביותר ממה שנראה כלפי חוץ. מה שכן, שמתי לב כי לא הגבת לנקודה שלי (טכנית תיאוריה) לפיה הפנאסאב העברי לא מאפשר לצעירים להתפתח לשפות אחרות. דעתך בנושא?

      אשמח אם לא תקחו ברצינות מילותיו של מישהו שישב מול מסך המחשב של זוגתו בשבוע בו המחשב שלו היה בתיקון, וחשב מה הוא יכול לכתוב שלא דורש פוטושופ – והחליט לשפוך למקלדת מספר מחשבות אישיות אודות פאנסאבס. אך התשוקה של העוסקים בנושא הפתיעה אותי, ולטובה יש לציין. כיף לראות אנשים שעוסקים בלהט במשהו שהם אוהבים.

      ולסיום, קריוקי זה סבבה 🙂

      1. Otoshigami אומר/ת

        תודה על התגובה המכבדת, רם. נהניתי לקרוא ^^
        אין לי הרבה מה להגיב, אבל אגיב מה שכן ומה שבאמת החסרתי בתגובתי הראשונה.

        לגבי התרגום הרשמי ומצבו היום – אתה צודק שאני מפגין מעט פאסימיות בהתחשב במצב כיום, וטוב, אני מניח שאני מציג את עתיד התרגום הרשמי שחור בערך כמו שאתה הצגת אותו ורוד בכתבה חח. אבל כן, אם נהיה ריאליים, המצב הנוכחי לא טוב, לפחות בהשוואה לרף שהציב הפאנסאב האיכותי במרוצת השנים. מצד שני, אמרת נכון, התעשייה עוסקת בזה שנים ספורות, ובהתחשב במציאות שבה נמצאים העוסקים-במלאכה (ידעתי שהם מצויים בלחץ מזעזע, אבל לא ידעתי עד כמה עד שקראתי את המאמר שציינת…), אולי יש טעם בלקוות שהתעשייה תעשה חשבון נפש עם עצמה ותתפתח בתחום הזה. אולי זו תקוות שווא? מנקודת מבטי היום נראה שכן, בהתחשב בכך שאיכות תרגום היא לא נקודת ההתמקדות של התעשייה, ובפרט שיש לא מעט אנשים כמוך שמעדיפים מאוד שכתוביות תהיינה srt פשוט, לבן, מתוזמן בערך, וללא כל היתרונות שאני רואה בפאנסאב.
        אבל נו, אנסה להישאר אופטימי. כמה שאוכל חח…

        לגבי טייפסטינג וכמעט כל החצי הראשון של ההודעה שלי – מדובר בדעה. לא הייתה לי כוונה כהוא זה לשנות את דעתך, ואולי אפילו הייתי מתאכזב אילו היית משנה את דעתך בעקבות דבריי ^^
        אני מבין את הגישה שלך לחלוטין. היא בערך ההפך המוחלט מההסתכלות שלי, וכמו שאמרת, כנראה כי באמת הורגלנו ליתרונות של הפאנסאב (שאותם אני רואה כיתרונות ואילו אתה כחסרונות). יש הרבה שדעתם זהה לשלי (טייפ, כתוביות מיוחדות, שמירה על המקור, הערות מתרגם וכו’), והרבה שדעתם זהה לשלך (תרגום = תרגום ותו לא. בלי שיעורי חינוך, בלי לשבור את הראש על כניסה לתרבות. כמו שהתרגום קיים בשאר עולם המדיה).
        מתנצל שאני שוב חוזר לזה, אבל זו עוד סיבה שקשה לי לראות בעין יפה את התרגום הרשמי. הוא מתפתח לכיוון של הדעה שלך ולא לשלי. ה’טרנספורמציה’ שאתה מתאר לעידן הפאנסאב היא פשוט ניסיון מוצלח להכניס את התרגום של מדיום האנימה למכלול התרגום העולמי של כל מדיה אחרת ולא לתת לו איזו במה ‘מיוחדת’ כפי שהפאנסאב היה נותן לו, במה שמבדילה אותו מעולם התרגום הנורמטיבי. הדוגמה שהבאת ממשחקי הכס (ובעצם אתה יכול להביא מכל מדיה שהיא לא אנימה שקיבלה ‘פאנסאב’ מפואר לפני התרגום הרשמי), ובעצם כל שאלות ה’למה’ בפסקה הזאת, היא היא בעצם אחת הטענות הגדולות שנותנות לתרגום הרשמי את ה’זכות’ לרדת ברמה שלו מהרמה שהורגלנו בפאנסאב (וטוב נו, יש כאלה שלא יראו את זה כירידה ברמה, כל אחד מוזמן לבחון את ההבדלים בתגובה הקודמת שלי ולהחליט אם זו ירידה ברמה או לא חח).

        לגבי הקהילה הישראלית – אין לי הרבה מה להוסיף על מה שכתבתי בהודעה הקודמת.
        מה שאולי אחדד קצת יותר הוא שהיא בהחלט מורכבת, ואני בתור אחד שמעורה בה לא שופט אותה על פי כמות קבוצות הילדים הקטנות שנפתחות ונסגרות אחרי כמה חודשים, אלא על פי הקבוצות היציבות שמתפקדות כבר כמה שנים. לכן שוב, אם אתה רוצה להגדיר מי היא קהילת הפאנסאב הישראלית בדיוק – אתה צריך להחליט אם אתה מתייחס לכל מי שהוריד תוכנת תרגום ו’משחק בקקה’, או שאתה מתייחס לקבוצות מבוססות בעלות ניסיון שמתפקדות כבר שנים רבות (KaT כבר 13 שנים אם אני לא טועה. ALS כבר 9 שנים. AHO קרוב ל-6. Fast-Sub כ-7 שנים וכו’). קבוצות כאלה הן רציניות, וגם אם לא כולן בגדר ‘מושלמות’, הן בעלות ניסיון, לומדות מניסיונן וחותרות לתוצאות הטובות ביותר מתוך אידיאולוגיה של הנגשת עולם האנימה לקהילה הישראלית מתוך הערכים שעולם הפאנסאב מושתת עליהם. לא ממהרות ולא ‘עושות בשביל הצופים’, וכפי שלא כל פאנסאב אמריקאי הוא ‘מושלם’, ובטח שהתרגום הרשמי לא חף מבעיות – כך גם להן יש טעויות פה ושם, אך בסך הכללי חוויית הצפייה בהן ראויה לשבח ומאמציהם הרבים לא לחינם.
        אתה מוזמן לבחון אותן בעצמך בהזדמנות ^^

        לגבי הפאנסאב כמונע התפתחות לשפה – זה נושא קצת מורכב שפחות קשור לפאנסאב ספציפית ויותר לכל עולם התרגום בשפה הלוקאלית.
        בתור מישהו שמעורב בקהילת אנימה צורכת-פאנסאב שמכילה המון ילדים, אני מסכים ללא צל של ספק שהנגישות לסדרות אנימה בעברית שקיימת היום יצרה סוג של תחושת פינוק אצל הקהל הצעיר, וכשאני חושב על זה לעומק עכשיו, הגיוני גם שבעקבות הביקוש הילדותי וחוסר ההתפשרות לצפות באנגלית – קמות אותן “קבוצות” ליצנים שמשחיתות סדרות בשביל ליקוקים וכבוד מדומה, ויוצרות שם רע לקהילת הפאנסאב הישראלי. טוב, זו בעיה נוספת שחשבתי עליה בעקבות דבריך ולא לחלוטין מה ששאלת, מתנצל חח.
        אממ, אני זוכר שכשנכנסתי לעולם האנימה בתקופה הראשונה שלי, בסביבות גיל 13 (לפני כ-9 שנים), לא ידעתי אפילו על קיומו של פאנסאב עברי (לא שהיו יותר מדי אופציות בזמנו. לא זכור לי ששמעתי על KaT, אף על פי שהיא הייתה קיימת אז), היה ברור לי שאם אני צופה באנימה – אני צופה באנגלית. בהיעדר קיום של תרגום עברי, לא נוצרת תלות והאמת? גם הציבור שמרכיב את הקהילה גדול יותר. בעצם, ‘מחסום השפה’ היה מסנן הרבה כאלו שלא מוכנים “להשקיע” לראות באנגלית (לרוב מדובר בציבור ילדותי שהוא לא הפסד גדול), ומצד שני משפר את כישורי האנגלית לאלו שלא היו ‘מפונקים’ לראות רק בתרגום לשפת אמם.
        כן, אני רואה שאני כפאנסאבר יורה לעצמי ברגל ממשפט למשפט, אבל למרות החסרונות האלה שגרמו ליצירת קהילת אנימה ילדותית ומוגבלת, ואלו חסרונות שאני מודה בהם, אני לא חושב שהם עילה מספקת למניעת הקיום שלנו ושל עבודתנו. אם כן? היא הייתה גם עילה מספקת למנוע את קיומם של כל התרגומים לעברית באשר הם חח.
        אז בקיצור, בנושא הזה אני מסכים עם ההשלכות שציינת. אם יש משהו שנוכל לעשות כנגד זה ושיגרום לאנשים לא לפתח תלות ולהתפנק אך ורק בפאנסאב העברי? אחח… הלוואי.
        בינתיים אנחנו מנסים לדלל את הילדים שחושבים שפאנסאב זה משחק ומשחיתים תרגומים בשביל אותם ‘ילדים צמאים’. כן, זה מצב לוואי שעצם קיומו של הפאנסאב העברי גרם (גם האיכותי שבו), ומצב שבאמת הלוואי שנצליח לפתור.
        טוב, אני מניח שבסך הכללי נושא ‘התרגום כמעצים של מחסום השפה’ זה נושא פילוסופי לפורום אחר.

        ואני מתנצל אם לא היה במקום לקחת בדקדקנות רבה את דבריך, רם. פשוט זה נושא רגיש לאותם אנשים שיש להם תשוקה וחזון במלאכתם 😉
        שמח לראות שהתחדשו לך כמה דברים בעקבות התגובה. מציאות לא תמיד חקוקה בסלע כפי שאנחנו חושבים שהיא רק מפני שאנחנו רגילים אליה.
        מקווה שהמחשב שלך יחזור מהתיקון במהרה. בקרוב אינויאשיקי נגמרת ואני צריך ביקורת שלך לדעת אם ההייפ מוצדק או שמא עליי לא לגעת ולא להתאכזב 😉

        תודה רבה על התגובה,
        וכן, קריוקי זה אכן סבבה ^^

  9. אראגון אומר/ת

    לאיזה טיפול נוראי זכה “נאוסיקה מעמק הרוחות”?

  10. legopart אומר/ת

    במדינות גדולות יש לאנימות מוצלחות עשרות קבוצות שעושות פאנסאב במקביל ואיזה 5 לפחות שמדובבות, חלקן מדובבות בדו קולות וחלקן בMULTI VOICE
    ככה זה עובד, אם קבוצות מעריצים משקיעות, אז המעריצים עצמם יכולים להיות כמו בטטת כורסה ולהנות מהעבודה שלהן (אני מנחש שאחרי השקעה כזו רק מאטים יוכלו לתרום משהו חדש).

    הDUB היה קיים עוד משנות ה 70 ונעשה בקלי קלות ע”י טכנולוגייה שנקראה הקלטת הכפולה שבא קלטת אחת רצה והשנייה פשוט הקליטה אותה במקביל למקרופון.
    ככה יצא שבמדינות בכל רחבי הגלובוס הגיעו סרטים וסדרות מחוצה להן שהוקלטו ב DUB MODE, תרגום מולבש (שהיה דרך אגב זוועה, כי לפעמים המדובב נרדם באמצע וכשהתעורר כנראה התחיל לדובב לא מהמקום הנחוץ…)
    http://quantiloop.com/wp-content/uploads/2017/12/webdubmode-300×144.png

    קיצור תענוג.

    אם לא תהיה ברירה אז אגש לקרוא באנגלית, מה לעשות זו כנראה השפה השולטת באינטרנט (?), וכנראה גם בתי הספר, כל משתמשי המחשב כבר יודעים כמה מילים (ואם מוצאים פרקי אנימה אז עוד יותר)
    ד”א: אנימה גם מדובבת לאנגלית וגם ע”י גופים מסחריים

  11. לא רלוונטי אומר/ת

    הגיבו לך פה המון פאנסאברים בפוטנציה, ונראה שלא יהיה לי הרבה לחדש לך. כן ארצה לציין שאני מייצג עמדה של אדם שכבר שנים מדשדש בתחום לסירוגין (תרגמתי מספר סדרות שנורא אהבתי בעבר וסייעתי בהוצאות אחרות של קבוצות שונות [בהתאם לגחמה הפרטית שלי]; האהבה לא פרחה מעבר לכך ומפאת הכבוד העצמי והרצון שלא להפוך למתרגם לנישתי וחסר השראה שמתרגם את כל הבא ליד, החלטתי שניפרד כידידים), אנסה להישאר בעמדה שלי בלבד.

    תראה, אני לא חושב ששירותי סטרימינג יחליפו את הפאנסאב. לא היום ולא בעוד עשר שנים, כשהזמינות תעמוד תחת הדלת ותדרוש טיפ (כפי שניסית לצייר זאת כדוגמה לתחליף אופציונלי). פאנסאב הוא הרבה יותר מכלי עזר לצופים, הוא תחביב של ממש – ריפוי בעיסוק – מחשבה שיצרת משהו שבדרך עוזר לאנשים אחרים, אך גם (ובעיקר) העסיק את הנפש שלך.

    לכן וכהמשך לדוגמאותיו של “יאיר”, אני לא חושב שמקומה של הלוקאליזציה הוא בפאנסאב. פאנסאברים אינם מאכלסים ארגונים למטרות רווח (או לכל הפחות, אני מאמין שזה לא מקומם), אין להם את המוסכמה שבהעברת התרגום לשם העברתו בלבד; הם עושים זאת, כנראה, כי הם רואים בתרגום אנימה כלשהי ערך מוסף. בין שהסיבה עקרונית, עיונית או בידורית, אני לא מוצא בפרקטיקה בלבד סעיף שיכול להתקשר לפאנסאבר שפועל בתחום שנים על גבי שנים. מבחינתי לתרגם סדרה כלשהי לשם התרגום בלבד, בלי להתייחס לנרטיב היפני שמחליף בכל כמה שניות ניו-אנס כזה או אחר שיש לשים אליו לב, זו טעות עקרונית גדולה. יכול מאוד להיות שהתפיסה שלי פיקטיבית, וייתכן שהדברים שאותם אני רואה כנרטיב, אחרים לא יראו – ולהפך – למשל, אני אוחז בדעה שטייפסטינג הוא לא מצרך חובה – הוא בהחלט תוספת מבורכת שצריכים לשאוף אליה, אך בהיעדרה לא אפסול הוצאה של כל קבוצה באשר היא כי לא סימנה ווי במחברת על כל הכותרות.

    ואני גם מאמין, או לפחות כך הבנתי, שלשם אתה מכוון – אל הפרקטיקה. אתה רוצה תרגום על הבורייה, בלי המון קישוטים מסביב ובלי חידודים שבעיניך לא תורמים לגישה המעשית של הדבר. ארצה להוסיף שהחזקתי בדעה זהה לשלך לפני שנים, ורק לאחר שהתנסיתי בעולם הפאנסאב לתקופה מסוימת וחוויתי את האנשים שמרכיבים את הקהילה, הבנתי כי למטבע קיים עוד צד והוא לא פחות חשוב מהפרקטיקה.

    אני מסכים שברטרו-פרספקטיבה, אין באמת תרומה טכנית לקונספט של “טייפסטינג”, הוא לא באמת משנה את התרגום בצורה שלא תבין אותו בלעדיו. אך כאחד שגרע ידיו במדיום והצליח להכניס במוחו כמה עקרונות -פאנסאביות- גרידא, עליי לציין שעבור אותם טייפסטרים יש ערך מוסף לכל אפקט שהם יוצרים או שורה שהם מעצבים. זו תשוקה של ממש. תשוקה שהעבודה שלהם לא תירק ולו לרגע בגרסה היפנית – AKA הנרטיב.

    וזה מושלך על כל רעיון “פאנסאברי” שאתה מוצא לא נחוץ – כך גם שירותי הסטרימינג השונים והמשונים שאתה סבור כי הם “הדבר הבא”. אני חושב שדווקא בגלל ההבדלים בתפיסות, פאנסאב ימשיך להתקיים – גם אם לאותן קבוצות יהיו חמישה צופים קבועים, שלושה צופים קבועים או אפילו צופה קבוע אחד – אני צופה שהן ימשיכו בדיוק במה שהן עושות, לאו דווקא בשביל הצופים – אלא בשבילן, בשביל הקהילה ולשם התחביב.

    לסיום, ארצה לציין שתיקח הכול ברוח טובה. גם המגיבים המפולפלים שפה הם אנשים טובים בבסיסם, הם רק אוהבים מאוד את מה שהם עושים להנאתם.

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם