Evangelion: 3.0+1.0 Thrice Upon a Time
הידאקי אננו, ממזר שכמותך. אשכרה עשית את זה: לא רק שהסרט הרביעי של אוונגליון סוגר את העלילה של הסרטים החדשים, הוא גם עוטף, אורז ואוטם את הסיפור של כל אוונגליון ומשליך את המפתחות לים. זהו, אין יותר אוונגליון גם אם תבקשו יפה. ולמה שתבקשו? זה נגמר יפה.
עלילת הסרט ממשיכה את Evangelion: 3.33, וכשאני אומר "ממשיכה" אני מתכוון שמבחינתו הסרט יצא אתמול ולא לפני (פותח וויקיפדיה) כמעט עשור!? אני מכיר את הידאקי אננו טוב מספיק כדי לדעת שהוא מאמין שכולנו נושמים אוונגליון, ובוודאי זוכרים כל פרט ופרט במגנום אופוס שיצר. אמנם יש מעריצי אוונגליון שכאלה (איך לקרוא להם? אוונגליסטים?) אבל לרובנו יש דברים חשובים יותר לעשות מאשר להזריק לתוך הוריד מנות פילוסופיה ותאיזם מדי שני וחמישי. אז לא, אני לא זוכר מה קרה ב-3.33 חוץ מהעובדה שיש בו קפיצת זמן, פסנתר ועלילה שלא אהבתי. לכן הרמתי לפני מספר ימים את מהדורות הבלו-ריי שצברו אבק וצפיתי בסרטים האלה שוב, ואני שמח שעשיתי זאת משום שזה היה הכרחי: הסרט החדש מתכתב עם שלושת קודמיו בהרמוניה.
מה שאני פחות שמח שעשיתי הוא לוותר על צפייה נוספת ב-End of Evangelion, הסרט שהמשיך וסיים את סדרת האנימה המקורית. אידיוט שכמותי, איך לא חזיתי את זה מראש? ב-רור שאננו יתכתב עם EoE! שני הסרטים הם יין-יאנג של אותו שלם, ובעוד EoE הוא החלק השחור, אצבע משולשת של אננו שמהווה את אחד הסופים העצבניים שראיתי אי פעם, Thrice Upon a Time הוא ההפך הגמור שלו: סיום פסטורלי בו הדמויות לומדות להשלים עם עצמן.
אבל כדי להגיע לשם צריך קצת לסבול. נו, זה בכל זאת סרט של אוונגליון. כאמור, הסרט ממשיך את 3.33 מהנקודה בה עצר. אסוקה, ריי ושינג'י מגיעים לקיבוץ ובו הם מבלים את השעה הראשונה של הסרט. אני רציני כמעט-לחלוטין. זה פשוט נהדר. בלי רובוטים ענקיים ומלאכים מכוערים, אלא סיפור מקסים אודות יציאה מדיכאון (נחשו של מי) והתמודדות עם זהות עצמית. אוקי אוקי, טכנית התמודדות עם המחסור בזהות עצמית.
הקיבוץ… סליחה נו, הכפר בו מתרחש חציו הראשון לא דומה לשום דבר שראינו אי פעם באוונגליון, סדרה שנעה בין טוקיו-3 ובין בסיסים צבאיים (וגם לעתים בתוך הראש של שינג'י, מקום לא מלבב בעליל). זו שבירת שגרה שלא ציפיתי לה אבל אני שמח שקרתה. החלק הזה של הסרט למעשה חשוב להידאקי אננו, חשוב מספיק כדי שהוא ייצוֹר דגם מיניאטורי של אותו כפר, יבקש עזרה בעיצוב מסטודיו ג'יבלי ואפילו ישתמש בטכנולוגיית לכידת תנועה כדי לקבל אנימציה שדומה יותר למציאות.
לכן הייתי קצת מאוכזב כשאוונגליון נאלצה, אחרי כשעה, לחזור להיות אוונגליון. אבל היי, זה הסרט האחרון אז תהיו בטוחים שאוונגליון של השעה האחרונה היא אוונגליון בחזקת 9 בתוך חור שחור בתוך ממד מקביל בתוך תורת המיתרים שבתוך הדמיון שבתוך המציאות שבתוך ג'יזס מה לכל השדים הולך פה.
אמנם האנטרופיה של השעה האחרונה היא לא משהו שלא ראינו מאוונגליון בעבר – נתקלנו בה בפרקים 25-26 של הסדרה המקורית ובחלק הארי של End of Evangelion. אבל ההבדל הוא שעכשיו לאנטרופיה יש סיבה, והיא לא בליל עצבים שנתון לפרשנות. הידאקי אננו למעשה ויתר על המסתורין והוא עבר, באופן חד-וחלק, לספק תשובות; אמנם מוכרחים להיות ערניים כדי לקבל חלק מהן, אבל מי מכם שעוקב כבר מספר שנים אחרי שינג'י, ריי, אסוקה, מיסאטו, קאורו, גנדו וקאג'י – ישמח לקבל את סגירת המעגל לכל הדמויות האלה ואחרות, ולדעת סוף סוף את ההיסטוריה שלפני המפץ השני.
הסרט האחרון מציב בפרספקטיבה חדשה את אוונגליון כולה, ואמנם עדיין מרחפים בסופו סימני שאלה (סיימתי אותו מבולבל אף יותר בכל הקשור למי בדיוק היא מארי) אך יצאתי מרוצה משום שקיבלתי את הסוף שהייתי זקוק לו. בתור מישהו שהתחיל את הסדרה המקורית כנער אימו כועס וסיים אותה כנער אימו כועס, מגיע אננו עם הסרט החדש, מניח יד על הכתף שלי ואומר "אני יודע. באמת שאני יודע, עברתי את אותו הדבר. אבל די, צריך להתבגר" – ובבת אחת הוא ריפא מועקה ישנה שלא ידעתי שנותרה בי.
אני מודע לכך ש-Thrice Upon a Time נהדר עבורי בגלל היבטים רגשיים אישיים, ולא כולם יצפו בסרט הזה כדי לטפל בעניינים פסיכולוגיים לא סגורים. אבל אין לי דרך להבטיח לכם שהסרט נהדר גם בפני עצמו, אבל כן יש מספר בעיות אובייקטיביות שאני מוכרח לציין, כמו העובדה שכאמור, כל החלק האחרון הוא טריפ פסיכדלי מתמשך ויש מצב שלא כולם יאהבו את זה. כמו כן מספר דמויות (בעיקר חדשות) צריכות כאפה או שתיים, ושינג'י – לפחות בהתחלה – דורש גם הוא כאפה אבל עם כיסא. כמו כן, לקראת הסוף בולטים לעין פאקים רציניים ב-CGI – מה שמבאס, משום שחוץ מהעניין הפעוט הזה 'Thrice' הוא אחד מסרטי האנימה הכי יפים שראיתי.
בעיה נוספת היא כמות הפאנסרביס. אני כמעט ושומע את רם בן ה-14 צועק מתהום נפשי "מה אתה עושה?? שתוק! שתוק!!" אבל בחייאת, נו. בתור סרט שמתיימר להיות איכותי ושונה מהנורמה בה צמח, מוזר לגלות שדווקא כאן הידאקי אננו (בן ה-60, כן?) החליט להעלות לדרגה 11 את כמות העירום של הגיבורות, והעובדה שבגלל טיים סקיפ הן "טכנית בנות 28" לא באמת משנה, הרי הוא אמר באותה נשימה שטייסי אווה לא מתבגרים פיזית.
אבל כל אלה הן זוטות ביחס לְמה שהוא, בתכלס, מאסטרפיס. הסרט סיים בצורה נהדרת את הסרטים החדשים (ואפנה אתכם לביקורת על 3.33 בה חשבתי שזה לא יהיה אפשרי) והפך, בדיעבד, את End of Evangelion לסרט טוב. זהו מכתב פרידה מרגש (מוזר, אבל מרגש) מאוונגליון – בלי נ.ב., בלי סצנה אחרי הכתוביות ובלי "עוד דבר אחד…". לא, זה הסוף, והוא, עבורי לפחות, הסוף שהסדרה הזו זקוקה לו.
(אבל מדוע לקרוא לו בשם מטומטם כמו 3.0+1.0?)
Evangelion: 3.0+1.0 Thrice Upon a Time | אקשן, דרמה, סיינן, עבודות בקיבוץ | יפן 2021 | 155 דקות | סטודיו Khara | חולה נפש: הידאקי אנו
לקריאה נוספת:
• Evangelion: 1.11 You Are [Not] Alone [ביקורת הסרט הראשון]
• Evangelion: 2.22 You Can [Not] Advance [ביקורת על הסרט השני]
• Evangelion: 3.33 You Can [Not] Redo [ביקורת על הסרט השלישי]
• לא להבין את אוונגליון | ההיסטוריה מאחורי הקלאסיקה [מאמר]
קיוויתי שתכתוב על זה (:
זכרתי את האכזבה שלך מהסרט הקודם, אז שמח לקרוא שאהבת את האחד הזה.
למען האמת, כשצפיתי היה לי קשה להסיק מה יחשבו מעריצים וותיקים על הסוף החדש ואם הוא יצליח לעמוד מבחינתם בציפיות הבלתי אפשריות שהציב End of Evangelion בזמנו. אפילו קצת הופתעתי מהאופן החיובי בו הסרט התקבל, וזה באמת מרגש ולחלוטין מגיע לו, גם אם אני לא מסכים עם כל ההחלטות שנלקחו בדרך. זה סרט שמוכיח שסרטי ה Rebuild הם לא סתם עוד פרויקט צדדי שלא היה נחוץ, אלא אחד בעל זכות קיום בפני עצמו, שרק מחזק את מעמדה של היצירה שכבר הייתה טובה ממילא.
זה זמן טוב להגיד שהתחלתי את הצפייה הראשונה שלי ב"אוונגליון" בזכות הביקורת שלך על הסרט הראשון אי שם לפני יותר מעשור, אז תודה שהכרת לי את הסדרה הנפלאה הזאת שהפכה לאחת האהובות עליי מאז. לקח הרבה (הרבהההה) יותר זמן משחשבתי, אבל כיף שהסיום המיוחל סופסוף הגיע ושאפשר לקרוא ביקורת שלך גם עליו.
שמח לשמוע D:
אתוודה שאחרי הצפייה הנוספת ב-3.33 כחלק מהמרתון לפני הרביעי, מצאתי אותו קצת יותר נסבל. הוא עדיין סרט לא משהו, אבל אני מתחיל להבין את המקום שלו בסדרה (והעובדה שאפשר לראות אותו בלי לחשוב שזה הסרט האחרון לשנים הקרובות מרככת את הצפייה בו).
אני זוכר כמה לא אהבתי את 3.33, אפילו ב3.0+1 זה הרגיש לי לא אמין ש מצאו צירוץ להתנהגות של חלק מהדמויות של הסרט הקודם,
חלק ממני גם עצוב שבסוף לא נבחרה הדמות שרציתי שתבחר ושזה היה כמו איזה WTF שאנו עשה בכוונה בצורה סימבולית כדאי להראות לנו שזה לא הטיימ-ליין/מימד של הסרטים הקודמים,
ובכלל הייתי עצוב ושמח שהסדרה הזאת הגיע לסופה כי זה סגירה של עידן עבורי וקשה לי עם פרידות.
ואני מצדיק את רם בן ה14 שצריך לתת כפה עם כיסא לרם הבוגר כי פאנסרביס זה חלק גדול מהאישיות של אוונגלין, הבעיה האמיתית זה אנחנו שמתבגרים ושואלים שאלות על זה שבפועל אם אנחנו רוצים אוונגלין שנאמן למקור ולא איזה סרט נטפליקס נוראי עם סטנדרטים מערביים, אנחנו צריכים קבל את העובדה שככה הסרט ייצא ולשתוק, זה שהמערב דורס סטנדרטים שמוכרים לנו ברחבי העולם עם פוליטקלי-קורקנס וסדרות/סרטים אוליוודים או נטפליקסים שעושות הכל חוץ מלא לירוק על המקור, וזה שאנחנו משנים את השקפתנו ככל שאנחנו מתבגרים בפועל,
*לא* אומר שהסדרה צריכה לשנות משהו ממנה בפועל וגם לא אומר שאנשים צעירים של היום (או אנחנו אם איך שהוא נחזור להיות אותם ילדים בני 14 רק ב2020) לא יהנו ממנה באותה מידה ואף יותר,
הסיבה היחידה שאתה צריך לחשוב ככה זה רק אם אתה רוצה שהסדרה תיהיה סטרדרטית מספיק כדי שיהיה אפשר להראות אותה ליותר קהלי יעד, וזאת הטעות כי כמו סרט הודי, אנימות הם לא סרט אוליוודי שמתאים לכולם, ואם הם כן הם כנראה כבר לא מה שהפך אותם לדבר היחודי הזה שבפך אותם למה שהם,
בכלל באוונגלין הדבר האחרון שצריך לעיניין מישהו שרוצה להראות את זה למישהו אחר זה הפנסרוויבס כי בחייט זה סרט מינדפאק ודיקי של אוונגליון!
אחת האנימות שנואות עלי כל העניין של הרובוטים היה בסדר אבל הסוף היה גורע ולא נעים לצפייה לא הבנתי איך היא מקבלת כאלה ביקורות חיוביות