Evangelion: 2.22 You Can [Not] Advance

הסרט השני של אבנגליון הוא גוש צואה שלא צריך היה לראות אור יום.

זה מה שהייתי אומר לו זה היה נכון. אבל זה לא נכון – הסרט “אבנגליון 2.22” הוא אחת מהיצירות הגדולות ביותר של התקופה, המדגיש באמצעות אסקפיזם קולנועי כיצד בעולם פוסט אפוקליפטי השוחר לאוטופיה מתקיימת עיר רטרוגרדית ובה גיבור ציקלותימי בעל הפרעות סכיזואפקטיביות נאלץ להוכיח עצמו בעזרת סובלימציה שמאפשרת לו להציל את העולם מנחת זרועם של המלאכים.

אין לי מושג מה אמרתי הרגע אבל זה סרט פיצוץ; אם הסרט הראשון העתיק כמעט אחד לאחד את הפרקים הראשונים של סדרת האנימה והוסיף להם את האלמנט הקולנועי המודרני שהפך אותו למגניב – הסרט השני לוקח את הפרקים עליהם הוא מבוסס, שם אותם בתוך מערבל, מוסיף מרכיבים נוספים וטוחן הכל חזק. כדי להדגיש בפנינו שאנחנו לא נקבל את אותה המנה שהזמנו הסצינה הפותחת בסרט היא סיקוונס אקשן (שמתרחש בישראל, באמת) בכיכובה של דמות שמעולם לא הכרנו: מארי, טייסת ה-Unit 05, והיחידה מבין הטייסים שאין לה הפרעות אישיות קשות (בינתיים).

הסרט האמיתי מתחיל כחמש דקות לאחר מכן בסצינה ידועה מסדרת האנימה ובה שינג’י ופאפה עומדים מול קבר אימו של שינג’י. מערכת היחסים הסבוכה ביניהם מקבלת רענון שוטף במהלך הסרט: מהרגע האינטימי בבית הקברות (שנגמר בפאפה שעולה למסוק למורת רוחו של הבן המחפש חיבוק חם) דרך הנסיונות של ריי לאחד בין השניים ועד הקומפלימנט ששינג’י מקבל אחרי קרב מייגע מול מלאך.

מספר דקות לאחר מכן, באחת הכניסות היותר מרשימות שיצא לי לראות, אסוקה – הנערה והכתום – סוף סוף מופיעה. מי שהייתה הסיבה העיקרית לנהירתם של רבים אל בתי הקולנוע נותנת הופעה מרשימה מ-א’ עד ת’. דמותה האקסצנטרית בתור טייסת ה-Unit 02 והמבט של שינג’י שלא יודע מאיזה כוכב היא נחתה תורמות רבות לפן הקומי של הסרט. אסוקה עוברת לגור עם שינג’י ומיסאטו מה שמוביל לקומדיה של טעויות עם מיטב השטיקים המוכרים-אך-תמיד-מצחיקים, כמו שינג’י שחוזה באסוקה עירומה, והיא – במקום להתחבא – בועטת בו חזק. לא יודע למה אבל קצת צחקתי.

מלבד מערכת היחסים הביזארית בין שינג’י לאסוקה, אנו עדים לזוגיות מוזרה בין מיסאטו לקאג’י – אהובה משכבר הימים שחוזר מנסיעת עבודה רק כדי לגנוב את הפוקוס ולייצר רגעים מקסימים, לא רק עם מיסאטו אלא גם עם שינג’י שרואה בו (כנראה) דמות אב לא מכה, מסתבר שיש גם כאלה. דמות שדווקא עברה מהפך לא צפוי אך חיובי היא ריי – המתבודדת התמידית שהחלה להיפתח לעולם. 

אם נדמה היה לרגע שהדברים סוף סוף מסתדרים, מציאות הסרט רומזת לנו שיש עוד דרך ארוכה עד ה-“והם חיו בעושר ואושר”: ממש אחרי הרגעים הקומיים והשלווים אנו נזכרים שמדובר בסדרה עם מיתולוגיה, מדע ודיכאון. כאשר חוזר קאג’י הוא מושיט לפאפה-שינג’י את “מפתח נבוכדנצאר”. זמן לא רב לאחר מכן איקארי ופויוטסוקי מבקרים בבסיס בירח על-מנת לפקח על התקדמות פרוייקט “מארק 06” המסתורי שאמור להביא לעולם Unit שונה לחלוטין. שם בירח הם גם רואים את לא אחר מאשר קאורו – מי שאמור להיות המלאך האחרון. קשה להבין את כל זה ללא צפיה בסדרה המקורית, או לפחות קריאה של תקציר העלילה. סצינות מסתוריות (כמו המפגש בין הנבלים של SEELE) הותירו אותי עם ציפייה דרוכה לקראת מה שהולך לקרות בעתיד, אך וגם הרבה בלבול. אך מדובר בעניין נקודתי שלא מאפיין לחלוטין את הלך הרוח בשאר הסרט, ובראשם המלאכים.

ב-Evangelion 2.22 המלאכים הרבה יותר מתוחכמים ונדרש שיתוף פעולה כדי להביס אותם. סצינת האקשן שמזריקה הכי הרבה אדרנלין היא ללא כאשר המלאך השמיני מתכנן לעשות דברים לא יפים באנושות, ושלושת האבנגליוניסטים רצים לכיוונו ותוקפים יחדיו. המדהים הוא שפה זה לא נגמר, והסרט שולף סצינות אקשן בומבסטיות בזה אחר זה. קרב קורע לב הוא מול ה-Unit 03 עליו השתלט מלאך. כדי לא להרוס למי שלא ראה, אגיד רק שהטייס החדש שנבחר להטיס אותו הוא בחירה מפתיעה, דבר שהשפיע רבות על עוצמת הקרב הנחשב עבור רבים לנקודת המפנה של אבנגליון.

השליש האחרון של הסרט הוא בכללותו שילוב טהור של התדרדרות מוסרית ופוליטית. כל אחד משלושת הטייסים מגיע לשפל נפשי ופיזי, והמצב נראה כה קטסטרופלי שלא נדמה כי יש אפשרות לצאת מהמצב. הדרמה לא הייתה מורגשת באותה מידה לולא האלמנט המשדרג את חוויית הצפייה פלאים: הסאונדטראק. שירוֹ סאגיסוּ, מי שידוע כמפיק המוזיקלי של בליץ’ וקאשרן, הלחין את המנגינות והשירים שליוו את הסרט, ועל כך הוא גם זכה בפרס “המוזיקה הטובה ביותר” לשנת 2010 בטקס פרסי האנימה של טוקיו (הפרס היחיד בו זכה הגדול בטקס המדובר. ככה זה כשהמתחרה שלך הוא Summer Wars). לא זוכר מתי הייתה הפעם האחרונה בה הרגשתי שהמוזיקה התאימה כמו כפפה לְמה שנעשה על המסך.

אה ויש מכות, שפיכות דמים ושיתוף פעולה בין מדינות אירופאיות, כולל האו”ם, שהתאגדו כדי להתקיף את מה שראינו שהתרחש. אבל מספיק לדבר על המשט לעזה: גם באבנגליון נעשתה קפיצה פוליטית משמעותית, כשלשם שינוי יוצא לנו לראות את הנעשה מעבר לים, זאת בעיקר בזכות דמותה של מארי שמוצאה נשאר מסתורי אך תפקידה בלתי נשכח. חבל היה לי שמארי הגיעה על חשבון ההיסטוריה הטרגית של אסוקה, ואני לא יודע אם תקבל את הטיפול שמגיעה לה בסרטים הבאים, אך קיומה בסרט הנוכחי יכול היה לשפוך הרבה אור על התנהגותה ויחסיה עם הסביבה.

איכות ההפקה בסרט עולה על כל הציפיות: “טוקיו 3” קיבלה חיים והיא נראית כמו מקום שכיף לחיות בו, על אף שהיא נהרסת / מוטבעת / מושמדת אחת לכל חמש סצינות. הסרט עצמו הוא מנוחה ויזואלית לעיניים, כלומר הוא מצריך רק לשבת ולהנות מהאנימציה המרשימה. כל הדמויות נראות הרבה יותר טוב וללא ספק אבנגליון מותאמת כעת למאה ה-21.

“Evangelion: 2.22 You Can [Not] Advance” יצירת מופת קולנועית. בעוד הסרט הראשון עמד בצל הסדרה, אסף לעצמו צופים חדשים ופינק את המעריצים האדוקים, הסרט השני עומד בעיקר בזכות עצמו. בעזרת עלילה מקורית וחדשה שהולכת יד ביד עם החומרים הישנים והטובים יש סוף סוף סיבה אמיתית לקיומם של סרטי הרימייק. הסרט הוא אף הכנה לסרט השלישי שיעמוד לגמרי לבדו, בלי הסדרה להישען עליה. אך עד האנדרלמוסיה שתגיע אז, יש לנו ביד סרט כמעט-מושלם עם עלילה, קומדיה, דמויות מרתקות וסצינות אקשן במינון הנכון. אני מתחיל לשכוח איך נראתה בכלל הסדרה המקורית.


הטוב: סרט מדהים בעל סצינות אקשן משובחות, איכות הפקה גבוהה ופס קול מצויין.
הרע: הנקודות הדתיות / פילוסופיות מעט מבלבלות, בעיקר כלפי צופים חדשים.
והמכוער: סדרת האנימה המקורית, עכשיו כשיש גרסה נוצצת.

ציון במדד OK – סביר פלוס פלוס

Evangelion: 2.22 You Can (Not) Advance | אקשן, דרמה, סיינן, אסוקה בעירום, ריי בעירום, מיסאטו בעירום, מארי בעירום | יפן 2010 / 2009 | 111 דקות | סטודיו Khara, סטודיו GAINAX | יוצר מקורי: הידאקי אנו | במאי: קאזויה טסורומאקי


• לקריאה נוספת: Evangelion: 1.11 You Are [Not] Alone

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם